אור ברסלב
הדרת בנימין הדר הקודש › הדרן לזבחים

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר הקודש · הדרן לזבחים

הדרן להוריות ולכל סדר נזיקין

(סוף זבחים) ת"ר וזאת תורת זבח השלמים, לעשות זמן במה קטנה בזמן במה גדולה.

עיין רש"י שכתב דדרשינן מזאת תורת השלמים, תורה אחת לכל השלמים, ולכאו' קשה הא הוי פלוגתא דתנאי בריש מנחות אי דרשינן וזאת תורת לכל הקרבנות שהם ממונם, וכדאיתא בזבחים מ"ח ע"א וא"כ ה"נ תקשה הניחא למאן דאית לי' זאת תורת אלא למ"ד דלא דרשינן זאת תורת מנ"ל דזמן פוסל בבמה קטנה, וראיתי להתוס' זבחים ט' ע"ב שכתבו דאף למאן דס"ל דלא דרשינן זאת תורת אינו אלא בדברים שאינו מפורשים אבל בדברים המפורשים לכו"ע דרשינן זאת תורת, וא"כ ה"נ זמן הא מפורש בקרא בהדיא ע"כ שייך שפיר למדרש, וזאת תורת זבח השלמים:

אמנם בעיקר ראיית התוס' מהא דזבחים צ"ב ע"א, דדרשינן במשנה זאת תורת החטאות תורה אחת לכל החטאות בין החטאות החיצוניות ובין החטאות הפנימיות, אליבא דכו"ע נ"ל דאפשר לפקפק דהא באמת ס"ל שם לרבה דעיקר קרא בחטאות הפנימיות כתיב, ותורת החטאת מיירי בחטאות הנאכלות, וע"כ כיון דקרא מיירי בהדיא בשתי החטאות שפיר י"ל דקאי תורת על כל החטאות המוזכרין בפרשה, אבל בנדון דידן דשלמי במה קטנה לא הוזכרו כלל בפרשה בודאי תליא פלוגתא דר"ש ורבנן, וא"כ תקשה למאן דלית לי' זאת תורת מנ"ל דשלמי במה קטנה ישנם בדין זמן, ועוד קשה לפירש"י הנ"ל לסיים, ת"ל וזאת תורת זבח השלמים תורה אחת לכל השלמים, כמו דמסיימינן במשנה דזבחים הנ"ל:

על כן נלע"ד לפ''ש דלא כרש"י דבאמת האי תנא לא ס"ל תורת השלמים תורה אחת לכל השלמים, אלא דנפיק לי' מהא דכתיב זבח השלמים דבאמת שלמים איקרי בלא זבת כדאיתא לעיל ד' ע"א, וע"כ ילפינן מהכא דכל זבח שישנו בכלל שלמים הרי הם בכלל דין הזמן, וכן משמע מלשון התו"כ צו דגבי זאת תורת החטאת וגבי זאת תורת האשם מסיים תורה אחת לכל החטאות ותורה אחת לכל האשמות, אבל הכא לא סיים כלל אלא סתם, ת"ל וזאת תורת זבת השלמים וע"כ דדוקא גבי חטאת ואשם דמיירי סתם שפיר י"ל דבכל החטאות ובכל האשמות מיירי הכתיב אבל הכא דאנו באין לרבות גם שלמי במה קטנה בזה בעינן לימוד מיוחד, דזאת תורת לא משמע לרבות כל השלמים אפי' של במה קטנה לתורה אחת:

וביותר י"ל דהנה מרבינן שלמי במה קטנה לכל דיני הזמן בין לפיגול בין לנותר, וכתב, רש"י דנותר ילפינן חילול חילול מפגול, וראיתי ברש"ש שהקשה דל"ל לרש"י לפרש משום דילפינן חילול חילול מפגול תיפוק לי' ד הא פרשתא גופא כתיב דין הנותר, וכמו דמרבינן טמא מהאי טעמא ולק"מ דאף דבהאי פרשא כתיב נמי דין הנותר היינו רק לענין דין שרפה שהנותר עד יום השלישי באש ישרף, אבל אם חייב כרת באכילת נוחר לא הוזכר כלל בהאי פרשה דהא קרא דשלישי מוקמינן לה בזבחים כ"ח ע"ב דמיירי דוקא בפגול מדכתיב לא ירצה, וא"כ עיקר דינא דאיכא כרת בנותר ילפינן מקרא דפ' קדושים, וילפיני מהאי קרא בג"ש דחילול חילול דאיכא נמי כרת בשלמי במה קטנה וע"כ שפיר כתב רש"י דילפינן לה מג"ש ולא מגופא דקרא וכרת דטומאה בגופא דקרא ס כתיב וזה ברור:

ולפ"ז ע"כ צ"ל דא"א לומר דילפינן לה מזאת תורת דתורה אחת לכל השלמים, דהא תינח למאן דס"ל דרשא דזאת תורת אפי' להא דלא כתיב בגופא אבל האי תנא לא ס"ל דרשא דתורה אחת אפי' לדברים שאינם מפורשים דכתיב בהדיא ע"כ מייתי שפיר מזבח השלמים, דזבח מיותר דהא שם הקרבן הוא שלמים, לרבות כל זבח אפי' שאינו משלמי במה גדולה, ועיין זבחים ל"ו ע"א דמרבינן מתיבת זבח גם שאר קרבנות, וכן בדף מ"ד ע"א מרבינן מתורת זבח עולה וכש"כ דמצינן למרבי מזה שלמי במה ואי דתקשה למאן דס"ל דדרשינן זאת תורת לרבות כל השלמים לתורה אחת, דא"כ מאי עביד לי' לזבח ונראה דדריש לה דע"כ אינו מקדש לחם אלא דוקא בשוחט תמימה אבל בעל מום אינו מקדש הלחם, וכדאיתא במנחות ע"ט ע"א ולמאן דס"ל דבעל מום אינו מקדש מצד הסברא דאין פסולו בקדש, י"ל דקרא דזבח השלמים אתא למעוטי בנשחט שלא במקומו, דאינו מקדש לר' יהושע שם אבל לרבויי שלמי במה קטנה באמת מצינו למילף מזאת תורת זבת השלמים, והאי תנא לא ס"ל דזאת תורת אתא לרבויי, ונ"ל דאזלי לטעמייהו דהנה נ"ל ביסוד הפלוגתא דמר דריש זאת תורת תורה אחת לכל החטאות ומר לא דריש דתליא בהאי אי תורה חתומה ניתנה אי תורה מגילה מגילה ניתנה, דאי נימא דתורה חתומה ניתנה שפיר י"ל דתורת השלמים משמע תורה אחת לכל השלמים המבוארים בתורה, אבל אי נימא דתורה מגילה מגילה ניתנה ל"ש כלל למימר דתורה אתת לכל השלמים או לכל החטאות והאשמות והאשטות, דהא עדיין לא ידעינן כלל דיני שאר השלמים והחטאות והאשמות וע"כ ס"ל לחכמים דדוקא להדינים המבוארים באותה פרשה שפיר י"ל דתורה אחת לכל החטאות והיינו לכל החטאות המבוארות בפרשה זו או לכל השלמים שדינם מבוארים באותה פרשה שניתנה לישראל, והגרצ"מ בהגהותיו כתב דמאן דדריש סמוכין ס"ל דתורה חתימה ניתנה ומאן דלא דריש סמוכין דס"ל תורה מגילה מגילה ניתנה וא"כ הא מבואר ביבמות ד' ע"א דר' יודא ס"ל דלא דרשינן סמוכין וא"כ ע"כ ס"ל דתורה מגילה מגילה ניתנה ורבנן דפליגי עלי' דר' יודא הוא ר"ש, וא"כ ס"ל דתורה חתימה ניתנה, והשתא אתי שפיר דרבנן דהוא ר"ש לטעמייהו דדרשי סמוכין וא"כ תורה חתימה ניתנה ע"כ שפיר ס"ל לר"ש דדרשינן זאת תורת דתורה אחת לכל הקרבנות אבל רבנן דר"ש דהיא ר' יודא לטעמי' דס"ל דלא דרשינן סמוכין וא"כ תורה מגילה מגילה ניתנה ע"כ ס"ל דלא דרשינן תורת תורה אחת לכל החטאות ואשמות ושלמים, והשתא אתי שפיר נמי הכא דסתם ספרא הוא ר' יודא ואיהו הא ס"ל דתורה מגילה מגילה ניתנה ע"כ דריש הכא מקרא דזבח השלמים ולא מקרא דתורת השלמים:

ועפ"ז אתי שפיר סמיכות ריש זבחים לסוף זבחים דהא מבואר במנחות ג' ע"ב לרבא דלר"ש דס"ל זאת תורת אם שחט חטאת חלב לשם חטאת דם כשרה ומרצה דזאת תורת החטאת כתיב תורה אחת לכל החטאות ומתניתין דאמרה חוץ מן הפסח והחטאות דלא כר"ש, וא"כ אתי שפיר דכיון דאמרינן חוץ מן הפסח והחטאת דמשמע אפי' אם שחטה לשם חטאת אחרת נמי פסולה ע"כ דלא דרשינן זאת תורת ע"כ מסיימינן נמי ת"ל זבח השלמים ולא ילפינן מזאת חורת דזאת תורת לא דרשינן:

וביותר יש לומר, דהנה כבר כתבתי דעיקר הראי' היא מדכתיב זבח השלמים, וכ"ז ניחא אי נימא דזיבתה גופא איקרי רק שלמים שפיר מצינו למילף מזבח, אבל אי נימא דזביחא גופא איקרא זבח שלמים, א"כ אין ראי' כלל לשלמי במה קטנה, והנה בזבחים ד' ע"א ילפינן דזבחים בעינן גבייהו לשמן מדכתיב זבת שלמים שתהא זביחתו לשם שלמים ופרכינן ודילמא זיבחא גופא אקרי זבח שלמים ומשנינן כיון דאשכחן המקריב את דם השלמים ולא כתיב זבח השלמים ע"כ דשלמים הוי שמייהו ומדכתיב זבח השלמים ע"כ דאתא למילף דתהא זביחתו לשם שלמים:

והשתא אתי שפיר דכיון דפתחינן בכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה וע"כ דילפינן לה מדכתיב זבת השלמים דקרבן גופא איקרי שלמים ולא זבת שלמים ע"כ שפיר מסיימינן ת"ל וזאת תורת זבח השלמים לעשות זמן שלמי במה קטנה כזמן שלטי במה גדולה אע"ג דלא דרשינן וזאת תורת זבח השלמים תורה אחת לכל השלמים וניחא נמי מה דפתח תיכף כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשרות אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה דע"כ דלא דרשינן זאת תורת המנחה ראי דרשינן הו"ל למימר שעלו נמי לשם חובה וכמו דס"ל לר"ש בגמ' אליבא דרבא ג' ע"ב: הדרן לזבחים ת"ר מנין לעשות זמן בבמה קטנה כבמה גדולה ק"ו מעופות ומה עופות שאין המום פוסל בהם זמן פוסל בהם, קדשי במה קטנה שהמום פוסל בהם אינו דין שזמן פוסל בהם, מה לעופות שכן הזר פוסל כהם תאמר בקדשי במה קטנה שאין הזר פוסל בהם ת"ל וזאת תורת זבח השלמים לעשות זמן קדשי במה קטנה כקדשי במה גדולה. הנה לכאורה הא מצינו לעיל דאיכא כמה פרעי דינים דנוהגים בעוף ואינם נוהגים בקדשי במה קטנה ונראה דלא מצי פריך אלא מדבר המפורש בתורה וע"כ כהונה דמפורש בקרא דבעינן כהן דכתיב והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו ע"כ שפיר פרכינן אבל מכל הני מילי דחשוב רחוץ ידים ורגלים ובגדי כהונה וריח ניחוח דבעינן בעוף וליכא בקדשי במה קטנה לא פרכינן דבגדי כהונה הוי בכלל זכות ושלא רחוץ ידים ורגלים לא מצינו בתורה מפורש דמעכב בעוף וכן מריח ניחוח לא מצינו למיפרך דאין זה מעכב הקרבת הקרבן דהוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו נמי כשר ע"כ פסק רק מדין זכות:

אלא שלפ"ז יש להקשות דל"ל קרא להכשיר זר בבמה מדכתיב וזרק הכהן על קרנות המזבח לפני ד' דדוקא לפני ד' בעינן כהונה הא ממילא מוכרח דזר כשר בבמה דאי זר פסול בבמה א"כ ל"ל קרא דזאת תורת זבת השלמים תיפוק לי' דאיכא ק"ו מעופות:

והי' נראה לומר בזה דאי מקרא דזאת תורת זבח השלמים הו"א דנהי דמוכח מכאן דבדיעבד זר כשר אבל לכתחילה בעינן דוקא כהן דהא כתיב וכל זר לא יקרב, ע"כ איצטריך קרא דוזרק הכהן על קרנות המזבח דאפי' לכתחילה זד כשר בבמה:

אמנם קשה דכיון דמוכח מהאי קרא דזר אינו אסור בדיעבד בבמה א"כ ממילא דגם לכתחילה, כשר דאל"כ הא קיי"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וממילא דהעבודה פסולה:

ובאמת כן הקשה הגאון רעק"א בתוספותיו למשניות דל"ל קרא דזר מחלל העבודה תיפוק לי' דכיון שהוא מוזהר שלא לעבוד הא קיי"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, והי' נראה לומר עפ"י מאי דכתבו תוס' בפסחים דהשוחט פסח על החמץ הפסח כשר דבעינן שינה עליו הכתוב לעכב וא"כ ה"נ אי לא הוי לן קרא נפסול הו"א דאין זה אלא לכתחילה אבל בדיעבד אינו פוסל דדין הוא בקדשים דבעינן שינה עליו לעכב, אלא שראיתי למחבר א' שהקשה על דברי התוס' מהא דאיתא בתמורה דפרכינן על דס"ל אי עביד לא מהני א"כ ל"ל קרא למעט דלא מהני פדיון בבכור מקרא דהם, הא בלא"ה אי עביד לא מהני ואי נימא דגבי קדשים בעינן שינה עליו לעכב א"כ בלא קרא הו"א דאין זה אלא לכתחילה אבל בדיעבד מהני, אבל באמת לק"מ דהא ודאי הא דאמרה תורה דגבי קדשים בעינן שינה עליו לעכב אינו מטעם דקדשים הוי קלין מחולין אלא אדרבא מפני חומרם א"א לפוסלם ולבטל מהם שמם המקודש אלא א"כ שנה עליהם הכתוב וא"כ אין זה שייך אלא היכא דע"י דין התורה הייני רוצים לבעל מהם שם הקדשים ע"כ בעינן ע"ז שנה עליו לנכב אבל הכא הא הוא להיפך דאם לא שנה עליו הכתוב הרי הוא נפקע מקדושתו בזה שפיר אמרינן דלא מהני כחולין וכן הא דפרכינן על רבא מהא דהמתפיס תמימים לבדק הבית וכן מקדיש בעלי מומין למזבח דחל ההקדש ל"ש בזה לומר דגבי הקדש בעינן שינה עליו הכתוב לעכב דהתם עדיין לא חל ע"ז דין הקדש ע"כ הוי כשאר פרטי דיני התורה, ועיין רמב"ם פ"ז מהל' בכורות הלכה ה' שכתב ויראה לי שאם עישר בהמה משנה על שנה ה"ז מעשר מפני חומרת הקדשים, שהרי לא הקפידה תורה על מעשר בהמה בפירוש שיהי' שנה בשנה, ואינו מובן כלל שאם דעתו להחמיר א"כ למה האריך בלשונו כ"כ, אבל נראה דכיון דלא שינתה ע"ז התורה לעכב א"כ אין זה קפידא אלא לכתחילה ולא בדיעבד דמשום חומר הקדשים א"א לבטל מהם שם קדשים משום שהזהירה תורה ע"ז פעם אחת, אבל לפ"ז מוכרת דגם היכי שלא חל ע"ז שם קדשים נמי בעינן שינה עליו לעכב וכן מבואר ביומא נ"ב ע"ב דבעינן קרא שלא יביא משל צבור אף דקאי על התחלת ההקדש וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דאיך כתבו תוס' דגבי קדשים נמי בעינן שינה עליו לעכב אפי' בזה והנה נראה לומר דבודאי היכא דהזהירה תורה בעשה בזה בכל גוני בעינן שינה עליו לעכב אפי' בהתחלת החלות אבל היכא דהזהירה תורה בלאו אי בלאו הבא מכלל עשה ולאמר דהוי כל"ח בזה שפיר י"ל דהיכא דהוי בתחילת החלות אין זה עדיין בכלל קדשים דליהוי בזה סברא דשינה עליו לעכב, דהא בלא"ה דעת הריטב"א הובא בשער המלך הל' ק"פ פ"א דהיכא דאיכא ל"ת לא בעינן שינה עליו לעכב, א"כ אף שהתוס' חולקים עליו וס"ל דגם בל"ת בעינן שינה עליו לעכב אין זה אלא היכא דכבר חל ע"כ שם הקדש אבל כ"ז שלא חל ע"ז שם הקדש הוי כשאר איסורים שבתורה דאמרינן בזה אי עביד לא מהני:

והנה כ"ז ניחא לשיטת תוס' אבל לשיטת הריטב"א דהיכא דאיכא ל"ת לא בעינן שינה עליו לעכב והא דשוחט פסח על החמץ כשר היינו משום שהתורה קראתו זבת, א"כ לפ"ז הדרא קושיא לדוכתא אמאי בעינן קרא דזר מחלל עבודה תיפוק לי' דאי עביד לא מהני:

והנראה בזה דהנה יש לחקור בהא דקיי"ל כל מילתא דאמר רחמנא אי עביד לא מהני אי הכונה דכיון דעבר אמימרא דרחמנא הוי בגדר דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, או דהכונה היא דכיון שכתבה תורה דאין ביד כח האדם לעשות א"כ כל שהמעשה הוא נגד רצון התורה א"א שיחלל ונ"מ לענין שוגג או אונס דאי נימא דהטעם היא שהתורה נטלה רשות מהאדם לעשות את המעשה א"כ אפי' בשוגג ואונס נמי אין בכח האדם לעשות חלות וכל מעשה זה, אבל אי דמא שהאדם אינו רשאי לעבור במזיד על רצון התורה א"כ אין זה אלא במזיד אבל בשוגג או באונס שפיר הוי מעשיו קיימין:

והנה ראיתי להגאון נוב"ח יו"ד סי' ט' שכתב להביא ראי' דגם בשוגג לא מהני מהא דפרכינן בתמורה דלרבא ל"ל קרא למעט דאין פדיון בכור חל תיפוק לי' דאי עביד לא מהני, וכן גבי פאה דאמרינן דלרבא אתיא קרא דעזוב תעזוב יש לך עזיבה אחרת כזאת ול"א דקרא אתא לענין שוגג וע"כ דגם בשוגג לא מהני, ואין ראייתו ראי' לענ"ד דודאי כל היכי דבעינן כונה לקנין אם לא הי' בזה דעת ל"ש לומר בזה דין שוגג דהא כיון דכל כחו וזכייתו אינו אלא ע"י קנינו וא"כ הוי קנין בטעות וחוזר ואדרבא תוס' כתבו בתמורה ובב"מ דגם לאביי לא מהני וא"כ ע"כ דמיירי במזיד ושפיר פרכינן ואדרבא נראה ראי' מהא דפרכינן בתמורה ומייתי סיפא דסופג את הארבעים וע"כ דאי מרישא הו"א דמיירי בשוגג אבל כיון דנקט וסופג את הארבעים ע"כ דאיירי במזיד ואפ"ה מהני אי חזינן מזה דבשוגג מהני גם אליבא דרבא, והשתא ל"ק קושית רעק"א דל"ל קרא תיפוק לי' דאי עבד לא מהני די"ל דאיצטריך קרא דמחלל את העבודה היכא דעבד בשוגג:

ולפ"ז הי' אפשר לחדש דהא דאמרינן דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אין זה הלא כשנזבחו בשוגג דבזה חידשה תורה דמהני אף שלענין שאר דיני קדשים חידשה תורה דגם בשוגג נפסל הקרבן אי נעבד דפסול אבל בפסול שלא לשמה הדרינן לדוכתא דבשוגג לא מופסל אבל במזיד הא קיי"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ע"כ גם בדיעבד פסול וא"כ אתי שפיר הא דנקט תנא שנזבחו ולא שזבחן שלא לשמן דזבחן משמע נמי במזיד ובמזיד הא קיי"ל אי עבד לא מהני:

והשתא אתי שפיר דכיון דאמר שנזבחו א"כ ס"ל דבשוגג מהני ובמזיד לא מהני א"כ שפיר אמרינן דקרא דזאת תורת זבח אתא לזמן במה קטנה, ול"ק דא"כ וזרק הכהן ל"ל דאיצטריך לענין לכתחילה ול"ש לומר בזה דהא ממילא מוכרת דאפי' לכתחילה מותר דאל"כ כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני משום די"ל דמיירי בשוגג דל"ש כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה