אור ברסלב
הדרת בנימין הדר המקדש › חטאת ששחטה סתם אם היא כשרה

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר המקדש · חטאת ששחטה סתם אם היא כשרה

הקדים עולה לחטאת אם היא כשרה

א) הנה ז"ל הרמב"ם פ"ד מהל' מעשה הקרבנות הלכה י' ואם שחט ועבד שאר עבודות סתם ולא חשב כלל בעולה ושלמים הרי הן כשרים ועלו לבעלים מדכתב ופרע בעולה ושלמים משמע בהדיא דדוקא בעולה ושלמים כשר אם שחטן סתם, אבל חטאת וה"ה פסח דג"כ אינו בכלל עולה ושלמים גם סתם פסול וכן הוא בכסף משנה:

אבל דעת הלחם משנה דגם בחטאת ופסח סתמא כשר והא דזכר עולה ושלמים רבותא אשמעינן דאף דעיקר דין של לשמה כתוב בהן מ"מ לא בעינן דוקא לשמן בפירוש גבייהו וכש"כ חטאת ופסח דבודאי סתמא כשר בהו וכן כתב המל"מ שם בשם ברכת הזבח וכן הוא בזבח תודה ולא ראו שהקדימם בזה כבר הלחם משנה שם ודבריהם תמוהים לענ"ד דאין כאן שום רבותא בעולה ושלמים יותר מחטאת ופסח דכמו דמפורש בעולה ושלמים דבעינן זביחה לשמה ה"נ מפורש גם גבי תטאת ופסח ואדרבא הא החם אלימא שלא לשמה לפסול אותן לגמרי וכמבואר כ"ז בזבחים ז' ע"ב ואיך אפשר לומר דסתמא דכשר בעולה ושלמים הויא רבותא בהו יותר מחטאת ופסח וע"כ נראה ברור בדעת הרמב"ם דנהי דאמרינן דקדשים סתמן לשמן קיימו היינו לענין דין של עולה ושלמים דוקא דכיון שהוקדשו לשם עולה ושלמים הכל יודעים דהן קדשים אבי היכא דהקרבן בא על חטא ולאו בכל יומא אדם חוטא ע"כ סתמייהו לא לשם חטאת קיימו והוי כאלו שחט לשם חולין דקיי"ל דכשר ואינו מרצה והכא דבעי למינקט דמרצה ג"כ ועולה לשם חובה ע"כ ל"ש דין זה אלא בעולה ושלמים ולא בחטאת וכל הני דרוב הקרבנות לאו להכי קיימו וי"ל דגם באשם אי אפשר להכשיר סתמא דסתמייהו דקרבנות לאו לשם אשם ג"כ קיימו ע"כ נקט עי"ש:

וראי' לדברי הרמב"ם נראה להביא מהא דאיתא בזבחים ג' ע"א דחטאת ששחטה לשם חולין כשר משום דדל חולין מהכא הו"ל סתמא וסתמא כשר, ובדף מ"ו ע"ב בזבחים אמרינן דהשוחט לשם חולין כשר ואינו מרצה א"כ ע"כ דסתמא גבי חטאת נמי כשר ואינו מרצה, ואין לחלק דדוקא גבי שוחט לשם חולין אמרינן דכשר ואינו מרצה אבל בשוחט סתמא מרצה ג"כ דז"א דכיון דכל עיקר ההכשר הוא משום דהוי סתמא א"כ גם בשוחט לשם חולין הוי כשוחט סתמא, וא"כ כמו דבכל שוחט לשם חולין אמרינן דכשר ואינו מרצה ה"נ בשוחט סתמא בחטאת נמי כשר ואינו מרצה וע"כ הכא דבעי הרמב"ם להכשיר לגמרי ע"כ לא זכר אלא עולה ושלמים ולא שאר קרבנות דהתם אינו מרצה:

ועפ"ז יש ליישב קושיית התוס' זבחים ה' ע"ב שהקשו דל"ל תרי קראי לפסול חטאת שלא לשמה היא ואידך קרא אבל לפי הנ"ל אתי שפיר, דאי מחד קרא הו"א דאף דשלא לשמה פסול אבל סתמא דינה כשאר קדשים דסתמא כשר גבייהו ע"כ איצטריך קרא אחרינא דבעינן דוקא לשמן בפירוש וע"כ גם סתמא אי אפשר להכשיר ואין לומר דכיון דסתמא פסול מקרא, א"כ כמו דהיכא דנזבחו שלא לשמן הקרבן חטאת פסול לגמרי הוא הדין דאם נשחטו סתמא נמי נימא דפסול לגמרי ובגמ' אמרינן דסתמא אינו אלא אינו מרצה אבל מ"מ הוא כשר ונראה בסברתו דע"כ לא אמרינן, דשלא לשמן פסול לגמרי אלא דוקא היכא דמצינו בפירוש בתורה דהוי עכובא אבל לענין סתמא לא מצינו בפירוש לפסול שחיטת סתמא אלא דמקרא יתירא י"ל דהקפידה התורה גם על זביחת סתמא ע"כ שפיר י"ל דדיינו אי נימא דמהני האי קרא לומר דאינה עולה לבעלים אבל לפסול לגמרי אי אפשר:

ב) וראיתי בז"ת שהקשה על הרמב"ם מהא דמייתי הגמ' ראי' בזבחים ב' ע"ב דסתמא כשר בקדשים) מהא דאמר ר"י דאף מי שלא הי' בלבו לשם אחת מכל אלו הקרבן כשר מפני שתנאי ב"ד הוא דסתמא כשר, והא ר' יוסי ס"ל דגם בחטאת ואשם לא בעינן שיזכיר המחשבות בפירוש וא"כ מוכרח דגם בהו אמרינן דסתמא כשר ולק"מ די"ל הרמב"ם לשיטתו אזיל דמפרש בפירוש המשניות דהא דאמר ר' יוסי אף מי שלא הי' בלבו כלום כשר מיירי בבעלים אבל הכהן באמת מחויב לחשוב וע"כ שפיר מכשרינן סתמא דבעלים כיון דעל כל פנים הכהן מחשב בשעת עבודה:

והגמרא בריש זבחים מדמה סתמא דבעלים גבי חטאת לסתמא דשאר קרבנות דכמו דסתמא כשר לר' יוסי גבי בעלים דחטאת דבעינן שגם הבעלים יהא להם מחשבה לשם חטא ה"נ יש להכשיר גם סתמא דכהן גבי עולה ושלמים דלא בעינן התם אלא מחשבת כהן בלבד וע"כ שפיר מייתינן בריש זבחים ראי' דסתמא כשר:

אלא שלכאורה יש להקשות מהא דאיתא בריש זבחים ב' ע"ב דמייתינן ראי' דסתמא כשר מהא דתנן לשמו ושלא לשמו לשם פסת ולשם שלמים טעמא דלשם שלמים הא לשם פסח וסתמא כשר, ואי נימא דאפילו אי נימא דסתמא כשר מ"מ גבי חטאת ופסח סתמא אינו כשר א"כ הו"ל למימר וליטעמיך הא גבי פסת גם סתמא פסול אמנם י"ל דודאי אי הויא ראי' מכאן דסתמא כשר ממילא הו"א דכיון דגבי פסח כשר סתמא כש"כ בשאר קדשים אבל למסקנא דאין מכאן ראי' שפיר יש לחלק דלא הכשירו סתמא אלא גבי קרבנות דשלא לשמן כשר ולא בחטאת ופסח דשלא לשמן פסול ע"כ גם סתמא אי אפשר להכשיר, וכן י"ל בהא דמייתינן ראי' מסיפא לשם שלמים ולשם פסח:

ג) ולקושטא דמילתא הי' נראה לומר דאף דכתב הרמב"ם דסתמא כשר בעולה ושלמים אבל בשאר קרבנות סתמא אינו כשר, אבל ודאי דגם בתודה ובכור ומעשר נמי סתמא כשר דהוי ק"ו מעולה דהוי קדשי קדשים וא"כ י"ל דה"ה גבי פסח נמי סתמא כשר ולא מיעט אלא חטאת ואשם הבאים על חטא וטעמא רבא איכא לפלוגי בין פסח לחטאת דמלבד דפסח הוי כשלמים דהא מותר פסח בא שלמים, עוד י"ל דדוקא גבי חטאת אין להכשיר סתמא דאף דכל קרבנות סתמן לשמן קיימו אבל בחטאת הבאה על חטא ל"ש למימר דקיימא לשם חטאת אף דהיא עומדת אצל המזבח דרוב בני אדם אינם חוטאים בחייבי כריתות ע"כ ל"ש למימר בחטאת דסתמן לשם חטאת קיימי, אבל גבי פסח דמקריבין אותו אחר התמיד ושארי קרבנות אסור להקריב אחר התמיד דעלי' השלם כל הקרבנות כתיב כדאיתא בפסחים נ"ט ע"א א"כ הקרבנות הנמצאים בבית המקדש אחר זמן התמיד סתמן לשם פסת קיימי ע"כ שפיר י"ל דאי נימא סתמא כשר בכל הקרבנות ה"ה דגבי פסח נמי כשר, ושפיר י"ל להרמב"ם דאף דחטאת פסולה שלא לשמה כמו פסח אבל לענין סתמא יש לחלק ביניהן, ואין להקשות דלפ"ז מאי מייתינן ראי' שם בזבחים מפסח דסתמא כשר דילמא שאני פסח דנשחט אחר תמיד ע"כ סתמא לשם פסח קאי אבל בשאר קרבנות י"ל סתמן לאו לשם קרבן של הנדר קאי דז"א דודאי למסקנא דקיי"ל דכל הקרבנות כשרין אם נשחטו במחשבת סתמא לבד מחטאת משום דבאה על חטא בזה שפיר י"ל דדוקא בחטאת אי אפשר להכשיר אבל פסח דינו כשאר קרבנות אבל לפום הס"ד דאפשר דסתמא אינו כשר בכל הקרבנות משום דבעינן זביחה בהדיא לשם אותו הקרבן שהוקדש מתחלה לכך בודאי דאי אפשר לחלק בין שארי קרבנות לפסח ולהקל בו יותר משאר קרבנות ומדחזינן דפסח כשר סתמא ה"ה וכש"כ בשארי קרבנות כשרין סתמא:

אלא שלכאורה יש להעיר ע"ז מהא דכתב הרמב"ם בפט"ו מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"א דפסח ששחטו לשם חולין פסול שנא' ואמרתם זבח פסח הוא, והא מבואר בסוגיא דזבחים ג' ע"א דשוחט לשם חולין הוי כסתמא וא"כ מוכרח דגם בפסח סתמא פסול, אמנם אחר העיון אין מזה שום ראי' די"ל דודאי לפי מאי דס"ל דשוחט חטאת לשם חולין כשר דקדשים מחללין קדשים ואין מחללין אותם תולין, א"כ שפיר י"ל דדל חולין מהכא הו"ל סתמא, אבל הכא גבי פסת מחשבת חולין פוסלת מצד עצמותה מדכתיב זבח פסת הוא שיודיע לכל אדם שהוא שוחט את הפסח א"כ בודאי דלשם חולין גרע מאלו שוחטו סתמא, דשוחטו סתמא הא מעיד לכל שהוא שוחטו לשם פסת דהא לשם שאר קרבן אסור לשחוט אחר הקרבת התמיד אבל בשוחטו לשם חולין הא אדרבא עוקר מהקרבן שם פסח להדיא ע"כ אף אי נימא דסתמא כשר גבי פסח מ"מ היכא דשחטו לשם תולין פסול דגזה"כ הוא ואמרתם זבח פסח הוא:

ד) ונראה להביא ראי' לדברי הרמב"ם דשוחט לשם חולין פסול גבי פסח, מהא דאמר רב בזבחים ג' ע"א חטאת ששחטה לשם חולין כשרה, וקשה אמאי לא זכר אלא האי דינא רק גבי חטאת ולא נקט נמי דין זה גבי פסח הא בכל דוכתי נקט דין שלא לשמן פסת וחטאת בהדי הדדי ואדרבא מקדים פסח לחטאת משום דדיני פסח הוזכרו בתורה קודם דיני חטאת דפסח נזכר בפ' בא וחטאת בפ' ויקרא וצו, ויצא לו להרמב"ם מזה דאין דין זה דחטאת ששחטה לשם חולין דאין חולין מחללין קדשים אלא דוקא בחטאת אבל בפסח דכתיב זבת פסח הוא אפי' לשם תולין נמי פסול ע"כ לא נקט אלא חטאת ששחטה לשם חולין כשרה והא דמחלק הרמב"ם בין חטאת לפסח דגבי חטאת כשרה ואינה מרצה ובפסח פסול לגמרי י"ל דגבי חטאת דילפינן רק מקרא דאין חולין מחללין קדשים א"כ אין זה אלא דאין מחללין דליהוי ע"ז שם פסול אבל אי נימא דכשרין כבר ליכא עלייהו דין חילול ע"כ לענין לעלות לבעלים לשם חובתן הדרינן לכללין דכל הקרבנות שנזבחו שלא לשמן אף דכשרין אבל מ"מ אינן עולין לבעלים לשם חובה אבל גבי פסח דהא דבעינן לשם פסח הוא משום דכתיב זבח פסח הוא ואין הטעם משום דהוי שלא לשמו א"כ אין נפקא מינה וכל דלא קרינן בי' ואמרתם זבח פסת הוא דהא לא אמר זבח פסח הוא אין עליו שם פסת ופסול לגמרי:

וכן נראה מלשון הרמב"ם שם שכתב הפסח ששחטו במחשבת שינוי השם בין ששינה שמו לשם זבח אתר בין ששינה שמו לשם חולין פסול, ואי נימא דדעת הרמב"ם גם בפסח לפסול אם נשחט סתמא, א"כ עדיפא מזה הו"ל למינקט דאפילו שחט סתמא נמי פסול אלא הדבר ברור דסתמא כשר בפסח ע"כ אי אפשר לפסול אלא או במחשבת שינוי השם לזבח אחר או ששינה אותו לשם חולין, אלא דלפ"ז יהא מוכרח דדעת הרמב"ם להכשיר גם גבי חטאת סתמא דהא שם בהלכה ד' כתב חטאת ששחטה לשם זבח אחר כגון ששחטה לשם עולה וכו' פסולה ואמאי לא נקט עדיפא מינה דאפי' שחט סתמא נמי פסולה אבל באמת ל"ק כלל די"ל דדעת הרמב"ם דגבי חטאת סתמא כשרה אבל אינה מרצה ע"כ לא הי' אפשר לו להזכיר הכא, גבי דין דשלא לשמה דפסול לגמרי גם דין סתמא ולא זכר אלא דין דשלא לשמה אבל גבי פסח אי נימא סתמא פסיל פסול לגמרי דהא אינו בר הרצאה וגם הא הוה פסלינן מדכתיב ואמרתם זבת פסח הוא ע"כ הו"ל למינקט בהדי מחשבת שינוי השם ומחשבת חולין גם מחשבת סתמא וע"כ דפסח כיון דנשחט אחר התמיד גם סתמא קרינן בי' ואמרתם זבח פסח הוא, גם י"ל דכיון דהזכיר גבי חטאת דאם שחט לשם חולין כשרה ואינה מרצה ודומה לסתמא ע"כ לא הוכרח להזכיר דין סתמא בפירוש אבל גבי פסח כיון דלשם חולין אינו דומה לחטאת אי סתמא נמי פסול הו"ל להזכיר בפירוש:

ה) אמנם נראה גם ליישב דעת הלחם משנה וברכת הזבח בדעת הרמב"ם דסתמא כשר בכל הקרבנות דהנה יש לדקדק בלשון הרמב"ם שכתב ואם שחט ועבד שאר עבודות סתם ולא חשב כלל בעולה ושלמים הרי הן כשרים ועלו לבעלים דלפי דקדוק הלשון הו"ל למינקט ואם שחט עולה ושלמים ועבד שאר העבודות ולא תשב כלל כשרין ע"כ נראה דכונתו על כל הקרבנות דאם שחטן ועבד שאר העבודות סתם ולא חשב בעולה ושלמים, כלומר שלא חשב עליהן שהן עולה ושלמים וה"ה שאר קרבנות אלא דנקט עולה ושלמים משום שהוזכרו בחורה תחלה וגם דכוללין בתוכן קדשי קדשים וקדשים קלים כשרין אבל מעולם לא עלתה על דעתו לחלק בין סתמא דעולה ושלמים לסתמא של שאר הקרבנות, וניחא בזה ג"כ הא דהעתיק דין זה בהלכות מעשה הקרבנות ולא בהלכות פסולי המוקדשין אשר שם מקומם ואדרבא בהלכות פסוה"מ משמע קצת להיפך וע"כ דס"ל באמת דסתמא כשר ע"כ לא הי' לו מה להעתיק בהלכות פסולי המוקדשין דדין שלא לשמן הא העתיק שם ודין סתמא הא באמת גם לשיטתו כשר אפי' בחטאת ופסח ע"כ לא העתיק מדין פסול הסתמא בהל' פס"מ כלים:

וכן נראה מדברי הרמב"ם בפי' המשניות זבחים פרק א' משנה א' שכתב, וממה שאמר שנזבחו שלא לשמן ראי' שאם שחט סתם שהוא כשר ועולה לבעלים, וא"כ כיון דתנינן בזבחים י"ג ע"א הפסח והחטאת שנזבחו שלא לשמו נמי איכא למידק דדוקא שנזבחו שלא לשמן ממש פסול אבל סתמא גם פסח לחטאת כשרים, וכן הוא הלשון בזבחים כ"ט ע"ב ובדף פ"ד ע"א הפסח והחטאת שנזבחו שלא לשמן וא"כ משמע דוקא שלא לשמן ולא סתמא.

ו) אלא שיש לתמוה ע"ז דהא בגמ' זבחים ב' ע"ב אמרינן דמהא דנקט תנא לשון שלא לשמן אי אפשר למידק דס"ל דסתמא כשר דהא גבי גט תנינן ג"כ, כל גט שנכתב שלא לשם אשה פסול וסתמא נמי פסול ועיקר הראי' היא מהא דאמר ר' יוסי אף מי שלא הי' בלבו לשום אחת מכל אלה כשר ואיך כתב הרמב"ם דילפינן לה מהא דנקט התנא שלא לשמן, ואולי י"ל בכונת הרמב"ם דודאי לפי הס"ד דלא הוי ידעינן מדוכתא אחריתא דסתמא כשר גבי קדשים אי אפשר להמציא חידוש דין זה מהא דנקט תנא לישנא דשלא לשמן לשמן דהא חזינן דלאו דוקא הוא, אבל בחר דאשכחן בדוכתא אחריתא דסתמא כשר בקדשים שפיר י"ל דע"כ נקט התנא שלא לשמן משום דסתמא כשר והא דנקט חנא לשון שנכתב שלא לשם אשה גבי גט היינו דכיון דאשכחן בהדיא דסתמא פסול גבי גירושין, כדמוכחינן שם בזבחים ג' ע"א ממתניתין דהכותב טופסי גיטין א"כ ע"כ הטעם דאשה לא קיימא לגירושין וסתמא הוי כאלו לא נכתב לשם אשה ע"כ שפיר נקט התנא סתם שנכתב שלא לשם אשה דהא סתמא נמי הוי כאלו נכתב שלא לשם אשה ממש:

אלא דלפ"ז יקשה דאמאי פסק הרמב"ם בפט"ו מהל' פסולי המוקדשין דהשוחט חטאת לשם חולין כשרה ואינה מרצה הא כיון דאמרינן שם בזבחים ג' ע"א דהוי כסתמא א"כ הו"ל למימר דמרצה ג"כ כמו בכל שאר הקרבנות דסתמא עולה נמי לשם בעלים, ונראה לומר בדעתו דהא חזינן דהוי ס"ד בגמ' דגם בקדשים סתמא פסול אלא דמוכחינן מהא דר' יוסי דסתמא כשר וע"כ י"ל דאין זה אלא בסתמא ממש אבל היכא דשחטה לשם חולין נהי נמי דאי אפשר לפסול החטאת דהא ילפינן מקרא דאין חולין מחללין קדשים אבל כ"ז שאינו נוגע לחילול הקדשים שפיר שייך הסברא הפשוטה לומר דכיון דשלא לשמן פסול לגמרי נחתינן בסתמא חד דרגא לא ליהוי כשר לגמרי אפי' לרצות כיון דעל כל פנים לא הוי סתמא ממש, וע"כ שפיר פסק הרמב"ם דכשר בשוחט חטאת לשם חילין ולא מרצה ועפ"ז אתי שפיר, נמי מה דלכאורה קשה הא דנקט רב שחט לשם עולה אח החטאת פסולה לשם חולין כשרה דל"ל למינקט דין זה דשחטה לשם עולה פסולה הא משנה שלמה שנינו דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים חוץ מן הפסח והחטאת ודוחק לומר דאתא לאשמעינן דאפילו שינה את החטאת לעולה שכולה כליל דג"כ הוי שינוי קדש דהא לא מצינו שום דוכתא לחלק בכך, אבל לפי שיטת הרמב"ם אתי שפיר דאי לא הוי נקט אלא חטאת ששחטה לשם חולין כשרה הו"א דכשרה ומרצה ג"כ דכיון דלא הוי שלא לשמו א"כ דינה כסתמא בשאר קדשים דכשר ועולין לשם חובה ע"כ נקט מקודם הדין דשחטה לשם עולה פסולה והתם הא הכונה דפסולה לגמרי וע"כ י"ל דהא דנקט בשחטה לשם חולין דכשרה אין זה אלא דכשרה לקרבן אבל לענין ריצוי בעינן לשמה ממש:

ז) אמנם לכאורה מדברי הרמב"ם פ"ד מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"א יש להוכיח דדעתו דסתמא פסול גבי חטאת דז"ל שם וצריך שתהי' מחשבתו בשעת שחיטת העולה לשם ששה דברים, לשם הזבח ולשם הזובח וכו' ואם שחט סתם כשר כמו שביארנו, והשוחט חטאת ואשם צריך שתהי' מחשבתו לשם אותו החטא שבא עליו והדבר יפלא דלמה הפסיק והפריד הרמב"ם בין הדבקים דהא הו"ל להעתיק דין זה דאם שחט סתם בתר האי דינא דצריך שתהי' מחשבתו בחטאת ואשם לשם אותו החטא שבא עליו, וע"כ מוכח מזה דדעת הרמב"ם דעד כאן לא מכשרינן סתמא אלא דוקא בשאר קרבנות דסתמייהו לשם קרבן קיימי אבל בקרבנות הבאין על חטא דלא שייך בהו לומר דסתם קרבן וזבח הוא על חטא דחייבי כריתות וכה"ג בהו אי אפשר להכשיר גם אם נשחטו סתמא וע"כ הקדים וכתב הדין דסתמא כשר בקדשים אלא דוקא בתר דין העולה, ולא אחר שכתב דין החטאת ואשם ופלא גדול על הכסף משנה והלחם משנה שרצה לומר דהרמב"ם רבותא אשמעינן דאפילו עולה כשר וכש"כ חטאת ואשם:

והנראה יישב דהנה עיקר הדין דבעינן שיהא מחשבתו לשם אותו החטא שבא עליו הקרבן, ילפינן מהא דכתיב והביא את קרבנו שעירת עזים וכו' על חטאתו אשר חטא דבעינן דוקא שיביא על החטא שהוא חייב עליו, אבל לא מחלב על הדם ולא מחלב על חלב אחר, וכמבואר כ"ז ברמב"ם פרק ג' מהל' שגגות הלכה ג' אמנם מבואר שם דיש נ"מ שאם הביא על הדם החטאת שהפריש על החלב לא כיפר אבל מחלב על חלב כיפר בדיעבד וכמו דמוכח כן דעת הרמב"ם מהא דכתב בפרק ט"ו מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ו' שחטה לשם חטא אחר כגון שבאה על אכילת חלב ושחטה על אכילת דם פסולה, דמשמע בהדיא דדוקא בהביאה על חטא אחר ולא היכי שמשנה לאותו חטא גופא, וכמו דמסיים שם הלחם משנה בהלכות שגגות שם, וא"כ לפ"ז לא הי' יכול הרמב"ם לכלול גם דיני החטאת והאשם עם דיני העולה ולכתוב בתרווייהו שאם שחט סתם כשר, דא"כ הוי משמע דוקא סתם כשר אבל אם שינה מחטא לחטא פסול ובאמת גם בכה"ג כשר בדיעבד ע"כ שיכל ידיו לחלק דין החטאת והאשם מדין העולה דהתם סתם כשר ובחטאת ואשם הבאין על חטא דינם מפורש בהלכות שגגות ומעשה הקרבנות ופסוהמ"ק:

ת) עוד הי' נראה לומר בכונת הרמב"ם, דכתב דין הכשר סתמא רק בעולה ולא בחטאת ואשם דדעתו לחלק דע"כ לא מכשרינן סתמא בחטאת ואשם אלא דוקא במחשבת זבח וזובח דכיון דהבעלים מביאין הקרבן והם, עומדים ע"ג קרבנם כדאיתא בסוטה ז' ע"ב ע"כ אפילו לא חשב בפירוש לשם חטאת ולשם הבעלים סתמא הוי כפירושו, אבל לענין הא דבעינן מחשבה לשם אותו החטא בזה ל"ש כלל להכשיר סתמא, דאיך אפשר לומר על זה דסתמא כפירושו דמי יודע שהביא את הקרבן אשר הוא עומד אצל הבעלים על חטא זה שחטא ובזה דעת הרמב"ם דבעינן לשמה בפירוש והא דא"ר יוסי התם בזבחים מ"ו ע"ב דאף מי שלא הי' בלבו כלום כשר לא קאי אלא על הששה דברים שנזכרו מקודם במשנה דקאי בכל הקרבנות אבל לא על מה שהזכיר התנא בסוף דבריו לענין חטאת, דבזה הא גזרת הכתוב דבעינן על חטאתו אשר חטא דוקא, וע"כ הוכרח הרמב"ם להפסיק בין דין העולה לדין החטאת שהביא דצריך לחשוב לשם אותו חטא שבא הקרבן עליו, דלענין מחשבה הזאת בעינן דוקא שיחשוב עלי' בפירוש ולא מהני בה סתמא, ועפ"ז אתי נמי שפיר הא דכתב הרמב"ם שם בעולה ושלמים וכמובא למעלה דהתם בהלכה י' הא זכר בדבריו דלא חשב כלל, א"כ זהו דוקא בעולה ושלמים יש להכשיר אבל בחטאת ואשם נהי נמי דסתמא כשר בהו אבל עכ"פ צריך לחשוב בעת הקרבתם לשם אותו החטא שבאים עליו ואם לא חשב כלל באמת פסולים החטאת והאשם ע"כ דקדק וכתב רק בעולה ושלמים והא דלא הזכיר הרמב"ם מזה בהלכות פסולי המוקדשין י"ל דכיון שהזכיר שם בפרק ט"ו הלכה ג' דחטאת צריך שיקריבה לשם אותו החטא שבאה החטאת עליו ממילא ידעינן דאם לא הקריבה לשם אותו החטא אין דינה אלא כשאר קרבן דעלמא אבל אין עלי' שם חטאת כלל וזה ברור בעה"י:

ט) ונראה ראי' לדעת הרמב"ם דהיכא דשוחט לשם חולין גרע מסתמא, דהנה שם בזבחים ג' ע"א פרכינן על הא דאמר ר"י אמר רב חטאת ששחטה לשם עולה פסולה לשם חולין כשרה אלמא דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה והא תנן כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול ואפילו לשם עכו"ם, והקשו בתוס' ובשיטה מקובצת דאמאי לא פריך נמי ממתניתין דזבחים דאמרינן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים דמשמע אפי' לשם חולין נמי לא עלו לשם חובה ואין קושיא זו אלא דוקא אי נימא דהיכא דשחט לשם חולין הוי ממש כסתמא דכשר ומרצה אבל אי נימא כשיטת הרמב"ם דאף דכשר אבל אינו מרצה מרצה ודין זה דאינו מרצה יהא נמי שייך בכל הקרבנות אפילו היכי דשלא לשמן אינו פוסל א"כ אין התחלה לקושיית התוס' דאף לרב דס"ל דלשם חולין כשר היינו דכשר לקרבן אבל אינו מרצה ע"כ שפיר תנינן הכא במשנה דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן ואפילו לשם חולין כשרין ואין עולין לבעלים לשם חובה והא דפסק גבי פסח דפסול לגמרי אם נשחט לשם חולין הוא משום דילפינן מקרא דואמרתם זבח פסח הוא:

וראיתי בספר אחד שכתב בטעמו של הרמב"ם דדוקא לענין חטאת דהוי קדשי קדשים מחשבינן חולין לאינה מינה וע"כ אינן פוסלין אבל לגבי פסת דהוי קדשים קלים י"ל דחולין הוי כמינה דפסח ע"כ כיון דשלא לשמו פוסל גם לשם חולין נמי פוסל, ואין זה נכון כלל דודאי באמת אי הוה אמרינן דהא דחטאת ששחטה לשם חולין כשרה הוא מטעם דלאו מינה אינה פוסלת לא שייך כלל לחלק ולאמר דכשרה ואינה מרצה, ולרבא הכא י"ל דכשרה לגמרי אבל הרמב"ם אינו פוסק אלא כמסקנת הש"ס בזבחים דהטעם דאין חולין פוסלין הוא משום גזרת הכתיב, דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים ע"כ לפי סברא זו יש לחלק דאין מחללין לפוסלן לגמרי אבל עכ"פ הוי שלא לשם חטא וע"כ אינן מרצין וכן פסק הרמב"ם בפירוש דהא דאמרינן דאין מחשבת חולין פוסלת הוא משום דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל, כמבואר בפט"ו מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ה' ולפי סברא זו אין לחלק בין חטאת לפסח והו"ל למיפסק גם גבי פסח דכשר ואינו עולה לחובה:

י) ולכאורה הי' נראה לומר עפ"י מאי דקשה לכאורה דל"ל קרא לפסול בפסח שלא לשמה הא הפסח נשחט אתר התמיד ובאמת הו"ל למיפסל משום קרא דדרשינן עלי' השלם כל הקרבנות כולן וכמבואר בפסחים ע"ג ע"ב דמשום האי מיפסל אי שחטו אחר התמיד, אלא דגזרת הכתוב הוא דפסח נשחט אחר התמיד אבל אין זה אלא כשהפסח הוא כשר כדינו ועולה לחובה אבל כל שאין עליו שם פסת א"כ הוי כשאר קרבן ונפסל מטעם שנשחט אחר התמיד וצריך לומר דבאמת ע"ז שיהא הפסח נפסל שלא לשמו לא בעינן קרא דהא הוא פסול משום דנשחט אחר התמיד אלא דהא יש נ"מ דאי נפסל מטעם עלי' השלם טעון עיבור צורה אבל אי פסולו מטעם שנשחט שלא לשמו הוי פסולו בגופו וישרף מיד, וכמבואר כ"ז בסוגיא דפסחים ע"ג ע"ב והשתא לפ"ז י"ל דהא דהביא הרמב"ם קרא דואמרתם זבח פסח הוא אין כונתו להוכיח מזה דאפילו נשחט לשם חולין פסול דאין מזה שום ראי' אלא דמוכיח מזה דבעינן דוקא לשמו ושלא לשמו פסול, וממילא גם אי נשחט לשם חולין אי אפשר להכשירו לגמרי ודינו כחטאת דעכ"פ אינו עולה לחובה וא"כ ממילא פסול משום קרא דעלי' השלם כל הקרבנות כולן ואין חילוק בין פסח לחטאת בדין זה אלא עיקר הגורם משום דנשחט אחר התמיד אמנם אחר העיון יש לדחות דהא דאיצטריך קרא לפסול בפסח שלא לשמו משום דאי הוי פסלינן רק לפי שנשחט אחר התמיד י"ל דקרא אתא להיכא דלא היו תמידין לצבור דהתם ליכא לפוסלו משום עלי' השלם ואפ"ה נפסל משום שלא לשמו, גם באמת נראה דעת הרמב"ם פ"א מהל' תמידין ומוספין הלכה דאף דאין מקריבין שום קרבן אחר תמיד של בין הערבים אבל מכל מקום אין זה אלא מצוה לכתחלה ולא לעכב ולפסול את הקרבן שהקריבו אחר התמיד, וסוגיא דפסחים ע"ג ע"ב דמשמע דמיפסל הקרבן אם נשחט אחר התמיד או דסוגיא זו אזלא כמו שפירשו התוס' ביומא ל' ע"ב או די"ל דכל הני סוגיות דהוכיחו מהן התוס' שם דאין מצוה זו של עלי' השלם אלא לכתחלה ולא לעכב פליגי אסוגיא דפסחים והסוגיא דשם אזלא לפום התוספתא שהביאו התוס' ביומא ומנחות מ"ט ע"ב דאפי' בדיעבד מעכב אבל אנן קיי"ל כסוגיות דש"ס דילן דאין מצוה זו אלא לכתחלה, וע"כ העיקר בכונת הרמב"ם דאם נשחט הפסח לשם חולין פסול ילפינן מקרא דואמרתם זבת פסח הוא דבעינן אמירה לשם זבח פסח דוקא והיכא דשחט לשם חולין גרע מסתמא די"ל דסתמא כפירושו שהוא לשם זבח פסול מה שאין כן במפרש לשם חולין בהדיא וע"כ הביא ע"ז קרא דואמרתם זבת פסח הוא כדאיתא בירושלמי כנלע"ד:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה