הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר הקודש · הדרן למנחות
(סוף מנחות ק"י ע"א) לא לרצוני אתם זובחים כי אם לרצונכם, שנא' לרצונכם תזבחהו דבר אחר לרצונכם תזבחהו, לרצונכם זבחו, לדעתכם זבחו, כדבעא מיני' שמואל מרב הונא מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול שנאמר ושחט את בן הבקר, שתהא שחיטה רשם בן בקר א"ל זו בידינו לעכב מנין, א"ל לרצונכם תזבחהו לדעתכם זבחו. וצריך להבין במאי, פליגי הני תרי לישנא, דלישנא קמא דריש האי לרצונכם להורות דלא לרצון המקום היא השחיטה של הקרבן, ולאידך לישנא אתי לאורויי דמתעסק פוסל בקרבן אפי' בדיעבד כן יש להתבונן המשך של דין זה להתחלת הכל שוחטין בריש תולין:
והנלע"ד בזה דהנה רש"י פי' דמתעסק היינו, שהי' מתעסק בסכין להגביהו או לזרקו והלכה ושחטה את הקרבן והקשו תוס' דא"כ לרבנן דס"ל דזרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה דאפי' בחולין השחיטה פסולה וגם הוי נבילה למאי איצטריך קרא גבי קדשים, ונלע"ד דבאמת בהא פליגי הני תרי לישנא דלישנא קמא ס"ל להלכה כרבנן דגם בחולין בעינן עכ"פ כונה לחתיכת סימנין וא"כ א"א לומר דקרא אתי לפסול מתעסק בקדשים דבכה"ג גם בחולין פסול והוי נמי נבלה ע"כ ס"ל דקרא דלרצונכם אתא דלא לרצוני אלא לרצונכם אתם זובחים אבל לישנא בתרא ס"ל להלכה כר' נתן דאפילו זרק סכין לנועצה בכותל כשר גבי חילין א"כ שפיר י"ל דהאי קרא אחא למיפסל כה"ג גבי קדשים:
ונראה לי בטעמא דרש"י שהוכרח לפרש כן, מלבד די"ל דס"ל לרש"י דהיכא שהוא מתכוין לחתיכת סימנין קרינן בי' ושחט אח בן הבקר, דהא הוי שחיטה לשם בן בקר, וכמו שכתב רש"י דהיכא דמתכוין לשם חתיכה הוי שחיטה כשרה אלא שלא עלתה לבעלים לשם חובה, עוד נלע"ד דבאמת לפי מאי דהוי ס"ד דקרא אחי רק על לכתחילה א"כ קשה, הא בלא"ה בעינן לכתחילה שיתכוין לשם שחיטת בן הבקר מטעם דבעינן לשמה כדילפינן בזבחים ד' ע"א משלמים, ע"כ הוכרח רש"י לפרש כגון שזרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה א"כ באמת בשעת השחיטה הרי הוא מחשב ממש לשמה, אלא דלא היתה תחילת כוונתו לשם שחיטה וא"כ זהו ניחא דוקא לפירש"י דמיירי בכה"ג שזרק סכין לנועצה בכותל אבל אי נימא כתוס' דמיירי כגון שהי' מתכוין לחתיכת הסימנין אבל לא לשם שחיטה א"כ תיפוק לי' דלכתחילה אסור דלא הוי לשמה:
והשתא אתי שפיר סוף מנחות בהמשך להתחלת חולין, דהא בריש חולין תנינן הכל שוחטין חוץ מחרש שוטה וקטן ואם שחטו ואחרים רואים אותם כשרה, ואמרינן עלה בגמ' י"ב ע"ב מאן תנא דלא בעינן כוונה לשחיטה אמר רבא ר' נתן היא, א"כ ע"כ מתניתין דחולין ר' נתן היא ע"כ אתי שפיר דכיון דמסיימינן דלרצונכם תזבחוהו לעכב מתעסק אתא וע"כ דושחט בן הבקר אתא על לכתחילה, וא"כ ע"כ צ"ל דקאי על זרק סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה דעיקר הקפידא משום מתעסק ולא מטעם לשמה די"ל דהוי לשמה, וא"כ ע"כ דהלכה כר' נתן דבחולין כה"ג כשר ודוקא בקדשים פסול, ע"כ שפיר תנינן ואם שחטו ואחרים רואים אותם שחיטתן כשרה, דלא בעינן כונה כלל בשחיטת חולין:
דאין