הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר הקודש · הדרן לב"מ
שתי גנות ועג"ו והירק בינתים, ר"מ אומר של עליון, ר' יהודא אומר של תחתון ר' שמעון אומר כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי הוא שלו, והשאר של תחתון (משנה סוף ב"מ קי"ח ע"ב) (גמרא שם קי"ט ע"א) בעי רב ענן ואיתימא ר' ירמיה מגיע לנופו ואינו מגיע דעיקרו, מגיע לעקרו ואינו מגיע לנופו מהו תיקו, אמר אפרים ספרא תלמידו של ריש לקיש משום ר"ל הלכה כר"ש, אמרוה קמי דשבור מלכא, אמר אפריון נמטייה לר' שמעון והנה יש לדקדק בזה הרבה:
א) הרמב"ם בפ"ד מהל' שכנים פסק כר' שמעון, ולפי מאי דהסביר לנו רש"י טעמו של ר"ש הוא משום דס"ל להלכה כר"מ דאזלינן בתר עיקרו אלא שבמה שאינו יכול לפשוט ידו וליטול הוא מתייאש, א"כ אמאי פסק בפ"י מהל' מעשר שני כר' יהודא דאינו חייב בערלה באילן העולה מן הגזע כיון דאזלינן בתר עיקרו וכבר הקשה כן הלחם משנה:
ב) יש לתמוה על הרי"ף שהשמיט לגמרי איבעית רב ענן, וכבר תמה ע"ז הרא"ש על אחר
ג) עוד יש לתמוה על הרי"ף למה הביא הא דאיתא בגמ', אמרוה קמי שבור מלכא, א"ל אפריין נמטיה לר"ש שאם הי' כונתו להוכיח מזה דהלכה כר"ש הלא מספיק בזה, במה שפסק כבר הלכה כמותו ריש לקיש ומה מעלה ומוריד אם גם שבור מלכא קלסוה:
(ע"כ סוגיית הגמ' שם).
ד) בירושלמי למי על אחר אמרינן מה יעשו, אפרים בשם ר"ל אומר יחלוקו, ועיין בפ"מ שכתב מספקא ליה לאפרים כמאן הלכתא, ע"כ פסק דיחלוקו, ולפ"ז סותר עצמו אפרים להמבואר בבבלי ואף דמצינו בכ"מ שהירושלמי סותר להבבלי כדאי' בתוס' כתובות ק"ג ע"א אבל מכ"מ דוחק לומר כן וכבר דחק בזה הפני משה שם:
ה) עוד יש להקשות דלכאורה שיעור ר"ש שאמר כל שהעלין יכול לפשוט את ידו הרי הוא שלו והשאר של תחתון אין לי שים טעם והוי כגזירת הכתוב:
והנ"ל ליישב כ"ז בהקדם מה שמצאתי אח"כ ביערות הדבש להגאון מהר"י אי אייבעשיץ זצ"ל, דא"א כלל לומר דר"מ ור' יודא פליגי במציאות אי עיקר גידול מהגזע או מהנוף, אלא י"ל דר"ש ס"ל דרוב של יניקות אילנות הן מהאויר אלא אלא דמיעוטו יונקין גם מהשרשים והנה אנן קיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב אלא בתר המוחזק, וא"כ צריכין אנו לדין עד במה נקרא כל אחד מוחזק וע"כ אמר ר"ש כל שהעליון יכול לפשוט את ידו ולוקח נקרא מוחזק ולא יותר, ומדויק לפ"ז לשון ר"ש שאמר כל שהעליון יכול לפשוט את ידו ולוקח נקרא מוחזק ולא יותר, ומדויק לפ"ז לשון ר"ש שאמר כל שהעליון יכול לפשוט את ידו הרי הוא של עליון והשאר של תחתון ואמאי לא אמר והשאר הרי היא של תחתון אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דכיון דרוב גידולים גדולים מאויר א"כ כל עיקר דלא מהני האי רובא אינו אלא משום חזקתו דיכול לפשוט את ידו, א"כ ממילא כל שבטלה חזקתו של העליון הרי היא ממילא של תחתון והשתא ל"ק כלל על הרמב"ם קושיית הל"מ דאמאי פסק הכא כר"ש ובערלה פסק כר' יהודא דדוקא לענין ממון דלא אזלינן בתר רובא בזה קיי"ל כר"ש דאזלינן בתר המוחזק אבל לענין איסורא דקי"ל דהולכין אחר הרוב בזה שפיר פסק הרמב"ם כר' יהודא דרוב היונקים יונקים מהאויר וע"כ העולה מן הגזע פטור מן הערלה:
אמנם דבר זה במחלוקת שנויה, דהא תינח אי נימא דאין הולכין בממון אחר רוב שפיר י"ל דטעמא דר"ש דה"ל דכל שהעליון יכול לפשוט את ידו הרי היא שלו הוא מטעם דאזלינן בתר מוחזק ולא רובא, אבל אי נימא דגם בממונא אזלינן בתר רובא א"א עוד לפרש משום רובא ומיעוטא אלא דמספקא ליה לר"ש אי הלכתא כר"מ או כר' יודא ע"כ מספק אזלינן בתר מוחזק וכל שהעליון יכול לפשוט את ידו הוי מוחזק:
ולפ"ז י"ל לא כמו שהבינו כל האחרונים דשבור מלכא ור"ש אזלא בחדא שיטתא, דלקושטא דמילתא מחלוקת גדולה יש ביניהם וכל אחד לשיעתו אזיל, דהנה בכתובות סופ"ק, אמרינן מחצה על מחצה ישראל, למאי הלכתא אמר ריש לקיש לנזקין, שאם הזיק שורו תם לשור של ישראל פלגא משלם ואידך פלגא א"ל זיל אייתי ראי' דעכו"ם אנא ואשלם, והקשה הרשב"א בחידושיו דא"כ ל"ל דוקא מחצה על מחצה הא אפי' ברוב עכו"ם נמי מצי אמר לי' זיל אייתי ראי' דעכו"ם אנא דהא בממון לא אזלינן בתר רובא אלא בתר מוחזק ותי' דגבי עכו"ם ל"ש מוחזק דאין לו חזקת ממון:
אמנם לענ"ד דבר זה במחלוקת שנוי' דהנה ר' יוחנן וריש לקיש פליגי אי מעות קונות מה"ת ואי עכו"ם קונה במעות דלר"י דס"ל מעות קונות בישראל בעכו"ם קונה משיכה, ולר"ל דס"ל משיכה מפורשת מה"ת עכו"ם קונה כסף, וי"ל דר' יוחנן דס"ל דעכו"ם אינו קונה בכסף היינו דאין לו חזקת ממון והוי כקונה בגזל ע"כ ל"ש בי' קנין כסף אלא משיכה דהוי ככיבוש מלחמה, ואין לומר דכיון דכבר יש לו כסף ממילא הוא שלו ע"י כיבוש דז"א דכיבוש לא שייך אלא היכא שלוקח אצל אחרים אבל לא בדבר שהוא שלו מעולם דלא קנה כלל, אבל ריש לקיש ס"ל דעכו"ם יש לו ג"כ חזקת ממון ע"כ שפיר איכא גבי' קנין כסף והשתא לא מצינן לתירוצי כשיטת הרשב"א דהא התם לריש לקיש קיימינן ואיהו הא ס"ל מעות קונות בעכו"ם וממילא מוכת דיש לו חזקה דממונא, וא"כ הדרא קושיית הרשב"א לדוכתא דל"ל מחצה על מחצה הא אפי' ברובא נמי אינו משלם, וע"כ צ"ל דריש לקיש ס"ל כרב שגם בממון הולכים אחר הרוב וע"כ באמת ברוב עכו"ם הי' משלם נזק שלם ורק במחצה על מחצה אינו משלם רק חצי נזק:
וא"כ לשיטת ר"ל א"א עוד לפרש דשיטת ר"ש דס"ל דכל שהעליון יכול לפשוט את ידו הרי הוא שלו והשאר של תחתון משום דאין הולכין בממון אחר הרוב, אלא דספיקי מספקא לי' אי אזלינן בתר עיקרו או בתר נופו, וע"כ אמרינן דכל שהעליון יכול לפשוט את ידו הרי הוא מוחזק, אבל א"א להכריע המקום, אלא דכיון שהוא יכול לפשוט את ידו הרי הוא מוחזק והוי מוחזק כהתחתון וא"כ הדבר פשוט דכל ששניהם מוחזקין יחלוקו וכמבואר בריש ב"מ שנים אוחזין בטלית דיחלוקו כיון ששניהם מוחזקים בשוה, וכ"ז לר"ל דס"ל הולכין בממון אחר הרוב אבל לשמואל דס"ל אין הולכין אחר הרוב שפיר י"ל דטעמא דר"ש הבא משום דאין הולכין אחר הרוב, ורק היכא שהוא יכול לפשוט את ידו יש עליו דין מוחזק דאין מוציאין ע"י הרוב של התחתון מחזקת העליון:
והנה נ"מ גדולה יש בין אי נימא דטעמא דר"ש הוא משום דאין הולכין בממון אחר הרוב, או אי נימא דספיקי מספקא לי' אי אזלי' בתר עליון או בתר תחתון דאי נימא דטעמא היא משום דספוקי מספקא לי' ל"ש למימר ע"ז אפריון נמטיי' דמאי שבח יש למי שאין בידו להכריע ואדרבא עלינו לומר אין ספק מוציא מידי ודאי אבל אי נימא דטעמו הוא משום מילתא דברירא דאין הולכין בממון אחר הרוב שפיר יש לומר ע"ז אפריון נמטיי' והשתא אתי שפיר דריש לקיש לשיטתו דס"ל הולכין בממון אחר הרוב לא אמר הלכה כר"ש דל"ש ע"ז אפריון נמטיי' דלדידי הא אין טעמו אלא משום דמספקא לי או כר"מ או כר' יודא, אבל כי אמרוה קמי דשבור מלכא דהוא שמואל דס"ל בב"ק מ"ו ע"א וב"ב צ"ב דאין הולכין בממון אחר הרוב שפיר אטר דלא כר"ל דטעמו הוא ספק אלא אפריון נמטיי' לר"ש דע"י שיטתו נתחזקו דברי שמואל דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב, דהוא טעמי' דנפשו קאמר, וע"כ שפיר מצינן למימר אפריון לר"ש, ולפ"ז מיושב היטב הא שהעתיק הרי"ף הא דאמר שבור מלכא אפריון נמטיי' לר"ש והיינו דס"ל דשבור מלכא היינו שמואל, ופוסק הלכה מתורת ודאי ע"כ הביא דבריו לפסוק כשמואל נגד ר"ל דגדול ממנו הי':
והשתא מיושב היטב הא דהשמיט הרי"ף להני איבעיות דרב ענן ור' ירמי', דנראה פשוט דל"ש הני איבעיות אלא אם נפרש דטעמי' דר"ש הוא משום דמספקא לי' או כר"מ או כר"י אבל אי נימא דר"ש טעמא דנפשי' קאמר ומשום דאין הולכין בממון אחר הרוב, א"כ ל"ש כלל דהמיעוט יכריע את הרוב ודי' למיעוט שיפקיע את עצמו והשתא כיון דהרי"ף הביא דברי שבור מלכא א"כ ע"כ דטעמי' הוא מתורת אין הולכין בממון אתר הרוב ע"כ אין מקום לספיקות רב ענן ור' ירמי', והשתא מחובר ריש המסכת לסוף המסכת דקשה לכאורה למה צריך לומר אפריון נמטיי' לר"ש וע"כ דאתא לאפוקי מדברי ריש לקיש דס"ל דהלכה מטעם ספק ויחלוקו וקשה דאיך מצינו דהיכי דשניהם מוחזקין יחלוקו דילמא אמרינן כל דאלים גבר ע"כ תנא שנים אוחזין בטלית דיחלוקו ע"כ צריכינן הכא למימר אפריון נמטיי' לר"ש:
והנה ביסוד המחלוקת אי היזק ראי' שמי' היזק או ל"ש היזק י"ל דתליא בפלוגתא אי אזלינן בתר רובא דמ"ד שמי' היזק ס"ל דרוב מזיקים בראייתם ע"כ אזלינן בתר רובא, ומ"ד ל"ש היזק ס"ל דכיון דאיכא מיעוטא יכול לומר קים לי שאני מן המיעוט שאינם מזיקים בראייתם, והשתא אתי שפיר דכיון דמסיימינן אפריון נמטיי' לר"ש א"כ ס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ע"כ שפיר מתחילין ריש בבא בתרא השותפין שרצו לעשות מחיצה בונין את הכותל דהיינו שרצו לעשות כותל בקנין אבל בלא קנין אין כופין אותו לבנות דהיזק ראי' ל"ש היזק: