אור ברסלב
הדרת בנימין הדר המקדש › מוכני של כיור

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר המקדש · מוכני של כיור

מצות הכיור

א) הנה ז"ל המשנה יומא ל"ז ע"א ואף הוא עשה מוכני לכיור, ופרש"י גלגל לשקעו בבור וכן היא דעת הראב"ד בפ"ג מהל' בית הבחירה, אמנם אין כן דעת הרמב"ם שם בהלכה י"ת והוא מפרש דמוכני היינו כלי מיוחד שלא נתקדש בקדושת כלי שרת שיהא בו מים תמיד ולא יפסלו בלינה, ונראה דפרש מוכני כמו מוכני דפי"ת דכלים דהתם א"א לפרש לשון גלגל עיי"ש בתוי"ט ובתוס' שבת מ"ד ע"ב ואף אם נפרש שם דהוא אופן, אבל על כל פנים אינו גלגל המשקע במים:

וראיתי להתוי"ט פ"א משנה ד' דתמיד שכתב דגם להרמב"ם הי' גלגל שעל ידו היו משקעים אותו במים אלא שהוסיף שהי' לו להכיור ג"כ כלי שהי' נמצא בו מים של חולין, אבל המראה הפנים ביומא פ"ג הלכה ח' כתב דהא דמשמע שהי' משקעין את הכיור היינו קודם שעשה בן קטין המוכני אבל לאחר שעשה את המוכני לא הי' משקעין אותו כיון שבלא"ה לא היו המים נפסלים בלינה:

ולענ"ד א"א לומר כדברי המה"פ דודאי אי אפשר הי' לצמצם שלא ישארו מים בהכיור בלילה וא"כ אף שמלאוהו ממים שאינם מקודשים הי' נפסלים ממים הפסולים שנשארו בהכיור ולא הי' עוד אפשר לקדש בהם ובודאי אם הי' נשארים מים בכיור היו משקעים אותו שלא יפסלו בלינה ויפסלו את המים האחרים שישפכו בהכיור בבקר, וע"כ בזה דברי התוי"ט מוכרחים דלהרמב"ם ג"כ הי' גלגל להשקיע בו את הכיור אלא דקודם שעשה בן קטין את המוכני היו צריכים להכין מים הרבה בכיור גופא והי' נשארים שם מדי יום ביומו, והי' מוכרחים להשקיעו בכל יום אבל לאתר שעשה בן קטין את המוכני לא היו מכינים בהכיור רק מים מעטים כפי מה שצריך לרחיצה אחת וע"כ לפעמים הי' נשאר בו כלום ולא הי' צריכים שיקוע אבל אם נשארו שם מים הי' מוכן גלגל כדי להשקיעו מבערב שלא יפסלו בבקר את המים החדשים:

וכן נראה מבואר מלשון הרמב"ם פ"ה מהל' ביאת מקדש הי"ד, אשר זה לשונו שם, וכיצד הי' עושים, משקעים אותו במקוה או במעין ולמחר ממלאין אותו או ממלאין אותו בכל יום בבקר, וכונתו דהיכי דנשארו מים בכיור, היו מוכרחין להשקיעו כדי שלא יפסלו המים שבכיור בלינה, אבל אם לא נשארו בו מים אזי היו ממלאים אותו בכל בקר מים מהמוכני שעשה בן קטין, וניתא לפ"ז הא דלא הזכיר הכא מעשה בן קטין, דרמז זה במה שכתב דהיו ממלאים אותו בכל יום בבקר, דכונתו שהיו ממלאים אותו מהמוכני שעשה בן קטין כפי מה שהקדים לבאר זה בהלכות בית הבחירה:

ב) אמנם במה שרצה התוי"ט שם להסכים דברי הרמב"ם בפי' המשניות עם דבריו בחיבורו לענ"ד אינו נראה כן, דהנה בפי"ח דכלים מ"ב הובא בשבת מ"ד ע"ב איתא מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת אינה חיבור ופירש"י דמוכני היינו אופן ור"ת שם בתוס' חולק ע"ז וס"ל דהוא מלשון כנו, והרמב"ם בפי' המשניות שם כתב ג"כ לפרש דמוכני היינו, אופן כפירש"י אבל בחיבורו פ"ג מהל' כלים הלכה ה' מפרש דמוכני היינו תיבה קטנה והראב"ד השיג עליו, ודעתו לפרש דהוא גלגל, ונראה פשיט דהרמב"ם והראב"ד לשיטתייהו אזלי, דהרמב"ם לשיטתו אזיל דמפרש מוכני דעשה בן קטין, היינו תיבה, ע"כ פירוש נמי הכי דמוכני ש היינו, תיבה קטנה, אבל הראב"ד לשיטתו אזיל דגם התם חולק על הרמב"ם ומפרש דמוכני היינו גלגל ע"כ פירש נמי מוכני דכלים דהוא גלגל, ולפ"ז נראה דהרמב"ם בפי' המשניות אזיל לטעמי' דפירש האי מוכני דכלים דהוא גלגל, ע"כ פירש נמי מוכני דבן קטין דהוא גלגל, אבל בחיבורו דחזר בו ופירשו בלשון תיבה קטנה ע"כ פירש נמי האי מוכני דבן קטין דהוא כלי כעין תיבה:

והכ"מ בפי"ח מהל' טומאת מת ה"ד, כתב לפרש לשון מוכני, שהביא שם הרמב"ם דהוא גלגל כמו שפירש בפי' המשניות, אבל זה אינו כי בחיבורו הוא הולך בשיטתו לפרש דמוכני הוא כלי, ולא גלגל, ומאד תמוהים דברי התוי"ט בכלים פי"ח מ"ב שהביא שם דברי הראב"ד, ופירוש הרמב"ם לא הביא כלל גם לא ביאר שם דהרמב"ם סותר עצמו בפירוש מוכני מפירושו לחיבורו

ג) אלא אף שהוכתתי דאף לאחר שעשה בן קטין את המוכני הי' נוהג דין שיקוע, מ"מ חילוק גדול הי' בין זמן שלא הי' עדיין המוכני ובין הזמן שכבר הי' המוכני עשוי דמקודם כיון שהיו צריכין להכין בהכיור מים לכל היום אין לך יום שלא היו נשארין בו מים, והיו מוכרחין בכל יום להשקיעו, אבל לאחר שעשה בן קטין את המוכני, לא היו בו מים אלא כדי צורך הקידוש המוכרת לכהן וא"כ יכול להיות שלא נשארו בו מים כלל בערב ע"כ לא צריכין להשקיעו, ואף דמבואר בזבחים י"ט ע"ב דכל כיור צריך להיות בו כדי קידוש של ארבעה כהנים וא"כ הא לעולם הי' נשארים בו מים מקודשים, והיו מוכרחים להשקיעו אבל באמת אין הכרת כלל די"ל דהכהן האחרון הי' מקדש בכל המים שבכיור ולא הי' משאיר כלל מים בהכיור ע"כ לא הי' הכרת להשקיעו בכל יום, כמו שהיו נוהגים קודם עשיית המוכני, עוד הי' נראה לומר דהא דבעינן שיהא בכיור כדי קידוש של ארבעה כהנים אין זה אלא בתתלת המילוי אבל אם כבר הי' בו בתחלת המילוי כדי רחיצת ארבעה כהנים, אף אם נחסרו המים אח"כ ראוים הם לקידוש כיון שבאים משיורי טהרה וכמו גבי נעילת ידים המים שבאין משיורי טהרה מטהרין את הידים אף אם אין בהם השיעור המוכרח בתחלת הנטילה כדאיתא בפ"א מידים וכן מוכח מלשון הרמב"ם שהובא לעיל, שכתב אי ממלאים אותו בבקר דקשה איך יצויר למלאות אותו הא נשארו בו מים פסולים מבערב של שיורי קידוש כהן האחרון, וע"כ דמוכרח אחת משתי אלה, או דאין קפידא רק על התחלת המילוי שיהא כדי רחיצת ארבעה כהנים, או דיש רשות לכהן האחרון לקדש ידיו ורגליו מכל המים הנמצאים בהכיור וע"כ שפיר מצינו אפשרות שלא היו מוכרחין להשקיעו:

והנה רש"י בזבחים י"ט ע"ב כתב לפרש הא דאיתא שם בגמ' כל כיור שאין בו כדי לקדש ממנו ארבעה כהנים אין מקדשים ממנו, היינו שאין מחזיק מים כדי קידוש של ארבעה כהנים ולפי שיטתו לא קפדינן דוקא שיהא ממש בכיור מים כדי רחיצת ארבעה כהנים, וא"כ, אתי שפיר בפשיטות דלא היו צריכין אח"כ לשקעו, כיון דאפשר להכיור להשאר בלא מים כלל, אמנם אין כן דעת הרמב"ם, שהוא כתב בפירוש בפ"ה מהלכות ביאת מקדש כמה מים צריכים להיות בכיור, אין פחות מכדי לקדש ממנו ארבעה כהנים, הרי בהדיא דבעינן שיהא בכיור ממש מים כדי קידוש ארבעה כהנים, אמנם נראה דגם לשיטת רש"י בעינן שיהיו ממש מים כדי רחיצת ארבעה כהנים ולא סגי במה שהוא, מחזיק כדין רחיצת ארבעה כהנים דהא בדף כ"ב ע"א על הא דאמרינן התם, כל המשלים למי מקוה משלים לכיור פירש"י שם, לשיעור ארבעה כהנים, הרי בהדיא דבעינן שיהי' שם מים כדי רחיצת ארבעה כהנים, ונראה בשיטת רש"י דס"ל דבעינן תרתי, א' דבעינן שיהא בו מים כדי רחיצת ארבעה כהנים וגם שיהא מחזיק כדי רחיצת ארבעה כהנים, ונ"מ כגון שמצרף למי הכיור מים בכלי שרת אחר, דלא מהני דאף שיש עכשיו מים כדי לקדש ארבעה כהנים מ"מ אינו מועיל דבעינן שיעור מים כדי ארבעה כהנים בכיור גופא, והוכיח זה מהא דלא אמרינן כל כיור שאין בו מים כדי לקדש ממנו ארבעה כהנים וע"כ דבעינן שהכיור בעצמותו יהא בו החזקת מים כדי ארבעה כהנים ובאמת הרמב"ם שינה לשון הגמרא וזכר שאין בו מים, אבל רש"י דקדק מזה דע"כ דבעינן תרתי מחזיק כדי שיעור מים של ארבעה כהנים וגם שיהא בו מים מוכנים כדי ארבעה כהנים:

ד) ועל פי דברינו אלה יתיישב היטב מה שהקשה הכ"מ דאיך יתרץ הרמב"ם הא דאיתא בזבחים כ"א ע"א כיור שלא שקעו מבערב מקדש ממנו לעבודת לילה ולמחר אינו מקדש ממנו דהא להרמב"ם המים לא היו מקודשים ולא נפסלו בלינה, עוד קשה מאד הא דהשמיט הרמב"ם מהלכותיו האי פלוגתא דפליגי רב חסדא ור' יוחנן בגזרת שיקוע, וכבר העיר ע"ז בלקוטי הלכות והניח בצ"ע, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר די"ל דכל הסוגיא אזלא רק לפי דינא קודם שעשה בן קטין את המוכני דאז היו מוכרחין להשקיעו אבל לאתר שעשה בן קטין את המוכני לא הי' עוד הכרת להשקיעו ע"כ ל"ש כלל אלו הדינים ואין צורך להביאם, וכש"כ לפי מש"כ המראה הפנים דלאחר שעשה בן קטין את המוכני לא היו משקיעין כלל את הכיור, א"כ ע"כ מוכרחין אנו לפרש ענין השיקוע בזה הי' קודם שעשה בן קטין את המוכני וא"כ שפיר עשה הרמב"ם שלא הביא דינים אלו בהלכותיו:

אלא דעדיין צ"ע הא דאיתא בזבחים כ"א ע"ב מיתבי, לא היו רואים אותו ולא שומעים את קולו עד ששומעין קולו של עץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, מאי לאו דמסלק לי' לא דמשקע הרי דהסוגיא אזלא גם אחרי דעשה בן קטין את המוכני ואפ"ה היו משקעין אותו, ונראה דלזה כיון הראב"ד במה שכתב דמבואר ביומא ובזבחים דלא כדברי הרמב"ם, וכמעט שא"א כלל ליישב ותימא על הכ"מ שם שלא טרח ליישב שלא תקשה מסוגיא זו על דברי הרמב"ם:

והנלע"ד דהרמב"ם בחיבורו אינו מפרש כמו שפירש בפי' המשניות דהעץ הוא ממוכני שעשה בן קטין אלא דהוא מפרש הכא דהי' גלגל של עץ מקדם ומהגלגל עשה מוכני, והשתא אתי שפיר מה דאמרינן קולו של עץ שעשה בן קטין מוכני לכיור דהו"ל למיתני קולו של מוכני שעשה בן קטין ולמה לו להזכיר העץ, אבל לפירוש הרמב"ם אתי שפיר דהא המשנה נשנתה בעת שכבר הי' המוכני, וא"כ צריך להזכיר דבתחלה קודם שהיתה המוכני שמעו את קול העץ ואח"כ כשעשה אותה שמעו קול המוכני, וכן יש לפרש הא דאיתא בפ"ג מ"ת דתמיד מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור דהיינו נמי העץ שהי' מקודם שמזה נעשה אח"כ המוכני, כנלע"ד:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה