אור ברסלב
הדרת בנימין הדר הקודש › הדרן לתענית

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר הקודש · הדרן לתענית

הדרן לביצה

(סוף תענית) אמר עולא ביראה אמר ר' אלעזר, עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנא' ואמר ביום ההוא, הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ד' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. הנה יש להבין מה דאמר, כל אחד ואחד מראה באצבעו דלמה להם להראות באצבעם על הקב"ה, ונראה לפרש עפ"י מאי דכתב הרש"א, דכונת הכתוב נגילה ונשמתה בישועתו היינו ישועת הקב"ה בעצמו, דכל מקום שגלו ישראל שם גלתה שכינה עמהם וע"כ אמר שפיר דכל אחד ואחד מראה באצבעו, על הקב"ה, שהי' עד עכשיו וכעת נגאל ביחד עם ישראל:

אמנם כפי הנראה לאו כו"ע מודו בהא דהכי איתא במגילה כ"ט ע"א, תניא ר' שמעון בן יוחאי אומר, בא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה, גלו למצרים שכינה עמהם גלו לבבל שכינה עמהם שנא' למענכם שלחתי, בבלה ואף כשהן עתידין להגאל שכינה עמהן, שנא' ושב ד' אלהיך את שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהקב"ה שב עמהם מבין הגליות, הנה לא זכר דגלו לאדום שכינה עמהם משום דמגלות בבל לא חזרה עוד השכינה לארץ ישראל ע"כ אמר רק דכשהן עתידין להגאל שכינה עמהם, וא"כ אין זה אלא אי נימא דמבבל גלתה שכינה עמהם, אבל באמת מבואר בר"ה ל"א ע"א דעשר מסעות נסעה שכינה ולבסוף חזרה למקומה שנא' אלכה ואשיבה אל מקומי, וא"כ לא היתה בבבל גלות השכינה וממילא דל"ש לאמר דכשהם עתידים להגאל שכינה עמהם, ונראה דבזה פליגי ר' יהודא ות"ק בסוכה מ"ה ע"א, דת"ק ס"ל דכשהיו מקיפין את המזבח היו אומרי אנא ד' הושיעא נא, ור' יהודא ס"ל דאמרו אני והו הושיעא נא, ואינו מובן טעם פלוגתתם, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דהתוס' שם כתבו לפרש אני והו הושיעה נא היינו דגם הקב"ה זקוק לישועה, דכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, וקשה הא התם הי' הבית בבנינו וא"כ איך שייך ע"ז גלות שכינה, וצ"ל דס"ל כל מקום שגלו ישראל גלתה שכינה עמהם א"כ כשגלו לבבל היתה גלות השכינה ולא חזרה עוד מחמת דלאו כולהו סלוק כדאיתא ביומא ט' ע"ב ושייך שפיר לומר אני והו הושיעה נא, אבל ת"ק ס"ל כשיטת ר' יוחנן בר"ה דבגלות בבל לא היתה גלות השכינה ע"כ ל"ש לומר אני והו הושיעא נא, ועפי"ז אתי שפיר מה דנקט ר' שמעון בן יוחאי אומר ולא אמר רשב"י דהא לכאורה ליכא מאן דפליג, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר, דת"ק ס"ל דאומרים אנא ד' הושיעא נא ולא אני והו הושיעא נא ע"כ פליג וס"ל דגלו לבבל לא היתה שכינה עמהם:

ועפ"ז יש ליישב מה שהקשה הגאון ר"י ברלין אמאי נהגו העולם לומר בהושענות אני והו הושיעא נא דלא בחכמים שם, דפליגי וס"ל דאמרו אנא ד' הושיעא נא, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דכ"ז תלוי אי שכינה גלתה לבבל ולא חזרה עמהם דר' יהודא ס"ל דגלתה לבבל ולא חזרה ות"ק ס"ל דלא גלתה והנה ביומא כ"א ע"ב אמרינן דבמקדש שני חסרו חמשה דברים, ואחד מהחמשה הוא חסרון דשכינה, ובמ"ר אמרו במקום חסרון השכינה, מנורה, ומובא בהגהות רעק"א שם וצריך לומר דפליגי בהא מילתא דגמרא דילן ס"ל כר' יהודא וכר"ש דמגילה דשכינה גלתה לבבל ולא חזרה עמהם משום דלאו כולהו סלוק ע"כ שפיר י"ל דלא היתה שכינה בבית שני אבל מ"ר ס"ל דשכינה שבה למקומה כת"ק דסוכה שם וכר"י דראש השנה ל"א, ע"כ ס"ל דגם בבית שני היתה שכינה, ובמקום שכינה קא חשיב מנורה, וכיון דסתמא דגמרא ביומא ובמגילה מביאה דשכינה גלתה לבבל ולא חזרה ע"כ הכי קיי"ל וע"כ נהגו העולם לומר, אני והו הושיעא נא, ולא אנא ד' הושיעה נא:

ועפ"ז י"ל בהא דמבואר ביומא נ"ד ע"ב, דר' יודא ור"ש תרווייהו ס"ל דארון גלה לבבל, ואינך תנאי ס"ל דבמקומו נגנז, והיינו דר"י ור"ש לטעמייהו אזלי דס"ל דשכינה גלתה לבבל ע"כ שפיר י"ל דכמו דשכינה גלתה שם ה"נ הארון שהי' מקום השכינה, אבל מאן דס"ל דשכינה עלתה וישבה במקומה א"כ אין מקום לגלות הארון לבבל ע"כ ס"ל שפיר דארון במקומו נגנז:

אמנם לפי שיטת הרש"א יהא צ"ל דר"א דהכא דס"ל דשכינה לא נשארה במקומה אלא גלתה לבבל פליג אר' יוחנן רבו דס"ל בר"ה ל"א ע"א דשכינה לא גלתה לבבל משום דס"ל הלכה כסתם משנה דס"ל דאומרים אנא ד' הושיעא נא ולא אני והו הושיעא נא, וביבמות צ"ו אמרינן דר"א כל מה שישב ודרש הוי מה שקיבל מר' יוחנן, וא"כ איך אמר כאן ר' אלעזר נגילה ונשמתה בישועתו, על ישועת הקב"ה בעצמו, אשר ע"כ נלע"ד דבאמת כונת ר' אלעזר מה שאמר כל אחד ואחד מראה באצבעו, היא להיפך ממה שכתב הרש"א, והיינו דס"ל דכל אחד מראה באצבעו דזה הוא אלהינו שקוינו לו, כלומר לא כדעת המדמים כי הקב"ה אחר הגאולה אינו אותו שקודם הגאולה כי מקודם הי' בגלות ועתה נגאל עם ישראל אלא זה ה' קוינו לו, זה היא אשר נגילה ונשמתה בישועתו, כי עלה וישב לו במקומו עד עת הגאולה וחכה להם לישראל:

ועפ"ז י"ל דר' אלעזר הכא אזיל לשיטתו ביומא נ"ג ע"ב דמשמע דס"ל דארון לא גלה לבבל אלא נגנז במקומו אי נגנז בימי יאשיהי משום דס"ל כר' יוחנן רבו דשכינה לא גלתה לבבל ע"כ אין מקום להגלות שם הארון לפיכך נגנז קודם שגלו ישראל עוד בימי יאשיהו, ונ"ל דתליא בזה אי נגאלין דוקא ע"י תשובה ומע"ט או הקב"ה מעמיד מלך קשה כהמן, דלמ"ד אין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט ע"כ דס"ל דשכינה לא גלתה, ע"כ הדבר תלוי בישראל, אם עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין, אבל למ"ד בין עושין תשובה בין אין עושין תשובה נגאלין ס"ל דשכינה גלתה לבבל ע"כ א"א להמתין על גאולת ישראל, בתשובה דמה ענין גאולת שכינה לגאולתן של ישראל ע"כ ס"ל דבין עושין חשובה בין אין עושין חשובה נגאלין, ועפ"ז מובן היטב הא דאיתא בסנהדרין צ"ז ע"ב ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם אין עושין תשובה אין נגאלין, א"ל ר' יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין מוכרחין אלא הקב"ה מעמיד להם וכו' וקשה טובא דמאי קשה לו לר' יהושע הא ר' אליעזר אמר בהדיא דאם אין עושין תשובה אין נגאלין אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דמתמה כיון דגם שכינה גלתה עמהם א"כ הא תינח ישראל אבל הא גאולת הקב"ה תליא בגאולת ישראל וא"כ אם אין עושין חשובה אין נגאלין האם הקב"ה יהא תלוי ברצונם, ע"כ אמר הקב"ה מעמיד להם מלך כלומר הקב"ה שהוא עמהם בגלות מעמיד להם מלך שיחזיר אותם למוטב, ועפ"ז מובן היטב ג"כ הא דס"ל לרב כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומע"ט ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו, אשר אינו מובן כלל כונת שמואל אבל לפי הנ"ל אחי שפיר דכונת שמואל דנהי דמצד ישראל דין הוא שאם אין עושין תשובה לא יהי' נגאלין אבל הא מצד הקב"ה דיו לאבל שיעמוד באבלו ע"כ גם בלא חשובה יהא נגאלין:

ולפי"ז יש להסמיך סוף תענית להתחלתה, דהנה בריש תענית אמרינן מאימתי מזכירין גבורות גשמים, ר' אליעזר אומר מיו"ט הראשון של חג ור' יהושע אומר מיו"ט אחרון של תג א"ל ר' יהושע והלא גשמים בחג סימן קללה, א"ל אף אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר, ופירש דבריו כברייתא בגמרא כשם שתחיית המתים מזכירין כל השנה ואינה אלא בזמנה כך מזכירין גבורות גשמים כל השנה ואינו אלא בזמנן, וצריך לומר דס"ל לר' אליעזר דגאולת ישראל אינה תלוי בתשובה ומע"ט אלא בעתה, ע"כ שפיר ס"ל דדחיית המתים אינה אלא בזמנה אבל ר' יהושע ס"ל דהדבר תלוי בתשובה ומע"ט א"כ כל יומא ויומא זמני' ואף דבסנהדרין צ"ז מבואר דר"א ור"י ס"ל להיפך כבר מבואר בירושלמי דמחלפא הכא שיטתייהו, וא"כ אתי שפיר בין להרש"א דס"ל דנגילה ונשמחה בישועתו היינו ישועת הקב"ה דלפ"ז תלוי רק בזמן, והשתא אתי שפיר דכיון דס"ל לר"א דמזכיר קודם הזמן וע"כ דיש ראי' מתחיית המתים דאינו אלא בזמנה ואיפה מזכירין א"כ תלוי בזמן ע"כ שפיר מסיים דנגילה ונשמחה בישועתו, ולפי מש"כ דאדרבא מסיים בזה אלהינו קוינו זה ד' נגילה ונשמחה בישועתו דשכינה לא גלתה א"כ הדבר תלוי רק בתשובה ומע"ט ואינו תלוי בזמן ע"כ שפיר ס"ל לר' יהושע דגבורות גשמים מזכיר בזמנה ול"ק מתחיית המתים דשאני תחיית המתים דכל יומא זמנה דהא הדבר תלוי בתשובה ומע"ט ע"כ שפיר אמרינן זה ד' קוינו לו זה ד' נגילה ונשמתה בישועתו:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה