אור ברסלב
הדרת בנימין הדר הקודש › הדרן ליומא

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר הקודש · הדרן ליומא

הדרן תליתאה לפסחים

(סוף יומא) תנא דבי ר' ישמעאל הרואה קרי ביום הכפורים, ידאג כל השנה כורה, ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן עולם הבא, אמר רנב"י תדע שכל העולם כולו רעב והוא שבע, כי אתא רב דימי אמר מפיש חיי סני ומסגי.

לכאורה יש להבין במאי פליגי תנא דבי ר' ישמעאל ורב דימי, ונראה פשוט דפליגי בזה אי שכר מצוה בהאי עלמא איכא אי ליכא דתנא דבי ר' ישמעאל ס"ל דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא וע"כ ל"ש למימר בשכרו אלא שהוא מובטח שיהי' בן עולם הבא אבל רב דימי ס"ל דשכר מצוה בהאי עלמא איכא ע"כ שפיר לבד העוה"ב עוד מפיש חיי סגי ומסגי בשכר של עולם הזה:

אמנם ביסוד זה הא פלוגתא דתנא דבי ר' ישמעאל ס"ל דמובטח לו שהוא בן עוה"ב אבל התנא דתנא קמי' לרב נחמן דהרואה קרי ביוהכ"פ עונותיו מתולין לו או סדורין לו למחול, לא ס"ל שהוא בן עולם הבא ולפ"ז סגי לי' במה שמוחלין לו העבירות אבל להבטיח לו שהוא בן עולם הבא אין מובטח לו ויש להבין במא פליגי, ונראה דתנא דרב נחמן ס"ל דאדרבא עי"ז הראו לו מן השמים שצריך לפשפש במעשיו ואם יעשה תשובה כהלכה אזי הם עומדין למחילה, אבל אם לא יפשפש במעשיו בודאי שאין מזה שום סימן יפה, ועפ"ז גלותי חרפת הלבוש שהובא במגן אברהם סי' תרט"ו ס"ק ב' שכתב על מה שהובא בשו"ע דהרואה קרי ביוהכ"פ מובטח לו שהוא בן עולם הבא דיש פנים אדרבא שעליו לדאוג הרבה ולפשפש במעשיו ותמהו עלי' המג"א והאלי' רבא דהא הוא להיפך מדברי הגמ' אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דהפנים להיפך הם מדברי הגמ' דתנא תנא קמי' דר"נ דעונותיו סדורין לו למחול והיינו שממתינים לו אם יפשפש היטב במעשיו לידאג ע"ז אזי בודאי ימחלו לו ואם לאו לא ניתנו למתילה, ולכאורה יש להבין במאי פליגי הני תנאי:

וחנ"ל בזה די"ל דפליגי בפלוגתת הראשונים אי כל העינוים הוי דאורייתא דודאי ל"ש כלל לומר דמחמת שלא נתענה עינוי דרבנן הראו לו שהוא בן עוה"ב וע"כ צ"ל דתנא דבי ר' ישמעאל ס"ל דכל החמשה עינויים הויין דאורייתא ע"כ שפיר י"ל דכיון שהראוהו מן השמים שכל העולם רעב והוא שבע בודאי הוי בן עולם הבא אבל תנא דברייתא ס"ל דכל החמשה עינויין אינן אלא מדרבנן וע"כ אין כאן אלא סימן יפה או סימן להראות לו שיפשפש במעשיו אבל ל"ש כלל לומר מזה שהוא מובטח לעולם הבא:

אמנם העיקר נלע"ד לתרץ בהיפך עפ"י מאי דראיתי בהגהות בנין שלמה להרמב"ם ממהרש"ק שהביא להקשות אמאי השמיט הרמב"ם דבר זה מהלכותיו ומה שתירץ אין לו יסוד, אבל באמת נראה דודאי אי נימא דכל החמשה עינויין הוי דאורייתא ומאן שראה קרי לא מיקרי עינוי א"כ איך שייך ע"ז לומר שהוא ג"כ בן עולם הבא או עונותיו מחולין לו אלא הדבר ברור דהני תנאי דס"ל דמובטח שהוא בן עולם הבא ס"ל דהחמשה עינויין אינם מן התורה, ע"כ שפיר י"ל דהוי סימן טוב לאדם להראותו כי הוא בן עולם הבא או עונותיו סדורין למחול, אבל הרמב"ם לשיטתו דפסק בפ"א מהל' שביתת עשור דכל החמשה עינויים הוי מן התורה ע"כ ל"ש כלל לומר ע"ז דמובטת לו שהוא בן עולם הבא דהא ביטל מצות עינוי ע"כ השמיטו הרמב"ם מהלכותיו (וי"ל עפ"ז גם דברי הלבוש הנ"ל):

והנה יש להקשות לפי מאי דס"ל לתנא דבי ר' ישמעאל דכל חמשה עינוים אינן אלא מדרבנן א"כ שבתון, דכתיב ביום הכפורים מאי דריש בי' וצריך לומר דאתא לעשה דשבתון פירושו שבות ממלאכה, ואף דכתיבי תרי שבת שבתון וליכא למימר דאתא לאגמורי אזהרה לעינוי כדילפינן ביומא פ"א ע"א לרב אחא בר' יעקב. דהא דבי ר' ישמעאל שם יליף אזהרה לעינוי מקרא אחרינא התם דיליף עינוי עינוי עיי"ש וא"כ יקשה מאי עביד לה לקרא דשבת שבתון, י"ל דיליף מהאי שבת שבתון דאסור ביום הכפורים שחל להיות בשבת בקניבת ירק ושבת שבתון דשבת אתא לעשה דשבת אלא דקשה דל"ל עשה ביום הכפורים ואין לומר דאיצטריך קרא להיכא דאיכא עשה דדחי לאו דיום הכפורים דאינו נדתה דהוי עשה ול"ת דהא בלא"ה אינו דוחה דהא אין עשה דותה ל"ת שיש בו כרת וא"כ למאי הוצרכה תורה לחדש עשה גבי יום הכפורים, ואין לומר דס"ל עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת וע"כ איצטריך עשה דליהוי עשה ול"ת דמלבד דמוכרח מסוגיא דיבמות דאי נימא עשה דוחה גם ל"ת שיש בו כרת ה"ה דדוחה נמי את העשה שיש בו, עוד מוכרת מסוגיא דהתם ו' ע"ב דר' ישמעאל ס"ל אין עשה דותה ל"ת שיש בו כרת וא"כ קשה ל"ל עשה דשבת שבתון, ונ"ל לתרץ על פי מאי דחידש התוס' דעת, דאפילו להרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא מן התורה לקולא, מ"מ אין זה אלא היכא דהוי ספק בלאו בזה אמרינן דהתורה לא כתבה אלא ודאין ולא ספיקות, אבל היכא דהתורה כתבה החיוב בעשה בזה להיפך בעינן ודאית ולא ספיקות, וא"כ לפ"ז בין השמשות של יום הכפורים אי נימא דאין איסור המלאכה אלא בלאו א"כ ספיקא מן התורה לקולא, אבל כיון דהתורה כתבה שבות בעינן דוקא שישבות בודאי ולא שישבות בספק וא"כ שפיר איצטריך קרא דשבתון שבות, דאי מקרא דוכל מלאכה לא תעשו הו"א דספק איסור מלאכה מותר דהא כל הספיקות אינם אלא מדבריהם ע"כ כתבה תורה שבתון לאסור אפי' ספק מלאכה דבעינן שישבות ודאי ולא שישבות ספק אמנם כ"ז אינו אלא אי נימא ספיקא מן התורה לקולא אבל אי נימא ספיקא מן התורה לחומרא א"כ גם ספק לאו אסור מן התורה ולא איצטריך ספק עשה דשבתון שבות, ואף דמצינו בסנהדרין ד' ע"ב דס"ל לר' ישמעאל יש אם למסרת וא"כ מוכרת דס"ל ספיקא מן התורה לחומרא דהא למאן דס"ל יש אם למסרת חייב אשם תלוי גם על ספק חתיכה אחת כדאיתא בכריתות י"ז ע"ב וא"כ ע"כ דספק מן התורה לחומרא מ"מ כבר כתבו תוס' בפסחים ה' ע"א דאין להקשות מתנא דבי ר' ישמעאל אר' ישמעאל, וי"ל דאף דס"ל לר' ישמעאל יש אם למסרת אבל תנא דבי ר' ישמעאל ס"ל יש אם למקרא וספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא לא אמרינן, ע"כ שפיר י"ל דאי לא הוי אלא לאו בעלמא הוי מתירין ספיקו מה"ת ע"ב חידשה תורה גם עשה כדי לאסור הספק:

והנה כבר הוכחתי בהדרן לסוכה דע"כ פתח התנא בריש סוכה בסוכה שהוא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ולא בדין שאח"ז דסוכה שאינה גבוהה עשרה פסולה דהא בזה פליג ר' יהודא, כדי דלא נפרש דפליגי אי יש אם למקרא או יש אם למסרת בסוכה שאין לה אלא שלש דפנות וממילא לתנא דידן דס"ל דסוכה של שלש דפנות כשרה הוי ספיקא לחומרא ע"כ הקדים הפלוגתא דסוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה דהתם הטעם ברור דסוכה דירת ארעי בעינן, א"כ הא דנקט אח"כ דסוכה שאין לה שלש דפנות פסולה הא של שלש כשרה הטעם לא משום דס"ל יש אם למסרת אלא באמת ס"ל יש אם למקרא דספיקא מן התורה לקולא, והא דמכשירין סוכה של שלש דפנות משום דסוכה דירת ארעי בעינן ולא דירת קבע, והשתא אתי שפיר המשך סוף יומא להתחלת סוכה דכיון דסיימנו דמפיש חיי סגי ומסגי דמוכרח מזה דכל חמשה עינויים אינם אלא מדרבנן דשבתון שבות אתא ועשה וקשה ל"ל העשה הא כתיב לאו וצ"ל דאתא לאשמועינן דמטעם לאו הוי ספיקא לקולא וא"כ מוכרח דיש אם למקרא ע"כ שפיר פתחינן בסוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה בדבר שמצינו בו מחלוקת ולא בסוכה שאין לה שלש דפנות או שאין לה עשרה טפחים בגובה דלכו"ע פסולה, כדי דלא נימא דטעמא הוי משום דיש אם למסרת אלא עיקר הטעם הוא משים דסוכה דירת ארעי בעינן ויש אם למקרא ולא למסרת ודו"ק:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה