הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר המקדש · שעיר של ראש חודש אם הוא קרב בר"ה
א) הנה דעת התוס' בר"ה ח' ע"ב ובביצה ט"ז ע"א דשעיר של ר"ח הי' קרב ג"כ בראש השנה, והביאו ראי' מהתוספתא, אבל הפני יהושע חולק ודעתו כמו שהי' רבינו משולם רוצה לאמר שם בתוספות דאין שעיר של ר"ת קרב בר"ה והא דמבואר בתוספתא דשבועות דהי' קרב השעיר של ר"ת בר"ה היינו דוקא לר"ש דסובר דשעיר של ר"ח מכפר על הטהור שאכל את הטמא ע"כ היו מוכרחין להקריבו כדי שיהא מכפר על חטא זה, אבל למאן דס"ל כל השעירים כפרתן שוה, דרשינן איזהו חג שהחדש מתכסה בו היינו (שאין צריכין להביא שעיר של ר"ח וכן היא ג"כ דעת הטורי אבן שם בר"ה, דאי נימא דכל השעירים כפרחן שוה ליכא שעיר של ר"ח בר"ה, מדרשא דבכסה ליום חגנו איזהו חג שהחדש מתכסה בו היינו שאין שעיר של ר"ח קרב בו זה הוא ר"ה:
ולענ"ד דברי התוס' נכונים ובהאי דרשא דאיזהו חג שהחדש מתכסה בו זה ר"ה גם ר"ש מודה, דהא רב נחמן בר יצחק דמוקי הא דאיתא במשנה דר"ה באחד בתשרי ר"ה לשנים היינו לדין, משום דכתיב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, איזה תג שהחדש מתכסה בו זה ר"ה וכתיב בי' משפט לאלקי יעקב, ע"כ גם לר"ש אתא דהא רישא דמתניתן דתנינן דבאחד בתשרי ר"ה למעשר בהמה אתיא כר"ש דס"ל באחד בתשרי ר"ה למעשר בהמה, וכדאמרינן בהדיא ר"א ור"ש אומרים באחד בתשרי ולא פליג אהא דאמרינן ר"ה לשנים, ועיין ר"ה ז' ע"ב ודף ח' ע"א ואף דאמרינן לקמן דף ח' ע"ב בר"ה דרב נחמן בר יצחק מוקי למתניתין כרבי ונסיב לה אליבא דתנאי אבל מ"מ מוכרח דכיון דהעתיק מחלוקת ר"ש על הא דאמרינן באחד באלול ר"ה למעשר בהמה ולא העתיק על הא דאמרינן דבאחד בתשרי ר"ה לשנים משמע דבהא גם ר"ש מודה דדרשינן האי דרשא, וא"כ ע"כ דא"א לפרש כמו שפירש רבינו משולם דכונת החודש מתכסה בו, היינו שאין מקריבין בו שעיר של ר"ח אלא כפשוטו ופירש"י:
עוד נראה ראי' מהא דאיתא בסנהדרין י"א ע"ב דאם קדשו ב"ד את החודש בלילה אין החודש מקודש מדכתיב תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב איזה חג שהחודש מתכסה בו, הוי אומר זה ר"ה, וכתיב משפט מה משפט ביום אף קידוש החודש ביום, ולא מצינו מי שחולק על דין זה דאין מקדשין החודש בלילה ובודאי דגם ר"ש מודה לדין זה, וע"כ דהפירוש הוא כמו שפירש רבינו משולם אח"כ דהיינו שלא נזכר בתורה דין הקרבת השעיר בר"ה אבל לא מיירי מענין ההקרבה דבודאי כשם שהקריבו שעיר בכל ר"ת ה"נ הקריבוהו בר"ה:
וכן נראה ראי' מהא דאיתא בר"ה כ"ב ע"א דר"ש ס"ל דעדות החודש כשרה בקרובים ומפרש בגמ' דטעמו הוא משום דכתיב החדש הזה לכם עדות זו כשרה בכם, ואי נימא דר"ש לא ס"ל האי דרשא דבכסה ליום חגנו איזה תג שהחודש מתכסה בו זה הוא ר"ה, א"כ קשה ל"ל להאי קרא מהיכי תיתי דנימא דחרובים יהי' פסולים, וע"כ דס"ל גמי להאי דרשא דבכסה ליום חגנו והוקשה עדות החודש למשפט וע"כ הוי אמינא דכשם שמשפט אינו בקרובים ה"נ קידוש החודש, ואין לומר דמסברא הו"א דדמיא לשאר עדיות שבתורה, דא"כ ל"ל לרבנן קרא לפסול עדות החודש בלילה הא הוי כשאר עדיות שבתורה וע"כ דאי לאו קרא הו"א דעדות של קידוש החדש אינה אלא כשאר עדות איסור דכשרה בלילה וגם עד אחד כשר בהן, וע"כ איצטריך קרא דמשפט וא"כ ע"כ דגם לר"ש דמשמע בהדיא דמודה דבעינן דוקא שני עדים ע"כ דס"ל ג"כ האי דרשא דבכסה ליום חגנו, וא"כ גם הוא מפרש דבכסה ליום חגנו, היינו שהתורה כיסתה דין הבאת שעיר של ר"ת בראש השנה:
ב) ובעיקר יסוד דברי הטו"א והפ"י דאי נימא דכל השעירים כפרתם שוה לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, אין מקום להקרבת שעיר של ר"ח בר"ה דהא כפרתו כבר כיפר שעיר של ראש השנה, לענ"ד יש לגמגם דאף דמצינו בזבחים ו' ע"ב דהקשה ר"ש דשני שעירי עצרת למה הן באין, אין זה אלא בשעירי חטאות שהם קודמים לעולות כדאיתא בזבחים צ' ע"א, דגם חטאת ר"ת קודם לעולה ודוקא קרבנות החג קריבין כסדר התורה, משום דכתיב בהו כמשפטם, ע"כ שפיר יש להקשות דלמה הוצרכו לשני שעירים דכיון דכפרתן שוה, אבל על שעירי ר"ה באמת ל"ק כלל, דכיון דמקריבין מוסף של ר"ח קודם מוסף של ר"ה דהא תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ושעיר של ר"ת הוא תדיר נגד שעיר של ר"ה וא"כ הקריבו שעיר של ר"ח מקודם ובתר הכי הקריבו עולת מוספי ר"ת היינו שני פרים והאיל ושבעת הכבשים ע"ז אין מקום להקשות למה הי' מקריבין השעיר של ר"ה דודאי זה דבר פשוט דבזמן רב שהוא שוהה בהקרבת מוסף של ר"ח יכול להיות שתארע טומאה בין שעיר של ר"ת לשעיר של ר"ה ועיין תוס' זבחים צ' ע"ב דמבואר שם בהדיא דמקריבין כל קרבנות של מוסף ר"ח קודם מוסף של ר"ה, ובודאי דל"ש להקשות למה הן באין, ודוקא על שעירי עצרת דהם באים זה אחר זה שייך שפיר להקשות למה הן באין, ומוכרת לתרץ גם שם דבאין על טומאה שאירעה בין זה לזה:
וביותר יש להקשות דאיך אפשר לומר דכיון שמקריבין שעיר של ר"ה לכפר על טומאת מקדש וקדשיו שוב אין זקוקין להקריב עוד שעיר של ר"ח כיון שכפרתן שוה, הא אין זה שייך אלא דוקא בשני שעירי עצרת דכפרתן שוה ממש זה לזה, אבל שעיר של ר"ח הא עיקרו לא בא אלא לכפר על המעטת הירח כדאיתא בשבועות ט' ע"א דאמר הקב"ה הביאו כפרה על שמיעטתי את הירח, ואפילו אליבא דר"י דס"ל דשעיר של ר"ח מכפר על טומאת מקדש וקדשיו נמי אמרינן להאי דרשא א"כ איך אפשר לומר דבר"ה אין מקריבין שעיר של ר"ח דאיכא שעיר של ר"ה המכפר על טומאת מקדש וקדשיו, הא עכ"פ צריכין להביאו כדי לכפר על המעטת הירח, ועיקר הבאתו בר"ת נתיחדה על זה כדכתיב לד', בהדיא וע"כ בודאי דמקרב בין שעיר של ר"ת בר"ה אף דאיכא שעיר של ר"ה הבא לחובת היום, ואף דהתוס' בשבועות ט' ע"א הביאו בשם הערוך לפרש דהא דאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה לכפר על שמיעטתי שמיעטתי את הירח היינו שהכפרה היא על ישראל אלא כדי להפיס דעתה של הירח קבעו את זמן הכפרה בר"ח א"כ לפ"ז יש לומר דאין זה אלא בשאר ר"ת דליכא שארי קרבנות אבל בר"ה דאיכא בלא"ה שעיר של ר"ה א"כ הא איכא הפסח דעת הירח במה שמקריבין שעיר של ראש השנה בו ביום, דזה אינו דודאי היכא שקבע הקב"ה את הקרבן דוקא לשם ר"ת שפיר איכא הפסח דעת בשביל הירח דקבעו כפרת העם הישראלי בר"ח דוקא, אבל בר"ה הא הוא מועד בפני עצמו וכשם שמביאין שארי קרבנות באותו היום ה"נ מביאין שעיר החטאת כמו בשארי ימים טובים וא"כ ליכא עוד הפסח דעת ובודאי אף שהביאו שעיר של ר"ה מוטלת החובה להביא גם שעיר של ר"ת כדי להפיס דעתה של הירח:
ג) גם בלא"ה אין דבריהם מובנים דודאי אי הוי אמרינן דדרשינן טעמא דקרא אף באופן שע"י הטעם ישתנה הדין בזה שפיר הי' אפשר לומר כיון דעיקר הטעם דהבאת שעיר של ר"ח הוא משום כפרת טומאת וקדשיו א"כ כיון דאיכא שעיר של ר"ה המכפר שוב אין אנו צריכין עוד לכפרת שעיר של ראש חדש אבל הא אנן לא קיי"ל דדרשינן טעמא דקרא כדמוכח ברמב"ם בכ"ד ובפרט ר' יהודא הא בהדיא מבואר בב"מ דף קט"ו ע"א דלא דריש טעמא דקרא וגם ר"מ לא דריש טעמא דקרא כדאיתא בסנהדרין כ"א ע"א ומה שכתב התורת השלמים בסי' קפ"ג דר' מאיר דריש טעמא דקרא דבריו תמוהים ואינם מוכרחים עיי"ש וא"כ בודאי דלדידהו מחויבין להקריב שעיר של ר"ח גם בר"ה והא דפרכינן שם בזבחים ו' ע"ב גבי שעירי עצרת, שני למה הוא בא היינו משום דהתם אליבא דר"ש קיימינן דאיהו הא ס"ל בב"מ קט"ו ובסנהדרין כ"א ע"א דדרשינן טעמא דקרא ע"כ שפיר הקשה, שני למה הוא בא אבל לדידן ל"ק כלל האי פירכא, דגזרת הכתוב הוא, ותימא גדולה על הפני יהושע בר"ה שתמה על דברי ר"ש שהקשה שני למה הוא בא, דכי טעמא דקרא דרשינן ולא הרגיש כלל דאזלינן התם לר"ש ור"ש הא ס"ל באמת דדרשינן טעמא דקרא ולדידן באמת ל"ק כלל דאיכא למימר גזרת הכתוב הוא דמקריבין שני שעירים בעצרת:
ועפ"י דברינו אלה תתיישב קושיית הגאון בנין שלמה בהשמטות לסי' כ"א על התוס' ר"ה שכתבו דמתויבין לומר בר"ה בסדר התפלה ושני שעירים לכפר דהא הקריבו שעיר של ר"ח בר"ה, דהא בשלמא בהקרבה שפיר י"ל דהוצרכו להקריבם משום טומאה שאירעה בין זה לזה, אבל באמורה דהוי כהקרבה בבת אחת למה הוצרכו להזכיר שני השעירים והניח בצ"ע אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דאנן הא קיי"ל דלא דרשינן טעמא דקרא ע"כ ל"ש כלל לבטל ההקרבה משום דל"ש בזה טומאה שאירעה בין זה לזה, וכיון שאנו מקיימין ונשלמה פרים שפתינו מחויבים אנו להזכיר כל מיני הקרבנות שהי' מקריבין בזמן שהי' ביהמ"ק קיים, ובלא"ה לק"מ דהא באמת שעיר של ר"ח עיקרו בא לכפר המעטת הירח וכמו שכתבו נמי תוס' על התורה בפ' פינחס דע"כ אנו אומרים זמן כפרה לכל תולדותם, וא"כ אף דל"ש הסברא של טומאה שאירעה בין זה לזה אבל על כל פנים הא מחויבין להקריבו משום מיעוט הירח ע"כ שפיר כתבו התוס' דמחויבים לומר שני שעירים בר"ה, אמנם לפ"ז ל"ש לומר ושני שעירים בעצרת דהא התם הם באים שניהם לכפר טומאת מקדש וקדשיו, אבל כבר נתבאר דלדידן דלא דרשינן טעמא דקרא לא שייך כלל לבטל ההקרבה משום הטעם דבשביל הטעם לא ישתנה דין התורה ע"כ אומרים זה ג"כ בעצרת:
ד) וראיתי במנחת תנוך סי' שי"ב שהביא ראי' לשיטת ר"ת דשעיר של ר"ת הי' קרב בר"ה, מהא דפרכינן ביומא ג' ע"א ואימא ר"ה דפרישת שבעה ליום אחד היא, ומאי קושיא דילמא ילפינן פרישה ליום הכפורים ממלואים משום דהתם הי' שני שעירים שעיר המלואים ושעיר ר"ח וגם ביום הכפורים הם שני שעירים שעיר הפנימי ושעיר החיצון מה שאין כן בר"ה דליכא אלא חד שעיר וע"כ דגם בר"ה איכא שני שעירים שעיר של חובת היום ושעיר של ר"ת וכתב לדחות די"ל דסוגיא דיומא אזלא אליבא דר"ש דס"ל דהיו שני שעירים ובתוספחא ודבריו תמוהים דהא סוגיא דשמעתתא שם ביומא אזלא אליבא דר' אבהו ור' אבהו הא אמר בהדיא בביצה ט"ז ע"א לפרש בכסה ליום חגנו איזה חג שהחודש מתכסה בו זה ר"ה א"כ ס"ל לשיטת ר' משולם דליכא שעיר של ר"ת בר"ה וא"כ הו"ל לומר דילפינן פרישת שבעה ושני שעירים מפרישת שבעה ושני שעירים ואל יוכיח ר"ה דהוי פרישת שבעה לשעיר אחד, אבל באמת בלא"ה אין ראיות המנחת חנוך ראי' דנהי דלפירוש התוס' שם בסוגיא יש להביא ראי' דבר"ה היו מקריבים שני שעירים, אבל הא התוס' באמת הסכימו בלא"ה דבר"ה הי' מקריבים שעיר ר"ת וכמו שהוכיחו מהתוספתא דשבועות, ולדידן באמת י"ל דגם במלואים לא הי' שני שעירים דעיקר הפרישה לא היתה בשביל שעיר של ר"ח דהא בכל ר"ח לא בעינן פרישה דקדשי דורות לא בעי פרישה, וכל עיקרה של הפרישה לא היתה אלא בשביל המלואים ובמלואים לא הי' רק שעיר אחד וע"כ שפיר פרכינן ואימא ר"ה דהוי פרישה שבעה ליום אחד וניחא נמי דלא תקשה דמאי פרכינן התם ואימא שמיני עצרת דהוי פרישת שבעה ליום אחד דהא בשמיני עצרת לא הי' שני שעירים ומוכרת לומר דמלואים לא חשיבו הקרבתן שני שעירים משום דשעיר של ר"ח לאו ממנינא הוא דלא בא בשביל חובת היום, אלא הקריבו אותו משום ר"ת כשאר קדשי דורות:
ולשיטת התוס' מוכרחין לומר דמקודם עדיין לא הוי ס"ד לחלק בין אם הקרבנות הם שוין או אינם שוין אבל בתר דאמרינן דהיכא דהקרבנות אינם שוים למלואים א"א למילף בזה שפיר כתבו דאם ליכא ביום ההקרבה שני שעירים א"א למילף משום דלא הוי דומיא דמלואים וע"כ לא קבעו התוס' הקושיא רק על עצרת ולא הקדימו להקשות בשמיני עצרת, משום דהתם עדיין לא ידעינן דאיכא לפלוגי בין אם סדר הקרבנות שוה למלואים או אינו שוה, ורק בתר הכי הוא דחידש התרצן דאיכא לחלק:
ה) והנה התוס' בשם רבינו משולם כתבו לפרש דהא דכתיב בכסה ליום חגנו היינו שהחדש נתכסה בו שלא הזכירה התורה בראש השנה דמקריבין בו שעיר של ראש חודש ג"כ, אבל יש להבין בשלמא לשיטת הסוברים דליכא כלל שעיר של ראש חודש בראש השנה ע"כ לא הזכירה אותו התורה בסדר הקרבנות של ראש השנה אבל לשיטת תוס' דבאמת היו מקריבין בראש השנה את שעיר ראש חודש, א"כ אמאי לא הזכירה התורה אותו בסדר הקרבנות של ראש השנה, ונראה לומר דכונת התורה היתה דדוקא בעולת החדש איכא למיטעו דכיון דבלא"ה הקריבו שבעה כבשים ואיל אחד ופר אחד לעולה, דהרשות לצרף לחשבון פרי ראש חדש את הפר של ראש השנה וכן יצרפו כבשי ראש השנה בשביל כבשי ראש חדש דהא אמרינן בעירובין מ' ע"א דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן, אבל חטאת של ראש חדש דאינו בא אלא בשביל מיעוט הירח, איך אפשר לטעות דיוצאין ידי חובתן בהקרבת שעיר החטאת של ראש השנה שאינו בא אלא לזכרון, וא"כ הדבר פשוט דמחויבין להקריב שעיר של ראש חדש גם בראש השנה, ע"כ לא כתבה התורה אותו בפירוש, ואדרבא י"ל מדהוכרחה התורה לכתוב מלבד עלת החודש, ולא זכרה גם שעיר החטאת, דמזה מוכת דשעיר של ראש חדש אינו בא על טומאת מקדש וקדשיו, ע"כ הסברא פשוטה דא"א לצאת ידי הקרבתו בהקרבת שעיר של ראש השנה, אשר כל עיקר הקרבתו אינו אלא לכפר על טומאת המקדש וקדשיו, אבל גבי חטאות יום הכפורים דבין חיצון בין בין פנימי מכפרין רק על טומאת מקדש וקדשיו והוי ס"ד דכיון דמקריבין שעיר אחד ממילא ליכא תו חיובא להקריב את החטאת השני' והרשות ביד הכהן הגדול להקריב איזו שירצה ע"כ כתבה והזהירה התורה בפירוש מלבד חטאת הכפורים, דאין אחת פוטרת חברתה ושתיהם הם חובת היום:
ו) וראיתי בתוספות על התורה פ' פינתס שהקשו ג"כ אמאי לא הזכירה התורה חטאת שעיר של ראש חודש בפירוש בסדר הקרבנות של ראש השנה כמו שהזכירה חטאת הכפורים ביום הכפורים, ותירצו, וז"ל דלא הזכיר העולה אלא לפי שכפרתה שוה קצת לעולה דראש השנה דעולת ראש חדש מכפרת על שאין בה ידיעה בתחלה ולא בסוף ושל ראש השנה על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף עכ"ל, ודבריהם אלה אינם מובנים כלל, דהא עולת ראש חדש אינה מכפרת אלא על חייבי עשה וכן עולת ראש השנה אינה מכפרת אלא על חייבי עשה בלבד כדאיתא בזבחים שם, ולא מצינו כפרה על טומאת מקדש וקדשיו אלא דוקא בחטאות ראש חדש ורגלים ויום הכפורים, ונראה לומר דט"ס הוא בדבריהם וצ"ל דלא הזכיר החטאת בראש השנה, משום דביום הכפורים חטאת הפנימית שוה קצת כפרתה לחטאת החיצונה, דחיצונה מכפרת על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף ופנימי מכפר היינו תולה על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף, וכונתם להא שכתבתי דכ"ז דוקא בשעיר הפנימי ושעיר החיצון דיום הכפורים אבל שעיר של ר"ח דעיקרו לא בא אלא לכפר על מיעוט הירח א"כ מהיכי תיתי דיהא יוצא בהקרבת שעיר של ראש השנה שלא בא אלא לכפר טומאת מקדש וקדשיו על שאין בה ידיעה בתחלה ולא בסוף כדאיתא במשנה דשבועות, וא"כ הדברים מבוארים כמו שכתבתי ויש להתפלא שם על התוס' שלא הביאו כלל דברי התוספתא דשבועות שהביאו התוס' דראש השנה ח' ע"ב דמבואר דהי' קרב שעיר של ראש חודש בראש השנה וגם דהי' מקריבים שני שעירים בעצרת, ועל הקושיא מהתוספתא דמבואר שם דשעיר של ראש חודש קרב בראש השנה י"ל דגם הם יסברו כהפ"י דהתוספתא אתיא כר"ש דס"ל דשעיר של ראש חודש מכפר על הטהור שאכל הטמא ע"כ א"א לצאת ידי חובה בשעיר של ראש השנה שאינו בא אלא על כפרת טומאת המקדש וקדשיו, על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, אבל לדידן דסבירא לן דכל השעירים כפרתן שוה ממילא אין הכרת להקריב שני שעירים שכפרתן שוה בראש השנה ע"כ לא הקריבו שעיר של ראש חודש בראש השנה אבל לפ"ז לא אתי שפיר ריש דבריהם במה שכתבו לתרץ אמאי לא הזכירה תורה שעיר של ראש חודש בראש השנה וצ"ע:
ז) ולכאורה י"ל דבמחלוקת שנוי', דהנה ראיתי שם בבנין שלמה סי' י' שהקשה דלמה הפסיקה התורה לכתוב זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה, בין קרבנות ראש חודש ולכתוב אח"כ ושעיר עזים אחד חטאת לד', וע"כ מוכרת מכאן דדוקא העולות מקריבין מדי חדש בחדשו, ולא החטאת ע"כ כתבה התורה זאת עולת חדש בחדשו רק על קרבנות העולה ולא על שעיר החטאת, אמנם יש לחרץ קושיא זו דהנה ביומא ט"ו ע"א איתא דר"ש איש המצפה הי' משנה בתמיד, דס"ל דהי' נותן מזרחית צפונית ואח"כ נותן מערבה, וחוזר ונותן דרומה, ויליף לה מדכתיב ושעיר עזים אחד לחטאת לד' על עולת התמיד יעשה עולה הוא דאמר רחמנא עביד בה מעשה חטאת, ולפ"ז ע"כ הוכרחה התורה להפסיק בין קרבנות העולה בקרא דזאת עולת חודש בחדשו כדי להסמיך קרא דושעיר עזים אחד לחטאת לד'. קרא דעל עולת התמיד יעשה, ושפיר י"ל דגם בראש השנה היו מקריבים שעיר של ראש חדש, ואין זה אלא לר"ש איש המצפה, אבל לרבנן אתא הפסקת הכתוב דזאת עלת חדש בחדשו, להורות דשעיר של ראש חדש אין מקריבין בראש השנה, וא"כ י"ל דר"ש דתוספתא דשבועות ס"ל כר"ש איש המצפה ע"כ ס"ל דהיו מקריבים בראש השנה השעיר של ראש חדש אבל לדידן דקיי"ל דאין משנין כלל בזריקת דם התמיד, א"כ ע"כ הא דהפסיקה תורה בין הדבקים הוא להורות כי רק העולות הן מדי חדש בחדשו אבל לא החטאת דאין מקריבין אותה בראש חדש של תשרי שחל בו ראש השנה, דכיון דאיכא כבר שעיר של ראש השנה אין מזקיקין אותן להביא גם שעיר ראש חדש כיון דכפרתן שוה:
אמנם אחר העיון אין שום הכרח לעשות מחלוקת בזה בין ר"ש איש המצפה ורבנן, די"ל דהא דהפסיקה התורה בין קרבן עלת החדש לקרבן החטאת הוא משום דשאני שעיר של ראש חדש דעיקרו אינו בא לכפרה על טומאת מקדש וקדשיו כמו כל שארי שעירי הרגלים, אלא לכפר על מיעוט הירח, וע"כ אי לאו דכתבה התורה מצות הקרבת שעיר ראש חדש אתר קרא, דזאת עולת חדש בחדשו הוא, דכיון דכפרת השעירים שוה, א"כ אין תועלת בהקרבת שעיר של ראש חדש בראש השנה דהא איכא שעיר של חובת היום, בלא"ה על כן הפסיקה בקרא דזאת עולת חדש בחדשו, להורות דיש בו כפרה מיוחדת על מיעוט הירח, וע"כ גם בראש השנה חייבין להקריב שעיר של ראש חדש ושיעור הכתוב הוא זאת עלת חדש בחדשו לכל חדשי השנה, וגם שעיר עזים אחד לחטאת הוא מדי חדש בחדשו דהוא לד', לכפר על המעטת הירח וע"כ אינו יוצא בראש השנה במה שהזהירה התורה להקריב שעיר של חובת היום, רק מחויבין להקריב בו גם שעיר של ראש חדש ככל חדש וחדש מכל השנה ונראה בטעם ר"ש איש המצפה דדריש לשנות בזריקת דם התמיד, משום דהוה קשה למה הפסיקה התורה בין קרבנות החדש, וע"כ דאתא להסמיך החטאת להתמיד, וא"כ כיון דלר"ש איש המצפה מוכרח דהיו מקריבין שני שעירים בראש השנה בודאי דגם לרבנן היו מקריבין, גם שעיר של ראש חדש דהא בזה לא מצינן בשום דוכתא פלוגתא אחרת בהדיא:
ח) והנה הרי"ף הביא משנה דשבועות הראשונה ופלוגתא דר' יהודא ור"ש אם שעיר של ראש חודש מכפר כפרת שעירי הרגלים או מכפר על טהור שאכל את הטמא, וכתב הפ"י הובא בהגהות חשק שלמה שם בשבועות דנ"מ דלדידן דקיי"ל כר' יהודא לא הי' מקריבין שעיר של ראש חודש בראש השנה ע"כ אין צריכין להזכיר שעיר של ראש חודש בתפלה והנה כבר השיג ע"ז הברכי יוסף באו"ח סי' תקצ"א, דלא ראה הפי' דברי הירושלמי ואף דראיתי בהגהות עמודי ירושלים בשבועות ירושלמי שרצה ליישב דבריו אבל כל המעיין בירושלמי יראה לעינים דלא כדברי הפ"י דהא לא הביאו כלל, אמנם האמת הא דהביא הרי"ף בפלוגתא הוא דלר"ש דכפרתן אינה שוה צריך להזכיר של ראש חודש בראש השנה אבל למ"ד דכפרתן שוה אינו צריך להזכיר כלל של ראש חודש בראש השנה וע"ז הביא הרי"ף דברי הירושלמי דשבועות, דמבואר דאין צריך להזכיר של ראש חודש בראש השנה וכ"ז בנוגע להזכרה לחתום מקדש החדש ויום הזכרון דכיון דמכפרין שניהם על שאין בה ידיעה לא בתתלה ולא בסוף אף ששעיר של ראש חודש מכפר נמי על המעטת הירח כיון דלפי פירושו של הרי"ף אין כאן כפרה אחרת אלא קביעת הזמן על הכפרה בזה שפיר אמרינן זכרון אחד עולה לכאן ולכאן וכמו דהובא נמי בעירובין מ' ע"א, וכמו שהביא נמי הרי"ף ואין להקשות על הרי"ף דל"ל להביא מהירושלמי שבועות כיון דגם בש"ס דילן מסקינן דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן, נראה דרצה להורות בזה טעם הדין אמאי אמרינן באמת דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן ולענין שארי הזכרות הזכרות בעינן לפרט לכל אחת מהקדושות ורש"י ותוס' כתבו שם לפרש הטעם משום דגבי ראש השנה כתיב זכרון תרועה וגבי ראש חודש נמי כתיב והי' לכם לזכרון ואין דברים אלו מובנים דהא האי קרא דוהי' לכם לזכרון לא כתיב דוקא על ראש חודש הא כתיב נמי גבי כל ימים טובים, ואדרבא פשטא דקרא משמע דעצם היו"ט אינו לזכרון אך ע"י החצוצרות הם לזכרון וחצוצרות לאו היינו שופר כדאי' בראש השנה כ"ט ע"א ע"כ כיון הרי"ף לפרש דהא דאמרינן גבי ראש חודש וראש השנה דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן הוא משום דכפרותיהן שוות, וע"כ הביא דברי הירושלמי דמשמע דזה תלוי בזה:
עוד י"ל בטעם הרי"ף שהביא דברי הירושלמי אף שהוא מבואר גם בש"ס דילן בעירובין, די"ל דע"כ לא אמרינן התם דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן אלא למתפלל בלחש אבל העובר לפני התיבה אדרבא צריך להזכיר של ראש חודש כדי לפרסם שהיום ג"כ ראש חודש ומתחילין למנות חשבון ימי החודש מיום ראשון של ראש השנה וכמו דמצינו בסוכה נ"ד ע"ב דבעינן פרסום לראש חודש, ע"כ הביא דברי הירושלמי דמבואר דאפילו העובר לפני התיבה ג"כ אין צריך להזכיר של ראש חודש בראש השנה והיינו כיון דאסקינן דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן אין נ"מ בין מתפלל בלחש או עובר לפני התיבה, דשניהם אין צריכים להזכיר של ראש חודש משום דיום הזכרון משמע נמי יום הזכרון של ראש חודש ואין לתרץ דברי הרי"ף דע"כ הביא דברי הירושלמי דמש"ס דילן אין ראי' דאין מזכירין של ראש חודש בראש השנה די"ל דהתם הא לרבה קיימינן דאיהו ס"ל התם דאין אומרים זמן אלא בשלש רגלים ע"כ ראש חודש וראש השנה שניהם שוים בזה דאין אומרים זמן בהם ע"כ זכרון אחד עולה לכאן ולכאן אבל לפי מאי דמסקינן התם דקיי"ל אומרים זמן בר"ה א"כ חזינן דהם חלוקין לענין דין אמירת זמן ע"כ י"ל דלא אמרינן זכרון אחד עולה לכאן ולכאן דזה אינו דאין שום סברא לחלק הזכרונות משום דר"ח לא בעי אמירת זמן ור"ה בעי אמירת זמן ועוד הא התם בעירובין מבואר דגם רב חסדא ס"ל דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן ושם מבואר עוד דרב חסדא ס"ל דאומרין זמן בר"ה הרי חזינן דלא מהני אמירת זמן בראש השנה דלא נימא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן, גם באמת אי נימא לחלק כן א"כ הא אין ראי' ג"כ מהירושלמי דהא י"ל דגם הירושלמי ס"ל דאין אומרים זמן בראש השנה, אמנם זה יש לדחות דמשמע התם בירושלמי דאינו תלוי בהזכרת הזמן, אבל פשטא דמילתא משמע כמו שכתבתי דעיקר הא דהוצרך להביא דברי הירושלמי הוא להורות דאפי' בעובר לפני התיבה נמי לא אמרינן של ראש חודש דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן כנלע"ד: