אור ברסלב
הדרת בנימין הדר הקודש › הדרן לנזיר

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר הקודש · הדרן לנזיר

הדרן לנדרים

(סוף נזיר) אמר ר' אלעזר א"ר חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם שנא' וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך, אל תיקרי בניך אלא בוניך. יש להבין דמאי שייכא דהאי מימרא להא דאיתא במשנה, נזיר הי' שמואל כדברי ר' נהוראי:

והנ"ל דהנה במתניתין אמרינן נזיר הי' שמואל כדברי ר' נהוראי, וכבר עמד הדורש לציון ע"ז דלמה אמר כדברי ר' נהוראי ולא דברי ר' נהוראי, ולכאורה הי' נראה לומר על פי מאי שהקשה הגאון שם דאיך אפשר לומר ששמואל הי' נזיר, הא מצינו ששמואל שיסף את אגג והרגו ואיך נטמא למת ועכו"ם נהי דלא מטמאי באהל אבל במגע מטמאי כדאי' ביבמות ס"א ע"א, ותירץ דאתי עשה דמחיית עמלק ודחי ל"ת דטומאה, והנה זה ניחא אי נימא דמצות מחיית עמלק מוטלת על כל יחיד ויחיד מישראל שפיר י"ל דאתי עשה ודחי ל"ת אבל אי נימא דמצות המחיי' אינה אלא על המלך בלבד א"כ אין כאן עשה שתדחה ל"ת וע"כ צ"ל דשמואל לא הי' נזיר, והנה דבר זה אי מצות מחיית עמלק מוטלת על כל יחיד או דוקא על המלך תליא בפלוגתא אי העמדת המלך מצוה דאי נימא דהעמדת מלך הוי מצוה שפיר י"ל דמחיית עמלק מוטלת על המלך אבל אי נימא דהעמדת מלך אינה מצוה דלא דברה תורה שום תשים עליך מלך אלא כנגד תרעומתן של ישראל א"כ ע"כ דמחיית עמלק היא מצוה מוטלת על כל אדם מישראל, והנה בסנהדרין כ' ע"ב איתא דר' נהוראי ס"ל דלא דברה תורה אלא כנגד תרעומתן של ישראל והעמדת המלך לאו מצוה היא, א"כ מצות מחיית עמלק נוטלת על כל אדם מישראל, והשתא אתי שפיר דאמר התנא נזיר הי' שמואל ואי דתקשה לך איך אפשר לומר דהי' נזיר הא טימא עצמו לאגג ע"כ מסיים כדברי ר' נהוראי דס"ל דלא דברה תורה העמדת המלך אלא כנגד תרעומתן של ישראל וליכא בזה שים מצוה וא"כ מחיית עמלק הוי מצוה על כל אדם ע"כ שפיר מצינן למימר אתי עשה דמחיית עמלק ודחי ל"ת דטומאה דנזיר, אלא שעדיין יקשה הא מבואר בספרי נשא דהא דכתיב כל ימי נזרו קדוש הוא זו קדושת הגוף ופיר"ש מליטמא למתים, נמצא דמלבד ל"ת דטומאה איכא נמי עשה דקדוש הוא, וא"כ איך עשה דוחה לל"ת ועשה, והנ"ל עפ"י מאי דאיתא בחולין קמ"א ע"א דאיצטריך קרא דתשלח, דאסור ליטול אם על הבנים אפי' לטהר את המצורע, אף דעובר בעשה דשלח תשלח ולא אתי עשה ודחי עשה, משום דהו"א דכיון דמצורע אסור בתה"מ וע"י טהרתו עושין שלום בין איש לאשתו הו"א דגדול כח השלום דאפי' עשה דתי עשה, ע"כ איצטריך קרא דתשלח, והנה בשבת קט"ז ע"א יליף ר' ישמעאל מק"ו דספרי מינים שורפים אותם ואזכרותיהם מקל וחומר ממחיקת השם דמים המאררים דמה כדי לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה בקדושה ימחה על המים, הללו שעושין שנאה ותחרות בין ישראל לאב הם שבשמים לא כל שכן, א"כ חזינן דמי שנלחם עם המרבין שנאה ומבטל השנאה הרי הוא מוסיף ומרבה את השלום, ולפ"ז במחיית עמלק ראש צוררי ישראל הרי מחזקים ועושים השלום לישראל, וא"כ בקיום המצוה שפיר י"ל סברת גדול השלום, וע"כ אף דבכל דוכתי לא אתי עשה ודחי עשה אבל הכא דגדול השלום גם ל"ת ועשה נדחה מפני העשה, והשתי אתי שפיר דכיון דהזכיר במשנה דגדול השלום, דכיון דאמרינן נזיר הי' שמואל וקשה איך הרג את אגג וצ"ל דאתי עשה ודחי ל"ת וקשה הא הוי עשה ול"ת וצ"ל דבשביל גדול השלום עשה דתי ל"ת ועשה, ע"כ הסמוך שפיר מימרא דת"ח מרבים שלום בעולם, ונ"ל הכונה דת"ח שדורשים שלח תשלח דלא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם וקשה ל"ל תשלח הא בלא"ה אין עשה דוחה עשה וצ"ל דגדול השלום א"כ ממילא הם מרבים שלום בעולם דחזינן כח השלום דאי לאו קרא הוי עשה דחי גם לל"ת ועשה:

והנה כל יסוד זה בנוי רק אי נימא דמחיקת השם במים המאררים לא באה אלא כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, אבל באמת מנדרים ס"ו ע"ב משמע דפליגי בזה תנאי ודוקא ר' יודא ס"ל האי סברא, וצריך לומר דתליא בפלוגתא אי לקנא את אשתו רשות או חובה דאי נימא דוקנא את אשת חיבה א"כ אין הכרת כלל דהתירה תורה מחיקת השם כדי נעשות שלום דהא המחיקה היא הכרחית וי"ל דאדרבא אתיא כדי לעשות פירוד בין איש לאשתו, אבל למ"ד דיקנא את אשתו רשות שפיר י"ל דהא דהתורה התירה מחיקת השם היא כדי לעשות שלום בין איש לאשתו ולהראותו שלא הי' לו להקפיד, וא"כ כיון דת"ח מרבים שלום בעולם ע"י שהם דורשים שלח תשלח ע"כ ס"ל דוקנא את אשתו רשות ע"כ שפיר חזינן מהכא דגדול השלום שבשביל לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שם הקב"ה שנכתב בקדושה ימחה על מים המאררים, והשתא אתי שפיר המשך סוף מסכת נזיר להתחלת סוטה דכיון דסיימנו דנזיר הי' שמואל וקשה איך טימא עצמו לאגג וע"כ דאתי עשה ודחי ל"ת וקשה הא הוי ל"ת ועשה (ואפשר לקיים שניהם ל"ש כאן די"ל דמצות המתי' מוטלת על הנביא והמנהיג את ישראל ודלא כדו"ל) וצריך לומר דשאני הכא דגדול השלום דת"ח מרבים שלום בעולם ולשון מרבים היינו שמגדילים כח השלום דבשביל לעשות שלום בין איש לאשתו מוחקין ש"ש שנכתב בקדושה, אמנם כ"ז ל"ש אלא אי נימא דרשות או אסור לקנאות ואפ"ה התירה תורה המחיקה ע"כ כדי לעשות שלום בין איש לאשתו אבל אי נימא חיבה לקנאות ל"ש כלל לומר דמחיקה הוי כדי לעשות שלום דכך היא מצות התורה כדי לקיים המצוה של וקנא את אשתו וא"כ מוכרח מהא דת"ת מרבים שלום דס"ל דוקנא את אשתו אינו חובה ע"כ פתח שפיר המקנא לאשתו בריש מס' סוטה דאמרינן המקנא דיעבד אין לכתחילה לא אלמא קסבר אסור לקנאות ואפ"ה התירה תורה מחיקת השם וע"כ דגדול השלום שבשביל לעשות שלום בין איש לאשתו לא הקפיד על קדושת שמו וכש"כ בשביל לעשות שלום בין כל ישראל ע"כ שפיר י"ל דנזיר הי' שמואל כדברי ר' נהוראי ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה