הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר המקדש · קבלת דם אשם מצורע בכלי אם קודמת לקבלת הדם שביד
גרסינן בתוספתא פ"ט דנגעים, הובא בר"ש מ"ת פי"ד דמס' נגעים, היו שני כהנים מקבלים את דמו אחד בכלי ואחד ביד זה שקבל בכלי מקבל תחלה וזה שקבל ביד מקבל אחריו הרי בהדיא דקבלת הדם בכלי קודמת לקבלת דם היד וכן הוא במשנה שם וקבלו שני כהנים את דמו אחד בכלי ואחד ביד ומדהקדים קבלת הכלי לקבלת היד ע"כ דס"ל לתנא דמתניתין כתנא דתוספתא דקבלת דם הכלי קודמת לקבלת דם היד:
וראיתי ברש"ש זבחים מ"ז ע"ב שתמה על הרמב"ם שלא ביאר בפ"ד מהלכות מחוסרי כפרה דקבלה בכלי קודם לקבלה ביד ואין תמיהתו כלום שהרי בהדיא כתב הרמב"ם שם, ושני כהנים מקבלים את דמו אחר מקבל בכלי וזורקו על גבי המזבח ואחד בידו הימנית ומערה לידו השמאלית וכיון שהקדים קבלת הכלי משמע דקבלת הדם בכלי קדים לקבלת הדם ביד וכמו דלתנא דמשנה דנגעים מוכרחין לומר דסמך עצמו על מה שהקדים קבלת הכלי ה"נ י"ל בשיטת הרמב"ם שהעתיק לשון המשנה כצורתה השנוי' בנגעים:
אמנם באמת דבר זה במחלוקת שנוי' דהנה בזבחים מ"ז ע"ב איתא, ב' כהנים מקבלים את דמו א' ביד וא' בכלי נמצא דתנא דברייתא הקדים קבלת דם היד לקבלת דם הכלי והיינו דס"ל דלא כתנא דמשנה דנגעים אלא דבאמת קבלה דיד קדמה לקבלה דכלי:
ועפ"ז יתישב היטב מה דקשה טובא שם בסוגיא דזבחים דמייתי ראי' דשני כהנים מקבלים דם האשם אחד ביד ואחד בכלי מברייתא ולא מייתי כלל משנה ערוכה דנגעים דמפורש שם דשני כהנים מקבלים דם האשם, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דהא התם משני אמאי לא קתני קדשי קדשים קבול דמן בכלי שרת בצפון ומשני כיון דאיכא אשם מצורע דקבול דמו ביד שיירי' ופריך ע"ז הא קתני גבי אשם מצורע דקבול דמן בכלי שרת ומשני מעיקרא סבור קבול דמו ביד שיירי' וכיון דחזי דלא סגי ליה אלא בכלי הדר תנא לי', והנה זהו ניחא אי נימא דקבלת הדם ביד קודם לקבלת הדם בכלי שפיר י"ל דמשום הכי שייריה לקבול דמן דכלי שרת משום אשם מצורע, אבל אי נימא דקבלה בכלי שרת קודם לקבלה ביד א"כ איך אפשר לשייר קבול דמן בכלי שרת משום אשם מצורע דגם בדידיה בעי קבלה בכלי שרת והשתא אתי שפיר דהוכרחה להביא מברייתא דאי ממתניתין דנגעים כיון דקבלת כלי קדים א"כ אכתי הו"ל למיתני וקבול דמן בכלי שרת ע"כ הביא מברייתא דילפינן קבלת דם ביד מקרא דולקח הכהן דקדים לקרא דכחטאת האשם הוא וא"כ מוכרח דקבלת דם דיד קדים לקבלת דם דכלי ע"כ שפיר הוי ס"ל לתנא דאיזהו מקומן דכיון דעיקר הקבלה הוי ביד לא שייך למיתני וקבול דמן בכלי שרת ובעל גליון הש"ס שציין דין זה לפי ספחא פ"ט דנגעים לא כיון יפה דהא התם איתא דקבלת הכלי קדמה לקבלת היד כמשנה בנגעים אלא מקור ברייתא זו היא מתורת כהנים פ' מצורע פ"ג וכמו שציין היפה עיני. בהגהותיו שם בזבחים יעוי"ש:
ונלענ"ד דתליא בפלוגתא מנ"ל כלי באשם דבזבחים שם ילפינן כלי באשם מדכתיב כי כחטאת האשם היא מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי, ובאמת מצינו למילף מהקישא דשלמים וכדהקשו תוס' שם ונראה דמאן דיליף מכחטאת האשם הוא א"כ קבלת יד כתיבא ברישא דהא כתיב ולקח ונתן קודם כי כחטאת האשם הוא וע"כ שפיר ס"ל לתנא קבלת דם היד קודם לקבלת הכלי אבל תנא דנגעים ס"ל וילפינן כלי מהקישא דשלמים א"כ קבלת כלי דכתיבא בפ' צו קדמה לקבלת יד ע"כ ס"ל דקבלת כלי קדמה לקבלת יד דמצורע:
וביותר י"ל דהנה באמת יש לומר דהא דהקישה התורה אשם לחטאת היינו לענין סמיכה דכמו דחטאת טעונה סמיכה אף אשם טעון סמיכה וע"כ צ"ל דהאי תנא ס"ל דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא ע"כ אתא הקישא לקבלת כלי וא"כ מוכרת דקבלת דם היד קודם לקבלת דם הכלי אבל תנא דנגעים ס"ל דסמיכת אשם מצורע הוי דאורייתא א"כ היקישא אתי לאטעוניה סמיכה וכלי ילפינן משלמים כדאיתא בזבחים צ"ח ע"א וא"כ שפיר י"ל דקבלה דכלי קדמה לקבלה דיד והרמב"ם דכתב בפ"ד מהל' מחוסרי כפרה דאשם מצורע טעון סמיכה ולא הזכיר כלל דהסמיכה היא ע"י הקפת ידים וכמו שכתבו תוס' זבחים ל"ג ע"א דאל"כ הוי עבודה בקדשים לפי מה שפסק הרמב"ם בפ"ג מהל' מעה"ק דסמיכה בכל כוחו בעינן ע"כ דס"ל סמיכת אשם מצורע הוי דאורייתא וע"כ דילפינן לה מכחטאת האשם הוא א"כ ע"כ דקבלת כלי ילפינן משלמים וא"כ ע"כ דקבלת כלי קדמה לקבלת דם היד ע"כ פסק שפיר דאחד מקבל בכלי ואחד ביד:
והנה ראיתי להתוס' זבחים ל"ג ע"א שהקשו למ"ד סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא הא ילפינן מתן דמים ואימורים למזבח מקרא דכחטאת האשם הוא בזבחים מ"ט ע"א א"כ ה"נ מצינן למילף סמיכה והניחו בקושיא, ולענ"ד נראה לתרץ דכיון דהסמיכה התורה הקישא דאשם לחטאת למצות שחיטה בצפון דהא כתיב ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה, כי כחטאת האשם הוא א"כ י"ל דלא הוקש אלא דוקא לגוף מצות הקרבה כגון מתן דם ואימורים דאף דהקטרת אימורים לא מעכבא אבל זהו חלק ממצות הקרבן אבל סמיכה דאינה אלא שירי מצוה לא הקישה התורה לחטאת ע"כ שפיר ס"ל דסמיכת אשם מצורע לא הוי מה"ת, אמנם יקשה למאן דיליף נמי סמיכה מכחטאת האשם אמאי לא נילף נמי קבלת כלי דהא קבלת כלי הוי כמו שחיטה בצפון וא"כ א"א עוד לומר דמאן דס"ל סמיכת אשם מצורע הוי דאורייתא יליף קבלה בכלי משלמים דהא אין היקש למחצה ונראה לומר דאי לאו דאשכחן קבלה בכלי בכל האשמות לא הוי מקשינן אשם לשלמים כיון דכתיב קרא דבעינן קבלה ביד וכדכתבו תוס' וע"כ כיון דחזינן דהחזירו הכתוב לכללו ממילא שפיר י"ל דהקישא לכלי לשלמים קאי נמי אאשם מצורע ועיקר הילפותא היא דוקא משלמים וע"כ קבלה בכלי קודמת אבל למאן דס"ל דסמיכת אשם מצורע לא הוי בכלל ההיקש יקשה טובא מנ"ל למידרש האי הקישא לקבלה בכלי כיון דדרשינן מולקח ונתן דבעינן קבלה בעצמו של כהן והקישא אתא למתן דמים והקטרת איברים לגבי מזבח, ואולי י"ל דאי אתא הקישא רק לאשמעינן לענין מתן דם ואימורים א"כ הו"ל למכתביה בתר שחיטה ומדחזינן דהקישא אתא לענין צפון ע"כ דגם לכל הדברים הטעונים קודם זריקה נמי הוקש לחטאת וע"כ דאתא לקבלת כלי ג"כ:
ובעיקר הדברים י"ל דהנה בעצם הפלוגתא אי אשם מצורע טעון סמיכה נ"ל דפליגו בהאי סברא דמאן דס"ל דטעון סמיכה ס"ל דאף דאשם מצורע בא להכשירו וכדאיתא בזבחים צ' ע"ב דע"כ קודם לחטאת ועולה, אבל מכ"מ עיקרו אינו בא להכשיר אלא מטעם גזירת הכתוב דטעון המצורע שלשה קרבנות לטהרתו והאשם יש בו נמי מעלה דמכשיר את המצורע ע"י נתינת דמו לבהונות וא"כ כמו דחטאתו ועולתו של מצורע טעונין סמיכה כן גם האשם טעון סמיכה כשאר אשמות אבל מאן דס"ל דאינו טעון סמיכה סובר דחלקה התורה דין המצורע לשני דברים אשם להכשירו וקרבן חטאת ועולה לטהרתו וא"כ אשם אינו בכלל שאר קרבנות ואף דחטאתו ועולתו טעונין סמיכה אבל קרבן הבא רק להכשיר אינו טעון סמיכה ולפי"ז י"ל דמאן דס"ל דהאשם הוא מכלל הקרבנות כולן בודאי דעיקרו טעון קבלת דם בכלי אלא שטעון נמי קבלה ביד להכשיר את המצורע ע"י נתינה לבהונות אבל מאן דס"ל דאינו טעון סמיכה משום דאינו בכלל הקרבנות א"כ עיקרו להכשיר ע"כ טעון תחילה נתינת דם ליד ואח"כ קבלה בכלי דהעיקר קבלה ביד והטפל הוא הקבלה בכלי ולפ"ז י"ל דתנא דתו"כ ס"ל סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא ע"כ ס"ל דקבלה ביד קדמה לקבלה בכלי אבל תנא דנגעים ס"ל דסמיכת אשם מצורע היא דאורייתא ע"כ שפיר ס"ל דקבלה בכלי קדמה לקבלה ביד:
ועפ"ז אתי שפיר הא דאיתא שם במשנה דנגעים דבא לו אצל האשם וסומך שתי ידיו עליו דקשה טובא ל"ל להזכיר הא דסומך עליו שתי ידיו לימא דסומך עליו סתם אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דהא כתבו תוס' בזבחים ל"ג ע"א דאי נימא סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא אסור לסמוך עליו בכל כוחו אלא בהקפת הידים בלבד ותנא דידן כיון דס"ל דקבלה בכלי קודמת ע"כ ס"ל דסמיכה דאורייתא ע"כ תנא דסומך עליו בשתי ידיו דלא נימא דסמיכא לאו דאורייתא ואינו סומך עליו בכל כחו ע"כ נקט דבאמת סמיכת האשם של מצורע היתה כשאר כל הסמיכות וכמו דכל הסמיכות דמה"ת הוי בשתי ידיו ה"נ הכא:
אלא שיש לעיין הא דאיתא נמי ביומא ל"ה ע"ב גבי פרו של כה"ג דסומך עליו שתי ידיו וכן בדף ס"ו ע"א לענין שעיר המשתלח נמי תנינן וסומך עליו שתי ידיו ולא תנא וסומך עליו ידיו סתם ונראה לומר דבאמת בפרו של כהן גדול לא הוזכרה בתורה סמיכה כלל והו"א דסמיכתו אינה אלא מדרבנן בעלמא ואסור לסמוך עליו בכל כחו ע"כ תנא בשתי ידיו לאשמעינן דסמיכתו הוי מן התורה, והא דתנא בשעיר המשתלח שחי ידיו נראה דבאמת בקרא איתא וסמך עליו שתי ידו חסר ודרשינן מזה במנחות צ"ג ע"ב דזה בנה אב כל מקום שנאמר ידו בסמיכה אינו אלא כתים ע"כ נקט הכא שתי ידיו דמכאן אנו למדין דכל הסמיכות אינן אלא דוקא בשתי ידים:
והיה נראה לומר דבזה פליגי ר' יהודא ור"ש בפי"ד דנגעים אי אשם קבע במצורע או חטאת דר' יהודא ס"ל דאשם קבע ור"ש ס"ל דחטאת קבעה והיינו דר' יהודא ס"ל דאשם עקרו בא רק להכשיר המצורע ע"כ הוא קובע, אבל ר"ש ס"ל דאשם הוא קרבן ככל הקרבנות של המצורע ע"כ עיקר תלוי בחטאת והשתא אתי שפיר דברייתא דס"ל דקבלה ביד קודמת היא מתורת כהנים וסתם ספרא הוא ר' יהודא דס"ל אשם קובע וא"כ ע"כ דעיקרו להכשיר בא ע"כ שפיר ס"ל דקבלת דם היד קודמת לקבלת דם הכלי:
ועפ"ז תתיישב קושית התוס' בזבחים ל"ג ע"א שהקשו אמאי דאמרינן התם דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא מהא דאמר ר' שמעון במנחות ס"א דאשם מצורע טעון סמיכה ותנופה ומשמע דדומיא דתנופה הוי סמיכה וכמו דתנופה הוי דאורייתא גם סמיכה הוי דאורייתא ותירוצם דחוק מאד, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דהתם הא לר' שמעון קיימינן ואיהו הא ס"ל דאין אשם קובע אלא חטאת וא"כ אשם דינו כשאר קרבנות ע"כ לדידיה באמת אשם טעון סמיכה מן התורה כשאר אשמות וסוגיא דזבחים אזלא אליבא דתנא דתורת כהנים דהוא ר' יהודא וברייתא כותיה ס"ל דאשם קובע ע"כ שפיר י"ל דאשם מצורע אינו טעון סמיכה:
אמנם אף שהדברים נכונים אבל לשיטת הרמב"ם א"א לומר כן שהוא פסק בהלכות מחוסרי כפרה הלכה ט' פרק ה' כר' יהודא דהכל הולך אחר האשם ואפ"ה ס"ל דסמיכת אשם מצורע הוי מן התורה וקבלת הדם בכלי קודמת לקבלת הדם ביד, וצ"ל לדידיה דאף דהכל הולך אחר האשם מכל מקום י"ל דכן חידשה התורה באשם זה דאף שבא להכשיר מכל מקום טעון סמיכה וקבלת דם בכלי כשאר אשמות וכשיטת תוס' דאף לר"ש דס"ל דהכל הולך אחר חטאת מ"מ י"ל דאשם מצורע אינו טעון סמיכה וכדהוכיחו תחילה מהאי דר"ש בזבחים דף ע' אף שאינו מוכרח: