אור ברסלב
הדרת בנימין הדר הקודש › הדרן למגילה

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר הקודש · הדרן למגילה

הדרן לתענית

(סוף מגילה) וידבר משה את מועדי ד' אל בני ישראל, מצותן שיהא קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו. ת"ר משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג. עיין רש"י שפי' דילפינן נה מהא דכתיב וידבר משה את מועדי ד' אל בני ישראל וכן הוא באמת בתו"כ פ' אמור ולכאורה קשה הא במשנה דרשינן מהאי קרא דמצותן שיהא קורין פרשיות המועדות בזמנן, ונ"ל דבאמת עיקר קרא אתא לקריאת סדר הפרשיות, ותנא דברייתא ס"ל דע"כ תיקן משה קריאת סדר המועדות משום דתיקן דיהא שואלין ודורשים הלכות כל חג בחגו, ע"כ תיקן נמי שיהא קורין פרשיותיהן, כדי שכל אחד ידע מה שהחכם דורש, וראיתי להטורי אבן שכתב דהאי דרשא אסמכתא בעלמא דאל"כ אמאי מיקרי זה תקנה דדברי סופרים, הא הוי מצוה דאורייתא:

ולענ"ד לק"מ דשפיר י"ל דדרשא גמורה היא, ומכל מקום לא חשיבא מצוה דאורייתא, דכיון דכתבה תורה וידבר משה את מועדי ד' אל בני ישראל ולא סיימה ככל אשר צוה ד' וכמו דאיתא בפ' פנחס, בסוף פרשיות המועדים, ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ד' את משה, מזה מוכרח דהכא כונת התורה להורות דדברי משה, אינם ככל אשר צוה ד' אותו אלא הם דבריו דתיקן מעצמו:

והנה ראיתי בב"י או"ח סי' תכ"ט שהקשה דהכא משמע דשואלין הלכות הפסח רק בפסח גופא ובפסחים ו' ע"א אמרינן דשואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום ואין לומר דהכא הכונה דגם בפסח גופא דורשין בהלכות פסח וכמו דתירץ הפרי מגדים שם, דא"כ הו"ל לומר משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בהלכות פסח גם בפסח, ומדנקט בפסח משמע דדוקא בפסח ולא קודם הפסח:

משום דשואלין ודורשין הלכות פסח בפסח והנה באמת הרמב"ם השמיט האי דינא דברייתא דשואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום, וכבר העירו בזה, ונראה פשוט דס"ל דהני ברייתות פליגי אהדדי ופסק כהך ברייתא דמסייע לה מתניתין דילפינן מוידבר משה את מועדי ד' שיהי' קורין כל אחד בזמנן דהטעם הוא וכה"ג ודין זה דשואלין ודורשין בהלכות פסת בפסח והלכות חג בחג הביאו הרמב"ם בפי"ג מהל' תפלה, והא דמפליג בהלכות חמץ ומצה במפרש ויוצא בשיירא דחייב בביעור אם יוצא לאחר שלשים יום ומפרשינן שם בפסחים הטעם דשלשים יום קודם הפסח שואלין ודורשין בהלכות הפסח, נ"ל דהרמב"ם ס"ל דגם בלא האי דינא שלשים יום קודם הפסח כבר חל ע"ז שם ערב פסח, והא דפרכינן התם הני שלשים יום מאי עבידתייהו, אין קושיא זו אלא לדעת אביי שם דאפי' דעתו לחזור מ"מ ביצא קודם פסת שלשים יום אינו חייב בביעור ע"ז פריך שפיר הני שלשים יום מאי עבידתייהו אבל לקושטא דמילתא שלשים יום הוי בש"ס מילתא פסיקתא לענין הרבה דברים וה"נ לענין חיוב ביעור חמץ, וניחא לפ"ז הא דלא פרכינן התם בפסחים תיכף על רב דאמר התם המפרש ויוצא בשיירא קודם שלשים יום אינו חייב לבער תוך שלשים חייב לבער דהני שלשים יום מאי עבידתייהו אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דלרב באמת יש לומר דשלשים יום הוי תקנתא דרבנן, אבל כיון דמפליג, אביי בין דעתו לחזור לאין דעתו לחזור אם כן סבירא לי' דאין זה מחמת שסתם שלשים יום הוי חובת רגל עליו ע"כ פריך שפיר הני שלשים יום מאי עבידתייהו ושפיר עשה הרמב"ם שהשמיט דין זה מהלכותיו אמנם אמנם יש להבין במאי פליגי הני תנאי דמר ס"ל דשואלין ודורשין הלכות פסח בפסח גופא ולמר אפי' שלשים יום קודם פסח, ונראה לומר דבאמת האי קרא דוידבר משה את מועדי ד' דרשינן בר"ה כ"ד ע"א, להא דאמרינן שם במשנה דגבי קידוש החודש ראש ב"ד אומר מקודש, וילפינן לה מקרא דכתיב וידבר משה את מועדי ד' אל בני ישראל א"כ ל"ש כלל למידרש מהכא דשואלין ודורשין הלכות פסח בפסח ט"כ ס"ל דילפינן מקרא אחרינא דשואלין ודורשין הלכות הפסח שלשים יום קודם:

אמנם ביסוד זה נ"ל דתליא אי שמחת יו"ט מצוה או רשות דודאי אי נסביר דשמחת יו"ט הוי מצוה דהמצוה הוא לחלק חציו לד' וחציו לכם שפיר יש לדרוש דמשה תיקן להם לישראל שיהי' שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח בזמן שעליהם לקיים חציו לד' אבל אי נימא דשמחת יו"ט הוי רשות ויכול לקיים או כולו לד' או כולו לכם א"כ איך אפשר לחייב לדרוש הלכות פסח בפסח כיון דיכול לקיים לכם בלא עסק בתורה כלל, ועפ"ז י"ל בהא דפליגי הני תנאי בתו"כ דת"ק דריש להא דוידבר משה את מועדי ד' להא. דשואלין ודורשין הלכת פסת בפסח וכו' ואינך תנאי ס"ל דהאי וידבר משה את מועדי ד' אתא לדרשא אחרינא, מובא בש"ס נדרים מ"ח ע"א ובמנחות ט"ב ע"ב, ואינו מובן במאי פליגי אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דת"ק ס"ל דחציו לד' וחציו לכם א"כ שפיר י"ל דמשה תיקן לדרוש הלכות החג בחציו לד' אבל אינך תנאי ס"ל אי כולו לד' או כולו לכם ע"כ ל"ש לחייב בדרשות בהלכות החג בחג ודרשי לי' לדרשא אחרינא, ואף דמצינו רבי שם בתו"כ דדריש לקרא דוידבר דאתא לאורויי דעומר ושתי הלחם דוחין את השבת ובר"ה כ"ד ע"א דריש לה להא דמבואר במשנה דגבי קידוש החודש ראש ב"ד אומר מקודש משום דכתיב וידבר משה את מועדי ד', נ"ל דהאי קרא דדרשינן אראש ב"ד אומר מקודש הוי אסמכתא בעלמא, דהא לא כתיב קרא בענינא דקידוש ב"ד כלל, וכן ראי' מהא דאיתא בר"ה ל' ע"ב דריב"ז התקין שאם ראש ב"ד אינו במקום הועד שאין העדים הולכין אלא לבית הועד ומקדשין אותו בלא ראש ב"ד וכדפירש"י שם, ואי נימא וא דהוי דרשא גמורה א"כ איך אפשר לקדש החודש בלא הראש ב"ד, אלא מוכרח דאינו אלא מדרבנן בעלמא ע"כ שפיר התקין לאוקמה אדאורייתא דאפילו בלא אמירתו מקודש החודש נמי הוי מקודש:

הן אמת דהרמב"ם בהלכות קידוש החודש השמיט האי דינא שאם ראש ב"ד במקום אחר שאין העדים הולכין אלא למקום בית הועד וע"כ צ"ל דטעמו דס"ל לתנא דמתניתין דהא דבעינן שהראש ב"ד יאמר מקודש החודש אינו אלא מצוה מדרבנן, אבל לפי מאי דילפינן מקרא דוידבר משה דהוי מן התורה ע"כ ליתא דהאי דינא דריב"ז וחכמים באמת פליגי בזה על ר"י בן קרחה, אבל על כל פנים חזינן מכמה תנאי דדרשי האי וידבר לדרשא אחרינא, וצריך לומר דפליגי בהא אי שמחת יו"ט הוי או כולו לד' או כולו לכם או דהוי חציו לד' וחציו לכם, ואין תימא אם כמה תנאי ס"ל כר' אליעזר דס"ל כן דמשמע דעת מר ברי' דרבינא בפסחים ס"ח ע"ב לפסיק כן כר"א והרמב"ם לשיטתו דפסק כר' יהושע דשמחת ו"ט הוי חציו לד' וחצי' לכם ע"כ שפיר פסק דקרא דוידבר אתא לחקנת משה דיהי' שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג:

העולה מכל המקובץ דהאי דרשא דוידבר משה את מועדי ד' אל בני ישראל קאי ע"ז דמשה תיקן לישראל שיהיו דורשין הלכות החגים בכל חג הוי דרשא גמורה, ואין זה אסמכתא בעלמא דהא הרמב"ם דחה האי ברייתא דשואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם פסת שלשים יום דילפינן מקרא דהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסת שני מפני הך דרשא דמשה קרינן להם לישראל שיהי' שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח והלכות עצרת בעצרת:

אמנם יקשה היכן מצינו דנתנה תורה לחכמים לתקן תקנות לפי ראות עיניהם והוי כדאורייתא ממש, והנה מצינו בחגיגה י"ח ע"ב דמלאכת חול המועד אסורה מן התורה, והתורה נתנה רשות לחכמים לברר איזו מלאכה האסורה ואיזו מלאכה המותרת היינו דבר האבד הוי בכלל ההיתר ודבר שאינו אבד הוי בכלל מלאכות האסורות, ודבר שאינו אבד אסורה מן התורה וכשיטת רש"י ריש מו"ק ורמב"ם הלכות יו"ט, והשתא אתי שפיר סמיכות סוף מגילה להתחלת מו"ק, דכיון דסיימנו משה תיקן להם לישראל שיהי' שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח א"כ ע"כ דילפינן לה מהאי קרא דוידבר משה, א"כ חזינן דאפילו תקנת חכמים הוי מן התורה ע"כ שפיר מתחילין משקין בית השלחין במועד דאף דמלאכת חוה"מ אסורה מן התורה מכ"מ נתנה תורה לחכמים רשות להתיר מלאכת דבר האבד דדרבנן נמי כדאורייתא נינהו ודו"ק הדרן ב' למס' מגילה וידבר משה את מועדי ד' אל בני ישראל, ח"ר משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בענינו שר יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג.

עיין רש"י שכתב דילפינן לה מהא דאמר וידבר משה את מועדי ד' אל בני ישראל, וכי לא ידענו שכל המצוות שבתורה אמרן משה לישראל אלא בא להורות דיהא שואלים ודורשים הלכות כל חג וחג בזמנו

והנה כפי הנראה לאו כולי עלמא מודו בזה, דהנה בתורת כהנים פ' אמור מפרשי אינך תנאי האי קרא לדרשא אחריתא ר' יוסי הגלילי מפרש דהא דאמר מועדי ד' נאמרו תחלה היינו דשבת לא בעי קידוש ב"ד, ובן עזאי ס"ל דדוקא קידוש ב"ד בעי מומחין ורבי ס"ל דאתא לרבות דעומר ושתי הלחם דוחין את השבת ויש להבין במאי פליגי הני תנאי:

והנראה בזה דהנה הא דאיצטריך קרא דשבת לא בעי קידוש ב"ד היא משום דהוי אמינא כיון דכתיב בענינא דמועדות ליבעי קידוש ב"ד כמועדות, ע"כ איצטריך קרא דלא בעי והנה הגר"א מפרש דהא דכתיב בקרא ששת ימים תעשה מלאכה לא קאי כלל על שבת אך קאי על ששת ימי יו"ט שני ימים של פסח ושני ימים של חג ויום אחד של עצרת ויום אחד של ר"ה באלו הששה ימים מותר לעשות מלאכת אוכל נפש אבל ביום השביעי של יום הכפורים הוא שבת שבתון וגם מלאכת אוכל נפש לא הותר בו, וא"כ לא הוזכר כלל בעניני המועדות ולא איצטריך קרא דלא בעי קידוש ב"ד, וי"ל דת"ק ס"ל כפי' הגר"א ע"כ לא בעי קרא על קידוש ואזיל להא דשואלין ודורשין בענינו של יום אבל ריה"ג ס"ל דקרא איירי בשבת ממש ע"כ שפיר איצטריך קרא לזה:

וביותר י"ל דאזלי לטעמייהו, דהנה לא שייך לומר דכיון דכתיב בענינא דמועדות ליבעי קידוש ב"ד אלא אי נימא דדרשינן סמוכין אבל אי לא דרשינן סמוכין ל"ש למילף מהא דכתיב בענינא דמועדות, והשתא י"ל דר' יהודא דהוא סתם ספרא לשיטתו אזיל ביבמות ד' ע"א ובברכות כ"א ע"ב דלא דרשינן סמוכים א"כ לא בעינן קרא על קידוש ב"ד ולא בעינן קרא על הפרת נדרים דליבעי מומחין מנ"ל, ע"כ ס"ל דאתא קרא לשואלין ודורשין בהלכות תג לחג, אבל ר' יוסי הגלילי ובן עזאי לשיטתייהו אזלי ר' יוסי הגלילי בפסחים כ"ח ע"ב דיליף מקרא דהיום אתם יוצאים בחודש האביב דפסח מצרים אין חמוצו נוהג אלא יום אחד משום דכתיב ולא יאכל חמץ וסמוך לי' אתם היום יוצאים א"כ ס"ל דדרשינן סמוכים ובן עזאי הא ס"ל ביבמות ד' ע"א מסמוכין דמכשפה בסקילה, ור' יהודא פליג עלי' וסובר דמשום שסמכו ענין לו נוציא לזה לסקילה א"כ ס"ל דדרשינן סמוכין ע"כ שפיר ס"ל דאיצטריך קרא להפרת נדרים דסמוך למועדות דפ' פנחס אבל ר' יהודא סתם ספרא לשיטתו אזיל ע"כ איצטריך קרא על עניני של חגים והא דדריש רבי דאיצטריך קרא על עומר ושתי הלחם נראה דהא מצינן למילף בבנין אב מפסח ותמיד שאר קרבנות הצבור דדוחין שבת אלא דאמרינן בפסחים ע"ז דמפסח ותמיד לא מצינו למילף משום דאיכא בהו צד חמור תמיד שכן תדיר ופסח שכן כרת על כן בעינן קרא דאלה תעשו במועדיכם לשאר קרבנות הצבור וקרא דוידבר משה אתא לעומר ושתי הלחם דדחי שבת אמנם אי נימא דצד חמור לא פריך א"כ שפיר מצינן למילף מאלה תעשו לד' במועדיכם דשתי הלחם דחי שבת דשאר קרבנות הצבור ילפינן מפסח ותמיד והשתא אתי שפיר דסתם ספרא הוא ר' יהודא ואמרינן במכות ד' ע"ב דר' יהודא ס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו דיליף מעדים זוממין ופרכינן מה לעדים זוממין שכן אין צריכין התראה אמר דמוציא שם רע יוכיח ולא פרכינן דמה להצד השוה שבהם שכן יש בהם צד חמור משום דצד חמור לא פריך דאין שני הצדדים שוין א"כ לדידי שפיר מצינן למילף כל קרבנות הצבור בבנין אב, ועומר ושתי הלחם מקרא דאלה תעשו לד' במועדיכם, ואייתר לו קרא דוידבר משה את מועדי ד' להאי דרשא דמשה התקין להם לישראל שיהי' שואלים ודורשים בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג:

אמנם יש להבין על הני דס"ל דהאי וידבר משה אתא לדרשא אחריתא מנ"ל דלא אתא לדרשא דסתם ספרא, ונראה דהנה כבר הקשה הר"ן דהכא אחא קרא דוידבר להא דשואלים ודורשים בהלכות הפסח בפסח ובאמת לעיל כ"ט ע"ב ילפינן מקראי דשואלין ודורשים בהלכות הפסח שלשים יום. והנה הרמב"ם באמת השמיט האי דינא מהלכותיו ונראה דהוא מפרש דפליגי תנאי בהאי מילחא דמאן דדריש להאי וידבר לדרשא אחריתי ס"ל דשואלין ודורשים בהלכות החג שלשים יום קודם ע"כ אייתר קרא לדרשא אחריתי אבל האי תנא ס"ל דלא ילפינן מקראי דשואלים ודורשים שלשים יום דמקראי לאו ראי' הוא די"ל משום דעסק בהלכות הפסח דרש להם כל הדברים הנוגעים בזה ע"כ שפיר ס"ל דקרא דוידבר משה אתא להא דשואלין ודורשין מענינו של יום דוקא בפסח ובעצרת ובחג גופא ולא שלשים יום קודם:

והנה בריש מגילה פתחינן מגילה נקראת בי"א ובי"ב וקשה אמאי לא אמר קורין את המגילה וכבר הקשה כן הטורי אבן ונראה לומר עפ"י מאי דאיתא לקמן ד' ע"א אמר ריב"ל פורים שחל להיות בשבת שואלים ודורשים בענינו של יום פשיטא מהו דתימא ניגזור משום דרבה קמ"ל וקשה דמנ"ל באמת דלא גזרינן כן משום דרבה ונראה משום דדנין מהמשנה דקתני מגילה נקראת בי"ב דמשמע דקריאת המגילה מדחינן אבל הדרשא לא מדחינן דשואלין ודורשין בענינו של יום ביום זה, (וחוץ לדרכנו י"ל דאתא להורות דשמחה אינה נוהגת אלא בזמנה) וקשה מנ"ל דשואלין ודורשים בענינו של יום בפורים וע"כ דס"ל דהאי דוידבר משה את מועדי ד' אל בני ישראל אתא לשואלים ודורשים הלכות חג בחג וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקנו, והשתא אתי שפיר דכיון דתנינו מגילה נקראת ולא קורין את המגילה ע"כ דשואלין ודורשין בענינו של יום וע"כ דילפינן מרגלים ע"כ שפיר מסיים בהאי דינא דשואלין ודורשים בהלכות חג בחג והלכות פסח בפסח ודו"ק:

אמר

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה