הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר הקודש · הדרן לסוטה
(סוף סוטה) משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא א"ל רב יוסף לתנא לא תיתני ענוה, דאיכא אנא, א"ל רב נחמן לתנא לא תיהני יראת חטא דאיכא אנא. והנה לכאורה יש לדקדק דרב נחמן לא הקפיד רק על יראת חטא אבל על ענוה לא הקפיד, ומשמע דס"ל דענוה באמת בעלה אף דהי' רב יוסף עניו, ומשמע דר"נ אינו מודה בעניוות רב יוסף, ואין לומר דרב נחמן שהי' קודם רב יוסף בודאי שלא הי' יכול להקפיד אלא על יראת חטא, דענוה בטלה בימיו ג"כ, דהא חזינן דסתמא דגמרא סדרה דברי ר' נחמן אחרי רב יוסף, משמע דלרב נחמן אין הכרח לשיטת רב יוסף ואין לומר דהגמרא סדרה הדברים לפי סדר המשנה דנקטה ענוה ובתר הכי יראת חטא, דמכל מקום, לא הו"ל להגמרא להניח הסדר כפי מה שנאמרו בזמנם, ובודאי כיונה הגמרא דלרב נחמן באמת אין הכרת רק דיראת חטא בטלה אבל ענוה שפיר י"ל דלא בטלה אף בימי רב יוסף וצריך ביאור באמת ומה לשיטת רב נחמן לא בטלה רק יראת חטא אבל ענוה אף בימי רב יוסף שהי' עניו בטלה:
והנ"ל בזה דהנה י"ל דעיקר ענותנותי' של רב יוסף היא מה דמצינו בברכות ס"ד ע"א ובהוריות י"ג ע"א דאע"ג דשלחו מתם סיני ועוקר הרים סיני עדיף מכל מקום לא קיבל עליו רב יוסף הנשיאות, ופירשו הראשונים דהקב"ה שילם לו שכר ענותנותו מה שבכל הימים שמלך רבה אפי' אומנא לביתא לא הוי קרי, אמנם כ"ז שייך דוקא אי נימא דסומא כשר לדין, אבל אי נימא דסומא פסול לדין א"כ באמת אין כאן עניוות שאם בכל אדם הדין דסיני עדיף אבל רב יוסף הא הוי סומא וסומא פסול לדין וא"כ ל"ש כלל בזה עניוות, והנה ז"ל הרמב"ם בהלכות סנהדרין פ"ג ה"נ, אין מתחילין את הדינין בלילה, מפי השמועה למדו שהדינין כנגעים ם שנא' כל ריב וכל נגע מה נגעים ראייתם ביום בלבד, אף הדינין ביום בלבד, והנה כבר הקשה ע"ז הלחם משנה דהא בגמרא דסנהדרין ל"ד ע"ב אמרינן דרבא רמי כתיב ושפטו את העם בכל עת, וכתיב ביום הנחילו את בניו ביום אין בלילה לא ל"ק כאן בתחילת דין בעינן יום, וגמר דין הוי אפי' בלילה, ולמאן דיליף ריבם מנגעים אפי' גמר דין הוי ביום, וא"כ הרמב"ם שפסק בהלכה ב' דגמר דין הוי אפי' בלילה, א"כ איך יליף מנגעים לענין יום, והנראה בשיטת הרמב"ם דלכאורה מאי קושיא הא י"ל דאין סתירה מכ"מ לדברי רבא, דאף דמוכח מקרא דושפטו את העם בכל עת דגמר דין לכל הפחות הוי נמי בלילה, מ"מ י"ל דכמו דמפלגינן לענין דרישה וחקירה בריש אחר דיני ממונות ל"ב ע"ב דאף דדיני ממונות לאו בעי דרישה וחקירה מ"מ דיני קנסות בעי וכן לענין הדיוטות דגבי דיני ממונות כשרין שלשה הדיוטות אבל בדיני קנסות בעינן שלשה מומחין וא"כ י"ל דהא דגמר דין כשר בלילה אינו אלא בדיני ממונות, אבל בקרא הא כתיב כל ריב וכל נגע דהוי גזלות וחבלות או דיני קנסות ע"כ בארת אף גמר דין פסול בלילה וצריך לומר דסוגיא דגמרא שם אזלא אליבא דרבא דס"ל בריש סנהדרין דגם בדיני ממונות מה"ת בעינן שלשה מומחין ואין נ"מ כלל מדאורייתא בין ל"מ דדיני קנסות, ע"כ ס"ל שפיר דר"מ דיליף מכל ריב ונגע דמשמע דאפילו דין דגמר הוי בלילה הוי דלא כרבא, דלדידי באמת גם דיני קנסות גומרין בלילה וכדמוקי לה למתניתין דאחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה מיירי בקנסות ואפ"ה אמרינן שם דמתחילין ביום וגומרין בלילה, אבל הרמב"ם לשיטתו דפסק בפ"ב מהל' סנהדרין הלכה ו' דמן התורה בדיני ממונות סגי ביחיד, א"כ שפיר י"ל דהא דכתיב ושפטו את העם בכל עת דמשמע דגמר דין כשר בלילה מיירי בד"מ, והא דס"ל לר"מ דאפילו גמר דין פסול בלילה מיירי בגזלות וחבלות ושארי קנסות דהוי בכלל ריב, וז"ל הרמב"ם אין מתחילין את הדינין בלילה, ובהלכה שאח"ז כתב וכן אין מקבלין עדות ואין מקיימין שטרות בלילה, ובדיני ממונות אם התחילו ביום מותר לגמור הדין בלילה, הרי בהדיא דהא דכתב בהלכה הקודמת דאין מתחילין דינין בלילה לא קאי אדיני ממונות אלא על כל הד הדינין שבתורה קאי, וע"כ שפיר י"ל דגם לדידן ס"ל האי דרשא דר' מאיר והא דכתיב ושפטו את העם בכל עת איירי בדיני ממינות, וקרא דכל ריב וכל נגע מיירי בדיני קנסות, והא דכתב אי מתחילין את הדינין בלילה דמשמע דגמר דין כשר בלילה היינו משום שרוצה לכתוב בהלכה שתח"ז לחלק בד"מ דכשר בהו גמר דין ע"כ כתב הכא אין מתחילין את הדינין בלילה דזה הוי מילתא פסוקתא דבכל הדינין אפי' בד"מ נמי אין מתחילין בלילה מקרא דושפטו:
ואחרי התבאר לנו דגם לדידן דרשינן הקישא דכל ריב וכל נגע לגזלות וחבלות, א"כ לפ"ז י"ל דסומא פסול לדין מצד גזירת הכתוב דמה נגעים שלא בסומין, אף ריבים שלא בסומין, ואף דהאי קרא בדיני קנסות מיירי או בגזלות וחבלות אבל דיין קבוע צריך להיות ראוי לכל הדברים וכיון שאינו ראוי לדיני גזלות וחבלות אינו ראוי ג"כ לדיני ממונות וכמו שכתב בביאור בפ"ד הלכה י' לענין סומא באחת מעיניו אמנם כ"ז דוקא אי דרשינן האי דרשא דכל ריב וכל נגע, דסומא פסול מצד עצמו, אבל אי לא דרשינן האי הקישא א"כ סומא אפי' בשתי עיניו א"א לפוסלו אלא מצד דכתיב והי' ביום הנחילו ביום ולא בלילה ולגבי סומא ביום הוי כלילה, א"כ אין הפסול מצד עצמו אלא מצד הזמן וע"כ יכולין להעמיד גם סומא לדין
ואחרי כל המקובץ אתי שפיר היטב מאי דרב יוסף אמר, לא תיתני ענוה דאיכא אנא, ורב נתמן אמר לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא, ולא הקפיד אלא על יראת חטא ולא על ענוה, משום דאזלי לטעמייהו, דרב נחמן לשיטתו דס"ל בסנהדרין ה' ע"ב דשנים שדנו דיניהם דין בדיני ממונות א"כ ע"כ ס"ל דמן התורה אפילו חד נמי כשר כדאי' בסנהדרין ג' ע"א, וא"כ שפיר י"ל דאין סתירה אר' מאיר דמקשינן ריבים לנגעים דר"מ מיירי בגזלות וחבלות, וא"כ ילפינן נמי דסומא פסול לדין מצד עצמו ולא מצד הזמן, ע"כ לא הי' רב יוסף יכול לקבל על עצמו הנשיאות דסומא אין אנו רשאי לעשותו לדיין, דאין זה בכלל שופטים ושוטרים תתן לך דאינו שופט, ולא היתה בזה שום עניוות מצדו ע"כ שפיר אמרינן אליבא דרב נחמן רק לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא, אבל רב יוסף לשיטתו דס"ל בסנהדרין ו' ע"א לשיטת תוס' דגם בדיני ממונות בעינן שלשה מן התורה, וא"כ אין חילוק בין גזלות וחבלות לשאר דיני ממונות וע"כ דאנן לא קיי"ל כר"מ אלא עיקר הפסול היא מצד דאין דנין תחלת דין בלילה אבל מצד עצמו הוא ראוי לדין והוי בכלל שופטים ושוטרים תתן לך וע"כ הי' יכול לקבל על עצמו הנשיאות אלא מצד ענותנותו לא קיבל, ע"כ שפיר אמר לא תיתני ענוה דאיכא אנא:
ובסנהדרין ל"ד ע"ב ס"ל לר' יוחנן דסומא באחת מעיניו כשר לדין, ומייתי ראי' מהא דתנינן דדיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, ולכאורה הא י"ל דמכאן אין ראי' דלא מקשינן ריבים לנגעים, אמנם י"ל דר' יוחנן נמי מוקי מתניתין דאחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה, בקנסות אמרו ואפ"ה דנין ביום וגומרין בלילה א"כ ע"כ דלא מקשינן ריבים לנגעים כלל, אמנם באמת בלא"ה לא קשה מידי דהא מבואר בירושלמי ברכות פ' שלשה שאכלו ובריש סנהדרין דר' יוחנן ס"ל שנים שדנו אין דיניהם דין וא"כ ע"כ ס"ל דמן התורה בעינן תלתא אפי' בדיני ממונות וכן ס"ל ביבמות מ"ו ע"ב דגר צריך שלשה משפט כתיב בי' וא"כ לדידי' אין נ"מ בין ד"מ לדיני קנסות ע"כ שפיר אמרינן לדידי' דאי דנין ביום וגומרים בלילה בד"מ ה"נ בדיני קנסות וגזלות וחבלות וע"כ האי משנה דלא כר' מאיר, הן אמת דגם הרמב"ם דפוסק שנים שדנו חין דיניהם דין מכל מקום סובר דמן התורה חד נמי כשר, אמנם י"ל דדעת הרמב"ם שנפסלין משום שעברו על דרבנן שתקנו דבעינן דוקא שלשה, אבל ר' יוחנן דפוסק בכל דוכתא ר' מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי ור' יוסי הא ס"ל דבעינן דוקא רשע דחמס בסנהדרין כ"ז ע"א וע"כ לדידי' ע"כ הא דשנים שדנו אין דיניהם דין הוא משום דמן התורה בעינן שלשה וכן משמע בריש פ' שלשה שאכלו דמדמי לה לברכת הזימון ומשמע דמן התורה בעינן שלשה וע"כ לדידי' ע"כ האי משנה דלא כר"מ ואף דבסנהדרין אמרינן דסתמא דלא כר' יוסי, הא בירושלמי סוף פ"ק דר"ה אמרינן דהאי סתמא הוי סתמא דיחידאה והדרינן לכללן דר' מאיר ור' יוסי הלכה כר' יוסי דבעינן רשע דחמס וע"כ לר' יוחנן הא דשנים שדנו אין דיניהן דין הוא משום דמן התורה בעינן תלתא אפי' לדיני ממונות ומתניתין דדנין ביום וגומרין בלילה הוי דלא כר' מאיר:
וחוץ לדרכנו י"ל דלא שייך לאמר לא תיתני ענוה דאיכא אנא אלא דוקא אי נימא סומא חייב במצוות ע"כ שייך שפיר דקיים מצוות ענוה, אבל אי נימא דסומא פטור מכל המצוות שבתורה א"כ ל"ש ע"ז לומר לא תיתני ענוה דאיכא אנא, דהא אינו מצווה כלל על מצוות ענוה, והשתא אתי שפיר דרב יוסף הכא קאי לפום מאי דס"ל במסקנא בב"ק פ"ת ע"א דסומא חייב במצוות ע"כ שפיר שייך לומר לא תיתני ענוה דאיכא אנא אבל רב נחמן ס"ל דאפשר האי תנא ס"ל דסומא פטור מן המצוות א"כ שפיר מצי למיתני דבטלה ענוה, וע"כ לא אמר לתנא אלא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא]:
וביסוד הדברים אמרתי דבאמת לא אמר לתנא דימתוק מלת ענוה ויראת חטא מן המשנה אלא לתנא אמר דלא תיתני בפרהסיא דליכא ענוה ויראת חטא בעולם אחרי פטירת רבי דא"כ נפיק מזה חורבא דכל אדם לא ירצה לילך עוד בדרך הענוה, ואני מלמד לכולם מדת הענוה וכן יראת חטא אבל מן המשנה ל"ש למוחקם, וע"כ לא אמר לו סמי מכאן ענוה ויראת חטא אלא לא תיתני:
אמר