אור ברסלב
הדרת בנימין הדר המקדש › קבלת דם אשם מצורע בכלי אם קודמת לקבלת הדם ביד

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר המקדש · קבלת דם אשם מצורע בכלי אם קודמת לקבלת הדם ביד

חטאת ששחטה סתם אם היא כשרה

א) גרסינן בתוספתא פרק ט' דנגעים הובאה בר"ש נגעים פרק י"ד משנה ח' הי' שני כהנים מקבלים את דמו של אשם מצורע ר אחד בכלי ואחד ביד, זה שקבל בכלי מקבל תתלה וזה שקבל ביד מקבל לאחריו, נראה מבואר בהדיא דקבלת דם האשם בכלי קודמת לקבלת דם האשם ביד, וכן הוא במשנה דנגעים שם, וקבלו שני כהנים את דמו אחד בכלי ואחד ביד, ומדהקדים תצא דמתניתין קבלת הדם בכלי לקבלת הדם שביד מוכרח מזה דגם הוא ס"ל כתנא דתוספתא דקבלת דם בכלי קודמת לקבלת הדם שמקבל ביד:

וראיתי ברש"ש זבחים מ"ז ע"ב שתמה על הרמב"ם פרק ד' מהלכות מחוסרי כפרה שלא ביאר דין זה אם קבלת הדם שבכלי קודמת או קבלת הדם ביד קודמת, ואין תמיהתו כלום שהרי בהדיא ביאר הרמב"ם שם ושני כהנים מקבלים את דמו, אחד מקבלו בכלי וזורקו על גבי המזבח, ואחד בידו הימנית ומערה לידו השמאלית הרי שהקדים קבלת דם שבכלי לקבלת הדם ביד, וכמו דלתנא דמתניתין דנגעים מוכרחין אנו לומר דסמך עצמו במה שהקדים בדבריו קבלת דם שבכלי, להורות, כי כן הדין להקדימה, ה"נ י"ל בכונת הרמב"ם שהעתיק לשון המשנה בצורתה השנוי' שם בנגעים דגם דעתו היא דמקדימין קבלת דם שבכלי לקבלת הדם ביד, אמנם י"ל דדעת הרש"ש דכיון דחזינן דתנא דברייתא הזכיר בהדיא דקבלת הדם בכלי קודמת לקבלת הדם ביד, גם הרמב"ם הי' צריך לבאר בפירוש ולא לסמוך עצמו על סדר המשנה בלבד, אבל י"ל דבאמת פליגי בזה תנא דמתניתין ותנא דתוספתא, דתנא דתוספתא ס"ל דבעינן הקדמה לקבלת הדם שבכלי מן התורה ואפשר דמעכבת ג"כ, אבל תנא דמתניתין ס"ל דלא בעינן הקדמה דדם שבכלי אלא לכתחלה, אבל אין שייך בזה עכוב ע"כ סמך עצמו בזה במה שהקדים בדבריו קבלת הדם שבכלי, והרמב"ם פסק כתנא דמתניתין נגד תנא דברייתא דהא קיי"ל ביבמות מ"ד ע"ב דסתם במתניתין ומחלוקת בברייתא אין הלכה כברייתא, ע"כ לא העתיק בחבורו אלא לשון המשנה דנגעים:

ב) ובאמת נראה דעיקר דין זה אם צריכין להקדים קבלת הדם שבכלי במחלוקת שנוי' דאף דבמשנה שם בנגעים הקדים התנא קבלת דם שבכלי לקבלת דם שביד, אבל בזבחים מ"ז ע"ב הא איתא, שני כהנים מקבלים את דמו, אחד ביד ואחד בכלי, וא"כ נראה דעת תנא דברייתא דמקדימין קבלת דם ביד לקבלת דם בכלי, ואולי היתה דעת הרמב"ם כיון דחזינן דתנא דברייתא דזבחים ס"ל להיפך מתנא דתוספתא ע"כ לא רצה אלא להעתיק לשון המשנה דנגעים, ומה שאפשר לפרש בכונת המשנה דנגעים, יפרשו ג"כ כונת הרמב"ם,

ועל פי אשר הוכחנו דדעת תנא דברייתא דזבחים דמקדימין קבלת דם ביד לקבלת דם בכלי יתיישב היטב מה דיש להקשות בסוגיא דזבחים שם, דמייתי ראי' דע"כ שני כהנים מקבלים דם האשם אחד ביד ואחד בכלי מהאי ברייתא אשר מקורה בתורת כהנים פ' מצורע פ"ג ולא מייתי כלל הראי' ממשנה דנגעים פי"ד דגם שם מפורש דשני כהנים מקבלים דמו אחד בכלי ואחד ביד, אבל לפי המבואר אתי שפיר, דהא א פרכינן התם אמאי לא תנינן דקדשי קדשים קבול דמן בכלי שרת בצפון ומשנינן כיון דאיכא אשם מצורע דקבול דמו ביד שיירי', ופריך ע"ז הא גבי אשם מצורע תנינן דקבול דמו בכלי שרת בצפון, ומשני מעיקרא סבר קבול דמו ביד הוא שיירי', וכיון דחזא דלא סגי לי' אלא בכלי הדר תניי' והנה זה ליתא דוקא אי נימא דס"ל לתנא דמתניתין דקבלת הדם ביד קודמת לקבלת הדם בכלי בזה שפיר י"ל דע"כ מעיקרא הוי ס"ל דאפשר לשייר הא דקבול דמן בכלי שרת בצפון, אבל אי נימא דקבלת הדם בכלי קודמת לקבלת הדם ביד, א"כ איך אפשר לומר דע"כ לא זכר מקודם וקבול דמן בכלי שרת, משום דגבי אשם מצורע מקבלין ביד, הא גבי אשם מצורע גופא מקבלין מקודם בכלי שרת, וא"כ מוכרחין אנו לומר דהאי תנא דזבחים ס"ל באמת דקבלת דם שבכלי מאוחרת לקבלת דם ביד ע"כ שפיר הוי ס"ל לשייר האי בבא דקבול דמן בכלי שרת בצפון משום אשם מצורע, וא"כ לפ"ז הוכרח התרצן להביא דוקא הברייתא דתורת כהנים ולא המשנה דנגעים דאי ממשנה דנגעים הא התם מבואר דקבלת דם בכלי קודמת לקבלת דם ביד, וא"כ איך אפשר לומר בשביל זה שייר האי דינא דקבול דמן בכלי שרת בצפון ע"כ מייתי שפיר ברייתא דתו"כ דהתם הא מבואר דקבלת דם ביד קודמת לקבלת דם בכלי ע"כ הוי ס"ל שפיר לשייר, קבול דמן בכלי שרת בצפון משום אשם מצורע, דכיון דעיקר קבלת דם אשם מצורע היא ביד שפיר י"ל דמשום זה לא בעי למיתני בדרך כלל וקבול דמן בכלי שרת ולא כהגרי"ד שציין על דברי הגמ' שם בזבחים דמקור הברייתא הוא מהתוספתא פ"ט דנגעים, אלא מקורה דוקא מהתו"כ דשם מבואר כלשון הגמ' דמקדימה קבלת דם ביד לקבלה בכלי אבל בתוספתא הא מבואר להיפוך, ואף דיש לדחות דע"כ לא מייתי הגמ' המשנה דנגעים משום דהתם י"ל דאינו אלא מדרבנן בעלמא ע"כ ל"ש לומר דמשום קבלת דם ביד ישייר בבא דקבול דמן בכלי שרת בצפון, אבל מהאי ברייתא הא מוכח דהא דמקבלין ביד הוא מן התורה ע"כ שייך לומר דמשום זה שיירי', אבל באמת אין זו סברא דהא בהדיא איתא בתורה דמקבל מהיקישא דולקת ונתן, ואיך אפשר לטעות דהאי הקישא אינו אלא מדרבנן ע"כ העיקר כמו שנתבאר:

ג' וביסוד פלוגתא זו אי קבלתו בכלי קודמת אי קבלתו ביד קודמת נראה לומר דתליא בזה מנ"ל דבעינן קבלת כלי בדם אשם מצורע, דהנה בזבחים שם ילפינן דבעינן קבלה בכלי בדם אשם מצורע מדכתיב כי כחטאת האשם הוא, מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי ובאמת הא מצינו למילף מהקישא דשלמים וכמו שהקשו שם התוס' בזבחים ד"ה מה, וי"ל דבהא פליגי דתנא דמתניתין ותוספתא דנגעים ס"ל דילפינן מהקישא דשלמים, א"כ קבלת כלי קודמת דהא האי קרא דזאת התורה לעולה ולמנחה וכו' ולשלמים כתיב בפ' נ וקרא דולקת ונתן דילפינן מיני' דבעינן קבלה דדם ביד הא כתיב בפ' מצורע ע"כ מקדמינן קבלה דדם בכלי לקבלה דדם ביד, אבל האי תנא דברייתא דתו"כ יליף דין קבלה בכלי מקר דכחטאת האשם הוא דכתיב בתר קרא דולקת הכהן ונתן דילפינן מיני' חבלה דדם ביד ע"כ שפיר ס"ל דקבלת הדם ביד קודמת לקבלת לקבלת הדם בכלי. וביותר י"ל דהא לכאורה קשה מנ"ל להאי תנא דברייתא דזבחים דקרא דכחטאת האשם הוא אתא למילף דכמו דחטאת טעונה כלי ה"נ אשם טעון כלי, הא י"ל דאתא לדין סמיכה דכמו דחטאת טעונה סמיכה, וע"כ מוכרחין לומר דהאי תנא ס"ל דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא א"כ ע"כ דהאי קרא אתא רק לדין קבלה בכלי, ואי דתקשה דמנ"ל דלא אתא באמת לדין סמיכה ונימא דסמיכת אשם מצורע הוי מה"ת די"ל דגמרא גמירי לי' דליכא סמיכה באשם מצורע ע"כ ליכא לאוקמי האי הקישא להטעינו להאשם סמיכה, אבל תנא דנגעים ס"ל דסמיכת אשם מצורע הויא דאורייתא א"כ שפיר י"ל דקרא דכחטאת האשם הוא אתא להטעין סמיכה לאשם מצורע ודין כלי ילפינן מהקישא דאשם לשלמים, וע"כ לתנא דברייתא דיליף דין כלי מכחטאת האשם שפיר י"ל דקבלה ביד קודמת לקבלה בכלי אבל תנא דמתניתין ותוספתא דנגעים דס"ל דאתא לסמיכת אשם מצורע א"כ כלי ילפינן מהקישא דשלמים דכתיב בפ' צו ע"כ שפיר ס"ל דקבלה בכלי קודמת לקבלת הדם ביד, ועיין תוס' זבחים ל"ג ע"א דמפלפלי בדרשת הכתוב דילפינן מזה קבלה בכלי ושם טרחו התוס' ליישב כמה סתירות בדין סמיכת אשם מצורע אבל הא י"ל דפלוגתא דתנאי היא, והא דפרכינן התם מברייתא לא פריך אלא לפום מאי דס"ל דתכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא אבל האי דינא דסמיכת אשם מצורע שפיר י"ל דהוי פלוגתא דתנאי ותליא בפלוגתא זו אי קבלת דם בכלי קודמת לקבלה ביד או דקבלת דם ביד קודמת לכלי:

ד) והנה הרמב"ם כתב בפרק ד' מהלכות מחוסרי כפרה הלכה ב' דאשם מצורע טעון סמיכה, והתוס' בזבחים ל"ג ע"א כתבו דאי נימא דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא ונסבור דכל הסומך בכל כחו בעינן, צריכין לסמוך על האשם לא סמיכה גמורה רק בהקפת הידים, והרמב"ם דלא זכר דסומכין רק בהקפת הידים ע"כ דס"ל דהא דאשם מצורע טעון סמיכה הוא מן התורה, ואין לומר דכיון דאי אפשר לסמוך רק בהכנסת הידים ממילא אין כאן סמיכה גמורה, דהא מבואר ברמב"ם פ"ג מהלכות מעשה הקרבנות הלכה י"א דגם הסומך בשתי ידיו בלבד אפשר לסמוך בכל כחו, וא"כ מוכרח דס"ל דסמיכת אשם מצורע הוי מה"ת וע"כ דילפינן לה מכחטאת האשם הוא מה חטאת טעונה סמיכה אף אשם טעון סמיכה וכדילפינן כה"ג בזבחים י"א ע"א וכלי ילפינן מהקישא לשלמים ע"כ שפיר העתיק הרמב"ם בהלכות מחוסרי כפרה סדר המשנה דנגעים דקבלת הדם של אשם מצורע בכלי קודמת לקבלת הדם שמקבל ביד:

אלא שלכאורה יש להעיר לפי שיטת הרמב"ם דמכניס ידיו לעזרה וסומך בעזרה, הא מבואר בסוגיא דזבחים ל"ג ע"א דאי נימא דכל הסומך סומך בכל כחו אי אפשר לסמוך בהכנסת הידים בלבד, וא"כ איך פסק הרמב"ם דסומך בהכנסת הידים בעזרה, הא ליכא סמיכה בכל כחו, ואולי י"ל דודאי לפום מאי דס"ל דביאה במקצת שמה ביאה אי אפשר לקיים סמיכה רק בשער נקנור, אבל לפי מאי דקיי"ל ביאה במקצת ל"ש ביאה, א"כ אפשר לו להכניס ידיו לפנים, ע"כ יכול ג"כ לסמוך בכל כחו, והא דאמר רב יוסף דאי בעינן סמיכה בכל כחו אי אפשר לסמוך רק בידים בעלמא אי לא הכניס ראשו ורובו, י"ל כיון דללישנא קמא שם בזבחים אפשר לקיים סמיכה גם היכא דאי אפשר להכניס ראשו ורובי, וכיון דלמסקנא דלעיל ל"ב ע"א אמרינן לתרווייהו לישני דאפשר לסמוך בהכנסת ידים בלבד, ע"כ דחה הרמב"ם האי לישנא דרב יוסף משום רב חסדא וסתמא דגמ' דזבחים דס"ל דאפשר להיות סמיכה אף בלא ראשו ורובו:

ה) ודעת הרמב"ם בפ"ג מהלכות מעשה הקרבנות הלכה י"א דאין סומך אלא טהור ואם סמך הטמא סמך, וכתב הלחם משנה שם בדעתו דס"ל דהא ילפינן מה שחיטה בטהורים אף סמיכה בטהורים אינו אלא אסמכתא בעלמא, כיון דדעת רמב"ם דביאה במקצת לא שמה ביאה, אבל באמת אין זה הכרח כלל די"ל דאף דביאה במקצת ל"ש ביאה מ"מ גזרת הכתוב דבעינן סמיכה בטהורים, אבל באמת לפי שיטת הרמב"ם דפסק בפ"א מהלכות פסולי המוקדשין דאי אפשר להכשיר היכא דשחט כשעמד בחוץ והושיט ידיו לפנים אלא בקדשים קלים ולא בקדשי קדשים א"כ שפיר מצינן למימר מה שחיטה דקדשי קדשים בטהורים אף סמיכה בטהורים עיין פ"א מהלכות פסולי מוקדשין הלכה י"א, והא דפסק הרמב"ם דבדיעבד אם סמך הטמא הויא סמיכה אין הטעם משום דהוי רק מדרבנן אלא משום דגבי קדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב והכא לא מצינו דשנה עליו הכתוב דהא גבי קדשים קלים אפשר לשחיטה שתהא בטמאים אם יעמוד בחוץ וישחט דביאה במקצת ל"ש ביאה, והא דכתב סתמא דבעינן סמיכה בטהורים, י"ל דקאי בקדשי קדשים, או י"ל דגזרו בקדשים קלים אטו קדשי קדשים, וע"כ שפיר כתב דאם סמך סמך בכל גוני בקדשים קלים משום דאין כאן אלא גזרה דרבנן בעלמא וגבי קדשי קדשים משום דלא שנה ע"ז הכתוב לעכב ועיין בלח"מ פ"א מהלכות פסולי המוקדשין דדקדק על הרמב"ם שכתב דפשט ידיו, אמאי לא זכר דשחט בסכין ארוכה, אבל הא הרמב"ם זכר גם קדשי קדשים ובקדשי קדשים, ובאמת אי אפשר לשחוט בסכין ארוכה דבעינן ידיו לפנים מן הנשחט, ע"כ נקט דוקא פשט ידיו, ואף דמשמע דגם פשט ידיו לא מהני גבי קדשי קדשים, וא"כ ע"כ הא דכתב הרמב"ם דאע"פ שעמד חוץ לעזרה ושחט שחיטתו כשרה, לא מיירי אלא בקדשים קלים בלבד, וא"כ הו"ל להרמב"ם להזכיר גם סכין ארוכה, הנה באמת בלשון פשט את ידיו נכלל נמי סכין ארוכה, ולא זכר סכין ארוכה בהדיא דא"כ צ"ל דמיירי בטמא שרץ ולא בטמא מת וכמבואר בריש חולין, ע"כ נקט יותר פשט את ידיו ושחט, דמוכרח דהסכין אינו מטמא אלא איכא רק חששא דפשיטת הידים, גם י"ל דהרמב"ם רבותא אשמעינן דאפילו היכא דהכניס ידיו לפנים ושחט נמי כשר בדיעבד כיון דלא הוי אלא גזרה בעלמא:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה