אור ברסלב
הדרת בנימין הדר המקדש › הקדים עולה לחטאת אם היא כשרה

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר המקדש · הקדים עולה לחטאת אם היא כשרה

חייבי עולת העוף אם יכולים לפטור עצמם בעולת בהמה

א) דעת התוס' בפסחים נ"ט ע"א ובקדושין י"ג ע"א ובזבחים ה' ע"א ובמנחות ד' ע"ב דהא דקיי"ל חטאת קודמת לעולה אין זה אלא מצוה לכתחלה אבל בדיעבד כשר אם הקדים העולה להחטאת, והוכיחו זה מהא דאיתא בקנים פ"ב האשה שהביאו חטאתה ומתה יביאו יורשים עולתה עולתה ומתה לא יביאו יורשים חטאתה ומשמע הא היא בעצמה היתה יכולה להביא חטאתה אף דהקדימה להקריב העולה וע"כ דאין ההקדמה אלא מצוה לכתחלה בלבד:

והנה התוס' בקדושין י"ג כתבו דמשמע קצת מכאן דאין זה אלא מצוה לכתחלה ונראה בכונתם דבאמת אין מכאן ראי' דהא י"ל דהיא בעצמה היתה יכולה להקריב חטאתה ולהקריב עולה אחרת מחדש, אבל היורשין אין יכולים להקריב החטאת אפי' אם ירצו להקריב עולה אחרת וע"כ כתבו דאין כאן משמעות גמורה אלא הוכחה במקצת:

וראיתי בריטב"א קדושין שם שדעתו דאפי' בדיעבד מעכב אם הקריב העולה קודם לחטאת ודחק טובא ליישב דל"ל לטעמא דחטאת שמתה בעלי' תיפוק לי' דהקדימה העולה קודם החטאת, והנה במשנה אינו מבואר כלל הטעם דע"כ אין מביאין חטאתה משום דהוי חטאת שמתו בעלי' ושפיר י"ל דאין מביאין חטאתה משום דהקדימה העולה לחטאת וגם עיקר הקושיא דל"ל לטעמא דחטאת שמתו בעלי' הא בלא"ה א"א להקריב מטעם הקמת עולה לחטאת אינו מובן דהא אי לאו טעמא דחטאת שמתו בעלי' היו יכולין היורשים להקריב החטאת ולהקריב עולה אחרת אח"כ אבל מטעם חטאת שמתו בעלי' אי אפשר כלל להקריב עוד את החטאת ובאמת התוס' כתבו רק דמשמע קצת דאין זה עכובא:

ובעיקר ראיית התוס' הי' נראה לומר עפ"י מאי דמצאתי בשיטה מקובצת זבחים צ' ע"א אות כ' בשם הר"ר יחיאל דע"כ לא אמרינן דחטאת קודמת לעולה אלא דוקא היכא דיש לו חטאת ועולה בזה אמרינן דלעולם מקדימין חטאת לעולה, אבל אם אין לו אלא אחת יכול להקריב אותה לעולה וכשיזדמן לו עוד יקריב אותה לחטאת, וא"כ י"ל דהא דאמרינן דאם הקריבה העולה לא יביאו יורשים חטאתה דהיא בעלמה היתה יכולה להקריבה, היינו כגון שלא היתה לה אלא עולה בלבד בשעת ההקרבה אבל היכא דיש לה חטאת ועולה אם הקריב העולה תחלה אין מקריבין החטאת אפי' בדיעבד, ויש להוסיף על דברי השיטה מקובצת דאפי' אי נימא דאם יש לה רק עוף אחד צריכה להקריבו לחטאת תחלה אבל היכא דהי' לה חטאת ועולה ונאבד העוף של חטאת או מת ולא נשאר לו אלא העולה דבזה הרשות להקריב העולה תחלה ואם אח"כ יזדמן לה חטאת הרשות בידה להקריבה אף שבאה אחר העולה וכה"ג מיירי מתניתין דקנים ע"כ אם האשה לא מתה היתה מקריבה חטאתה:

ב) אלא דלפ"ז יש להקשות מהא דאיתא בפסחים נ"ט ע"א דס"ל לר"י בנו של ריב"ב דקרבנו של מחוסר כפורים בכל ימות השנה קרב אחר התמיד ומוקמינן לה בחטאת העוף דאין למזבח אלא דמה ובאופן דקרב כבר אשמו ופרכינן והא איכא עולה וכ"ת שקרבה עולתו הא קיי"ל דחטאת קודם לעולה, ואי נימא כשיטת הר"ר יחיאל שהובאה בשיטה מקובצת דהיכא דאין לו אלא עולה יכול להקריב העולה קודם א"כ הא מצינן למימר כגון שקרבה העולה קודם משום שלא הי' לו קרבן אחר ואח"כ נזדמן לו גם חטאת ומוכרח מכאן דאין חילוק ואפי' אם אין לו חטאת קודמת:

והנראה בזה דע"כ לא מפלגינן בין אם אין לו אלא עולה להיכא דהי' לו שניהם אלא דוקא בעולת יולדת, וכמו שפירש שם למקראה הקדימה הכתוב, אבל בשאר חייבי' עולה וחטאת אין נ"מ וחייב להקדים לעולם את החטאת וע"כ התם בפסחים דמיירי בחטאת ועולה של מצורע אין לחלק בי הי' לו שניהם ללא הי' לו אלא אחד, אבל בנדון דהתוס' ממשנה דקנים דהתם מיירי ביולדת שפיר י"ל דיש נ"מ בין היכא שהיו לה שניהם בין לא הי' לה אלא אחד דהיכא דיש לה שניהם צריכה להקדים את החטאת ואם אין לה אין צריכה להקדים והמשנה מיירי כגון שבשעה שהקריבה את העולה לא הי' לה חטאת עדיין ע"כ לא נפסלה משום שהקדימתה:

עוד הי' נראה ליישב דהנה יש להבין דמאי נ"מ בין היכא שאין לו אלא אחד להיכא שיש לו שניהם, ונראה לומר דהיכא דיש לו שניהם הוי כלכתחלה ולכתחלה צריך להקדים החטאת, אבל היכא שאין לו אלא אחד הוי כדיעבד וא"כ אין זה אלא אי נימא דדיעבד אם הקדים עולה לחטאת כשר אבל אי נימא דגם בדיעבד פסול ל"ש כלל לחלק בין היכא שיש לו שניהם להיכא שאין לו אלא אחד והשתא אתי שפיר דהא התם בפסחים קיימינן לפום הסברא דלא מהני הקדמת עולה לחטאת אפי' בדיעבד, ע"כ א"א כלל לחלק בין היכא שיש לו שניהם להיכי שאין לו אבל למסקנא דיש חילוק בין לכתחלה לדיעבד שפיר יש לחלק בין היכא שיש לו ובין היכא שאין לו, אמנם אין זה אלא לשיטת הר"ר יחיאל די"ל דגם הוא הולך בשיטת התוס' דהקדמת חטאת לעולה אינה אלא מצוה לכתחלה אבל לשיטת הריטב"א דאפי' בדיעבד פסול, וא"כ י"ל דגם הר"ר יחיאל ילך בשיטתו דראיות התוס' אינן מוכרחות י"ל דהא דס"ל דיש נ"מ בין יש לו לאין לו אין זה אלא בעולת יולדת אבל בשאר חייבי חטאות ועולות אין נ"מ בין יש לו לאין לו:

ג) וראיתי להתוס' בזבחים ה' ע"א וכן הוא בחידושי הרשב"א קדושין י"ג ע"א שכתבו דכיון דמסקינן בפסחים נ"ט דלא הוי אלא למצוה בעלמא גבי מצורע ילפינן מזה לכל מקום דאינה אלא למצוה ולא לעכב, ולכאורה קשה לפי הס"ד שם בפסחים דהוי גם לעכובא בעולת מצורע, א"כ איך תפרנס הגמ' המשנה דקנים דמוכרת דלא הוי אלא למצוה וא"כ ע"כ דאין הכרח מכאן דיש לפרש דע"כ אין מביאין החטאת משום הקדמת העולה א"כ ממילא ה"ה דאין שום הכרח לחדש דבכל דוכתי אינה מעכבת ההקדמה, הן אמת די"ל דבאמת הוי ידעינן גם בס"ד דאין זה אלא למצוה ולא לעכב, אלא דהוי ס"ל דגבי מצורע דכתיב בה הוי' מעכב אפילו בדיעבד וע"כ חידש לנו דגם במצורע אין זה אלא למצוה וממילא דכש"כ בכל דוכתי דאיו ההקדמה מעכבת, אבל הא לא כתבו כן רק דממצורע ילפינן לכל דוכתי ואולי כונתם ג"כ דילפינן מכח קל וחומר אבל אין לשונם משמע כן:

והרשב"א שם כתב לפי דבריו לתרץ דברי הספרא ויקרא דאמרינן התם דאם הקריב העולה מקריב החטאת אח"כ והיינו דילפינן ממצורע אלא שתמה דדברי התו"כ סוחרים המשנה דקנים הנ"ל דאם קרבה עולתה אין מקריבין היורשים את החטאת, אמנם התוס' במנחות ד' ע"ב הביאו נמי דברי התורת כהנים שהזכיר הרשב"א וכתבו דט"ס הוא, וצ"ל יכול אם הביא עולתו ומת יביאו יורשים חטאתו ת"ל אחד לחטאת ואחד לעולה, ונראה לפרש כונת החו"כ לפי גירסת התוס' דילפינן מדכתיב האחד חטאת והאחד עולה דבעינן דוקא שיקדים החטאת להעולה והכא הא הקדים העולה, ולפי זה מוכח כשיטת הריטב"א קדושין י"ג ע"א דאפי' בדיעבד מעכב אם הקדים העולה קודם לחטאת, ואולי י"ל בכונת התו"כ דכיון דכתיב האחד חטאת והאחד עולה לא הכשירה התורה להקריב אח האחד לעולה אלא א"כ הקריב את האחד לחטאת אבל אם לא הקריב האחד חטאת אי אפשר להקריב אח האחד הנשאר לעולה וא"כ בשאר דוכתי אין קפידא ואפי' אם הקדים העולה להחטאת נמי בדיעבד כשר להקריב אח"כ החטאת וא"כ אדרבא מכאן ראי' דאין זה אלא למצוה ולא לעכב:

אמנם בעיקר הסתירה מהתו"כ להמשנה דקנים הי' נלע"ד ליישב דע"כ לא אמרינן דאין היורשים מביאים את החטאת אם כבר הקריבו העולה אלא דוקא בחטאת של יולדת דהתם כך דין התורה להקריב כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת, א"כ החטאת שנשארה אחרי מיתתה יש עליו דין חטאת גמורה ע"כ אין מקריבין אחר מיחה אבל קרא דאחד לחטאת ואחד לעולה הא כתיב גבי קרבן עולה ויורד דמדין התורה אינו חייב אלא כשבה או שעירה לחטאת אלא דבעניות חם רחמנא עלי' והרשות בידו להביא במקום החטאת שני תורים או בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת א"כ אין החטאת חטאת גמורה דהא במקום החטאת צריך להביא נמי אחד לעולה ובחטאת כזאת לא נאמרה ההלכה דחטאת שמתו בעלי' למיתה אזלא ע"כ ס"ל להתו"כ דהכא באמת מקריבין החטאת גם אחר מיתה ואף דלא מצינו בשום מקום לחלק אבל דעת התורת כהנים לחלק בין חטאת יולדת לחטאת עולה ויורד:

ד) ומצאתי בשיטה מקובצת שם במנחות דהביא בשם הר"ר יחיאל לתרץ דהא דס"ל להתו"כ דיורשין מביאין גם חטאת העוף לאחר מיתה היינו דוקא בחטאת העוף דכי גמירי הלכה למשה דחטאת שמתו בעלי' למיתה אזלא אין זה אלא בחטאת בהמה אבל בחטאת העוף ליכא הלכה ע"כ מקריבין אותה גם אחר מיתה, והא דמתה גבי יולדת היינו משום דהתם לא באה לכפרה דהא לא חטאה אלא דהוי מכשיר ומכשיר ליכא לאחר מיתה ונראה כונתו דכפרה שייכא נמי במתים כדאי' סוף פ"ק דהוריות ע"כ חטאת יכולה להיות גם אחר מיתה, אבל חטאת יולדת דאתי להכשירה לאכילת קדשים לא שייך להביא לאחר שהבעלים כבר מחו ואינם עוד בעולם ע"כ אי אפשר לומר דיקריבו היורשים חטאתה לאחר מיתה:

אלא שהקשה ע"ז השטמ"ק מהא דאיתא ביומא מ"א ע"ב דמטמא מקדש עני שהעשיר וכבר לקח חטאת העוף לחובתו אזלא למיתה א"כ חזינן דגם בעופות אמרינן דלמיתה אזלי, נראה כונת השיטה מקובצת דהיכא דהי' עני והעשיר הו"ל כאלו מתו הבעלים הראשונים העניים, וע"כ אזלא למיתה ואי נימא דליכא דין חטאת שמתו בעלי' לא שייך בזה לומר דתמות, אבל לענ"ד נראה דאף אי נימא דליכא הלכה למשה על חמש חטאות המתות של קרבן עוף מ"מ אין זה אלא בנוגע על אלה חמש החטאות דמסברא הו"א דלא ימותו ובאה ההלכה ע"ז דימותו אבל היכא דאמרינן דימוחו מכח הסברא בזה ל"ש כלל לחלק בין עוף לבהמה והדבר ברור דאף אי נימא דליכא הלכה בעוף דתמות מ"מ אם נעשית מחוסר אבר דא"א להקריבה וליכא בה פדיון כדאיתא במנחות ק' ע"ב בודאי דמתה ה"נ בשאר ענינים הוי כאינה ראוי להקרבה ואמרינן בה תמות מהסברא, וע"כ התם ביומא דהקדישה מעניותו וכשנעשה עשיר אינה ראוי' עוד להקרבה ע"כ ממילא אזלא למיתה ודמי לחטאת יולדת דס"ל דמתה כיון דבאה להכשיר ולא הכשירה, אבל בתורת כהנים דהתם מיירי בחטאת שמתו בעלי' דהוי מחמש חטאות המתות בזה שפיר י"ל כמו שכתב השיטה מקובצת דלא נאמרה ההלכה אלא בבהמה:

אלא מאי דמשמע מדברי השיטה מקובצת דאי לא נאמרה הלכה דין הוא שמקריבין את החטאת של עוף שמתו בעלי' לכאורה יש להעיר ע"ז דהא איתא בב"ק ק"י ע"ב דמן הסברא הו"א דחטאת שמתו בעלי' תיפוק לחולין דאדעתא דהכא לא קדשה אלא דהלכתא גמירי לה דלמיתה אזלא וא"כ בחטאת העוף דליכא הלכתא גמירי לה ממילא הו"ל למימר דנפקא לחולין מטעם הקדש טעות, ונראה לומר דהתם בב"ק קיימינן לפום סברא דאין כפרה למתים ע"כ שפיר י"ל דהיכא דמת הוי הקדש טעות דאדעתא דהכא לא קדיש ובפרט דכיון דקיי"ל דמתה א"כ לא תיהו להמת שום כפרה ע"כ שפיר הוי כמקח טעות והקדש טעות, אבל לפום סברת השיטה מקובצת דאיכא נמי כפרה למתים א"כ ל"ש כלל לומר בזה דהוי הקדש טעות כיון דיש להמקדיש ג"כ כפרה לאחר מיתה, וע"כ שפיר כתבו השיטה מקובצת דאי ליכא הלכתא גמירי לה בחטאת העוף מקריבין אותה למזבח:

אלא דיש להתפלא למה לא העיר נמי מהא דאיתא בגיטין כ"ח ע"ב דהשולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים ומוקמינן לה בגמ' דמיירי בחטאת העוף ואי נימא דלא אמרינן בחטאת העוף שמתו בעלי' מתה א"כ ל"ל לטעמא דהוא בחזקת שהוא קיים תיפוק לי' דאפי' מת נמי מצינן להקריבה, ומצאתי בשער המלך פ"ד מהל' פסולי המוקדשין שהביא דברי השטמ"ק הנ"ל בשם גליון, והעיר נמי מהא דגיטין הנ"ל וכתב לתרץ דלפי מאי שכתב השטמ"ק דחטאת יולדת אין מקריבין אחר מיתה משום דאתי להכשיר בקדשים הה"נ דאין מקריבין גם חטאת העוף של זב דג"כ אתי להכשיר בקדשים, אבל לא העיר כלל דאמאי, לא הקשה השיטה מקובצת גם מהאי דגיטין, ואפשר לומר דאפילו נימא דמקריבין גם חטאת העוף לאחר מיתה אבל אין מקריבין אותה לשם בעלים אלא סתמא, אבל היכא דמקריבין בחזקת שהוא קיים מחויבין להקריב לשם הבעלים ואם שינה פסול ע"כ נקט דוקא בחזקת שהוא קיים:

ה) והנה הרמב"ם בפ"א מהל' מחוסרי כפרה הלכה י"ג כתב האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשים עולתה, ולא הביא סיום המשנה דאם הביאה עולתה לא יביאו יורשים חטאתה ולא העירו בזה נו"כ, ואין לומר דסמך עצמו על הא דכבר הביא בפ"ד מהל' פסולי המוקדשין דחטאת שמתו בעלי' למיתה אזלא א"כ הדבר פשוט דלא יביאו יורשים חטאתה דהא גם במשנה דתמורה כ"א ע"ב ומעילה י' מבואר כבר דחטאת שמתה בעלי' למיתה אזלא ומכל מקום הוכרח התנא לשנות דין זה גם הכא דלא נימא דאין דין זה אלא בחטאת בהמה ולא בחטאת העוף א"כ גם הרמב"ם הי' לו להעתיק דין זה לאשמעינן דגם בחטאת העוף אמרינן דין זה דחטאת שמתו בעלי' למיתה אזלא, וע"כ צ"ל דהא דאין היורשין מביאין חטאתה אין הטעם משום דהויא חטאת שמתו בעלי' דבאמת בעוף לא נאמרה הלכה דחטאת שמן בעלי' אזלא למיתה אלא הטעם הוא דבעינן להקדים החטאת להעולה והכא הא כבר הקדימה העולה להחטאת ודעת הרמב"ם כשיטת הריטב"א דאפי' בדיעבד פסול אם הקדים עולה לחטאת ולא כדמשמע מדברי המל"מ דדעת הרמב"ם כהתוס' ודין זה לא הוצרך הכא להביא דהא כבר הביא בפ"ט מהל' תמידין ומוספין דחטאת קודמת לעולה, והא דמשמע בפרק י' מהל' פסולי המוקדשין דאם הקריב עולה קודם לחטאת כשרה בדיעבד י"ל דיש נ"מ בין הנושאים דדוקא היכא דיש חטאת ועולה של שני בני אדם או של ענינים אחרים דאף דמדינא צריך הכהן להקדים את הקרבת החטאת קודם הקרבת העולה אבל אין זה אלא היכא דהדבר נוגע רק לענין הקרבת הכהן בלבד, אבל היכא דהבעלים נתחייבו להקריב חטאת ועולה בזה אמרינן דאין הבעלים יוצאים ידי חובתם אלא א"כ הקריבו החטאת קודם העולה וע"כ ביולדת דהדבר נוגע לענין הבעלים בזה שפיר י"ל דדעת הרמב"ם דאם הקריבה העולה קודם א"א עוד להקריב את החטאת אח"כ, ואף דלא ביאר זה הרמב"ם בשום מקום וא"כ הי' לו לכתוב זה בפירוש אבל באמת כיון דהעתיק דצריכה להקריב חטאת ועולה ממילא מובן דכ"ז שלא הקריבה כסדר התורה לא יצתה ידי חובתה:

ועפ"ז מבואר לשון הרמב"ם פ"ט מהל' פסולי המוקדשין הלכה א' שכתב קן סתומה שפרח ממנה גוזל לאויר או שפרת לבין העופות שימותו כולן יקח זוג לשני, וקשה למה שינה לשון המשנה דקנים דשם איתא שפרח לבין חטאות המתות והוא שינה הלשון או שפרת לבין העופות שימותו כולן ונראה כונתו לפרש דהגוזל פרח לבין העופות שימותו כולן היינו בתערובות של חטאת ועולה דמבואר במשנה דימותו כולן, וכן הוא בפי' הרע"ב שם והיינו דדעתו דלא נאמרה הלכה בחמש החטאות דלמיתה אזלי אלא דוקא בחטאת בהמה אבל בחטאת העוף ליכא הלכה ע"כ לא פירש כפשוטו דמיירי שפרת בחטאות המתות אלא פירש שפרח בין התערובות, שוב מצאתי בשער המלך פ"ד מהל' פסולי המוקדשין שגם הוא כתב כן לפרש דעת הרע"ב אבל לא הרגיש כלל שכן היא גם דעת הרמב"ם בפירוש המשניות וכן מוכרת לפרש לשונו בחבורו, דזה הוי במתות מחמת תערובות חטאת בעולה וכל עיקר הדין של המשנה הוא דכיון שהמצוה להקריב חטאת קודם לעולה שוב אין ביד היורשים להקריב החטאת כיון שכבר קרבה עולתה, ועפ"ז מדוקדק לשון המשנה דנקט האי דינא דוקא ביורשים דהא מילתא דפשיטא הוא דאי אפשר ליורשים להביא חטאת כיון דהוי חטאת שמתו בעלי' וע"כ דבאמת הכא ל"ש כלל דין דחטאת שמתו בעלי' כיון דהויא חטאת העוף אלא דהטעם דאין מקריבין חטאתה הוא דכיון שהקדימה הקרבת העולה שוב אין מוטל עוד חיוב על היורשים להקריב החטאת הן אמת די"ל דהא דנקט האי דינא דוקא ביורשין אף דמילתא דפשיטא משום דבתו"כ הא מבואר להיפך דהיורשים מחויבים להביא החטאת לאחר מיתה וצ"ל בטעם התו"כ אף דהוי חטאת שמתו בעלי' משום דזה לא הוי חטאת שמתו בעלי' משום דכיון דכבר קרבה העולה הוי כמו שגם החטאת נקרב מחיים ע"כ אתא לאשמעינן דלא כסברת התו"כ אלא דכמו דאמרינן דהוי חטאת שמתו בעלי' דלמיתה אזלא אם לא קרבה העולה ה"נ דינה גם אם כבר הביאה העולה מחיים:

ו) אלא דלפ"ז יקשה טובא מהא דכתב הרמב"ם בפ"ד מהלכות פסולי המוקדשין הלכה י"ד דהשולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים, במה דברים אמורים בחטאת העוף או בחטאת בהמה של אשה, ולפי שיטתו דהלכה למשה דחטאת שמתו בעלי' תמות לא נאמרה על חטאת העוף א"כ ל"ל למימר דמקריבין אותה בחזקת שהוא קיים הא אפי' אם מת המשלח ג"כ יכולין להקריב, ואין לומר דאתא לאשמעינן דמקריבין אותה לשם הבעלים ולא סתמא, דהא לא ביאר זה בשום מקום איך להקריב חטאת שמתו בעלי' של עוף אם מקריבים לשם בעלים או מקריבין אותה סתם ואפילו אם נדחוק ולפרש דע"כ הקדים הרמב"ם דין דחטאת העוף לדין קרבן אשה אף דבגמ' גיטין כ"ח ע"ב איתא אוקימתא דמיירי בקרבן נשים קודם אוקימתא דמיירי בחטאת העוף משום דדעתו דעיקר הא דהוצרך לאשמעינן דמקריבין אותה בחזקת שהוא קיים הוא משום דמיירי נמי בחטאת בהמה אבל הא משנה ערוכה היא דהשולח חטאתו ממדינת הים מעמידין את המשלח בחזקת שהוא קיים ומוקי לה רב פפא דמיירי בחטאת העוף הרי דגם אי מוקמינן בחטאת העוף נמי בעינן לטעמא דמעמידין אותו בחזקת שהוא קיים ואין לומר דבהא גופא פליגי רב יוסף ורב פפא דרב יוסף ס"ל דליכא הלכה בחטאת העוף שמתו בעלי' שתמות ע"כ מוכרח לאוקמי בקרבן נשים, ור' פפא ס"ל דאין נ"מ ואפילו חטאת העוף שמתו בעלי' נמי אזלא למיתה ע"כ מצינן לאוקמי גם בחטאת העוף דבעינן לטעמא דהמשלח בחזקת קיים דא"כ אמאי פסק הרמב"ם כרב יוסף ולא כרב פפא דהא הוא בתרא לגבי רב יוסף ובכל, דוכתי הא קיי"ל כבתראי ואין לומר דע"כ לא ס"ל להרמב"ם דלא אמרינן גבי חטאת העוף שמתו בעלי' דלמיתה אזלא אלא גבי חטאת יולדת משום דלא אתי על חטא ע"כ דינה כעולה, וכדאמרינן בס"ד האי סברא בזבחים ט' ע"ב אבל חטאת העוף של קרבן עולה ויורד דאתי על חטא דינה כחטאת בהמה דאמרינן בה חטאת שמתו בעלי' תמות והמשנה דגיטין מיירי בחטאת העוף של חיוב עולה ויורד ע"כ מוכרחין לטעמא דהמשלח הוא בחזקת שהוא קיים, דא"כ גם גבי חטאת בהמה דלא אתיא על חטא נמי נימא דהויא כעולה ולא נימא בה חטאת שמתו בעלי' למיתה אזלא, ובהדיא אמרינן בנזיר כ"ד ע"א דגם גבי חטאת נזיר דלא אתיא טל חטא לדידן דקיי"ל דלא כר"א הקפר דגם כן שייך בה דין דחטאת שמתו בעלי' דלמיתה אזלא, וכן משמע מפשעות וסתימת דברי הרמב"ם פ"ד מהל' פסולי המוקדשין דבכל החטאות בעולם שייך דין זה:

והנראה בדעת הרמב"ם דע"כ לא אמרינן דגבי חטאת העוף שמתו בעלי' לא אמרינן דלמיתה אזלא אלא דוקא חטאת העוף של זב וזבה ויולדת, דכך דינן לכתחלה מגזרת התורה שלא להביא אלא קרבן עוף בלבד ע"כ שייך גבייהו לומר דהלכה למשה דחטאת שמתו בעלי' למיתה אזלא לא נאמרה גבי חטאת העוף, אבל חטאת עוף דקרבן עולה ויורד הא עיקרה לא ניתנה למחויבי קרבן עולה ויורד אלא חיוב קרבנם הוא להקריב קרבן חטאת של בהמה אלא דהיכא דהוא עני החליפה לו התורה חיוב קרבן חטאת הבהמה בחיוב חטאת של עוף בזה י"ל דכיון דהיא באה במקום חטאת בהמה דינה ממש כשאר חטאת בהמה וכמו דאמרינן בהו חטאת שמתו בעליהן למיתה אזלי ה"נ גבי קרבן חטאת העוף של קרבן עולה ויורד, וכה"ג אמרינן בזבחים צ' ע"א דכל מקום שהעוף בא תחת בהמה דין העוף כדין הבהמה ואם היתה חטאת קודמה גם לעולת בהמה אף דבכל דוכתי עולת בהמה קודמת לעולת העוף וה"נ דכוותי' דכיון דחטאת העוף של חייבי קרבן עולה ויורד באה במקום חטאת בהמה דינה בזה כחטאת בהמה דאמרינן בה חטאת שמתו בעלי' למיתה אזלא ול"ש בזה לומר דהלכה לא נאמרה אלא על בהמה דהא ג"ז הוי כחטאת בהמה ואף דשיטת השיטה מקובצת שם במנחות דאמרינן איפכא וקרבן יולדת תמור מקרבן עולה ויורד, דבקרבן יולדת אמרינן גבי חטאת העוף דתמות וגבי קרבן עולה ויורד לא אמרינן דתמות אבל אין הרמב"ם אחראי לסברת השיטה מקובצת וי"ל דדעתו להיפך דקרבן יולדת הוי חטאת העוף ע"כ ל"ש בזה דתמות אבל קרבן עוף דעולה ויורד דינו ממש כקרבן תטאת בהמה:

ז) אמנם לפי המבואר לכאורה יקשה אמאי דחק הרמב"ם בפי' בפי' המשניות לפרש הא דאיתא במשנה דאם נתערבה בין חטאות המתות היינו בתערובות של חטאת ועולה שנתערבו ביחד ולא כפשוטו שפרח בין חטאות המתות של קרבן עולה ויורד דגם בהו אמרינן האי דינא דחטאת שמתו בעלי' אזלא למיתה ובאמת הוא דוחק גדול לכאורה לפרש דקאי על תערובות חטאת בעולה דא"כ למה נקט דוקא חטאות המתות, דהא גם העולות דינן שימותו כמו החטאות:

אבל באמת ל"ק כלל דאף דבש"ס נזיר י"ב ע"א הובא לשון המשנה דקנים שפרח לבין חטאות המתות אבל בסדר המשנה שלפנינו ליתא כן אלא שפרת לבין המתות סתמא וגירסא זו הכריחה לפרש דכונת המשנה היא על המתות מחמת תערובות חטאת בעולה דדינן שימותו כולן, אבל אי נימא דהכונה רק על חטאות המתות הו"ל להתנא למינקט שפרח לבין חטאות המתות וא"כ מוכרח מזה דליכא הלכה למשה על חטאות העוף שמחו בעליהן שילכו למיתה וע"כ נקט התנא מילחא פסיקתא דפרח לבין תערובות חטאת בעולה המתות דבכה"ג שייך בכולן:

אלא אף דהסברא נותנת לחלק בין חטאות דזב וזבה ויולדת לחטאת העוף דקרבן עולה ויורד אבל, קשה לחדש ולחלק מסברת עצמנו דבר כזה ופשטא דמילתא משמע דאי נימא דליכא הלכה על חטאת העוף דמתו בעלי' דתמות בכל החטאות מיירי וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למה הוצרכה המשנה דגיטין ליתן טעם בחטאת העוף דמקריבין אותה בחזקת שהוא קיים כיון דאפי' אם מתה המשלחת ג"כ אין איסור להקריב חטאת העוף ששלחה דהא ליכא בזה ההלכה למשה דאזלא למיתה:

והנלע"ד בזה דהנה בזבחים ז' ע"ב פליגי רבא, ור"פ בר אמי אי אמרינן יש שינוי בעלים גם אחר מיתה, דרב פנחס בר אמי ס"ל דאפי' לאחר מיתה נמי אמרינן פסול דשינוי בעלים, אבל רבא ס"ל דליכא פסול דשינוי בעלים לאחר מיחה ודעת הרמב"ם בפט"ו מהל' פסולי המוקדשין כרבא דאין שינוי בעלים לאחר מיתה ויש נ"מ גדולה בין פסול ודאי בקדשים לפסול ספק דכל פסול שהוא מתורת ודאי ישרף מיד, אבל גבי פסול ספק דינו דתעובר צורתו ואח"כ יצא לבית השרפה וכמבואר ברמב"ם פי"ט מהל' פסולי המוקדשין הלכה ב' וא"כ לפ"ז יש נ"מ גדולה בין אי נימא דמקריבין החטאת בחזקת שהוא קיים או אם נקריבה מפני שאפי' אם מת המשלח ג"כ מותר להקריבה אם שינה בבעלים, דאי נימא דבאמת הוי לן לאסתפוקי במשלח דילמא מת אלא דמספקא שמא מת ג"כ מותר להקריב א"כ אם יש כאן פסול של שינוי בעלים אינו אלא פסול ספק שמא מת וליכא פסול שינוי בעלים וע"כ דינה דתעובר צורתה ותצא לבית השרפה, אבל אי נימא הסברא דמעמידין אותו בחזקת שהמשלח הוא קיים א"כ יש כאן פסול שינוי בעלים בודאי ותשרף החטאת מיד, וא"כ להרמב"ם לשיטתו דפסק שאין שינוי בעלים אחר מיתה הוכרח התנא להטעם דמעמידין אותו בחזקת שהוא קיים כדי שאפי' אם תארע פסלות של שינוי בעלים יהי' מקיימין בה מצות שרפה מיד ולא עבדינן בה עיבור צורה:

ועפ"ז י"ל בהא דפליגי רב יוסף ורב פפא דרב יוסף מוקי למתניתין דמיירי בקרבן נשים ורב פפא מוקי לה דמיירי בחטאת העוף די"ל דרב יוסף ס"ל, כרב פנחס דגם לאחר מיתה נמי יש שינוי בעלים, א"כ אי אפשר לאוקמי מתניתין דמיירי בחטאת העוף דא"כ ל"ל לטעמא דמעמידין אותו בחזקת שהוא קיים הא אפי' אם אינו קיים נמי יכולין להקריבו דהא גבי עוף לא נאמרה ההלכה דחטאת שמתו בעלי' למיתה אזלא אבל רב פפא דהי' תלמידו של רבא כמבואר בב"ק ס"ז ע"ב דמחליפין דברי רב פפא בדברי רבא ע"כ ודאי דס"ל כרבא דאין שינוי בעלים לאתר מיתה וא"כ לפ"ז שפיר יש צ"מ בין מעמידין איתו בחזקת שהוא קיים ודאי להיכא דמקריבין אותה בתורת ספק אי לענין אי בעי שרפה מיד או ימתין עד שתעבור צורתה, ע"כ שפיר מצינן לאוקמי מתניתין דגיטין דמיירי בחטאת העוף וא"כ באמת תרווייהו ס"ל דלא נאמרה הלכה דחטאת שמתו בעלי' למיתה אזלא גבי חטאת העוף אלא דעיקר פלוגתתם הוא אי הא דשינוי בעלים פוסל אי דוקא מחיים של הבעלים או אפי' אינם עוד בחיים וכר"ש בר אמי:

ח) עוד הי' מקום ליישב שיטת הרמב"ם שהשמיט סיפא דמתניתין דמסכת קנים דהאשה שהביאה עולתה לא יביאו יורשים חטאתה, על פי דברי השער המלך בשם, הר"י דאורליינש שהובאו בפי' הרא"ש לקנים דדין זה אי אמרינן חטאת שמחו בעלי' למיתה אזלא גם בחטאת העוף חליא אי אמרינן בחטאת צבור מחה דאי אמרינן דגם גבי, חטאת צבור דתמות ה"נ אמרינן בעוף, אבל אי נימא דבחטאת צבור לא אמרינן האי הלכה ה"נ לא אמרינן האי הלכה בחטאת העוף ולשיטה זו כתב השער המלך דמתניתין דקנים אתיא כר' יהודא דס"ל דגם גבי חטאת צבור אמרינן דנאמרה האי הלכה דימותו ע"כ אמרינן נמי גבי עוף דאין היורשים מביאים חטאתה, וא"כ לפי מאי דפסק הרמב"ם בפ"ד מהל' פסולי המוקדשין הלכה א' דאין חטאת צבור מתה א"כ גם חטאת העוף אינה מתה ע"כ שפיר השמיט האי סיפא דמתניתין דקנים מהלכותיו, ואי דהקריבה עולתה קודם לחטאת בזה דעתו דאין לחלק בין היכא דהבעלים מחויבים להקריב חטאת ועולה ובין היכא שיש לפני הכהן חטאת ועולה בכולהו אין זה אלא מצוה רק לכתחלה אבל בדיעבד אין ההקדמה פוסלת וכשיטת המל"מ מ בדעת הרמב"ם ע"כ לא הביא דין זה להלכה:

וראיתי בהגהת יעיר קנו על פירש הרא"ש קנים שהקשה שם על הר"י דאורליינש דאיך אפשר לומר דע"כ ס"ל להתורת כהנים דיכול להקריב החטאת עוף גם לאחר מיתה משום דס"ל דכולהו בחד מקום גמירי וכיון דליתא תמורת עוף וולד עוף ממילא ליתא, נמי, דין חטאת שמתו בעלי', דהא סתם ספרא הוא ר' יהודא כדאיתא בסנהדרין פ"ו ע"א ואיהו הא לא ס"ל דכולהו בחד מקום גמירי לן דהא ס"ל דחטאת צבור מתה כדאיתא ביומא ס"ב ע"א ולקני דע"כ לא פליג ר' יודא אר"ש וס"ל דאפי' חטאת צבור נאמרה ההלכה עלי' דתמות היינו דוקא בחטאת בהמה דביחיד כה"ג אפשר להיות דין זה ע"כ לא מפלגינן בין יחיד לצבור, אבל חטאת העוף דהויא מין אחר לגמרי ובין ביחיד ובין בצבור אי אפשר להיות בה תמורה או ולד ע"כ גם לר' יהודא אמרינן סברת ר"ש דכיון דליתנייהו בחד דוכתי ליכא ע"ז ההלכה אמנם כ"ז לשיטת הר"י דאורליינש אבל להרמב"ם דין זה תלוי בחברו ומאן דס"ל אין חטאת צבור מתה ס"ל דליכא הלכה על חטאת העוף דתמות ומאן דס"ל דחטאת צבור מתה הה"נ דס"ל דגם חטאת העוף שמתו בעלי' מתה, ע"כ שפיר י"ל דמתניתין דקנים אתיא כר' יהודא ע"כ ס"ל דאין מביאין יורשים חטאתה אבל לדידן גם החטאת יכולין להביא:

ט) וראיתי שם בחי"ד הרא"ש שהביא לתרץ משום הריצב"א דהא דאמרינן בתו"כ דיורשים מביאין חטאתה היינו בלא הפרישה מחיים, דבזה ל"ש לומר חטאת מחה ובמתניתין דקנים מיירי כגון שהפרישה מחיים דבזה שייך לומר חטאת שמתו בעלי' מתה, ולכאורה תמוה דהא למאן דס"ל שעבודא דאורייתא מוקמינן לה בקדושין י"ג ע"ב דאפי' לא הפרישה מחיים מכ"מ אמרינן דיורשים מביאין עולתה אם הקריבה מחיים החטאת ובכה"ג אמרינן דגבי חטאת אין מביאין אחר מיתה, ואולי י"ל דהא דפליגי אי חייבין להביא אם לא הפרישה מחיים לא קאי אמתניתין דקנים אלא לענין דינא הוא דפליגי דלשמואל ליכא חיובא רק בהפרשה מחיים ולר' יוחנן אפילו לא הפרישה מחיים וממילא אי נימא דאיכא חיובא גבי עולה אע"פ שלא הפרישה מחיים א"כ לפ"ז גבי חטאת נמי חייבין דכיון דהכא ל"ש לומר חטאת שמתו בעלי' למיתה אזלא ממילא חייבין מטעם שעבודא דאורייתא, גם י"ל דלצדדין קתני, דרישא מיירי נמי בלא הפרישה מחיים אבל סיפא דלא יביאו יורשים חטאתה מיירי דוקא בהפרישה מחיים ודוחק קצת:

ומה שהקשה שם הרא"ש על גירסת הריצב"א דאי נימא דההוכחה היא שמותר להקריב חטאת גם אחר מיתה, הא בקרא הוזכר חטאת מקודם ולא עולה ובנדון דהאשה שהביאה עולתה הא הקדימה העולה נלע"ד דכונת התו"כ היא, דכיון דכתיב ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה והו"ל למיכתב ואת השני עולה ע"כ דאתא לזה דאפי' אם אין העולה שני' אלא ראשונה מכ"מ כשר א"כ מוכרח מזה דיש ביד היורשין להביא חטאת גם אחר מיתה:

י) ומצאתי להשער המלך שם שהביא תוספתא דתמורה פ"א דהא דאמרינן חטאת שמתו בעלי' למיתה אזלא לא נאמר אלא בבהמה, דחשיב שם דהנהי דברים שיש בין בהמה לעופות דבבהמה יש בה חטאת מתה משא"כ בעופות הרי בהדיא דלא נאמרה הלכה דחטאות המתות אלא בבהמה ולא בעופות ויקשה מזה על שיטת הראשונים דלא מחלקי בכך:

ולענ"ד אין מכאן שום ראי' דהא ודאי אף אי נימא דגם בעוף נאמרה הלכה דחטאות המתות אבל ל"ש לומר אלא רק בחטאת שמתו בעלי' או נתכפרו בעלי' באחר, אבל ליכא בה ולד חטאת וליכא בה תמורת חטאת דליכא אלא בבהמה וליכא בה שעברה שנתה דשנים אין פוסלות בעוף וח"כ י"ל דכונת התוספתא דגבי בהמה י"ל בה ההלכה דחטאות המתות בכל החמש, אבל גבי עוף הא אפי' אי איכא דין חטאת מתה במתו בעלי' ונתכפרו בעלי' לא דנאמר ע"ז הלכה ב ביחוד אלא דילפינן מבהמה, ועפ"ז הי' אפשר ליישב מה דקשה דאמאי לא חשיב נמי בתוספתא הא דגבי בהמה איכא דין תמורה ובעוף ליכא דין תמורה וכמו דחשיב לעיל בתוספתא נ"מ בין קרבנות צבור ליחיד הא דגבי צבור ליכא תמורה וביחיד איכא תמורה אבל לפי הנ"ל י"ל דכיון דאמר דגבי עופות ליכא חטאת מתה נכלל נמי בזה משום דליכא בה דין תמורה, והנה ראיתי בפי' הרא"ש לקנים שכתב דלר' יהודא איכא דין תמורה בעוף והעיר עליו בהגהות יעיר קנו דלא רצינו דס"ל לר' יהודא דבר זה ואולי יצא לו מהתוספתא הזאת, אבל א"א לומר כן משום דרישא דתוספתא משמע דלא אתיא כר' יהודא דהא ס"ל דאין חטאת צבור מתה ור"י ס"ל דמתה ואולי תנא אחר הוא ולקושטא דמילתא י"ל דתנא ושייר דהא שייר נמי הא דקיי"ל דאין פדיון לעוף ובבהמה איכא פדיון וכה"ג מצינו דכ"מ:

ובעיקר הדבר הי' נראה לומר דהא דאמרינן דליכא הלכה למשה בעוף דחטאות המתות לא דתליא בפלוגתא דר' יהודא וכ"ש אי גמירי בחד דוכתא, אלא דמצינו בבכורות ט"ז ע"א דילפינן מקרא דמפריסי הפרסה טמא דיש לך אחר שיש בו סימני טהרה והוא אסור, והיינו חמש חטאות המתות וא"כ לפ"ז ליכא קרא אלא על בהמה דהיא ממפריסי הפרסה אבל בעוף ליכא קרא ואף דאיכא נמי הלכתא אבל כיון דההלכתא נסמכת ג"כ על קרא דמפריסי הפרסה ממילא ליכא למימר דאיכא הלכה מיוחדת על חטאת העוף, והא דפרכינן דל"ל קרא הא איכא הלכתא הא י"ל דאי מהלכה הו"א דאפי' בעוף מתה ע"כ איצטריך קרא דרק בבהמה, י"ל דפריך אליבא דר"ש דס"ל דכולהו בחד מקום גמירי וא"כ גם בלא קרא ידעינן דליכא הלכה בעוף:

יא) והנה ברמב"ם לא נתבאר הדין אם הקדים עולה לחטאת גבי מצורע דמפורש בפסחים נ"ט דאינה מעכבת, וכתב הצל"ח שם דדעת הרמב"ם דילפינן כל דוכתי ממצורע דכמו דגבי מצורע ליכא עכובא ה"נ בכל דוכתי ואינו מספיק כלל דעל כל פנים הוי לי' להרמב"ם להביא דין זה המפורש בגמ' ולא לסמוך אכללא, ולכאורה הי' נראה להיפך דהרמב"ם ס"ל דמעכבת ההקדמה אפי' בדיעבד כשיטת הריטב"א בכל דוכתי וע"כ סמך עצמו על הא דכתב בהלכות תמידין ומוספין והא דמבואר שם בפסחים דאינה מעכבת אין זה אלא לאוקימתא דרב חסדא שם אבל לפי מאי דמוקי לה ר"פ דהוא בתרא דמעלה ומלינה לראש המזבח לא בעינן כלל להאי חידושא דרבא ושפיר י"ל דגם חטאת מצורע אם הקדים עולתו פסולה ככל דוכתי:

אבל באמת אין אנו צריכין לכ"ז דל"ש לומר דעולה מעכבת את כפרת החטאת אם הקדימה אלא דוקא אי נימא דהיא מעכבת הכפרה וא"כ העולה היא מחוסרת זמן דנשחטה קודם החטאת וס"ל דיש מחוסר זמן לבו ביום כדאי' מנחות ה' ע"א אבל אי נימא דאין עולה מעכבת הכפרה ל"ש לפוסלה משום דהקדימה קודם החטאת דהא דין זה כבר נכלל בהקדמת חטאת לעולה ולענין עכוב הכפרה הא לא גרע מאלו לא הקריב כלל העולה דתטאת מכפרת, וא"כ לפי מאי דפסק הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות דאין עולת מצורע מעכבת ל"ש כלל להביא דין זה ודוקא התם בפסחים נ"ט ע"א דסוגיא אזלא אליבא דר"י בנו של ריב"ב דס"ל דגם עולת מצורע מעכבת הכפרה א"כ יש לדון אם הקדים העולה לחטאת מטעם מחוסר זמן בעינן לזה קרא מיוחד להכשיר את ההקדמה ולא לשיטת הרמב"ם דלא פסק כר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקא וזה ברור בעזה"י:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה