הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר הקודש · הדרן לב"ב
(ב"ב קע"ו ע"א) אמר רב יהודא אמר שמואל חנוק וקנו מידו משתעבד, מכלל דערב בעלמא, לא בעי קנין, ופליגא דרב נחמן דאמר נ"ח ערב דב"ד לא בעי קנין הא בעלמא בעי קנין, והלכתא ערב בשעת מתו מעות לא בעי קנין שרא בשעת מתן מעות בעי קנין, ערב דב"ד לא בעי קנין, דבההיא הנאה דמהימן לי' גמר ומשעבד לי' נראה מפשטות הסוגיא דשיש מחלוקת בדבר דלשמואל אפי' ערב שלא בשעת מתן מעות לא בעי קנין ולר"נ אפילו ערב בשעת מתן מעות בעי קנין לבד ערב דב"ד, וסתמא דגמרא ס"ל דערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין ושלא בשעת מתן מעות בעי קנין, דאי נימא דרב נחמן קאי דוקא על ערב דשלא מתן מעות אבל בשעת מתן מעות מודה דלא בעי קנין א"כ הו"ל למיפסק כרב נחמן, ולא הלכתא סתם, אלא הדבר ברור דרב נחמן ס"ל דכל ערב אפי' בשעת מתן מעות בעי קנין לבד ערב דב"ד דאלימא מילתא דב"ד, ופליגי בהאי סברא דלר"נ סברא דבההיא הנאה לא מהניא דההיא סברא לא עדיפא משעת מתן מעות דקא מהימני לערב להוציא מעות על פיו ואפ"ה בעי קנין וע"כ דשאני ב"ד דיש כח בידם לשעבד ולהפקיר כדי שתהא כחם יפה, אבל סתמא דגמרא ס"ל דכל עיקר השעבוד הוא משום בההיא הנאה וע"כ בכל שעת מתן מעות איכא האי סברא, ובב"ד איכא האי סברא גם כשלא בשעת מתן מעות, ויש להבין במאי פליגי רב נחמן ושמואל בדינא דמר סבר ב"ד לאו דוקא, אלא כל ערב בעלמא לא בעי קנין, ולרב נחמן דוקא ערב דבית דין:
ונראה לומר דאזלי לטעמייהו, דהנה באמת כל ערבות אינה אלא אסמכתא, וכמבואר בסוגיא ב"ב קע"ג אליבא דאמימר דס"ל דתליא בפלוגתא דר' יודא ור' יוסי אי אסמכתא קניא אלא דרב אשי חידש דהכא לא הוי אסמכתא דאיכא סברא דבההיא הנאה, דקא מהימן לי' גמר ומשעבד נפשי' וי"ל דתליא בזה אי אסמכתא קניא אי לא קניא, דלמ"ד אסמכתא קניא א"כ על שעת מתן מעות לא בעינן כלל דין ערבות דמ"ש משאר אסמכתות וע"כ דגם שלא בשעת מתן מעות מהני, אבל מ"ד אסמכתא קניא דוקא בב"ד חשוב וקנו מיני', בעינן קרא דערבות גם על שעת מתן מעות, ורק בב"ד י"ל דאלימא מילתא דב"ד לשיטתו דס"ל בכתובות ק' ע"א דכח ב"ד יפה שאפילו אם הגדילו אינם יכולים למחות, ע"כ אפי' בלא קנין מהני, והשתא אתי שפיר דרב אדא בשם שמואל לטעמי' אזיל בב"מ ק"ט ע"א דס"ל אסמכתא קניא ע"כ נהי דבחנוק בעינן קנין אבל כל שהי' ערב לא מחמת חלוקה לא בעי קנין, אבל רב נחמן לטעמי' דס"ל בב"מ ס"ו ע"א דאסמכתא לא קניא ע"כ באמת לא מהני כלל ורק ערב דב"ד מהני דאלים כת ב"ד אבל ערב בעלמא בלא קנין לא משתעבד אפי' בשעת מתן מעות:
אלא שלפ"ז יש להבין במאי פליגי סתמא דגמרא ורב נחמן, בהא דסתמא דגמרא פסקה דמהני ערבות בלא קנין אם הי' בשעת מתן מעות ולרב נחמן לא מהני גם בשעת מתן מעות אם לא הי' שם קנין:
והנ"ל בזה דהנה יש לומר בטעם הערבות דכמו שכל נכסי הלוה משתעבדים ע"י ההלואה ה"נ הערב הוא חלק משאר הנכסים המשתעבדים, וע"כ מהני ערבות. אמנם כ"ז ניחא אי נימא דשעבודא דאורייתא ע"כ י"ל דגם הערב ונכסיו נכנסים בכלל השעבוד, אבל אי נימא שעבודא דרבנן א"כ גם נכסי הלוה בעצמותם ג"כ אינם בכלל שעבוד מה"ת א"כ לו יהא דתקנו חז"ל שעבוד על נכסים שלא תנעול דלת מ"מ זהו שייך בנכסי הלוה גופא דלקוחות אינהו דאפסידי אנפשייהו דלא הי' להם לקנות נכסים משועבדים, אבל בערב ל"ש כלל תקנה שלא תנעול דלת בפני לוין, דכל המלוה מלוה וסומך על נכסי הלוה גופא דהא אין נפרעין מן הערב תחלה ע"כ באמת ל"ש ע"ז תקנתא דשעבוד נכסים שתיקנו חכמים, והשתא אתי שפיר די"ל דרב נחמן לשיטתו דס"ל כפי שיטת תוס' ב"ק י"ב ע"א שעבודא לאו דאורייתא ע"כ שפיר ס"ל דל"ש השתעבדות דערבות אלא ע"י מעשה ב"ד דאלימא מילתא טפי והפקר ב"ד הפקר אבל ע"י הלוה בלא קנין אינו משתעבד אבל סתמא דגמרא ס"ל כהלכתא דקיי"ל שעבודא דאורייתא ע"כ שפיר משתעבד הערב בשעת מתן מעות אפי' בלא קנין ע"י האי סברא דבההיא הנאה וכ' דנעשה כחלק מנכסי הלוה וכשם שנכסיו משתעבדים כן גם הערב ונכסיו משתעבדים:
והנה בריש סנהדרין אמרינן, דיני ממונית בשלשה גזילות וחבלות בשלשה, ומפרש רבא דדיני ממונות בשלשה הדיוטות משום שלא תנעול דלת ודיני גזלות וחבלות בשלשה מומחין, ורב אחא ס"ל דמן התורה חד נמי כשר בלא טעמא דנעילת דלת דכתיב בצדק תשפוט עמיתך, ויש להבין דאיך משמע מהאי קרא דחד נמי כשר, ונראה לומר דיש נ"מ גדולה בין אי נמי שעבודא מה"ת או דלא הוי אלא דרבנן בעלמא דלמ"ד שעבודא דאורייתא לבד מצות פריעת ב"ח ב"ד יורדין לנכסיו וע"כ גם גביית חוב הוי כגזילות וחבלות אבל למ"ד של"ד ופריעת ב"ת הוא מטעם הן צדק וכדכתב רש"י כתובות פ"ו ע"א א"נ עיקר הוראת ב"ד אינו אלא כשאר הוראת איסור והיתר בעלמא והשתא אתי שפיר די"ל דרב אחא בר איקא ס"ל דפריעת בע"ח מצוה משום הן שלך צדק א"כ שפיר אמרינן בצדק תשפיע עמיתך, כלומר אמור לו שעליו מוטל לקיים הן שלו צדק וא"כ ממילא אין זה אלא כשאר הוראה בעלמא ולא הפקעת ממון ע"כ גם חד נמי כשר אבל רבא יסבור שעבודא מה"ת ע"כ מה"ת בעינן שלשה גם להודאות והלואות ורק מדרבנן סגי בהדיוטות כדי שלא תנעול דלת מפני לוין, ולפ"ז י"ל דרב נחמן ושמואל לשיטתייהו אזלי ור' יוחנן ורשב"ל לטעמייהו אזלי, דרב נחמן דס"ל של"ד וכן שמואל הא ס"ל סוף ב"ב של"ד וא"כ שפיר קרינן בצדק תשפוט עמיתך, דאין זה אלא היראת איסור בעלמא ע"כ ס"ל שנים שדנו דיניהם דין בריש סנהדרין, אבל ר' יוחנן ורשב"ל דס"ל בסוף ב"ב דשעבודא דאורייתא וא"כ הודאות והלואות הוי הפקעת ממון גמורה והוי ממש כגזילות וחבלות ע"כ ל"ש ע"ז לומר בצדק תשפוט עמיתך ע"כ ס"ל בירושלמי פ"ק דסנהדרין הובא בתוס' סנהדרין ב' ע"ב דשנים שדנו אין דיניהם דין:
והנה והנה קשה לי טובא לפירש"י דרב אחא ורב נחמן מוקי לה להא דתנינן דיני ממונות בשלשה, היינו מדרבנן איך התחיל התנא בהאי דינא דרבנן ושביק לי' לגזילות וחבלות דהוי מה"ת בשלשה, ואף דאמרינן דאיידי דאתיא מדרשא חביבא לי' לאקדומי אבל לא להקדים לדין פשוט מה"ת, ונ"ל לתרץ דודאי אף למאן דס"ל דמה"ת חד נמי כשר זהו לדידן אבל ר' מאיר ע"כ ס"ל דמן התורה בעינן שלשה, וכן רשב"ג מבואר בסנהדרין דף ו' ע"א דס"ל מה"ת בעינן שלשה ועפ"ז יש ליישב קושיית תוס' סנהדרין ו' ע"א בהא דאמרינן לימא כתנאי ומכריח דר' מאיר ס"ל דמה"ת בעינן שלשה ורבנן ס"ל דסגי בחד ודחי לא דכו"ע בעינן שלשה, והקשו ע"ז תוס' דאמאי לא אמרינן לשמואל ודאי תנאי לר' אבהו מי לימא תנאי היא, ולפי הנ"ל ל"ק כלל דלשמואל אין כאן שום חידוש דפליגי תנאי דהא כבר אמר דרשב"ג לא ס"ל כשמואל וכל עיקר קושיית הגמ' היא על ר' אבהו דאמר לדברי הכל אין דיניהם דין ע"ז שפיר פרכינן דהא אשכחינן תנאי בהאי מילתא ע"כ דחי שפיר דכו"ע ס"ל אין דיניהם דין וא"כ מוכרח מזה דר"מ ס"ל דמה"ת בעינן שלשה ורק דרבנן תיקנו דסגי בשלשה הדיוטות, ולפ"ז ל"ק כלל דאיך אפשר דמתניתין תשנה דין דרבנן ואח"כ דין התורה, דהא סתם משנה היא ר' מאיר ור"מ הא מוכרח לסבור דמה"ת בעינן שלשה א"כ גם דיני ממונות אינן נידונין בפחות משלשה מה"ת ע"כ שפיר התחיל בדיני ממונות וניחא בזה הא דלא הזכיר רב אחא ברי' דרב איקא בדבריו כלל איך מוקי לה להמשנה דסנהדרין, ולפי הנ"ל אתי שפיר דבאמת באוקימתת המשנה סובר ג"כ כרבא אלא דפליג עלי' בדינא דאיהו ס"ל שנים שדנו דיניהם דין ורבא ס"ל כר' אבהו דאין דינם דין, והשתא אתי שפיר סמיכות סוף בבא בתרא להתחלת סנהדרין דכיון דמסיימינן והלכתא ערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין וע"כ דשעבודא דאורייתא ע"כ שפיר י"ל דהערב נעשה כחלק מנכסי הלוה, ע"כ שפיר אמרינן דדיני ממונות בשלשה הדיוטות מה"ת דשעבוד דאורייתא: