הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר המקדש · מוספי שבת אם קודמים למוספי ר"ח
א) הנה לכאורה דין זה הוא משנה ערוכה בזבחים ריש פ' כל התדיר פ"ט ע"א, מוספי שבת קודמים למוספי ר"ח, משום דכל התדיר מחברו קודם לחברו ומוספי שבת הם תדירים נגד מוספי ראש חודש:
אלא שראיתי בירושלמי פ"ח דשקלים הלכה ד' וסוכה פ"ה הלכה ו' דדבר זה הוא איבעיית ר' ירמי' שם, וז"ל הירושלמי שם מוספי שבת ומוספי ר"ת מי קודם הוי סבר ר' ירמי' מימר, מוספי שבת ומוספי ר"ת מוספי ר"ת קודמים, חיילא דר' ירמי' מן הדא, שירו של שבת ושירו של ר"ח שירו של ר"ח קודם, ופלא גדול שלא הביא כלל דברי המשנה וגם הפשיטות היא נגד המשנה, וכבר העירו ע"ז הקרבן עדה והפני משה במראה הפנים וכן העיר הרב ציון ירושלים בסוכה שם:
והנה מה שתירץ הקרבן עדה דר' ירמי' דחה המשנה מפני הברייתא, תמוה מאד דהא אנן קיי"ל דסתם במתניתין מחלוקת בברייתא הלכה כסתם, ואיך אפשר לדחות משנה מפורשת מפני ברייתא הא אם רבי לא שנאה ר"ת מנין לו כדאיתא בנדה, גם הא משמע שם בירושלמי דהספק הזה נסתפקו גם בלא ר' ירמי', דהא מסקינן באמת דלא כוותי' אלא דתדיר קודם, ואיך העלימו עין מהמשנה המפורשת דתדיר קודם ומוספי שבת הם תדירים כנגד מוספי ראש חודש:
והמראה אה הפנים שם תירץ דאי ממתניתין הו"א דאין זה אלא כשאין לו אלא קרבן מוסף אחד בזה י"ל דתדיר קודם לדחות אבל היכא דשניהם עומדים לפנינו בזה י"ל דלא מקדמינן את התדיר אבל גם דבריו תמוהים דהא כל המשנה שם דפ' כל התדיר מיירי בהיכא ששניהם לפנינו וכמו כל המקודש מחברו קודם את חברו, ואיך ניקו אנן ונימא דהאי בבא מיירי דוקא כגון שאין כאן אלא למוספי שבת גרידא, דבזה מקדימין מוספי שבת על מוספי ראש חודש:
וראיתי בגליון הש"ס בירושלמי סוכה שם שכתב לתרץ בשם מהרא"פ דהא דלא פשטינן לה ממתניתין דזבחים משום די"ל דהתם מיירי בשחיטת מוספי שבת דקודמת לשחיטת מוספי ר"ח, אבל הכא מסתפקא לן בהקטרה של איברי מוספי שבת אי קודמת להקטרת איברי מוספי ר"ח דלענין הקטרה לא מצינן לאיתויי ראי' דתדיר קודם דהא קרא דמלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד לא מיירי בהקטרה דהא תעשו כתיב ועשיי' היינו זריקת הדם כמו שכתבו התוס' בזבחים שם:
וגם דברים אלה הם תמוהים דמלבד דקשה אמאי לא הביא הירושלמי המשנה דזבחים ולדחות דמיירי בשחיטה עוד תימא גדולה, דמאי מייתי ראי' מהא דאמרינן דשיר של ר"ת דוחה שיר של שבת, דילמא הקטרת האיברים דומה לעבודת הדם ושיר של קרבן לא דמי לעבורה ע"כ לא ילפינן מקרא דמלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד, אלא הדבר ברור דכמו דאמרינן תדיר קודם לענין עבודת הדם ה"נ תדיר קודם לכל דבר וכמו דמצינו לגבי תפלה אף למ"ד דתפלות אבות תקנום דמתפלל של מנתה ואח"כ מתפלל של מוספין משום דתדיר קודם ואפילו מאן דפליג הוא משום דס"ל דמוספין הוי מצוה עוברת אבל בלא"ה מודה דמנחה קודמת למוספין אף דל"ש בזה לומר האי קרא דמלבד עולת הבקר:
ב) ע"כ הי' נראה לומר להיפך דע"כ לא אמרינן במשנה דזבחים דמוספי שבת קודמין למוספי ר"ח אלא דוקא היכא דשניהם עומרים לפנינו ע"כ מקריבין מוספי שבת התדירים למוספי ר"ח שאינם תדירים, אבל היכא דאין לצבור אלא קרבן מוסף אחד בזה אפשר דלא מהני מעלת תדיר להדחות לגמרי והברירה ביד הצבור להביא איזה מהן שירצו וע"ז מייתי ר' ירמי' ראי' דבזה אין מעלת תדיר עדיף דהא תנינן דשיר של ר"ח דוחה שיר של שבת אפילו לדחותו לגמרי, א"כ חזינן דהיכא דא"א לקיים שניהם מעלת ר"ח קודמת א"כ ה"נ מוספי ר"ח קודמים למוספי שבת, ואין להקשות דכיון דלענין לדחות לא ילפינן מקרא, דמלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד א"כ ה"נ לא הו"ל להקדים של ר"ח לשל שבת והו"ל למימר דשניהם שוים, ואמאי אמרינן דשיר של ר"ח קודם:
ונראה בטעמו של ר' ירמי' דהא מבואר בסוכה נ"ד ע"ב דצריכין לפרסם שנתקדש החודש והיום הוא ראש חודש ועל כן היכא ששניהם לפנינו א"כ ממילא יפרסם הדבר שהוא ראש חודש ע"י שהוא מקריב שני מוספים למוספי היום אבל כשאין להצבור אלא למוסף אחד, בזה שפיר אמרינן דמוספי ר"ח קודמין למוספי שבת כדי לפרסם שהיום ר"ח דשבת לא בעי פרסום דלא בעי קידוש ב"ד אבל ר"ח שתלוי בקביעת ב"ד ע"י עדים שראו את החודש בעינן פרסום, ועפ"ז אתי שפיר נמי דלא תקשה אמאי קא מיבעיא לי' דוקא במוספי שבת ומוספי ראש חודש איזה מהן קודם ולא מיבעיא לי' נמי במוספי ר"ח ומוספי ראש השנה איזה מהם קודם דהא ר"ח ג"כ הוי תדיר לגבי ראש השנה אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דדוקא במוספי שבת ור"ח מיבעי לי' וס"ל לר' ירמי' דר"ח קודם לשל שבת משום דר"ח בעי פרסום ע"כ הוא קודם אף דשבת הוא תדיר אבל לגבי ר"ה דגם הוא ג"כ זקוק לפרסום דהא הוא תלוי כר"ח בקביעת ב"ד בזה בודאי אמרינן דשניהם שוים, או דכיון דשניהם שוים לענין פרסום חוזר הדין בתדיר ושאינו תדיר שניהם אינם שוים דאמרינן תדיר קודם, ע"כ מיבעי לי' דוקא במוספי שבת ומוספי ר"ח מיהו זה יש לדחות די"ל דע"כ מיבעי לי' דוקא במוספי שבת ומוספי ר"ח משום דשבת הוי קודם ראש השנה ותדירה יותר מר"ח לגבי ראש השנה ע"כ הקדים ספק זה לספק של מוספי ר"ח ומוספי ראש השנה איזה מהן קודם, אמנם גם בלא הכרת י"ל דשאני ר"ח דזקוק לפרסום ע"כ הוא קודם למוספי שבת:
ג) ואלולא דמסתפינא הייתי אומר דאין כונת הירושלמי להסתפק בהקרבת קרבנות מוספי שבת אם הם קודמים להקרבת מוספי ר"ת כי זה מילתא דפשיטא היא ומשנה מפורשת בזבחים, רק כונתו להסתפק בזה דקיי"ל דצריך להזכיר בתפלה של שבת ושל ר"ת במוספין, מי נימא כיון דעיקר התפלה נתקנה בשביל ר"ת ע"כ מקדימין להזכיר מוספי ר"ח, או גם בזה אמרינן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, וע"ז שפיר מייתי ר' ירמי' ראי' דהא חזינן דשיר של ר"ח דוחה שיר של שבת, א"כ חזינן דאף דשיר של שבת היא תדיר לגבי שיר של ר"ח מ"מ כיון שאינו הקרבה ממש לא אמרינן בזה תדיר קודם וה"נ י"ל לענין תפלה ודחי דשאני התם דבעינן פרסום אבל הכא דלא בעינן פרסום כמו דאמרינן תדיר קודם לענין קרבן ה"נ אמרינן תדיר קודם לענין הזכרה בתפלה. והא דלא הביא ר' ירמי' ראי' להיפך מהא דס"ל לרבנן בברכות כ"ת ע"א דתפלת מנחה קודמת למוספין משום דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם חזינן דאף לגבי תפלה אמרינן סברת תדיר קודם, נראה דלא דמי דהתם הן שתי תפלות מיוחדת ע"כ שפיר אמרינן לכו"ע בזה סברת תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, אבל גבי שבת ור"ח דהם נכללין בתפלה אחת הוי ס"ל לבעל האיבעיא דל"ש למימר בזה תדיר קודם כיון דעיקר התפלה הוא בשל ר"ת ופשיט לי' דחזינן דשיר של ר"ת דותה לשיר של שבת אף דהן שתי שירות מיוחדת מ"מ כיון דבעינן לפרסם שהוא ר"ת מדחינן לשיר של שבת ה"נ מדחינן גם בתפלה הקדמת הזכרת שבת, אמנם הירושלמי ס"ל דדוקא התם דהוי פרסום שפיר יש מקום להדחות סברת תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, אבל בתפלה דלא שייך סברת פרסום בזה י"ל דהדרינן לכללין, דבכל דוכתי אמרינן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ועפ"ז ניחא נמי הא דקשה דאמאי לא קא מיבעי להירושלמי באיברי תמיד של שחרית ואיברי מוסף ר"ת איזהו מהם קודם, או תמידין ומוספין איזהו מהם קודם כיון דלא ידעינן עדיין מסברא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אלא הדבר ברור דלענין הקרבת הקרבנות לא שייך כלל למיבעי איזה מהם קודם תמידין או של מוספין דמשנה שלמה היא דתמידין קודמין למוספין וכן מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח, ולענין תפלת שחרית ותפלת מוספין איזו קודמת זה הי' דבר פשוט דשחרית קודמת ממשנה קמא דברכות פ"ד ודוקא בתפלת מוסף דר"ח ושבת שפיר איכא לאיסתפיקי כיון דעיקרה של נוסחת התפלה נשתנתה בשביל ר"ח שפיר י"ל דגם הזכרת מוספי ר"ח קודמין לשל שבת:
ד) ומצאתי בירושלמי זבחים הנדפס מחדש, אשר שם הובא ספק הירושלמי דסוכה ושקלים אי מוספי שבת קודמין למוספי ר"ת על המשנה דזבחים דמבואר שם בהדיא דמוספי שבת קודמין למוספי ר"ח, והמפרש כתב שם לפרש דכונת הירושלמי היא להסתפק היכא דליכא אלא קרבנות למוסף אחד וכמו שכתבתי אמנם לא הביא כלל דברי המראה הפנים שכתב להיפך, אמנם מש"כ דכונת הירושלמי להסתפק אם הא דאמרינן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם הוא רק לכתחלה או אם מעכב נמי בדיעבד דבריו תמוהין דודאי גם בזה לכו"ע אינו אלא למצוה וכמבואר בפסחים ס"א ע"א דאם שחט את הפסח קודם לתמיד כשר ויהא אחר ממרס בדמו והובא זה ג"כ בזבחים צ"א ע"א אף דתמיד תדיר לגבי פסח וקודם בהקרבתו משום דאין זה אלא למצוה ולא לעכב, ועוד דאמאי מיבעי לי' דוקא במוספי שבת ומוספי ר"ת הא איכא נמי למיבעי בתמידין ומוספין דעלמא אי כשר בדיעבד אם הקדים המוספין להתמידין, ועפ"ז נדחה נמי הא דאפשר לומר דכונת הירושלמי היא להסתפק אם שחט את מוספי ר"ח קודם מוספי שבת אי בעינן למרס בדם המוספין של ר"ח עד שישחוט מוספי שבת או בדיעבד לא בעינן מירוס, וכה"ג מיבעי לן בש"ס דילן זבחים צ"א ע"א כה"ג ומייתי ראי' מהא דאמרינן דשיר של ר"ח קודם לשיר של שבת, א"כ חזינן דאיכא הקדמה נגד שיר של שבת ע"כ יש מקום לאמר דאם שחטו בדיעבד מוספי ר"ת קודם מוספי שבת דמקריבין אותם ולא בעינן מירוס, ומדחינן דשאני התם דהוי משום פרסום אבל היכא דליכא משום פרסום אמרינן תדיר קודם אפילו היכא שכבר נשחט האינו תדיר ובעינן למרס בדם מוספי ר"ח עד שישחטו של שבת, אבל לפי הנ"ל אי אפשר לפרש כן דא"כ יקשה למה מספקא לי' דוקא במוספי שבת ומוספי ר"ח ולא מספקא לי' בתמידין ומוספין דקודמין במשנה למוספי שבת ור"ח, מיהו יש לקיים תירוץ זה די"ל דע"כ לא מספקא לירושלמי בתמידין ומוספין משום דהתם איכא תרתי למעליותא מעלת תדיר וגם קרא דהעולה עולה ראשונה וע"כ בעינן בודאי למרס בדם עד שישחטו התמיד והוי כמו שחט הפסח קודם התמיד, דקיי"ל דממרסין בדם הפסח עד שישחט התמיד אבל במוספי שבת ומוספי ר"ת דשניהם שוים לגמרי שפיר איכא למיבעי אי בעינן מירוס הדם בדיעבד, ופשטינן דכיון דשיר של ר"ח מדחה של שבת ע"כ לא בעינן למרס הדם:
ה) עוד הי' נראה לומר בכונת הירושלמי לפי מאי דקיי"ל דהמוספין אינן מעכבין זה את זה ויוצאין בדיעבד אף אם לא הקריבו כפי מנין התורה וכדאיתא במשנה דמנחות מ"ט ע"א א"כ לפ"ז י"ל דהא דאמרינן במתני' דזבחים דמוספי שבת קודמין למוספי ר"ח אין זה אלא בכבש הראשון אבל אחר שכבר הקריב כבש הראשון דיצא ידי מצותו בדיעבד שוב אמרינן דמוספי ר"ח קודמין לכבש השני וכמו דהוי ס"ד בגמ' זבחים פ"ט ע"ב דרק הזאה הראשונה של חטאת קודמת לעולה, היינו דוקא הקרבת הכבש הראשון קודמת לשל ר"ח ולא הקרבת הכבש השני והביא ראי' ר' ירמי' מהא דחזינן דגבי שיר שיר של ר"ח קודם, לשיר של שבת אף דקיי"ל תדיר קודם וע"כ דלענין שיר הוי כמו כבש השני של מוספי שבת דמוספי ר"ח קודמין להקרבת כבש השני של מוספי שבת, ודחינן דשאני התם דהוי משום פרסום אבל לענין הקרבה כיון דגם כבש השני דין תדיר עליו הדרינן לכללין דקיי"ל בכל דוכתי תדיר קודם:
והנה ראיתי להתוס' בזבחים פ"ט ע"א שהקשו דל"ל קרא דלא יהא שום דבר קודם לתמיד של שחר תיפוק לי' דקיי"ל דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ולענ"ד נראה ליישב דאי לאו קרא דשלא יהא שום דבר קרב קודם תמיד של שחר הו"א דיש רשות לקבוע זמן הקרבת התמיד עד ארבע שעות לר"י או עד חצות לרבנן כדאיתא בברכות כ"ז ע"א וא"כ לא שייך בזה עוד לומר תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם היכא דהוא רוצה להקריב קודם זמן הקרבת התמיד, דהא עדיין לא הגיע זמן הקרבתו ע"כ איצטריך קרא דלא יהא שום דבר, קרב קודם תמיד של שחר דהתמיד מוכרח להיות העולה הראשונה של כל יום, וא"כ אין רשות להקריב קרבן אחר קודם הקרבת התמיד, ועפ"ז יש מקום ליישב מה שהקשו התוס' בעירובין ב' ע"א ובכ"ד דל"ל קרא לפסול שלמים שנשחטו קודם פתיחת דלתי ההיכל תיפוק לן דהא בעינן העולה עולה ראשונה, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דלהי דילפינן מקרא דהעולה עולה ראשונה ואין רשות להקריב שום קרבן אתר קודם תמיד של שחר, זהו דוקא אחר פתיחת דלתי ההיכל אבל קודם פתיחת דלתי ההיכל דלא הגיע עדיין זמן שחיטת התמיד לא שייך בזה לומר העולה עולה ראשונה, ואף דהשתא קיימינן לפום הס"ד דליכא קרא דושחטו אותו פתח אהל מיעד, א"כ ליכא זמן מיוחד על שחיטת התמיד, אבל הוי אמינא דיש רשות לב"ד לקבוע מעצמם זמן שחיטת התמיד רק אחר שכבר נפתחו דלתות ההיכל וממילא נקראת העולה עולה ראשונה, ע"כ אתא קרא דושחטו אותו פתח אהל מועד דכל קרבן שנשחט קודם פתיחת דלתות ההיכל פסול וא"כ מתחיל זמן שחיטת קרבנות רק אחרי פתיחת דלתי ההיכל ובזה הא כבר כתיב דבעינן שתהא עולת התמיד עולה הראשונה להקרבת היום:
ו) מיהו בלא"ה יש ליישב קושיית התוס' הנ"ל דל"ל קרי לפסול שלמים שנשחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל תיפוק לן דכתיב העולה עולה ראשונה, דהא י"ל דאיצטריך קרא כגון שלא היו תמידין לצבור וכה"ג איתא במנחות מ"ט ע"א דליכא שס דין דהעולה עולה ראשונה ואפ"ה אם שחט שלמים קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולין, ועפ"ז יש מקום נמי ליישב הא שהקשו התוס' בפסחים נ"ט ע"א דל"ל קרא דתמיד קדים לפסח תיפוק לן דקיי"ל תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ותמיד תדיר לפסח, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר די"ל דקרא איצטריך להיכא דלא היו תמידין להצבור דאי לאו קרא הו"א דע"כ לא שייכא הקדמת תמיד לפסח אלא היכא דמקריבין התמיד אבל היכא דליכא תמיד תכף כשמגיע חצות יכולין להקריב את הפסח ואתא קרא לאשמעינן דאפילו היכא דליכא תמיד מ"מ מחויבין להמתין בשחיטת הפסח עד אחר זמן שחיטת התמיד שבכל שנה ושנה כשישנם להצבור תמידין, ועיין תוס' פסחים ה' ע"א גבי זמן שחיטה אמר רחמנא אבל הכא לכתחלה קיימינן:
והנה בזבחים צ"א ע"א מסתפקא לה להגמ' היכא דקדים ושחט להאינו תדיר ברישא אי אמרינן דממרס בדמו עד שישחוט את התדיר ויקריבנו ומייתי ראי' מהא דמצינו גבי פסח שאם שחטו קודם דתמיד כשר ויהא אחר ממרס בדמו, ולכאורה לפי מאי דאמרינן בפסחים שם דע"כ מאחרינן את הפסח אחר התמיד משום דיאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד, א"כ הקדמת התמיד אינו מטעם דתדיר קודם אלא מקרא מיוחד א"כ לפ"ז מאי ראי' מייתי מפסח לשאר מילי שאני פסח דאיכא קרא אחרינא, ובירושלמי פסחים שם ילפינן מדכתיב את הכבש השני ומוכרח להיות שני לכבש ולא שני לפסח, ונראה לומר בכונת הגמ' דהא חזינן אף דאיכא קרא מיוחד שהתמיד יוקדם להקרבת הפסח מ"מ בדיעבד אם הקדים שחיטת הפסח כשר כדאיתא במשנה א"כ חזינן דאין קפידא אלא לכתחלה וע"כ הפסח כשר, ובדין לכתחלה בעינן מירוס הדם, א"כ ה"נ בשאר דין תדיר דהוי לכתחלה נמי בדיעבד אם שחטו בעינן שיהא ממרסין בדמו:
ז) עוד הי' מקום לומר בישוב דברי הירושלמי דשקלים הנ"ל שלא יקשה ע"ז מהמשנה דזבחים הנ"ל, דהנה בקרבנות ראש חודש ישנם עולות פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים ושעיר לחטאת כדאיתא בפ' פינחס, ומוספי שבת לא הי' אלא עולה בלבד, והנה קיי"ל בזבחים צ' ע"א דחטאת קודמת לעולה ואפילו חטאת העוף קודמת לעולת בהמה, וא"כ לפ"ז י"ל דאף דאיתא במשנה דזבחים דמוספי שבת קודמין למוספי ר"ת היינו דוקא למוספי ר"ח של העולות דומיא דמוספי שבת שלא היו אלא עולות אבל חטאת של ר"ח דקיי"ל בכל דוכתי דקודמת לעולה מקריבין אותה קודם מוספי שבת, וזה הוא ספק הירושלמי מוספי שבת העולות אם הם קודמים למוספי ר"ת החטאות ואף דנקט בלשון רבים וחטאת לא היתה אלא אחת מ"מ י"ל דקאי על מוספי ר"ח דעלמא, וע"ז מייתי ר' ירמי' ראי' דכמו דמצינו דשיר של ר"ח דוחה לשיר של שבת, וע"כ צ"ל דכיון דחטאת ר"ח דוחה לעולת המוספין דשבת ע"כ נתנו לשיר של ר"ח דין חטאת של ר"ח דכמו דכתיב גבי שעיר של ר"ח לד' ה"נ השיר אינו אלא לד', וכדילפינן בערכין י"א ע"א מקרא דושרת בשם ד' איזו היא שירות שבשם הוי אומר זו שירה, אבל אי נימא דגם חטאת ר"ח נדחית מפני התדיר של עולות השבת א"כ אמאי אמרינן דשיר של ר"ח דוחה לשיר של שבת ומדחינן דלעולם גם חטאת של ר"ח נדחית מפני תדיר של עולות ר"ח והא דמקדימינן שיר של ר"ח לשבת טעמא אחרינא איכא בזה משום דבא לפרסם שהוקבע ר"ח בזמנו, וכל שאין בו טעם לעולם תדיר קודם אפי' של עולה לשל חטאת וכמו שפסק הרמב"ם בפ"ט מהל' תמידין ומוספין לענין קרבנות החג דעולות קודמות לחטאות, ובאמת הוי ס"ד בזבחים צ' ע"ב דגם גבי קרבנות החג נמי אמרינן דחטאות קודמות לעולות אף דכתיב כמשפטם ע"כ שפיר הי' מקום לומר דאף דתדיר קודם מ"מ אזלינן לפום כללין דחטאת קודמת לעולה והא דמיבעי לי' דוקא במוספי שבת ומוספי ר"ח איזו קודם ולא מיבעי לי' בתמידין ומוספין אי חטאת דר"ח קודמת לעולה דתמיד דזה אינו דהא גבי תמיד של שחר הא כתיב העולה עולה ראשונה ואין לך דבר קרב קודם תמיד של שחר וע"כ ליכא לאיסתפוקי אלא במוספין של שבת ומוספי ר"ח, ועפ"ז הי' מקום ליישב מה דהקשו התוס' דל"ל קרא דהעולה עולה ראשונה דאין לך דבר קרב קודם תמיד של שחר תיפוק לן דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דאיצטריך קרא דאסור להקריב חטאת של ר"ח קודם תמיד של שחר דאי מטעם תדיר ושאינו תדיר הוי אמינא דהכא אזלינן לפום כללין דחטאת קודמת לעולה ע"כ איצטריך קרא דהעולה עולה ראשונה, דאפילו חטאת דר"ח נמי אינה קריבה קודם תמיד של שחר:
ח) אמנם אף דמוספי שבת קודמין לשל ר"ח ואפילו לשעיר של ר"ח, אבל במוספי ר"ת גופא החטאת קודמת להקרבת העולה כדמוכח מדברי הרמב"ם פ"ט מהלכות תמידין ומוספין הלכה זי"ן דדוקא בקרבנות החג מקריבין כסדר הכתוב בתורה העולות קודם החטאת אבל בכל הרגלים ובכללם גם בר"ת החטאת קודמת להקרבת העולות אף שהם מאוחרים בסדר התורה, ונראה דהא דמחלק בין זל"ז משום דכיון דאמרינן במשנה מוספי שבת קודמים ם למוספי ר"ח משמע אפי' לשעיר החטאת דר"ח אבל לענין הקרבת קרבנות ר"ת גופא בזה כיון דקיי"ל בכל דוכתי חטאת קודמת לעולה ה"נ בשעיר ר"ח כיון דלא כתיב בהו כמשפטם ואולי דעת הירושלמי היתה דגם בקרבנות החג חטאת קודמת להעולות וכמו דהוי ס"ל בזבחים שם אליבא דסתמא דגמ' וא"כ כמו דחזינן גבי קרבנות החג אף דכתיב כמשפטם מ"מ חטאות קודמות לעולות ה"נ גבי תדיר ושאינו תדיר מקדימין החטאת שאינה תדירה להעולות התדירות ש"ש.
אמנם למסקנת הירושלמי י"ל דכמו דאמרינן דמוספי שבת קודמים גם לחטאת של ר"ת מטעם תדיר קודם ה"נ י"ל דעולות החג קודמות לחטאות משום דקרא דכמשפטם מגלה דהוי כמו דין תדיר:
ט) אלא שיש להבין דכיון דחטאת של ר"ח קודמת להעולות א"כ אמאי כתב הרמב"ם בפ"ז מהלכות תמידין ומוספין הלכה א' דסדר קרבנות ר"ת הוא פרים שנים ואיל אחד ושבעה כבשים הכל עולות ושעיר חטאת אחת, והא הי' לו להקדים החטאת שמקדישין אותה קודם ומקריבין אותה קודם להעולות אמנם כמו כן יקשה על מה שסדר העולות קודם החטאות בפסח ועצרת ור"ה, אף דלשיטתו החטאות קודמות ובאמת יש להקשות כמו כן על התורה גופא כיון דבכל דוכתי החטאת קודמת א"כ הו"ל להקדימה, מיהו י"ל כיון דהחטאת לא היתה אלא אחת או שתים והעולות הי' מרובות ע"כ הקדימה התורה העולות המרובות להחטאות המועטות וכסדר התורה כתב נמי הרמב"ם, אמנם זהו דחוק טובא ליתן מקום לטעות משום להקדים המנין המרובה, ואף דמצינו גבי פרים שנים ואיל אחד חזינן דמקדימה התורה מנין המרובה זה אינו דהתם באמת כן דין התורה להקדים בהקרבתן הפר קודם האיל כדאיתא בזבחים צ' ע"ב אבל, איך הקדימה לסדר העולות קודם החטאת הקודמת להן, ע"כ נראה לומר עפ"י מאי דפסק הרמב"ם בפ"ט מהל' תמידין ומוספין והוא ממשנה דזבחים פ"ט ע"א דאיברי עולה קודמין לאימורי חטאת דדוקא דם חטאת קודם לדם עולה אבל האיברים קודמים של עולה לחטאת א"כ לפ"ז י"ל דבכונה הקדימה התורה העולות להחטאות דהא בגוף הקדושה העולות תמורות שהן כליל לאשים ע"כ שייך שפיר בהו דין קדימה לחטאת, ולפי מה שפסק הרמב"ם דדם עולה ואימורי חטאת איזה שירצה יכול להקריב א"כ שפיר סדר הרמב"ם כפי סדר התורה את העולות קודם להחטאות להורות דיש דין קדימה לעולות על החטאת וגם כי לפעמים יכול לזרוק גם דם העולה קודם להקטרת אימורי החטאות:
י) וביסוד פלוגתת הגמ' שם בזבחים אי גבי קרבנות החג חטאת קודמת הי' נראה לומר דסתמא דגמרא ס"ל דאף דכתיב כמשפט וכמשפטם מ"מ לא אחא לאשמעינן דבעינן דוקא כסדר הכתוב בתורה כיון דהוקשו כל המועדים זה לזה וכיון דלא קפדינן על הסדר בכל הרגלים לא קפדינן נמי על הסדר בקרבנות החג והא דכתיב כמשפטם אתא להא דאמרינן במנחות מ"ד ע"ב דמעכבין זה את זה אבל רבינא שם ס"ל דאי לא, אתא קרא אלא לענין עכובא א"כ ביום ראשון דכתיב רק יהי' הא ג"כ דרשינן מזה עכובא וכמו שכתבו התוס' שם במנחות, והו"ל למיכתב נמי בשאר ימות החג לשון יהי' וע"כ דאתא נמי לאשמעינן דבעינן הקרבתם כסדר שהן כתובין בתורה, וצריך לומר דלשון יהי' מורה נמי דבעינן כסדרן שכתוב בתורה וע"כ גם ביום ראשון מחג בעינן כסדרן הכתוב בתורה, דהא הרמב"ם אינו מחלק בין יום ראשון לשאר הימים אבל לפ"ז יתחדש דגם בפסח יהי' העולות קודמות לחטאות דהא כתיב תמימים יהי' לכם וכן ביום הכפורים דמוספין כתוב יהי' לכם ואולי יש לחלק בין תמימים יהי' לכם להיכא דכתיב תמימים יהי' דקאי אהוית הקרבנות ועיין תוס' שם במנחות דמשמע דלא מחלקי בין יהי' סתמא ליהי' לכם וצ"ע ליישב לשיטתם והשטמ"ק כתב שם דמעכבי אבל להרמב"ם א"א לומר כן דהוא לא פסק כן ולשיטתו בודאי איכא לחלק בין יהי' סתמא ליהי' לכם עכ"פ נתבאר דמסקנת הירושלמי דמוספי שבת קודמין למוספי ר"ת בכל גווני הן לקדם והן אפילו אם אין רק מוספי שבת בלבד הן קודמין לדחות מוספי ר"ח וכן משמע מסתימת מת דברי הרמב"ם בפ"ט מהל' תמידין ומוספין הלכה ב', שלא כתב לחלק והכי נקטינן: