אור ברסלב
הדרת בנימין הדר המקדש › קדושת אבני כותלי בית המקדש והמזבח

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר המקדש · קדושת אבני כותלי בית המקדש והמזבח

מוכני של כיור

א) הנה ז"ל הרמב"ם פ"א מהל' בית הבחירה הט"ו, אבני היכל ועזרות שנפגמו או נגממו אין להם פדיון, ומקורו טהור מהתוספתא פ"ב דמגילה, ובפשיטא הטעם דאין להם פדיון הוא משום דהם קדושים קדושת הגוף, ובקדושת הגוף הא לא נאמר פדיון אלא בבהמה בלבד כדאיתא במנחות ק' ע"ב במשנה:

וראיתי בבעל המאור ע"ז נ"ג ע"ב שכתב על הא דאמרו התם דאבני מזבח יצאו לחולין ע"י הפריצים משום דכתיב ובא בה פריצים וחללוה, דדוקא אבני מזבח יוצאים לחולין ע"י פריצים משום דבני מעילה נינהו, וע"י מעילה הם יוצאים לחולין, אבל כלי שרת דאינם בני מעילה דהא קדושים בקדושת הגוף ע"כ אינם יוצאים לחולין על ידי הפריצים:

וכבר השיג עליו הרמב"ן במלחמות שם מדברי התוספתא דמגילה הנ"ל, דחזינן דאבני היכל ועזרות אין להם פדיון ומ"ש אבני מזבח מאבני ההיכל והעזרות:

ולענ"ד נראה ליישב דודאי לא דמי כלל אבני מזבח לאבני היכל ועזרה דגבי מזבח אין קדושתו אלא כשהוא שלם ואפילו אם נפגם כחגורת הצפורן ה"ז נפסל וכמבואר בזבחים נ"ט ע"א וסוכה מ"ט ע"א ותולין י"ח ע"א וע"כ האבן הבא ממנו כיון שבא מקדושה פסולה אינו חל עליו אלא קדושת דמים אבל כותלי היכל ועזרות שאין קדושתן מתבטלת ע"י מה שהם נפגמים וחסרים ע"כ גם האבנים הבאים מהם קדושתם אלימא כשאר קדושת הגוף ולא פקעה קדושתן הקודמת וכה"ג אשכחן בברכות ל"ז ע"ב ובמנחות ע"ה ע"ב דאף דאמרי' פירורין לא חשובי לברך עליהם המוציא אבל פירורין הבאים מלחם גדול עדיין בחשיבותן עומדין ועיין עוד במעילה י"ז ע"א וברש"י ותוס' שם, וה"נ אף דאבני מזבח קדושת הגוף שלהן מתבטלת משום דגם קדושת המזבח לענין הקרבה נתבטלה, מה שאין כן בקדושת ההיכל וכן קדושת העזרות דאינן מתבטלות בפגימתן הקדושות שלהן ע"כ גם האבנים יש להם קדוה"ג:

ב) וראיתי בס' אבי הנחל שהביא ראי' דהרמב"ם חולק על הבעה"מ מהא דפסק בפ"ד מהל' שקלים הלכה ח' דמזבח העולה וההיכל והעזרות באים משירי הלשכה וא"כ אין בהם מעילה וכיון דאין בהם מעילה א"כ אי אפשר עוד לומר כשיטת הבעה"מ דהטעם שיצאו אבני מזבח לחולין משום מעילה דהא לית בהו מעילה וע"כ דהעיקר כהרמב"ן דהוא משום גזיה"כ עיי"ש בדרוש י"ב בהג"ה:

אבל באמת לאו ראי' היא, דהנה הרמב"ן שם הקשה עוד על הבה"מ דאיך אפשר לומר דהוא מטעם מעילה, דהא לא נשתמשו בהם אלא עבדים, גם היו מזידים והקדש במזיד אינו מתחלל, ואני מתפלא מאד דלפי הבנת הרמב"ן ל"ל לשיטת הבה"מ קרא דובאו בה פריצים וחללוה הא בכל דוכתי קיי"ל דהקדש דמים יוצא לחולין ע"י מעילה, אבל באמת כונת הבה"מ היא פשוטה דודאי אין כאן דין מעילה דהא הוי מזידים וגם לא נשתמשו בהם כלל אלא דגזרת הכתוב היא דע"י פריצים מתבטלת הקדושה, אלא דדעתו דעד כאן לא אמרינן סברת ובאו בה פריצים וחללוה אלא בדברים שהם בני מעילה בזה אמרינן דחידש הכתוב דע"י הפריצים הוי כאלו נשתמשו בהם בשוגג ע"כ מוציאים אותם לחולין אבל בדברים שאי אפשר לבטל מהם הקדושה גם ע"י מעילה ל"ש בהו לבטל קדושתן גם ע"י ביאת הפריצים וע"כ ס"ל דעל ידי עכו"ם ובכלי שרת ל"ש להפקיע הקדושה ע"י הפריצים ואף דבעכו"ם נמי שייך לומר האי סברא דנימא דהתורה החשיבחם לישראל בשוגג דמוציאין לחולין, אבל דעתו דתרי רואין לא אמרינן דנימא דרואין כאלו הי' בשוגג וגם רואין כאלו הם ישראל בשוגג, זה לא אמרינן והשתא ל"ק נמי מה שהקשה שם על הבה"מ דהא אין מעילה בקרקעות, דבאמת הא דאין מעילה בקרקעות אין הטעם משום דקדושתה אלימתא דא"א להוציאה מרשות הקדש, אלא דגזירת הכתוב היא דליכא מעילה אלא בתלוש מן הקרקע וכשיעשה את המחובר לקרקע לתלוש חל תיכף דין מעילה א"כ דמי ממש למעילה במזיד דמוציאה לחולין בפריצים אפי' לבעל המאור ול"ד כלל לעכו"ם וכלי שרת דא"א כלל במציאות על ידם להוציא לחולין ולבטל מהן הקדושה:

ולפ"ז ל"ק עוד דהיכי שייך ובאו בה פריצים וחללוה במזבח שבא משירי הלשכה, ואין מועילין בשירי הלשכה דהא דאין מועלין בשירי הלשכה אין הטעם משום תומר הקדושה דא"א להוציא דבר של שירי הלשכה לחולין, דהא ודאי דאין קדושת שירי הלשכה חמורה מעצם הקדושה, אלא הטעם הוא דכיון דחומת העיר ומגדליה באים ג"כ משירי הלשכה וכיון דאין מעילה בחומת העיר ומגדליה מטעם דאמרינן לב ב"ד מתנה עליהן שלא יהא בהן מעילה ע"כ גם בשירי הלשכה גופייהו ליכא מעילה, וא"כ אדרבא בזה יותר שייך לומר בזה סברת ובאו בה פריצים וחללוה להוציא לחולין:

ג) אבל בלא"ה תמוהים לי דברי האבי הנחל דודאי אף אי נימא דמזבח העולה בא משירי הלשכה אין זה אלא אחר שכבר נבנה המזבח ובהמשך הזמן הרי הוא מוכרח לתקנו, בזה אמרינן דכל התיקונים שיצטרך באים משירי הלשכה, אבל עיקר עשיית המזבח מתחלתו בודאי לא נבנה משירי הלשכה אלא מהנדבות שהתנדבו ישראל לצורך בנין בית המקדש, וכמו ההיכל וגם העזרות דודאי הי' מנדבות בדק הבית שנתנדבו ישראל לצורך בנין בית המקדש באותה שעה ורק התיקונים שהיו מוכרחים לאת"ז היו באים משירי הלשכה וא"כ בזמן החשמונאים הי' עדיין קיים המזבח הראשון שבנוהו מנדבות ישראל המיוחדות לצורך בנין המקדש ולא משירי הלשכה ובודאי שייך במזבח לומר ובאו פריצים וחללוהו ואין מזה שום ראי' דלא כבעל המאור עיי"ש:

גם בלא"ה לאו ראי' הוא לסתור דעת הרז"ה משיטת הרמב"ם, דהא בהאי דינא אי מזבח העולה בא משירי הלשכה או מבדק הבית פליגי בי' תנאי וכדאיתא שם בכסף משנה, וא"כ י"ל דסוגיא דע"ז שם דמשמע דגם במזבח אמרינן סברת ובאו בה פריצים וחללוה אזלא לפום סברת האי תנא דסובר דמזבח בא מבדק הבית ויש בו מעילה ע"כ שייך בו סברת חלול דפריצים, אבל הרמב"ם פסק כסברת הירושלמי דמזבח בא משירי הלשכה ולדידי' באמת קמה וגם נצבה ראיית הגמ' בע"ז נ"ב ע"ב אלא שזה דוחק קצת דכיון דסתמא דגמ' ס"ל דמזבח בא מבדק הבית איך ידחה סתמא דש"ס דילן ויפסוק כירושלמי, אבל בלא"ה י"ל דהא התם אזלינן לפום סתם משנה דמדות וסתם משנה בכל דוכתי הוא ר' מאיר כדאיתא בסנהדרין פ"י ע"א ור"מ ס"ל בקדושין נ"ד ע"א דמועלין בשירי הלשכה, וא"כ מזבח דומה לשאר קדושת דמים דאיכא בהו מעילה ע"כ הוכרח ר"פ להדחות ראי' זו אבל לפי מאי דקיי"ל דאין מועלין בשירי הלשכה, אין אנו צריכין להדחות הראי' ושפיר היכא דקנסינן אף במקום שאינו אסור להדיוט וזה פשוט:

ד) אלא שעל עיקר הדברים שנתבאר דמזבח העולה שבנו החשמונאים לא הי' משירי הלשכה יש להעיר מדברי הירושלמי שקלים פ"ד הלכה ב' דעל מה דתנינן התם מועלין באבני המזבח פרכינן וכי מועלין בשירים ולהנתבאר מאי קושיא הא י"ל דהאי ברייתא מיירי באבני המזבח שבנו בני חשמונאי דלא באו משירי הלשכה, אמנם אין הכרת מזה לדחות האי סברא די"ל דכיון דנקטא ברייתא סתמא מועלין באבני המזבח משמע אפילו באבני מזבח שנבנה אח"כ, והעיקר נראה מזה להוכיח כגירסת הגר"א דלא גרס שם מועלין באבני המזבח אלא מועלין באבני ירושלים, ובלי ספק דטעמו משום דאבני המזבח י"ל דלא באו משירי הלשכה דגם בלא"ה הא פליגו תנאי בזה ואיכא מאן דאמר דמזבח העולה בא מבדק הבית וכנ"ל וא"כ מאי פרכינן כי מועלין בשירי הלשכה הא י"ל דאתיא כמאן דס"ל דמזבח בא מבדק הבית, וע"כ העיקר היא כגירסת הגר"א, ונראה דירושלים בפעם הראשונה נבנה שלא מכסף שירי הלשכה ורק אח"כ חידשו אותה משירי השקלים וע"כ ודאי הא דנקט מועלין באבני ירושלים מיירי לאחר זמן שבנוה מכסף השקלים ע"כ פריך שפיר וכי מועלים בשירי הלשכה, אמנם התוס' קדושין נ"ד ע"א גרסי כגירסא דידן, דתנינן מועלין באבני המזבח, ולשיטתם צ"ל דעל כן לא מוקמינן דמיירי באבני המזבח של בני הגולה משום דסתמא נקט תנא דברייתא, ומשמע דמיירי אפי' במזבח שבנוהו בני חשמונאי דאינהו בודאי בנוהו ותיקנוהו מכסף שירי הלשכה, ע"כ פרכינן שפיר וכי מועלין בשירי הלשכה וזה נראה לי דוחק דגם בני חשמונאי בנו אותו מבדק הבית:

ה) ואדרבה נראה ראי' דגם דעת הרמב"ם היא כבעל המאור, דהנה כבר הובאו דברי הרמב"ם בפ"א מהל' בית הבחירה באבני ההיכל והעזרות שנפגמו או נגממו אין להם פדיון וטעונין גניזה, ובהלכה ט"ז שם כתב דאבן שנפגמה וכו' אחר שקבעה במזבח או בכבש ה"ז פסולה, ולא כתב כלל הכא דטעונה גניזה כמו שכתב גבי אבני היכל ועזרות, ודוחק לומר דהם בכלל אבני היכל ועזרות דא"כ למה פרט את אלו הו"ל למימר אבני בית המקדש סתם וע"כ דדוקא נקט אבני היכל ועזרות אלא הדבר ברור דגם דעתו כשיטת הבה"מ דדוקא אבני היכל ועזרות דבאין מקדושה שלימה ע"כ יש עליהם קדושת הגוף ואין להן פדיון וטעונין גניזה אבל אבני מזבח שבאין מקדושה פסולה אין עליהן קדושת הגוף ויש להם פדיון כשאר קדושת דמים, ולשיטת האבי הנחל מוכרחין לומר דהרמב"ם רבותא אשמעינן דלא מיבעי אבני המזבח דבודאי טעונין גניזה דהא קדושתן קדושת קרבן כיון דהם מכשירי קרבן גמורים אלא אפילו אבני ההיכל ואפי' אבני העזרות דאינם ממכשירי הקרבן ממש דהא קיי"ל מקריבין אעפ"י שאין בית, אבל מזבח בעינן לעולם, מכ"מ גם כן תל עליהם קדושת הגוף, אבל זה דוחק כי שיטת הרמב"ם מוכחת דכמו שמקריבין אע"פ שלא בנה את המזבח במקומו ודלא כשיטת תוס' זבחים נ"ט ע"א וע"כ העיקר נראה דהרמב"ם הולך בשיטת הבה"מ:

ו) והנה ראיתי להרב אבי הנחל שם שהקשה על הרז"ה, מהא דאיתא בנדרים ס"ב ע"א דס"ל לר"י דכל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ק"ו מכלי קדש של בלשצר דאעפ"י שנאמר בהן ובאו בה פריצים וחללוה מכ"מ נעקר מן העולם כש"כ בכתר תורה, ולהבעל המאור הא כלי שרת קדשו קדושת הגוף ולא אמרינן בהו ובאו בה פריצים וחללוה, עיי"ש שהניח בקושיא:

ולענ"ד נראה לתרץ די"ל דכמו דיש לו לכל אדם שני קנינים בחפציו, קנין הגוף וגם קנין פירות ותשמישין ה"נ יש לו להקדש שני קנינים בכלי שרת קנין עצם הגוף וגם קנין פירות ותשמישין, וי"ל דאף דדעת הרז"ה דקנין הגוף שיש לו להקדש בכלי שרת אינו נפקע לעולם גם ע"י פריצים אבל קנין הפירות הוי כשאר קנין דמים דיוצא לחולין ע"י גזרת הכתוב של ובאו בה פריצים, וא"כ ל"ק מסוגיא דנדרים דהתם הא קאי לענין ההשתמשות מכלי השרת ע"כ שפיר אמרינן דיצתה לחולין אבל גוף כלי שרת לא יצא לחולין בשום אופן ואף דעכ"פ איכא קדושה בהתשמישין משום שהוא משתמש בגוף החפץ וכמו דאיתא במשנה דמעילה דיש מועל אחר מועל בכלי שרת כגון שתה בכוס של זהב וחזר שתה אחר דכולן מעלו, וא"כ מוכרת דגם התשמישין אינם יוצאים לחולין אבל אין ראי' די"ל דהתם אמרינן כולן מעלו משום שנהנה מגוף החפץ ג"כ, ומ"מ עבדינן שפיר ק"ו דמה התם שנשתמש בכלי הקדש שהתשמישין כבר יצאו לחולין מ"מ נענש כש"כ המשתמש בכתר תורה שהקדושה בשלמות דדודאי ראוי לעונש של עקירה מן העולם ואין מכאן שום סתירה לשיטת בה"מ:

אבל בא באמת אין אנו צריכים לכ"ז וקושיית האבי הנחל בלא"ה לק"מ דעד כאן לא כתב בה"מ דכלי שרת אינן יוצאין לחולין ע"י ביאת הפריצים אלא דוקא אי נימא דכלי שרת אינן יוצאין לחולין כמו בהמת קדשים אבל אי נימא דגם כלי שרת יוצאין לחולין ע"י מעילה בודאי אי אפשר לחלק בין כלי שרת לשאר קדושת דמים דמכל מקום הא שייכא בהו דין יציאה לחולין ע"י מעילה, והשתא סרה מהר קושיית האבי הנחל, דהא י"ל דרבה בר בר תנה אמר ר' יוחנן שם ס"ל כחכמים במעילה דף כ"א ע"ד דס"ל דכלי שרת נמי אין בהם מועל אחר מועל וכמו דכל הקדש דמים יוצאין לחולין ה"נ כלי שרת וע"כ שפיר אמרינן דיש בהו ג"כ סברת ובאו בה פריצים וחללוה אבל לפי מאי דקיי"ל כסתם מתניתין דמעילה שם דכלי שרת דמו לבהמה דיש בהו מועל אחר מועל דאינן יוצאין לחולין ע"י מעילה שפיר כתב הבה"מ דכמו דאינן יוצאין לחולין ע"י מעילה ה"נ אינן יוצאין לחולין ע"י ובאו בה פריצים וחללוה ואף דמצינו בכ"ד דס"ל לר' יוחנן דהלכה כסתם משנה והסתם משנה דמעילה הא ס"ל דכלי שרת אין יוצאין לחולין, מלבד די"ל דהוי סתם יחידאה דכר' נחמי' מוקמינן לה התם עוד י"ל דהתם בנדרים לרבה בר בר חנה קיימינן ואיהו הא לא ס"ל האי כללא דהלכה כסתם משנה אליבא דר"י כדאיתא בגיטין פ"א ע"ב (ועיין חולין מ"ג ע"א) ע"כ שפיר י"ל דלא ס"ל כסתם משנה דמעילה ועיין קדושין נ"ה ע"א תהי בה ר"י:

ז) וראיתי להכס"מ הלכות שקלים שהקשה על הרמב"ם שם דפסק דמזבח העולה וההיכל והעזרות באין משירי הלשכה, דאיך שבק ש"ס דילן כתובות ק"ו ע"ב דמבואר שם דבאין מבדק הבית ופסק כירושלמי והניח בצ"ע:

והנ"ל בזה דהנה יש להבין במאי פליגי מאן דס"ל מועלין בשירי הלשכה עם מ"ד אין מועלין וגם מ"ט דמאן דאמר אין מועלין, כיון דבעיקר השקלים ס"ל לכו"ע דאיכא מעילה, והגאון אבי הנחל שם כתב להסביר דס"ל דכל דבר שנעשה מצותו אין מועלין בו, וכיון דכבר נתרמה התרומת שקלים כבר נעשה מצות השקלים ולפי דבריו הא דס"ל לאידך תנא דמועלין בשירי הלשכה היינו דס"ל דלא חשיבי עדיין כנעשה מצותן כיון דאם לא הספיקו חוזרין לשיריים, אבל לענ"ד אי אפשר לומר כן דודאי כל התרומות של ג' הפרקים וכן תרומות הקופות המבוארים בשקלים פ"ג אינן אלא מדרבנן, ומה"ת כל השקלים דינם שוה ורק יש לדין דין שירים עליהם כשישארו בקופה אחר כלות השנה, ואם באנו לדון הכא דין נעשית מצותו הא י"ל דנעשית מצותו כשבא ליד הגזבר, אבל באמת לא שייך כלל לדון הכא דנעשה מצותו כיון דבהשקלים גופייהו לא נעשה שום מצוה עדיין:

והנראה לי בזה די"ל דפליגו בהא דמבואר במעילה י"ד ע"ב דס"ל לשמואל בונין בחול ואח"כ מקדישין וא"כ לפי מאי דקיי"ל דאין מעילה בקרקעות ואפי' אם הקדיש בית בנוי ג"כ ליכא מעילה וכמבואר ברמב"ם הלכות מעילה פ"ה ה"ה, א"כ אין מעילה בהנאת בנין בית המקדש כלל, וי"ל דמאן דס"ל מועלין בשירים לא ס"ל כשמואל אלא דמקדישין ואח"כ בונים א"כ קיימו השירים לדבר שיש בו מעילה ע"כ מועלים בהם, אבל מאן דס"ל אין מועלים ס"ל כשמואל דבונין בחול ואח"כ מקדישים א"כ קיימו השיריים לדבר שאין בו מעילה ע"כ לא שייך שייך בהו מעילה גם קודם הבנין, והרמב"ם לטעמי' דפסק בפ"ח מהל' מעילה הלכה ד' כשמואל דבונין בחול ואח"כ מקדישין לע"כ שפיר פסק דאין מועלין בשירי הלשכה, ואין להקשות דא"כ אמאי מועלין בקדשי בדק הבית הא גם הם קיימי לבנין, די"ל דהרמב"ם גם בזה לטעמי' אזיל דפסק בהלכות ערכין ( )דאם לא הספיקו השקלים לקרבנות הצבור מביאין נמי משל בדק הבית קרבנות הצבור ע"כ שפיר איכא מעילה בקדשי בדק הבית אבל שירי הלשכה המיוחדים רק לצורך הבנין הוי כאלו נתיחדו לצורך דבר שאין בו מעילה ע"כ לא חל עלייהו תורת מעילה, וכדאיתא נמי כה"ג בקדושין נ"ד ע"א דאי נימא דחומת העיר ומגדלי' באין משירי הלשכה ליכא מעילה בשירים וה"נ יש לומר גם לדידן, גם אי נימא דהשירים מיוחדין לצורך בנין בית המקדש כיון דהבנין בעצמותו אין בו דין מעילה:

והשתא י"ל דבהא פליגי סוגיא דכתובות וסוגיא דירושלמי, דסוגיא דכתובות ס"ל דמועלים בשירים וא"כ אין נ"מ עם יבא בנין ההיכל והעזרות משירי הלשכה או מבדק הבית, ע"כ ס"ל דטוב יותר לעשותם מקדשי בדק הבית דהקדישו אותם לכתחלה לצרכי הבנין, אבל הירושלמי ס"ל דאין מעילה בשירים, והוא משום דס"ל דבונין בחול ואח"כ מקדישים א"כ אי אפשר עוד לבנות ההיכל והעזרות מקדשי בדק הבית דמיוחדין נמי לשאר קדושות דאיכא בהו מעילה, ע"כ ס"ל דבאין משירי הלשכה והרמב"ם לשיטתו דפסק כשמואל ע"כ הוכרח לפסוק כהירושלמי:

ת) אלא דלפ"ז יש להקשות שם בסוגיא דקדושין נ"ד ע"א דאמרינן שם דע"כ אין מועלים בשירים משום דקומת העיר ומגדלי' באין משירי הלשכה ולא ניתנה תורה למלאכי השרת להזהר שלא יהנה אדם מחומת העיר והמגדלים הא באמת אין שום ראי' מהא דחומת העיר דהא בלא"ה ליכא מעילה בחומת העיר דאין מעילה במחובר וכמו שהקשה הריטב"א באמת שם, והא כיון דס"ל סברת לא ניתנה תורה למלאכי השרת, א"כ מוכרח לסבור כסברת שמואל שם במעילה דבונין בחול ואח"כ מקדישין וכמבואר שם במעילה י"ד ע"ב וא"כ בלא"ה ליכא מעילה בשירי הלשכה, אבל באמת אינו מוכרח דאף די"ל דמשום סברת לא ניתנה תורה למלאכי השרת ביטלו דין המעילה מחומת העיר והמגדלים אבל לתקן בשביל זה שיהא בונים בחול ואח"כ להקדיש לא ס"ל כיון דעכ"פ מזהר זהירי בה אינשי ומיבדל בדלי מהקדש וכמבואר בפסחים ו' ע"א ובמעילה שם דביום אחד לא חייושינן למעילה וא"כ י"ל דבכל יום לקחו פועלים אחרים ושפיר י"ל דאינו מודה לשמואל בזה דבונין בחול ואח"כ מקדישין ע"כ מייתי דוקא מהא דחומת העיר ומגדליה:

ט) וראיתי להשער המלך פ"א מהל' מעילה שהשיג על הריטב"א הנ"ל דקדושין, דאף דאין מעילה בקרקעות מ"מ איסורא דאורייתא איכא בהנאת מחובר לקרקע, וכן כתב האבי הנחל שם והביא ראי' לזה, דהא אפי' למ"ד אין מעילה במחובר מ"מ אם נעשה אח"כ תלוש יש בו מעילה, ואיך חל אח"כ ע"ז דין מעילה כיון שלא הי' עליו דין מעילה בשעת ההקדש הא מבואר במנחות ק"ב ע"א דבתר דפקעה מעילה במאי הדר רכבא עלה וע"כ דאיכא גם במחובר איסור הנאה אלא דגזירת הכתוב הוא דליכא במחובר דין מעילה עיי"ש במה שהאריך, ואין זו ראי' כלל, דודאי התם במנחות דמיירי באופן שחלה הקדושה ואח"כ משום סבה נפקעה קדושת המעילה א"א בשום אופן שתחול אח"כ ממילא אחרי שכבר היתה לה שעת היתר, אבל בהקדש קרקעות כל המקדיש דעתו לעשות חלות הקדש אחרי' שיעשה תלוש ע"כ שפיר י"ל דחלות ההקדש לא חלה רק אחרי שיעשה תלוש ולא בשעה שהוא עדיין מחובר, גם מה שהביא ראי' מהא דפרכינן בקדושין נ"ד ע"א, דאמאי לר' יהודא האומר כירושלים לא אמר כלום דהא לדידי' גם בירושלים יש בה קדושה, דהא מכ"מ הוי מחובר ואין בה קדושה ע"כ אין התפסתו כלום, וע"כ דאיכא במחובר איסור דאורייתא ע"כ חלה ההתפסה, אין זו ראי' כלל דא"כ אמאי ס"ל דהאומר כהיכל וכעזרות אסור הא ג"ז הוי מחובר וש"ס דילן אינה מפרשת דכונתו במה שאומר הרי עלי כהיכל היינו כקרבנות ההיכל והעזרות וא"כ גם הם מחוברים ואמאי חלה התפסתו אלא הדבר ברור דל"ק כלל דהא כבר ביארתי דמאן דס"ל מועלין בשירים סובר דמקדישין ואח"כ בונין ואיכא מעילה גם במחובר כה"ג ועוד נראה דכיון דלאחר שנעשה תלוש חל ההקדש כנ"ל ע"כ שפיר הוי מתפיס בדבר הנדור כשנעשה תלוש, אבל כ"ז שלא נעשה מחובר אין עליו איסור כלל ועיין עוד שם בקדושין נ"ד ע"א דאבני ירושלים שנשרו מועלין בהם משמע דכ"ז שלא נשרו אין מועלין אין בהם מעילה ומותרין בהנאה והיכי חל ע"ז איסור מעילה אח"כ כיון דפקעה הקדושה היכי הדר רכבא עלי' וע"כ דתנאי הוא בדבר דכ"ז שהם בחומה לא תהא בהם קדושה והקדושה תחול עליהם אח"כ אחר הנשירה ה"נ לענין מחובר שנעשה אח"כ תלוש ואף דהתם יש לומר הסברא דלב ב"ד מתנה עליהם, אבל על כל פנים חזינן דמהני בזה תנאי ה"נ יש לומר בהקדש של מחובר דהוי תנאי בההקדש דלא תחול ע"ז הקדושה רק אח"כ כשיעשה תלוש

י) ונראה להביא ראי' דשיטת רש"י דהא דאין מעילה במחובר היינו דאפי' איסורא דאורייתא ליכא דהא כתב בב"ק ו' ע"ב דליכא לאשכוחי מזיק הקדש מן התורה ע"י שן ורגל דאי קודם פדיון הא אין מעילה בקרקעות, ואי נימא דאף אי נימא דאין מעילה בקרקעות מ"מ איכא איסורא דאורייתא להנות א"כ בודאי איכא חיוב תשלומין אפי' אי נימא דאין מעילה בקרקעות, ומוכרח דעתו דאפי' איסורא דאורייתא ליכא ע"כ לא משכחת לה שן ורגל בקרקעות דע"כ אין נכנסין הקרקעות ברשות הקדש לענין תשלומין עד שיעשו תלוש מן הקרקע, אמנם דברי רש"י צריכין ביאור, דאף אי נימא דאין מעילה בקרקעות כלל מ"מ הא כל פרי ופרי שהבהמה אוכלת הרי נעשה תלוש בשעה שהיא אוכלתו ובתלוש מן המחובר הא איכא מעילה לדברי הכל וכמבואר בכ"ד ובאבי הנחל שם, ואולי י"ל דלא חל ההקדש אלא כשנעשה תלוש ע"י אדם בזה י"ל דתנאי הי' בשעת ההקדש שתחול הקדושה בשעה שיעשה תלוש אבל כשנעשה תלוש ע"י בהמה לא היתה דעתו של המקדיש ע"ז והוי כמחובר דלא חל ע"ז רשות ההקדש לתשלומין, עוד י"ל דרש"י לשיטתו אזיל דס"ל בגיטין י"ב ע"ב דאין הקדש חל על שוה פרוטה וע"כ כיון דכל עיקר חלות ההקדש היא בשעה שנעשה תלוש וא"כ בכל פרי הא מסתמא ליכא שוה פרוטה וע"כ ליכא חלות ההקדש ואף דקיי"ל במעילה כ' דאם צירף את המעילה אפי' לזמן מרובה נמי חייב אין זה אלא כשהי' על ההקדש דין מעילה אלא שהוא לא נהנה אלא בפחות משוה פרוטה ע"כ חלה המעילה אבל הכא אנו דנין על עיקר דין חלות המעילה ע"כ כיון שהיא אוכלת פחות משוה פרוטה הוי כמו דין מקדיש עבד דאין הפחות משוה פרוטה מצטרפת, וע"כ שפיר כתב רש"י שם דליכא מעילה אפי' באכילת פירות הקרקע וראיתי בשיטה מקובצת שם בב"ק שכתב לתרץ דאמאי ליכא מזיק בשן ורגל, משום דכיון דאין להקדש אלא פירות לא, קרינן בזה שדהו, ואין הדברים מובנים לענ"ד דאף אי נימא דאין מעילה בקרקעות כלל אפי' לענין איסורא אבל מכ"מ שדהו קרינן בזה לענין שיהי' חייבין על אכילת הפירות דהא אפי' במזיק ע"י שן פירות תלושין נמי חייבה התורה ולא גרע זה ממזיק פירות תלושין, ואולי י"ל דכונתו כיון דמוכרחין לאוקמי קרא דמיירי בכה"ג דמקדיש שדה ואכלה הבהמה הפירות וע"כ לא קרינן בזה שדהו אבל גם זה אינו דהא דין זה שחידש רע"ק דחייב לשלם מן העדיות לא קאי כלל אקרא דמיטב שדהו ומיטב כרמו אלא על עצם הדין דמשלם ממיטב אם הזיק הקדש וא"כ לא שייך כלל לומר דלא קרינן בזה שדהו כיון דגם בפירות תלושין איכא דין שן, ועיין ירושלמי גיטין ריש פרק הנזקין:

יא) והנה ראיתי בשער המלך שם שכתב לחדש דהא דקיי"ל בונין בחול ואח"כ מקדישין אין זה אלא בבנין היכל עזרות ולא בחומות ירושלים, והביא ראי' מדברי הרמב"ם פ"ח מהלכות מעילה שכתב שם בהלכה ד' דכשבונין במקדש היו לוקחין עצים ואבנים מהחול, משמע דדוקא במקדש ולא בחומות ירושלים, ודבריו תמוהים מאוד לענ"ד דמלבד דאין שום סברא לחלק בין מקדש לירושלים אי נימא דאיכא מעילה בחומת ירושלים עוד תמוהים דבריו דהא עד כאן לא הי' צריכין לתקנה זו דבונין בחול ואח"כ מקדישין אלא דוקא היכא דאיכא מעילה אם יקנו ממעות הקדש מקודם ע"כ תיקנו חז"ל לבנות בחול ואח"כ להקדיש אבל אי הוי אמינא דגם אם יבנו בקודש לא תהא בזה מעילה מהיכי תיתי לתקן שיבנו בחול ואח"כ יקדישו, וא"כ לפי מה דפסק הרמב"ם דאין מועלין בשירי הלשכה א"כ בודאי לא היו צריכין לתקן בחומת העיר דבאה משירי הלשכה דיבנו בחול ואח"כ יקדישו כדי דלא יבאו לידי מעילה דהא בלא"ה ליכא מעילה, אבל לפום סוגיא דקדושין שם דאזלינן למאן דס"ל דמועלין בשירים א"כ כמו דתיקנו לבנות בחול ולהקדיש אח"כ כדי דלא ליתי לידי מעילה בבנין המקדש ה"נ יש לתקן בבנין חומות ירושלים:

אלא דלפ"ז יש להבין דהרמב"ם מדויל ידי' משתלם דהא הוא כתב דהמזבח וההיכל והעזרות באין משירי הלשכה וא"כ למה הי' צריכין לתקן שיהי' בונים בחול ולהקדיש אח"כ כיון דליכא, מעילה כלל בשירי הלשכה, ודוחק לומר דכונת הרמב"ם בבנינים אחרים שאינם בכלל כותלי ההיכל והעזרות דהא פשטא דמילתא משמע דמיירי בכל הבנינים של ע"כ נלע"ד דדעת הרמב"ם דאף שכתב דהמזבח וההיכל והעזרות באין משירי הלשכה, היינו, דאם לא הספיקו מעות נדבות בדק הבית לקחו המותר מקופת שירי הלשכה, אבל עיקרן של נדבות בדק הבית הולכות רק לבנין המקדש והעזרות וכאשר שמן מוכיח עליהן, ולפ"ז י"ל דאין שום סתירה מירושלמי לבבלי כתובות ק"ו ע"ב הנ"ל דבגמ' דידן מיירי מעיקר קדושת כסף בדק הבית דהולכים לבנין, ובירושלמי מיירי שאם לא הספיקו כסף נדבות בדק הבית דלוקחין נמי להשלים משירי הלשכה וזה הא העתיק הרמב"ם במה שכתב דבונין בחול ואח"כ מקדישין דע"כ מיירי בבנין שהוא בא מכסף בדק הבית והשתא ניחא נמי מה שכתב דאבני היכל ועזרות שנעקרו או נגממו אין להם פדיון, דמשמע דיש בהם קדושה גמורה, ולכאורה הא פסק דבאין משירי הלשכה, וא"כ קדושתן קדושה קלה היא אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דבאמת עיקר הבנין של בית המקדש נעשה ע"י הנדבות של בדק הבית ורק אם לא הספיקו הנדבות יכולין ליקח משירי הלשכה והא דנגזין משום דע"י הבנין חלה עליהם קדושת הגוף גמורה, וכמו כל הקדשים כ"ז שלא נתקדשו בכלי אין עליהם אלא קדושת דמים, ואחר שנתקדשו בכלי חל עליהם קדושת הגוף ה"נ בחלקי הבנין של בית המקדש כל זמן שלא נגמר עדיין הבנין אין עלי' אלא קדושת דמים של בדק הבית אבל לאחר שחל עליו שם בית המקדש חל ע"ז קדושת הגוף ע"כ אין להם פדיון כנלע"ד:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה