הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר הקודש · הדרן למכות
(סוף מכות) שוב פעם אחת היו עולין, רבן גמליאל ר' יהושע ור' אלעזר בן עזרי' ור' עקיבא לירושרים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכים ור' עקיבא מצחק, א"ר מפני אתה מצחק א"ר מפני מה אתם בוכים, א"ל מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה, אמר להם לכך אני מצחק וכו' בלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו. יש להבין מאי שייכות יש להאי מילתא עם התחלת מסכת שבועות, דמתחלינן שם שבועות שתים שהן ארבע, הן אמת דבגמ' שבועות נתנו הטעם לסמיכות שבועות אחר מכות משום דאיידי דתנא, חייב על הראש שתים אחת מכאן ואחת מכאן וכי חדא דמחייב עלה תרתי תנא שבועות שתים שהן ארבע, אבל טעם זה לא יתכן אלא על סמיכות המשניות שסידר רבינו הקדוש אבל עלינו ליתן גם טעם למה הסמיך רב אשי מסדר הגמ' דברי התנאים שהשיבו לו לרע"ק נתמחנו, עקיבא נחמתנו להא דתנינן בריש שבועות שתים שהן ארבע:
והנה ראיתי להגאון ערוך לנר שהקשה דלמה זכרו החכמים דוקא את הכתוב של והזר הקרב יומת, דמיירי בזר ששימש בעזרה, ולא הביאו את הכתוב שהזהיר גם את הכה"ג ואל יבא בכל עת אל הקדש, והניח בצ"ע:
והנראה בזה דהנה בית המקדש מוכרח להיות בנוי מעזרה היכל קדש הקדשים, ואי אפשר לקדושת קדש הקדשים שתחול אם לא תוקדם לו גם קדושת העזרה, ואם היו אומרים כי מקום שנאמר בו, ואל יבא בכל עת אל הקדש שועלים הלכו בו, הי' מקום לומר דכיון שלא נשאר עכשיו רק קדש הקדשים ממילא נתבטלה כל הקדושה, דכיון שאין עזרה אין גם קדשי קדשים על כן הקדימו לומר דקדושת המקדש לא נתבטלה בחורבנו, דגם עכשיו עדיין קדושת העזרה במקומה עומדת וממילא יש לבכות על ששועלים הולכים במקום קודש הקדשים:
והנה כל יסוד זה בנוי רק אם נימא קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה גם לעתיד לבא, א"כ הקדושה במקומה עומדת ע"כ שפיר הוכרחו לנחמת דברי ר' עקיבא, אבל אי נימא קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא, א"כ הרי מקום המקדש נעשה חול אחרי החורבן ואין כאן מקום לבכיות, ונראה להביא ראי' דכל הני תנאי, רבן גמליאל, ר' יהושע ר' אלעזר בן עזרי' ור' עקיבא כולהו ס"ל דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה גם לעתיד לבא, ר' יהושע מצינו בהדיא דס"ל בעדיות הובא במגילה י' ע"א ובשבועות ט"ז ע"א דמקריבין אע"פ שאין בית מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא רבן גמליאל אמרינן במו"ק ד' ע"א דביטל תוס' שביעית בזה"ז משום הלכה דתוס' שביעית שניתנה ביחד עם הלכתא דנסוך המים להורות דאינה נוהגת אלא בזמן שבית המקדש קיים משמע הא עיקר מצות שביעית נוהגת אפי בזמן הזה מן התורה, ועל כרחך דס"ל דקדושה ראשונה קידשה גם לעתיד לבא בקדושת הארץ וכש"כ בקדושת הבית ר' אלעזר בן עזריא מצינו שהי' מעשר גם אחרי חורבן הבית מעשר בהמה כדאיתא בשבת נ"ד ע"ב, דמה שכתבו התוס' שם לתרץ דהאפוטרופוס הי' מעשר, אינו מובן דאיך היתה ביד האפוטרופוס לעשר בעד הקטן הא אמרינן בגיטין נ"ב ע"א דאין האפוטרופין תורמין ומעשרין אלא להאכיל, ומעשר בהמה הא אינו טובל ומותר לאכול גם בלא מעשר בהמה, וע"כ צ"ל דר' אלעזר ב' עזרי' ס"ל דמקריבין אע"פ שאין בית ע"כ הי' מעשר גם אחרי חורבן הבית דילמא יתנו לו הרומיים רשות להקריבם, וכן נראה מדברי המשנה דידים דס"ל לר"א בן עזרי' דעמון ומואב מעשרין מעשר שני בשביעית ולא מעשר עני, ומ"כ דס"ל דקדושה ראשונה קידשה גם לעתיד לבא ואין מקום בארץ אשר יעשרו רק מעשר עני ולא מעשר שני ואין ראי' ממצרים, ע"כ סובר דעמון ומואב מעשרין דוקא מעשר שני שנקרא בשם קדש, ר' עקיבא מצינו, בתמורה כ"א ע"א שהוא מפרש הקישא דקרא דמקיש בכור למעשר דגן להורות דבכור אינו בא מחוץ לארץ, ולא כר' ישמעאל דמפרש לה התם ומובא במכות י"ט ע"א להורות דמה בכור אינו נוהג אלא בפני הבית אף מעשר שני אינו נוהג אלא בפני הבית ונראה דפליגי בהאי סברא דר' ישמעאל ס"ל דקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא ע"כ שפיר אמרינן דליכא הקרבת בכור בזמן הזה אחר חורבן הבית ומקשינן מעשר שני לבכור אבל ר' עקיבא ס"ל דקדושה ראשונה קידשה נמי לעתיד לבא א"כ קיי"ל דמקריבין אע"פ שאין בית וא"כ גם הקרבת בכור איכא בזמן הזה ול"ש לאקושי בזה מעשר לבכור ע"כ ס"ל דאתא האי היקישא להיפך דמקשינן בכור למעשר מה מעשר אינו נוהג בחוץ לארץ אף בכור אינו בא מחוץ לארץ, ועל כן כל הני תנאי אמרו שפיר מקום שנאמר בו והזר הקרב יומת דאיכא גם עכשיו קדושת עזרה שועלים הלכו בו במקום קדש הקדשים:
אמנם יש להקשות, דאיך אפשר לומר דקדושת המקדש לא בטלה גם בזמן הזה, הא אמרינן בע"ז נ"ב ע"ב דהתירו אבני המזבח וגם טבעה של ירושלים אף שהי' של הקדש משום דקרא אשכחו ודרוש ובאו בה פריצים וחללוה, כיון שבאו בה פריצים יצא ההקדש לחולין ומוכרח בזה כשיטת בעל המאור שם בע"ז, דעד כאן לא אמרינן דמהני ביאת הפריצים להפקיע הקדושה אלא בקדושת דמים, דכיון דאפשר לצאת לחולין ע"י מעילה החשיבה התורה את חלול הפריצים כאלו מעלו בה ישראל בשוגג דג"כ יוצא לחולין אבל בקדושת הגוף דלא מהני שום מעילה לבטל הקדושה ולהוציאה לחולין לח מהני נמי חלול הפריצים להוציאן מקדושתן, כן נראה להסביר שיטת הבעל המאור, וע"כ י"ל דמחיצות המקדש יש עליהם קדושת כלי שרת ומקדשים כל מה שבתוכן קדושת הגוף, וכמו דאיתא בירושלמי פ"ג דרואין את המחיצות כאלו הן עולות, וע"כ ל"ש בזה לומר דבאו בה פריצים וחללוה, וע"כ שפיר י"ל דקדושה ראשונה קידשה נמי לעתיד לבא:
אמנם ראיתי להאבי הנחל שהקשה על הבעל המאור קושיא חמורה מהא דאיתא בנדרים ס"ב ע"א אמר רבה בר בר תנה, אמר ר' יוחנן, כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ק"ו ומה בלשצר שנשתמש בכלי קדש שנעשו חול שנאמר ובאו בה פריצים וחללוה, ולדברי בעל המאור הא כלי שרת אינן יוצאים לחולין ע"י חלול הפריצים כיון שיש בהם קדושת הגוף, אמנם לדעתי ל"ק מכאן על שיטת המאור, דיש לומר דכמו שיש לכל אדם שני קנינים בחפצים שלו, קנין עצם גוף החפץ וקנין תשמישים בהחפץ, הכא נמי יש להקדש שני קנינים בכלי השרת קנין עצם החפץ וקנין תשמישים, ונהי דדעת בעל המאור דא"א להפקיע קדושת עצם החפץ מכלי שרת גם ע"י חלול פריצים משום דיש עליהם קדושת הגוף, אבל קנין תשמישי החפץ הוי, כשאר קדושת דמים בעלמא דיוצאין לחולין ע"י מעילה וממילא דיוצאין לחולין ע"י חלול הפריצים, וא"כ בודאי אם היינו באים לדון, אם הכלי שרת צריכין לקדושה מחדש בזה הוי אמרינן דאין צריכין שום קדושה חדשה דנשארו בקדושתן הקודמת, אבל התם הא קיימינן על הנאת תשמישי הכלי שרת ע"כ בזה שפיר אמרינן דשייך נמי סברת ובאו בה פריצים כמו בשאר קדושת דמים דשייכא בהו מעילה:
אבל לקושטא דמילתא אין אנו צריכין לכ"ז, דהא כל עיקר דברי הבה"מ אינם שייכים אלא דוקא אי נימא דקדושת כלי שרת אינה יוצאה לחולין ע"י מעילה אבל אי נימא דגם כלי שרת יוצאים לחולין ע"י מעילה א"כ אין סברא לחלק בין קדושת כלי שרת לשאר קדושת דמים וכמו דקדושת דמים יוצאה לחולין ע"י חלול הפריצים ה"נ קדושת כלי השרת, והשתא אתי שפיר, דהנה בעיקר הדין אי כלי שרת יוצא לחולין ע"י מעילה פליגי בזה ר' נחמי' ורבנן במעילה י"ט ע"ב ורבנן שם באמת פליגי על ר"נ וס"ל דגם כלי שרת יוצאין לחולין ע"י מעילה והו"ל למיפסק כרבנן עפ"י הכלל דיחיד ורבים הלכה כרבים, אלא דס"ל לבעל המאור דכיון דאשכחינן סתם משנה שם במעילה דס"ל דאין מועל אחר מועל אלא במוקדשין וכלי שרת בלבד, ע"כ ס"ל דכלי שרת אין יוצאין לחולין ע"י מעילה ע"כ פסק כן לפסק הלכה, אף דרבנן פליגי ע"ז משום דקיי"ל הלכה כסתם משנה, וכ"ז דוקא לדידן אבל הא התם בנדרים לרבה בר בר חנה קיימינן ואיהו הא לא ס"ל בגיטין פ"א ע"ב דהלכה כסתם משנה אליבא דר' יוחנן, א"כ הדרינן לכללין דיחיד ורבים הלכה כרבים וא"כ קי"ל כרבנן דגם כלי שרת יוצאין לחולין ע"י מעילה וממילא דאמרינן בהו ג"כ סברת חלול דפריצים ע"כ שפיר אמר רבה בר בר חנה לשיטתו דגם בכלי קדש אמרינן דמתחללין ע"י הפריצים, ושפיר לדידן שייך לומר דקדושה ראשונה של קדושת המקדש דהוי קדושת הגוף קידשה גם לעתיד לבא ולא יצאה לחולין ע"י הפריצים:
אמנם יקשה דאיך אפשר לומר דע"י מחיצות המקדש נתקדש המקדש קדושת הנוף, משום דיש עליהן דין כלי שרת הא נעשו מעץ וכלי שרת הא בעינן שיהי' של מתכות כמבואר ברמב"ם פ"א מהל' בית הבחירה הי"ת, אבל באמת דבר זה במחלוקת שנוי' ופליגי בזה רבי ור' יוסי ב"ר יהודא בסוכה נ' ע"ב דר' יוסי ב"ר יהודא ס"ל באמת דגם כלי שרת כשרין משל עץ, וי"ל דהני תנאי דס"ל קידשה גם לעתיד לבא בקדושת המקדש ס"ל דעושין כלי שרת מעץ, ויסוד הפלוגתא אי כלי שרת כשרין משל עץ תליא אי דרשינן כל התורה בכלל ופרט או בריבוי ומיעוט דאי נימא דדרשינן בכלל ופרט, א"כ דרשינן ועשית מנורת כלל, זהב טהור, פרט מקשה תעשה חזר וכלל ואין אתה דן אלא כעין הפרט דהוי של מתכות ע"כ בעינן כל הכלי שרת דומיא דמנורה משל מתכות אבל מאן דדריש כל התורה בריבה ומיעט דריש ועשית מנורת ריבה, זהב טהור, מיעט, מקשה תעשה חזר וריבה, ריבה הכל ולא מיעט אלא חרס:
אבל עץ כשר לכלי שרת וכמבואר כ"ז בסוכה שם, וא"כ הני תנאי דס"ל דכלי שרת כשרין אף משל עץ ע"כ דס"ל דדרשינן כל התורה כולה בריבה ומיעט וריבה וכדס"ל לר' עקיבא כן בהדיא בשבועות כ"ו ע"א, וא"כ מוכרת מכל הני תנאי דאמרי לי' לרע"ק, עקיבא נחמתנו, עקיבא נחמתנו, דע"כ ס"ל דקדושה ראשונה של המקדש קידשה נמי לעתיד לבא, דס"ל דדרשינן כל התורה כולה בריבה ומיעט וריבה, והנה בשבועות כ"ו ע"א מבואר דהא דס"ל לר' ישמעאל דאינו חייב אלא על העתיד לבא הוא משום דס"ל דדרשינן כל התורה כולה בכלל ופרט ע"כ ס"ל דהא דכתיב ונפש כי תשבע לבטא בשפתים כלל, להרע או להיטיב, פרט, לכל אשר יבטא האדם בשבועה חזר וכלל מה הפרט מפורש להבא, אף כל להבא, ואהני כללא לרבות אף דברים שאינם של הרעה והטבה, אבל ר' עקיבא דס"ל דאפי' על שבועה דלשעבר נמי חייב קרבן שבועה סובר דדרשינן כל התורה כולה בריבה ומיעט ומיעט ורובה, ע"כ דרשינן ונפש כי תשבע לבטא בשפתים ריבה, להרע או להיטיב מיעט, לכל אשר יבטא האדם בשבועה חזר וריבה ריבה הכל אפי' שבועה דלשעבר, וא"כ מתניתין דריש ושבועות דמתחלת בשבועות שתים, דהיינו, שבועת להבא, שהן ארבע דחכמים למדו מריבוי הכתובים גם שבועה לשעבר ע"כ ס"ל דדרשינן כל התורה כולה בריבה ומיעוט וריבה ע"כ איכא נמי שהן ארבע שבועת ביטוי של לשעבר, והשתא אתי שפיר הסמיכות, דכיון דמסיימינן בסוף מכות עקיבא נחמתנו, מהצער שהי' להם ממה שראו בשמחת העכום המרובה עקיבא נחמתנו מהצער הגדול שהי' להם, ממה שראו חלול הקודש ע"י השועל שיצא מקדש הקדשים, משום דס"ל קדושה ראשונה קידשה נמי לעתיד לבא ומשום דהוי קדושת הגוף ולא נתחללה ע"י הפריצים וא"כ ע"כ דס"ל דעושין כלי שרת משל עץ, וא"כ מוכרח דס"ל דדרשינן כל התורה בריבה ומיעט וריבה ע"כ שפיר פתח התנא שבועות שתים שהן ארבע דאיכא נמי שבועת ביטוי לשעבר, ואף דשיטת הרמב"ם אינה כן ואף דפסק דאין עושין כלי שרת משל עץ מ"מ פסק בשבועות שתים שהן ארבע ואיכא נמי שבועת ביטוי לשעבר כבר הקשו על שיטת הרמב"ם בזה ושפיר י"ל בשיטת בעל המאור דכיון דקיי"ל כסתם משנה דשבועות דאיכא שבועת ביטוי לשעבר קיימא לן נמי דדרשינן כל התורה בריבה ומיעט וריבה וממילא דעושין כלי שרת משל עץ, וע"כ שפיר אמרינן דכיון דאמרו לו עקיבא נחמתנו על קדושת המקדש ממילא מוכת דעושין כלי שרת משל עץ ודרשינן כל התורה בריבה ומיעט וריבה ע"כ שפיר פתחינן בשבועות שתים שהן ארבע ודו"ק: