אור ברסלב
הדרת בנימין הדר הקודש › הדרן לבכורות

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר הקודש · הדרן לבכורות

הדרן תנינא לחולין

(סוף בכורות) איתמר האומר לשלוחו צא ועשר עלי, רב פפי משמי' דרבא אמר קרא לתשיעי עשירי קדוש, לאחר עשר עשירי אינו קדוש, רב פפא אמר אפי' קרא לתשיעי עשירי נמי אינו קדוש דא"ר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, ומ"ש מהא דתנן האומר לשלוחו צא הרום תורם כדעת בעה"ב אם אינו יורע דעתו של בער הבית תורם כב בבינונית אחד מנ' פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו, תרומה אמרי התם כיון דאיכא דתרים בעין יפה ואיכא דתרים בעין רעה אמר להכי אמדתיך הכא טעותא היא אמר לא איבעי לך למיטעי. הנה הרמב"ם בפ"ד מהל' בכורות הלכה ב' פסק כרב פפא דאפילו קרא לתשיעי עשירי אינו קדוש, וכתב הכ"מ בטעמו, דק י"ל בכל דוכתי דאמרינן סברת דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי אבל אינו מוכרח, די"ל דבכל דוכתי ס"ל נמי האי סברא והכא ס"ל דלא הוי עוות כיון דיש לו תקנה ליאכל במומו. וכמו שכתב רש"י על אתר וכן כתבו תוס' בתירוצם הראשון:

וביותר תמוה דהא רבא גופא ס"ל בקדושין מ"ב ע"ב דא דאמרינן סברת לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וא"כ איך יסתור עצמו רבא לכאן וע"כ כסברת רש"י ותוס' בתירוצם הראשון מיהו זה יש ליישב דגירסת תוס' וכ"מ היתה כמו שהוגה בשיטה מקובצת דגם רב פפא אמר משמי' דרבא וא"כ סוגיא דקדושין י"ל דאזל אליבא דרב פפא משמי' דרבא וע"כ פסק הרמב"ם כסתמא דסוגיא שם, אבל מכ"מ קשה כנ"ל די"ל דגם הוא ס"ל האי סברא:

והנראה לכאורה לתרץ, דהנה באמת תמוה דאיך ס"ד דמקשה דל"א כלל האי סברא דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי, וצ"ל דבאמת בדבר הרשות הוי ידע דבודאי מצי למימר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אבל בדבר מצוה דאיכא למימר ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני' כדאיתא בפסחים ד' ע"ב בזה שפיר י"ל דל"ש ע"ז שם עוות, וחידש לו דגבי טעות אפי' במצוה נמי אמרינן האי סברא דלתקוני שדרתיך, והנה י"ל דהא דס"ל לרב פפי דל"ש למימר לתקוני שדרתיך אין זה אלא גבי מצוה, אבל בדבר הרשות מודה גם ר"פ דאמרינן האי סברא ואין סתירה לזה מקדושין, אמנם זה ניחא אי נימא דקריאת עשורי לתשיעי איכא מצוה, אבל אי נימא דטעות מעשר הוי תמורה א"כ כמו דל"ש מצוות בהקדש תמורה ה"נ ליכא מצוה בטעות מעשר:

והשתא אתי שפיר דהרמב"ם לשיטתו דפסק דטעות מעשר הוי תמורה נמצא דאין כאן שום מצוה והוי כדבר הרשות ע"כ שפיר פסק דשייך בזה סברת לתקוני שדרתיך, ורב פפי יסבור דלא הוי תמורה והוי מצוה ובמצוה בהפסד קצת ל"א האי סברא דלתקוני שדרתיך וניחא לי' להרמב"ם לפסוק בזה דטעות מעשר הוי תמורה, משום דפליגי בזה ר"מ ור' יודא ור"י ס"ל דהוי תמורה והלכה רוחת בכל הש"ס דר"מ ור' יודא הלכה כר' יהודא, ואין לתרץ דדוקא בקרא לאחד עשר עשירי מיקרי תמורה אבל לא בקרא לתשיעי עשירי דמוכח מסוגיית הגמ ס' ע"ב בהאי דמפרשינן טעמא דראב"ש דס"ל כר' יהודא דטעות מעשר הוי תמורה דגם טעות תשיעי לעשירי הוי תמורה:

אמנם זהו דוחק קצת לומר דרב פפי יפסוק כר"מ נגד ר' יודא דמקום שבכל הש"ס ר"מ ור"י הלכה כר' יודא, ע"כ נלע"ד לתרץ באופן אחר, דהנה באמת יש להתפלא אמאי ס"ל לרב פפי דל"א לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ומה שכתבו רש"י ותוס' דהכא לא חשיב עוות משום דנאכל במומו לבעלים אינו מובן כלל, וכי גרע זה מפחות משתות דאם הבעלים בעצמם נתאנו מכבן בעל דוקא בשתות או ביותר משתות וע"י שלית אפי' בפחות משתות המקח בעל דאפי' בכה"ג אמרינן לתקוני שדרתיך וא"כ כש"כ בהא דצריך להטפל בו עד שיפול בו מום ושמא לא יפול בו מום לגמרי וא"כ אין אך עוות גדול יותר מזה, וא"כ לכאורה אתי שפיר דברי הכ"מ דכיון דאנן קיי"ל דאפי' בפחות משתות השליחות בעלה כש"כ בכה"ג, אבל כבר כתבתי דדוחק לומר דרב פפי משמי' דרבא יפלוג על רבא דקדושין הנ"ל ע"כ נ"ל דס"ל לרב פפי, דע"כ ל"ש למימר האי סברא דלתקוני שדרתיך ולא לעיותי אלא דוקא בדברים התלוים בדעת האדם, אזי שפיר י"ל דבזה לא מהני השליחות דאדעתא דהכי לא שדר לי' לשלוח אבל בדברים שאינם תלוים כלל בדעת האדם דאפילו בטעות נמי מהני י"ל כמו דמהני הטעות ע"י מעשה המשלח ה"נ מהני השליחות אף שלא כיון המשלח לזה בכה"ג וע"כ שפיר ס"ל לרב פפי דהכא לא שייך לתקוני שדרתיך ולא לעוותי כיון דהקדושה חלה בטעות, ואף דקיי"ל דאם נתאנה שלית בפחות משתות המקח בעל, אף דמהני מעשה המשלח בזה בטעות, ל"ד כלל דהתם מהני מעשה המשלח בזה דכיון דאלו הוי ידע שיש שם טעות ג"כ לא הי' חוזר בו ע"כ שפיר אמרינן דאין מעשיו בטלים אבל בשליח דא"א למחול דבר שאינו שלו ע"כ מעשיו בטלים אבל במעשר דכל עיקר תלות הדבר אינו אלא בטעות ואם נתכוין לומר במזיד על התשיעי עשירי אין בדבריו כלום בזה שפיר י"ל דחידוש הוא שחידשה תורה בקדושת מעשר דמהני בטעות ע"כ אף בטעות של שליחות נמי מהני, והא דלא מהני בקרא לאחד עשר עשירי, דשאני התם שכבר נגמרה שלוחותו וכמו שכתבו שם התוס':

אמנם כ"ז אינו שייך לומר, אלא אי נימא דעיקר חלות המעשר אינה אלא בטעות, ע"כ שפיר י"ל דגם ע"י שליחות בטעות חלה הקדושה אבל אי נימא דטעותו וכל שכן כונתו, א"כ שפיר י"ל דזה דמי לאונאת פחות משתות דאף דאף דהמשלח אינו יכול לחזור בו אם נתאנה בפחות משתות אבל השליח חוזר, דאין בידו למחול דבר שאינו שלו, וכה"ג י"ל במעשר דאף דגבי' דמשלח אמרינן דמהני טעותו משום דיש בידו להקדיש כל בהמותיו וטעותו הוי ככונתו, דבודאי מהני, אבל לגבי שליח אין בידו אלא להקדיש דבר שנעשה עליו שליח, ועל תשיעי לא נעשה שליח, והשתא אתי שפיר די"ל דרב פפי משמי' דרבא ס"ל דגבי מעשר טעותו ולא כוונתו ע"כ חידוש הוא שחידשה תורה במעשר דמהני דוקא ע"י טעות ע"כ מהני נמי בטעות בשליחות אבל הרמב"ם לשיטתו דפסק כמאן דס"ל בנזיר ל"ב ע"א דטעותו וכש"כ כונתו, א"כ הקדש מעשר דמי לטעות דפחות משתות, וכמו דהתם אמרינן לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ה"נ הכא אמרינן האי סברא וע"כ שפיר פסק דאם קרא לתשיעי עשירי אינו קדוש:

והנה ראיתי במנחת חינוך פ' בחקותי שהקשה לשיטת המהרי"ט דהקדש לא מהני ע"י שליח א"כ הכא הא עיקר הקפידא על הטעות אבל בלא טעה מהני לכו"ע והא מילי לא מימסרי לשליח עיי"ש, ונלע"ד לתרץ, דהא דרשינן עשר תעשר את כל תבואת זרעך, בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד תבואת דגן ואחד מעשר בהמה, א"כ הקישו הכתוב למעשר דגן וא"כ כי היכי דמהני שליחות במעשר דגן דילפינן לה מאתם גם אתם ה"נ מהני שליחות במעשר בהמה אף דהוי מילי ואין לומר דכיון דמילי לא מימסרי לשליח וליכא בזה שליחות בכל התורה, ע"כ ל"ש ע"ז הקושיא, דהא בקדושין מ"ב ע"ב ילפינן דאיכא שליחות במעילה משום דילפינן חטא חטא מתרומה דמהני בה שליחות אף דבכה"ת כולה קיי"ל אין שליחות לדבר עבירה וגבי תרומה הא לא הוי כלל דבר עבירה מכ"מ כיון דאיכא ג"ש אמרינן דאין ג"ש למחצה ומהני שליחות במעילה אף דהוי דבר עבירה, וה"נ אף דבכל התורה מילי לא מימסרי לשליח מ"מ כיון דאיכא הכא הקישא דעשר תעשר שפיר י"ל דכיון דאיכא שליחות גבי מעשר דגן ה"נ איכא שליחות גבי מעשר בהמה:

ועפ"ז יש להסמיך סוף בכורות להתחלת ערכין דהא חזינן דכל עיקר דמהני השליחות במעשר בהמה הוא משום דכתיב עשר תעשר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה, ומקשינן להדדי כמו דמהני שליחות במעשר דגן ה"נ מהני במעשר בהמה, וא"כ אין כ"ז שייך אלא אי נימא דלא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם, ע"כ שייך שפיר לעושה שליח במעשר בהמה למילף ממעשר דגן דמהני שליחותו, אבל אי נימא דברה תורה כלשון בני אדם א"כ אורחי דקרא למיכתב הכי ולא מיירי כלל קרא במעשר בהמה וא"כ במעשר בהמה לא מהני שליחות דהוי מילי לשיטת מהרי"ט:

והנה בריש ערכין מתחילין, הכל מעריכין, ואמרינן הכל לאיתויי מאי ואמרינן דהכל אתא לאיתויי, מופלא הסמוך לאיש, ומבואר בנזיר ס"ב ע"ב דמופלא הסמוך לאיש דערכו ערך ילפינן מאיש כי יפליא, דעל נדרים לא בעינן קרא דילפינן לה בהקישו לנדרים דכתיב איש איש גבייהו יעו"ש, דלא כב"ח בהגהותיו שם אלא עיקר הדברים דמהני נדרי עכו"ם הוא דילפינן לה מדכתיב איש איש תרי זימני ע"כ דאפי' העכו"ם נודרים נדרים ונדבות כישראל ואייתר לי' איש דגבי ערכין לרבות מופלא הסמוך לאיש, וא"כ כ"ז דוקא אי נימא דלא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם, אבל אי נימא דדברה תורה כלשון בני אדם, ליכא ליכא למילף מאיש איש מידי, וכמבואר בסנהדרין נ"ו ע"א, והשתא אתי שפיר דכיון דמסיימינן טעותא הוא ולא הוי אך למיטעי אבל בלא טעית מהני שליחות וקשה הא הוי מילי, וצ"ל דילפינן מעשר תעשר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן דל"א דברה תורה כלשון בני אדם א"כ שפיר אמרינן הכל מעריכין אפי' מופלא הסמוך לאיש דילפינן מאיש איש ול"א דברה תורה כלשון בני אדם ודו"ק:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה