אור ברסלב
הדרת בנימין הדר הקודש › הדרן למס' כריתות

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר הקודש · הדרן למס' כריתות

הדרן לערכין

(סוף כריתות) אמר רב אשי ולא הוי תני לי' מתניתין, דתנן ר"ש אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום יכול מפני שהם מובחרים, ת"ל ואם כבש מלמד ששניהם שקולים כאחד רבינא אמר אפי' מקרא נמי לא קרי, דכתיב אם כבש, אם עז.

כבר הקשו הגאונים בעל עמודי אור בתשובותיו סי' קט"ז, והגאון עמק יהושע בדרשותיו סי' ג' דכיון דדרשת ר"ש פשוטה יותר מראיית רבינא, דהתורה הקדומה גבי חטאת יחיד שעיקר עזים קודם הכשבה, וא"כ למה מיאן רבינא בדרשת ר' שמעון וכתב והגאון עמק יהושע לתרץ דמשעירה לאו ראי' והל' דהתם אף דהכונה לא חייבה לבייש עוברי עבירה אבל החוטא בעצמו מחוייב לבייש עצמו משום כפרה ובשעירה איכא ביוש טפי כדאי' בסוטה ל"ב ע"ב, ע"כ י"ל דמש"ה הקדימה תורה שעירה תחלה לכבשה, אבל לענין דין מובחר שפיר י"ל. דכבשה מובחרת, ע"כ הוכרח רבינא להביא מקדרה דבשלמים עכת"ד:

ולענ"ד אין דבריו נכונים, דע"כ לא שייכא האי סברא דהרשות בידו להקדים שעירה לכבשה משום כדי שיתבייש ויהי' לו כפרה, אלא אי נימא דשניהם שקולים, אבל אי נימא דכבשה מובחרת בודאי דין דמבחר נדריך עדיף שפיר ונידחה האי טעמא דכדי שיתבייש ותהא לו כפרה, וכה"ג אשכחינן ביומא ס"ד ע"א, דמי שאבד לו פסחו והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא הראשון דס"ל לר"י מצוה בראשון ואם הי' שני מובחר ממנו יקריב את השני, הרי חזינן דאף דמצוה בראשון מ"מ אתי מעלת מובחר ודחי מצות ראשון, ה"נ אף דמצוה בשעירה כדי שיתבייש מ"מ מעלת מובחר עדיף טפי ומדחי מעלת כדי שיתבייש:

והגאון עמודי אור כתב לתרץ, דלפום מאי דקיי"ל דשעירה קודמת לכבשה, היכא דאחד הביא קרבן שעירה ואחד הביא קרבן כבשה משום דשעירה נתרבתה אצל עכו"ם א"כ שפיר י"ל דע"כ הקדימה תורה שעירה לכבשה משום דנתרבתה אצל עכו"ם, אמנם הכא לר"ש קיימינן ואיהו לפי מאי דלא ס"ל סברא דפושט ידו בעיקר עדיף ע"כ ס"ל דכבשה עדיפא ושפיר מייתי ראי' מקרא דואם כבש, אבל לדידן דס"ל דאמרינן סברא דפושט ידו בעיקר ממילא אין ראי' מהאי קרא דואם כבש, ע"כ מייתי רבינא ראי' מקרא דשלמים:

וגם דבריו תמוהים, דמלבד מה שנעלם ממנו דברי הרמב"ם בפ"ט מהל' תמידין ומוספין שהוא מפרש שכן נתרבתה אצל עכו"ם, היינו דשעירה יש לה צד ריבוי אצל כל העבירות משא"כ כשבה שאינה באה על ע"ז, וא"כ ל"ש כלל לפרושי משום סברתו דפושט יד בעיקר עדיף ובפרט מה שרצה להעמים פירוש זה ליישב פסק הרמב"ם דעשירה קודמת, דודאי א"א לומר כן בשיטת הרמב"ם ובר מן דין המעיין בסוגיית הש"ס דסנהדרין מ"ט יראה לעינים, דגם ר"ש ס"ל סברא דפושט ידו בעיקר עדיף דאל"כ לא הוי ידעינן דסקילה חמורה מהרג לחנק אלא דגבי שרפה, כיון דארוסה בת כהן יצתה מסקילה לשריפה ס"ל דהכא ל"א האי סברא דפושט ידו בעיקר ושריפה חמורה מסקילה עיי"ש:

אמנם בר מן דין דברי הגאונים הם תמוהים ומופרכים מעיקרא, דהא ודאי גם בטומאת מקדש וקדשיו נמי שייכא סברא דהעמק יהושע דמקדימין שעירה כדי שיתבייש ויהא לו כפרה, או דיש לה מעלה משום שנתרבתה אצל עכו"ם ואפ"ה כתבה התורה התם, והביא קרבנו כשבה או שעירה, הקדים כאן כשבה לשעירה, וע"כ כדברי ר"ש דשניהם שקולים:

והנ"ל ליישב דהנה בסוטה ט"ו ע"א אמרינן אליבא, דר"ש דע"כ אין חטאת חלב טעונה נסכים כדי שלא יהא קרבנו מהודר ובודאי אם ירצה להדר קרבנו ולהביא נסכים אינו רשאי, וע"כ לר"ש א"א לומר דהא דכתבה התורה שעירה קודם כשבה להורות דלא בעינן קרבנה מהודר דא"כ איך יש רשות בידו להביא כשבה, וע"כ הביא ר"ש לשיטתו ראי' מזה דשניהם שקולים, וכ"ז דוקא לר"ש לשיטתו דס"ל דרשינן טעמא דקרא אף שעי"כ הדין משתנה כדכתבו תוס' סוטה י"ד ע"א, אבל לדידן דלא דרשינן טעמא דקרא, שפיר י"ל דהא דהקדימה תורה שעירה לכבשה היא משום דהכא לא קפדינן שיהא הקרבן אינו מהודר, וכן לא בעינן שיהא קרבנו מהודר ע"כ הרשות בידו להב א איזו שירצה אי שעירה אי כשבה, וע"כ בחטאת חלב הקדימה תורה שעירה ובחטאת דטומאת מקדש וקדשיו הקדימה כשבה לשעירה, וכ"ז דוקא לענין קרבן חטאת אבל מנ"ל דיש הרשות בידו להביא איזה שירצה בנדרים ונדבות ע"כ שפיר הביא רבינא ראי' משלמים דהוי נדר ונדבה ואפ"ה שניהם שקולים:

וביותר י"ל לפי המבואר ביומא ל"ד ע"ב דצריכי תרי קראי לענין מבתר נדריכם חד לחובה וחד לנדבה, וצריכי דאיכא סברא דחיבה עדיפא ואיכא סברא דנדבה עדיפא, וע"כ י"ל דר"ש ס"ל דחובה עדיפא לענין דין מבתר נדריך וכיון דאשכחינן גבי חובה, דשניהם שקולים ע"כ דכש"כ דנדבה שניהם שקולים, אבל רבינא ס"ל דנדבה עדיפא אבל בחובה י"ל דלא בעינן מבחר נדריך, ע"כ שפיר הביא משלמים דאם בנדבה אמרינן דשניהם שקולים כש"כ בחובה:

והעיקר נ"ל לומר עפ"י מאי דמשמע בשבת נ"ד ע"ב, דהזכרים רובם שמנים ובנקבות רובן כתושות, וע"כ ס"ל לרבינא דודאי בשעירה וכשבה דהן נקבות שניהן שקולים, אבל בזכרים דהם שמנים אפשר דכשב מיחשב מבחר נדריך טפי ע"כ הביא רבינא ראי' מקרא דאם כשב ואם עז דמשמע אפי' כשב שהוא זכר, אף דגבי שלמים כשרות נמי נקבות אבל קרא סתמא כתיב ואפ"ה אי בעי כשב מייתי ואי בעי עז מייתי:

ולפ"ז יש להעיר דלמה באמת מיאן ר"ש בדרשת רבינא דמביא ראי' מזכרים ולא משעירה וכשבה וגם מנדבה לא מחטאת דאיכא למימר כסברת ר"ש דהכא לא בעינן קרבן מהודר ע"כ גם שעירה כשירה לחטאת:

והנ"ל דבאמת האי ילפותא דיליף רבינא דשניהם שקולים הוא מדכתיב תרי זימני אם אם וא"כ אין זה אלא אי נימא דלא דברה תורה כלשון בני אדם ע"כ שפיר שייך ראי' מלשונות הכפולים, אבל אי נימא דברה תורה כלשון בני אדם א"כ הכא נמי דמה להא דכתבה תורה כמה פעמים איש איש, דמבואר בסנהדרין נ"ו ע"א דאמרינן ע"ז דברה,, תורה כלשון בני אדם וע"כ ר"ש לשיטתו דס"ל בב"מ ל"א ע"ב דאמרינן דברה תורה כלשון בני אדם, א"א לו למדרש מאם אם, והוכרח לדרוש מואם כבש, אבל רבינא לשיטתייהו דרבנן אזיל דס"ל ל"א דברה תורה כלשון ב"א, ע"כ שפיר מצינן למילף מאם אם דשניהם שקולים:

והנה בתמורה ל"ב אמרינן דמה"ת אין מעילה מפורשת אלא בעולה בלבד, וחטאת ואשם ילפינן מדכתיב תמעול מעל ריבה, ואין זה שייך אלא דוקא אי נימא דל"א דברה תורה כלשון בני אדם אבל אי נימא דברה תורה כלשון ב"א אין ראי' למעילה בשאר קדשי קדשים וע"כ הקדים דברי ר"א אר"ת דתלמידי חכמים הדורשים לשונות כפולים מרבים שלום בעולם שאין כאן עוד מחלוקת גדיא יאי או אימרא יאי שהלא מלשונות הכפולים הוכיחו ששניהם שקולים ואמר וכל בניך למודי ד' כלומר לשון ד' ולא לשון בני אדם א"כ מצינו למילף מאם אם, דשניהם שקולים, ע"כ ורב שלום בניך דלא תהא עוד מחלוקת בזה, וע"כ מתחיל תיכף קדשי, קדשים שנשחטו בדרום מועלין בהם סתם קדשי קדשים ולאו דוקא עולה בלבד, דכיון דאמרינן ל"א דברה תורה כלשון בני אדם א"כ ילפינן מתמעול מעל לרבות כל הקדשי קדשים לדין זה ואף דהוי מדרבנן מכ"מ אי לא אשכחן בקדשי קדשים מעילה בשאר דברים לא הוי מצי רבנן לגזור בדבר דליתה דכונתה באורייתא כדאי' בריש ב"מ ד' ע"א ודו"ק היטב:

ובעיקר קושיית הגאונים עמק יהושע ועמודי אור אמאי נאיד רבינא מדרשת ר"ש דיליף מחטאת חלב נ"ל לתרץ עפ"י דרך העמק יהושע, דהנה בסוטה. ל"ב ע"ב אמר ר' שמעון דלכך תקנו תפלה בלחש כדי שלא לבייש עוברי עבירה שהרי לא חלק הכתוב מקום בין חטאת לעולה, ובברכות ל"א ע"א ילפינן תפלה בלחש מקרא דחנה, רק שפתי' נעות וקולה לא ישמע, ונ"ל דבאמת פליגי בזה דל"ש טעמא דר"ש אלא דוקא אי דרשינן טעמא דקרא ע"כ שפיר אמרינן מדלא חלקה תורה מקום לחטאת, ע"כ דהקפידה תורה שלא לבייש עוברי עברה, וע"כ ל"ש זה אלא לר"ש לשיטתו דס"ל בב"מ קט"ו ע"א ובכ"ד לדידי' דרשינן טעמא דקרא, אבל לרבנן דס"ל לא דרשינן טעמא דקרא י"ל דהא דלא חלקה תורה מקום לחטאת היא משו גזירת הכתוב, ובאמת אדרבה עלינו לבייש עוברי עבירה ול"ש כלל לומר טעמא דתפלה בלחש משום זה ע"כ הוכרחו למילף מקראי דחנה, ולפ"ז י"ל דבאמת מקראי דחטאת תלב אין ראי' דשניהם שקולים דע"כ הקדימה תורה שעירה וכשבה בחטאת, דאף דכשבה עדיפא אבל כיון דהכא איכא נמי סברא דביוש ע"כ שניהם שקולים, וכ"ז דוקא לדידן דס"ל דבאמת עלינו לבייש עוברי עבירה, ע"כ שקלה תורה שעירה לכבשה כדי לביישו אבל לרשב"י לשיטתו דס"ל דהתורה הקפידה שלא לבייש עוברי עבירה, א"כ א"א לומר דכדי לביישו שגלה תורה שעירה לכשבה דהא אין מביישין אותו וע"כ הביא ראי' מכאן דשניהם שקולים בכל דוכתי:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה