אור ברסלב
הדרת בנימין הדר הקודש › הדרן לגיטין

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר הקודש · הדרן לגיטין

הדרן תליתאי לכתובות

(סוף גיטין) אמר ר' אליעזר כר המגרש אשתו ראשנה אפי' מזבח מוריד עליו דמעות, שנא' וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ד' וכו' ואמרתם על מה, על כי ד' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך. להסמיך סוף המסכת להתחלתה נלע"ד להקדים מקודם פלוגתת ב"ש וב"ה, דב"ש סברי דלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר, וב"ה אומרים אפי' אם הקדיחה תבשילו, יכול לגרשה, ויש להבין במאי פליגי כלומר איזו יסוד לקחו כל אחד לסברתו:

והנראה בזה, דהנה כבר הקשו התוס' בשם הירושלמי דאמאי איצטריך קרא על מחזיר גרושתו תיפוק לי' דבלא"ה אסור להחזיר סוטתו כיון שיש עדים ותירץ דאיצטריך קרא ללאו דמטעם סוטה לא היתה אסורה עליו אלא באיסור עשה, אבל מטעם מחזיר גרושתו איכא נמי לאו:

אמנם התוס' ביבמות י"א ע"ב כתבו דאפי' בספק סוטה נמי איכא לאו להחמיר דאם בא עלי' בעלה בדרך לוקה, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ל"ל קרא למחזיר גרושתו תיפוק לי' דהיא סוטה, והנראה לי דתלי בפלוגתא דאי נימא דספיקא מה"ת לקולא י"ל דבסוטה ספק ליכא אלא איסור עשה דהא אי לאו דחידשה תורה דאסור הו"א דמותרת לגמרי ע"כ אין לך בו אלא חידושו דאיכא בה איסורא דאורייתא אבל מנ"ל לרבות לאו, אבל למאן דס"ל ספיקא מן התורה לחומרא א"כ על איסור בעלמא לא בעינן קרא דמי גרע משאר ספיקא דאסור מה"ת וע"כ דקרא אתא ללאו, והנה ראיית התוס' היא מהא דאיתא בסוטה ז' ע"א ומה סוטה שהיא בלאו דקאי על ספק סוטה, ודלא כהרי"ט אלגזי בכורות וי"ל דר' אסי לשיטתו בכריתות כ"ג ע"א דס"ל דאפי' על חתיכה אחת חייב אשם תלוי וא"כ ספיקא מן התורה לחומרא וע"כ דספק סוטה נמי בלאו, ועפ"ז אתי שפיר מה שהקשו תוס' ביבמות ס"ט ע"א דמאי פרכינן התם אליבא דרע"ק אלמנה וגרושה ל"ל דהא איכא לאוקמי קרא בסוטה שבא עלי' בעלה בדרך דליכא אלא עשה גרידא אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דהא התם לרע"ק קיימינן ואיהו הא ס"ל בנזיר כ"ג ע"א דאפי על חתיכה אחת חייב אשם תלוי וא"כ ספיקא מה"ת לחומרא וע"כ דגם בסוטה ספק איכא לאו ולא עשה ועפ"י דברי אלה י"ל פרפרת אחת בהא דמבואר ביבמות פ"ה ע"ב דס"ל לר' מתיא בן חרש דאפי' הלך בעלה להשקותה ובא עלי' בדרך עשה אותה זונה והקשה בס' באר משה דל"ל בא עלי' בעלה הא אפי' לא בא עלי' בעלה הו"ל זונה כיון דהתורה עשתה אותה כודאי, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר די"ל דע"כ לא אמרינן דסוטה ספק הוי כודאי סוטה אלא דוקא אי נימא ספיקא לחומרא מן התורה, ע"כ וספק וספר לא איצטריך קרא דבלא"ה אסורה, וכי איצטריך קרא, לעשותה כודאי סוטה למיקם עלה בלאו, אבל אי נימא ספיקא מן התורה לקולא א"כ בלאו קרא אין כאן איסור כלל וא"כ אף דחידשה תורה הכא דאף מספק אסור אבל מכל מקום עדיין אין עלי' שם זונה, והנה ביומא פ"ג ע"א אמרינן דמי שנשכו כלב שוטה ס"ל לר' מתיא בן חרש דמאכילין אותו מחצר כבד שלו וחכמים אוסרים, ופי' שם רש"י דפליגי בזה דרבנן ס"ל דלא הוי רפואה גמורה, ור' מתיא בן חרש ס"ל דהוי רפואה גמורה, וזה דוחק דיחלוקו במציאות, ע"כ נלע"ד לפר דתרויייהו ס"ל דלא הוי רפואה גמורה אלא דפליגי בהאי קרא דהנה דרשינן ביומא פ"ו ע"ב מקרא דאפי' פיקוח נפש נמי דוחה שבת, ונראה לי דלמאן דס"ל ספיקא מה"ת לקולא א"כ לכאורה לא בעינן קרא על ספק פקוח נפש דמותר דכיון דודאי מותר בספיקו הא אזלינן מה"ת לקולא מצד הסברא, וע"כ צ"ל דהאי דבעינן קרא דספק פקוח נפש דוחה שבת אתא להתיר אפי' בספק רפואה דלא נימא דקרא לא אתי להתיר אלא בהצלה ספק אבל הרפואה היא ודאית דליכא אלא חד ספיקא אבל היכא דגם הרפואה היא בספק הו"א דבתרי ספיקי לא התירה התורה ע"כ בעי קרא להתיר אפי' היכא דהרפואה ג"כ בספק אבל לרבנן דס"ל ספיקא מן התורה לחומרא א"כ בלאו התירא דקרא הו"א דגם בספק הצלה אף דהרפואה היא ודאית ג"כ אסור ע"כ איצטריך קרא דגבי פקוח נפש ספיקא מותר אבל מ"מ אין לך בו אלא חידושו דדוקא בחדא ספיקא שרא רחמנא ולא בתרי ספיקא היכא שההצלה וגם הרפואה הן בספק, וי"ל דבהא סברא פליגי ר' מתיא בן חרש ורבנן דרבנן ס"ל ספיקא מן התורה לחומרא וא"כ קרא דפקוח נפש דוחה שבת אפי' בספק רק בחדא ספיקא מיירי וע"כ הכא דהרפואה ג"כ בספק לא דחינן איסורא מקמי פקוח נפשות של שני ספיקות, אבל ר' מתיא בן חרש ס"ל דספיקא מן התורה לקולא וא"כ על ספק אחד לא בעינן קרא להתיר דממילא הוי שרינן מצד הסברא, וע"כ דקרא אתא להתיר אפי' היכא דגם הרפואה היא בספק וע"כ מאכילין אותו מחצר כבד שלו, והשתא מיושבת היטב קושית הבאר משה דל"ל בא עלי' בעלה בדרך תיפוק לי' מטעם דהכתיב עשאה כודאי דזה דוקא אי נימא ספיקא מן התורה לחומרא ע"כ שפיר י"ל דקרא לודאות אתא דספיקא גם בלא קרא אסור אבל למאן דס"ל ספיקא לקולא מה"ת אין לך בו אלא חידושו דאסור אבל מנ"ל גם ודאית וא"כ הכא דלר' מתיא בן חרש קיימינן ואיהו הא ס"ל לפי המבואר ספיקא מן התורה לקולא ע"כ שפיר בעינן דוקא בא עלי' בעלה בדרך לעשותה זונה אבל בלא"ה אין עלי' אלא ספק איסור בעלמא ואין עלי' שום איסור זונה:

ואחרי כל המקובץ י"ל דב"ה, וב"ש אזלי לטעמייהו, דהא מבואר בסנהדרין ד' ע"א דב"ש ס"ל דדרשינן יש אם למקרא, וב"ה ס"ל יש אם למסרת והשתא אתי שפיר דמאן דס"ל יש אם למקרא הא ס"ל דלא מחייב אשם תלוי על חתיכה אחת וא"כ ס"ל ספיקא לקולא וא"כ בסוטה ליכא אלא עשה בעלמא ושפיר י"ל דקרא אתא ללאו וגירושין אסור אם לא מצא בה דבר ערוה אבל ב"ה לטעמייהו דס"ל יש אם למסרת וא"כ חייב אשם תלוי אפי' על חתיכה אחת כדאי' בכריתות י"ז ע"ב וא"כ ספיקא לחומרא ועל ספק בעלמא לא בעינן קרא וע"כ דקרא דסוטה אתא ללאו וא"כ ל"ל קרא למחזיר גרושתו תיפוק לי' דהוי לה סוטה וע"כ דיכול לגרש אפי' אם לא מצא בה ערות דבר, ואפי' בהקדיחה תבשילו:

והנה בריש קדושין תנינן האשה ניקנית בשלש דרכים, ופרכינן אמאי לא תנינן דברים, ומשנינן דדרכו של איש לחזור אחר אשה ואין דרכו של אשה לחזור אחר איש והיינו דאיש מצוה על פרי' ורבי' ואשה אינה מצווה והטעם דאשה אינה מצווה אמרינן ביבמות ס"ה ע"ב, וכבשה כתיב דדרשינן מסרת ולא מקרא והשתא אתי שפיר סמיכות סוף גיטין להתחלת ריש קדושין, דכיון דמסיימין והיא חברתך ואשת בריתך דמשמע אבל בלא"ה יכול לגרשה וע"כ דילפינן מהא דאיצטריך לאסור מחזיר גרושתו וע"כ דספיקא לחומרא דמצות קרינן כמו דכתיב דיש אם למסרת ע"כ שפיר אמרינן האשה נקנית בשלש דרכים דאשה אינה מצווה על פרי' ורבי' דיש אם למסרת ודו"ק:

תרומות

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה