אור ברסלב
הדרת בנימין הדר המקדש › מצות שמירת המקדש

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר המקדש · מצות שמירת המקדש

כלי קודש שעשאן לשם הדיוט

א) הנה דעת הרמב"ם בפ"ת מהל' בית הבחירה הלכה ב' נראה דמצות שמירת המקדש אינה נוהגת אלא בלילה אבל ביום לא היתה שמירה, וכן נראה דעת הראב"ד בפירושו לתמיד אמנם דעת התפרש בתמיד פ"א וכן נראה דעת הרא"ש בפירושו שם דמצות השמירה נוהגת בין בלילה ובין ביום, ועיין במשנה למלך שם שתמה ע"ז ועיין במנחת חינוך פ' קרח שמיישב התמי' ועיין בהגהות חק נתן לתמיד שהביא משם ס' חזון נחום סמך לדברי המפרש:

ולכאורה קשה על שיטת הרמב"ם, דהא במלואים כתיב נחי, ושמרתם משמרת ד' כמו דכתוב במצות שמירת המקדש, ושמרו את משמרת אהל מועד, דמינה ילפינן מצות השמירה במקדש בריש תמיד ומצינו במלואים דהזהירה התורה, ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ומים, ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים לילה ויום ושמרתם משמרת ד', הרי משמע לכאורה דהכתוב הזה מזהיר על מצות השמירה כמו שהוזהרו אח"כ במקדש ואפ"ה כתיב דמחויבים לשמור בין ביום ובין בלילה, כשיטת המפרש אמנם נראה דאין כונת התורה במלואים להזהיר על מצות השמירה של המשכן, אלא הכונה היא שכל הכהנים בני אהרן יקיימו כל המצוות התלויות במקדש המוטלות עליהן, וכן כל מצוות שהזהיר להם משה בזמן המלואים, ועל פי זה מדוקדקין דברי התורה דבמלואים כתיב ושמרתם משמרת ד', ובפ' קרח גבי אזהרת מצות השמירה בכללותה כתיב, ושמרו אח משמרת אהל מועד, והיינו דגבי מלואים אזהרת השמירה באה על קיום כל מצוות התורה שהוזהרו במלואים עפ"י הקב"ה ע"כ כתיב ושמרתם את משמרת ד' אבל בפ' קרח נאמרה האזהרה ביחוד על מצות השמירה ממש ע"כ כתיב ושמרו משמרת אהל מועד היינו מצות השמירה שהוזהרו לשמור משום כבוד אהל מועד:

ב) ולכאורה הי' נראה לומר דתליא בפלוגתא דאמוראי, דהנה ביומא ה' ע"ב אמרינן דכל הכתוב במלואים מעכב אפי' מאי דלא כתיב בפ' עשיי' וס"ל לרב נחמן בר יצחק התם דילפינן ג"ש פתח פתח, ורב משרשיא ס"ל דילפינן מגופא דקרא דכתיב ושמרתם את משמרת ד' דמשמע עיכובא ורב אשי ס"ל דילפינן מדכתיב כי כן צויתי עיכובא, ולכאורה אינו מובן במאי פליגי הכי אמוראי ורב משרשיא, דבשלמא רב משרשיא מייתי ממקרא הקדום וזה דוחק לומר דלא משמע להו דושמרו את משמרת ד' דליהוי עכובא, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר די"ל דפליגי בפירושא דקרא דושמרתם את משמרת ד' דרנב"י ורב אשי ס"ל דהאי קרא דושמרתם את משמרת ד' קאי רק על מצות השמירה של אהל מועד א"כ אי אפשר לפרש דקאי על אזהרת הפרטים שהוזהרו במלואים ע"כ הוכרחו לחפש חקורים אחרים לזה דאמרינן דכל הכתוב במלואים מעכב בהן אבל רב משרשיא ס"ל דקרא דכתיב ושמרתם את משמרת ד' לא קאי על מצות השמירה אלא על אזהרת קיום כל פרטי הדינים שהוזהרו במלואים א"כ ממילא מוכת דאיכא עכובא, ופליגו בהאי סברא אי איכא מצות שמירה גם ביום דהני אמוראי ס"ל דאיכא המצוה גם ביום ע"כ שפיר איכא לפרושי האי קרא דושמרתם את משמרת ד' דקאי על מצות השמירה דמשכן גופא, אבל רב משרשיא ס"ל דמצות השמירה אינה שייכא אלא בלילה כשיטת הרמב"ם והראב"ד כיון דהכא הוזהרו על היום ועל הלילה ע"כ דאין זה נוגע למצוות שמירה דמקדש אלא היא אזהרה על קיום כל פרטי הדינים שהוזהרו במלואים ע"כ יליף מהאי קרא עכובא לזה:

ג) ונראה להביא ראי' לדברי התפרש דמצות השמירה נוהגת גם ביום, דהנה דין זה דמצוה לשמור את המקדש מצינו שתי פעמים במשנה, בפ"א מ"א דתמיד תנינן דבשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש, ונשנה הדבר בפ"א משנה א' דמדות והדבר תמוה דלמה הוצרך התנא לשנות דין אחד שתי פעמים, גם יש להקשות, דבמשנה דמדות קתני בתר האי דינא דבג' מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש, איש הר הבית הי' מחזר על כל משמר ומשמר, ואביקות דולקות לפניו, ובמשנה דתמיד שם לא נזכר מזה דבר קשה למה לא הקדים התנא לשנות זה בתמיד הקודמת למדות, וע"כ נראה מזה דשתי המשניות הם שני דינים נפרדים, דבמשנה דתמיד קאי התנא על מצות השמירה של היום, על כן לא הזכיר שם התנא הא דאבוקות של אור דולקות לפניו דביום הא לא הי' שם אבוקות, אבל במדות קאי התנא על מצות השמירה בלילה ע"כ זכר שם דאיש הר הבית הי' מחזר על כל משמר ומשמר ואבוקות של אור דולקות לפניו:

ועפ"ז יש לדחות מה שהביא שם המשנה למלך ראי' דרבינו שמעי' לא ס"ל כהמפרש מהא דפירש דהיו שומרים בלילות, וע"כ דדעתו דליכא שמירה ביום אבל לפי הנ"ל אין מזה ראי' דהא י"ל דגם לר' שמעי' הי' קשה לי' דלמה הוצרך התנא לכפול מצות השמירה במדות, ע"כ פירש דהתם מיירי במצות השמירה של היום והכא איירי במצות השמירה של הלילה, דבאמת הוי אמינא דעיקר כבוד של תעלה הוא רק בשמירת היום אבל שמירת הלילה אין זה כבוד שמים דמראין אנו בזה כאלו הוא זקוק לשמירת הכהנים ועל דבר כעין זה נענש עוזא כדאיתא בסוטה ל"ה ע"א ע"כ הוכרח התנא לכפול דמצות השמירה היתה גם בלילה דאין זה כבוד שמים להניח המקדש בלא שמירה ושמירת היום תגלה על שמירת הלילה דלא נעשית משום שהוא זקוק לשמירתנו ח"ו:

ואדרבא עפ"ז הי' מקום ליישב מאי דיש לדקדק על דברי הרע"ב דבתמיד לא פירש כלל בנוגע למצות השמירה דמצותה כל הלילה, ובמדות פירש דמצות שמירה כל הלילה, אבל לפי הנ"ל י"ל דגם הרע"ב דעתו דשייכא מצות השמירה גם ביום וע"כ בתמיד דמוכת דקאי על דין שמירת היום כנ"ל ע"כ לא פירש כלל אבל במדות דקאי על שמירת הלילה כנ"ל והו"א דאין המצוה של השמירה אלא עד חצות, ע"כ כתב דמצות השמירה כל הלילה, ואף דיש לדחות וי"ל דע"כ המתין הרע"ב לפרש עד מדות משום דממתניתין דהכא תוכח דאיכא מצות שמירה בלילה וגם דאיכא שמירה בכל הלילה, אבל לאידך גיסא אין הכרח בדעת הרע"ב כמו שפירשוהו התוי"ט והחל"מ ויעיין בפי' הראב"ד לתמיד שכתב שהיו מקומות בבית התקדש ששמרו הכהנים בין בלילה ובין ביום והביא כן מדברי הגמ' זבחים אבל אין הדברים מובנים וצ"ע בכונתו ודעת החנוך בפ' קרח כדעת הרמב"ם דאין מצות השמירה נוהגת ביום אלא בלילה עיי"ש ובמנחת חינוך שם:

ד) והנראה בשיטת הרמב"ם דלא יקשה עליו הא דהכפיל התנא מצות השמירה שתי פעמים די"ל דאתא לאשמעינן דמצות השמירה היתה נוהגת בין במקדש ראשון בין במקדש שני, דאי לאו דתנא משנה במדות הו"א דמצות השמירה לא היתה נוהגת אלא במקדש ראשון דהיתה שכינה, אבל במקדש שני דלא היתה שכינה כדאיתא ביומא כ"א ע"ב, וליכא משום כבודו של מקום כולי האי ע"כ אתא לאשמעינן דאפי' במקדש שני נמי היתה מוטלת מצות השמירה על הכהנים, דאין זה תלוי בשכינה אלא היא מצוה מצד עצמה, והנה בסוכה מ"ה ע"א פליגי רבנן ור' יהודא בנוסח האמירה שהי' אומרים בשעה שהי' מקיפין את המזבח דרבנן ס"ל שהי' אומרים אנא ד' הושיעה נא ור' יהודא ס"ל דהי' אומרים אני והו הושיעה נא, ונתפשט מנהגן של ישראל לומר אני והו הושיעה נא בשעת הקפה וכבר נשאל הגאון ר' ישעי' ברלן ז"ל למה לא עבדינן כרבנן נגד ר' יהודא הא הלכה כרבים בכל דוכתי עיין בפי' מעשה אורג לפיוט דסוכות ותירוץ הגאון רי"ב דחוק טובא, ונראה בישוב הדברים דלכאורה יש להבין במאי פליגי רבנן ור' יהודא ויש לומר עפ"י מאי דכתבו תוס' להסביר לשון, אני והוא, דהיינו שהקב"ה יושיע את עצמו כדכתיב והוא אסור בזיקים והוא מירושלמי שם וקשה דהא הקפת המזבח היתה בו בזמן שבית המקדש הי' על מכונו וא"כ איך שייך בזה לומר אני והוא הושיעה נא שיושיע עצמו ומוכרחין לומר דס"ל דבמקדש שני לא היתה שכינה ע"כ שפיר י"ל אני והו הושיעה נא אבל רבנן ס"ל דבמקדש שני הוה שכינה ע"כ ל"ש לומר אני והו הושיעה נא, וכיון דמוכח מסדר המשנה דמדות דשכינה לא היתה במקדש שני דאל"כ לא הי' צריך התנא להכפיל הדברים א"כ הוי סתם בתר מחלוקת דסוכה דקיי"ל הלכה כסתם כדאיתא ביבמות מ"ב ע"ב ובכ"ד ע"כ מנהג העולם לפסוק כר' יהודא הכא נגד רבנן דס"ל דאומרים אנא ד' הושיעה נא, ועיין יומא סופ"ק כ"א ע"ב ובהגהת הגליון הש"ס שם ממדרש במדבר רבה דנראה דפליגי בזה בהדיא וגם י"ל דפסקינן בש"ס דילן יומא דלא היתה שכינה בבית שני ושפיר שייך לומר אני והו הושיעה נא, אמנם הרמב"ם הא פסק בהלכות לולב פ"ז הלכה כ"ג כרבנן דאומרים אנא ד' הושיעה נא א"כ ס"ל דגם במקדש שני היתה שכינה א"כ אי אפשר עוד לתרץ לשיטתו דע"כ כפל הדברים במדות משום דהוי אמינא דליכא מצות שמירה במקדש שני משום דלא היתה שם שכינה דהא אנן קיי"ל דגם במקדש שני היתה שכינה, ונראה דלשיטת הרמב"ם יש לפרש דאתא תנא לאפיקי ממאן דס"ל דלא היתה שכינה בבית שני וא"כ אפשר דלח היתה לשיטתו מצות שמירה מן התורה בבית שני ע"כ כפל הדברים להורות דאין חילוק בזה בין בית הראשון להשני וגם במקדש שני היתה נוהגת מצות השמירה מהתורה:

אמנם לקושטא דמילתא נראה דגם להרמב"ם לא היתה שכינה בבית שני דלא יפסוק כשיטת המ"ר נגד ש"ס דילן ביומא הנ"ל אלא דפליגי רבנן וס"ל דאין זה כבוד שמים להזכיר כי הוא נמצא בגולה, ע"כ ס"ל לרבנן דאמרינן אנא ד' הושיעה נא הכולל בתוכו שתי התשועות תשועת ישראל ותשועת השכינה, אמנם הפייטן דעתו דפליגי בעיקר הדברים ע"כ כיון דש"ס דילן ס"ל לדבר פשוט דלא היתה שכינה בבית שני ע"כ פסקינן בהאי מילתא כר' יהודא נגד הרבים החולקים:

ה) והנה דעת הרמב"ם בפ"ח מהל' בית הבחירה דשמירת המקדש היא מצות עשה ואם ביטל ולא שמר הרי זה עובר על ל"ת, וראיתי בהגהות חק נתן לתמיד שכתב בטעמו דפסק כר' יוחנן דס"ל במנחות ל"ו ע"ב דהשמר דעשה נמי הוי לאו, ואין דבריו נכונים דנראה ברור דאפי' למ"ד בכל דוכתי דהשמר דעשה הוי לאו אין זה אלא היכא דאפשר להזהיר על קיום המצוה בלשון אתר ומדאפקי' רחמנא בלשון, שמירה, בזה אמרינן דהכינה להזהיר על האיסור בלשון, לאו, אבל היכא דאי אפשר להזהיר על הדבר רק בלשון שמירה דזו הוא עיקר המצוה ואי אפשר לפרשה דהוא למנוע עצמו מן הדבר רק הכונה שמירה ממש א"כ לשון, שמירה, במצוה זו כמו לשון אחר במצוה אחרת, וא"כ ל"ש כלל הכא לומר דקיי"ל השמר דעשה, לאו, וא"א לומר דמזה הוכיח הרמב"ם דהוא בל"ת:

אלא הדבר ברור דמקור דברי הרמב"ם הם מהספרי פ' קרח הובא גם בתנור פ' קרת, וז"ל [ושמרו משמרת הקדש אין לי אלא בעשה בל"ת מנין ת"ל ושמרתם את משמרת הקדש, הרי בהדיא דמקרא קמא א"א למילף לדין ל"ת משום דהכא כיון דעיקר המצוה היא השמירה א"כ לשון שמירה הכא הוי כמו שאר לשונות הכתובים גבי שאר מצוות ורק מקרא יתירא ילפינן דאתא לרבות ל"ת וניתא נמי האי ספרי אליבא דר"ל בגמ' יומא פ"א ע"א ור' אלעזר מנחות ל"ו ע"ב דס"ל דהשמר דעשה עשה דהא לכאורה הכא מרבינן גם ל"ת אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דהכא מקרא יתירא ילפינן ללאו ע"כ שפיר י"ל דגם לדידהו מרבינן ללאו משא"כ היכא דליכא קרא יתירא בזה י"ל דהשמר דעשה עשה, ועפ"ז אתי נמי שפיר מה שהקשה דהא התוס' עירובין צ"ו ע"א כתבו דע"כ לא ס"ל לר' יוחנן דהשמר דעשה הוי נמי לאו אלא לענין הנחת תפלין בלילה ולא לענין עיקר המצוה של הנחת תפלין וא"כ אמאי אמרינן הכא דהוי לאו, ולפי הנ"ל לק"מ דהכא מקרא יתירא ילפינן איסור הלאו אבל גוף המצוה בלא"ה לא הוי מרבינן ללאו דאיצטריך לגופא דמצוה ובכלל אין זה ענין לתפלין דהתם לשון השמירה לא נאמר אלא לענין הנחה בלילה ע"כ אי אפשר לומר דנאמר ג"כ לענין הנחת תפלין גופא, אבל הכא הא לשון השמירה נאמר על המצוה בעצמותה ע"כ שפיר מרבינן מקרא יתירא ל"ת גם לעצם ביטול השמירה ודמי לכל דוכתי דהשמר הוי ל"ת.

ובר"ה ו' ע"א אמרינן מוצא שפתיך זו מצות עשה, תשמור זו מצות ל"ת, הנה רש"י כתב שם לפרש משום דקיי"ל כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא ל"ת, והתוס' שם הקשו דהא ר"ל ס"ל דהשמר דעשה הוי עשה, ולענ"ד תמוה לומר דקאי דוקא לפום סברת ר"א אמר אילעא, דחדא דהו"ל לגמ' למייתי הא מילתא דר"א הכא, דאל"כ עיקר חסר מן הספר ב' דא"כ מאי אתא ברייתא לאשמעינן הא בכל דוכתי לשון שמירה מורה על ל"ת, ע"כ נלענ"ד דהכא מקרא יתירא ילפינן דאתא לל"ת דהו"ל למימר מוצא שפתיך תעשה, וכמו דכתיב בפ' מטות שהובא בתוס' והיוצא מפיכם תעשו, ע"כ דרשינן קרא יתירא דאי הוי נקט רק תעשה, לא הוי אלא עשה, ע"כ אמר הכתוב תשמור להורות דאיכא נמי ל"ת בזה, ואולי גם כונת רש"י אינה לפרש דממשמעותא ילפינן ל"ת הכא אלא דאתא לפרש דלא תקשה איך אפשר לומר דהוי ל"ת כיון דכתיב בלשון שמירה ע"כ פירש"י דאשכחן גם בדוכתי אחריתי דלשון שמירה משמע ל"ת ע"כ שפיר יש לפרש יתירא דקרא ללא תעשה:

ו) וראיתי בענג יו"ט סימן צ"ד שכתב דמלשון שמירה ילפינן תרווייהו עשה ול"ת, דאפילו אי נימא דהוי ל"ת מ"מ מידי פשוטו לא יצא דמשמע עשה והביא ראי' מהא דכתב הרמב"ם בפ"ח מהל' בית הבחירה דשמירת המקדש הוי עשה ול"ת שנאמר ושמרו את משמרת הקדש, הבין הגאון ענג יו"ט דילפינן עשה ול"ת ממשמעותא דשמירה דמשמע עשה ומשמע נמי ל"ת ודבריו תמוהים לענ"ד, דודאי היכא דאמרינן דהשמר אינו אלא ל"ת אין הכונה דכולל בתוכו בין עשה בין ל"ת, אלא לא אתא רק לל"ת גרידא והא דילפינן הכא בין עשה בין ל"ת הא כתב החנוך הטעם משום דכיון דחד קרא נאמר בלשון אזהרה וציווי וחד בקל ממנו ע"כ אמרינן דחד קרא אתא לעשה ואידך שנאמר בלשון אזהרה הוי ל"ת יעיין בסי' שצ"א פ' קרת, אלא שגם דברי התנוך צ"ע, דודאי מחד קרא אי אפשר לומר דהוי בל"ת דהא אתא לאזהרת מצות השמירה דא"א לאומרו בלשון אתר, ומקרא יתירא ילפינן מצות ל"ת ואולי דכונת החנוך רק לפרש דמהיכי תיתי לחדש אזהרת ל"ת כיון דכתיב בלשון עשה, ע"כ ביאר דלשון שמירה נאמר ג"כ על ל"ת אך מה שהוסיף לפרש דע"כ הוי תד בעשה משום דנאמר בלשון קל זה אינו מובן לכאורה דהא חד קרא איצטריך לגופא וממילא דלא מצינן למילף הכא אזהרת ל"ת, ונראה בכונת החינוך דנהי נמי דאי אפשר לפרש כונת הכתוב רק על לשון עשה כיון דהמצוה היא השמירה, אבל כיון דילפינן מקרא יתירא דאיכא נמי אזהרת ל"ת בדבר, א"כ הו"ל למימר דתרווייהו אתו לל"ת וכדי לעבור על זה בשני לאוין וכמו דאמרינן דאתא לעבור עליו בעשה ול"ת וע"כ הכרית הדבר דע"כ אמרינן דאתא לעשה ול"ת משום דחד קרא בא להזהיר בדרך ציווי, ואידך קרא בא בלשון קל ע"כ חד לל"ת ואידך עשה:

ומה שהביא שם הענג יו"ט ראי' דמלשון שמירה אף דאתא ללאו מ"מ ילפינן נמי מזה אזהרת עשה מהא דכתב הרמב"ם בפ"א מהל' רוצח דכל מכשול שיש בו סכנה מ"ע להסירו שנאמר השמר לך ושמור נפשך, ואם ביטל ולא הסיר המכשולות, ה"ז עובר בעשה ול"ת הרי דאיכא עשה בלשון שמירה מלבד הל"ת, ואין זו ראי' כלל דהתם אין הלאו בא מפני לשון שמירה הנאמר שם השמר לך ושמור נפשך מאד, אלא התם אזהרת ל"ת ילפינן מקרא דלא תשים דמים בביתך וכמו דאיתא בהדיא ברמב"ם שם ולא העתיקו פה לשונו ע"כ אם לא הסיר את המכשולות עובר בל"ת אבל הכא דילפינן מקרא דשמירה ל"ת מכללא דכל מקום שנאמר פן ואל אינו אלא ל"ת בזה ליכא רק אזהרת לאו ולא אזהרת עשה ג"כ, והא דלא ילפינן מהאי קרא דהשמר לך גופא אזהרת ל"ת וכמו דאמרינן בכל דוכתי דהוי אזהרה לל"ת נראה משום דעיקר האיסור הזהירה התורה בלשון לא תשים דמים בביתך, ע"כ אי אפשר לומר דאתא קרא לאזהרה מלשון שמירה, דכיון דהתורה כינתה את מי שאינו מסיר המכשולות בלשון לא משום דמים איך אפשר להקל עליו ולכנותו רק בלשון שאינו שומר עצמו ע"כ מוכרחין לומר דקרא לא אתא אלא ללאו גרידא מקרא דלא תשים דמים בביתך וקרא דהשמר לך ושמור נפשך אתא לאזהרת עשה, ובגוף הדברים נעלמו מהגאון ענג יו"ט שם דברי רש"י ותוס' שבת קל"ב ע"ב שכתבו בהדיא דאי ילפינן איסור לאו מקרא דהשמר ליכא עוד אזהרת עשה והרשב"א בחידושיו לשבת שם כתב ג"כ דאי דרשינן דרשת הש"ס דלעשות אי אתה עושה אבל אתה עושה בסיד שעל רגלו ליכא אזהרת עשה הרי בהדיא דא"א למילף תרווייהו מחד קרא דהשמר הן אזהרת עשה והן אזהרת ל"ת ואי אתא ללאו ליכא עוד בזה אזהרת עשה וזה ברור:

ז) אמנם על מה שמפרש הרמב"ם דהשמר לך משמעותו רק אזהרת עשה, יש להפליא מהא דאיתא במנחות צ"ט ע"ב, אמר ר"ל כל המשכח דבר אחד מתלמודו עובר בלאו, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים, הרי בהדיא דילפינן מהאי קרא אזהרת לאו, וגם לא אתא כלל לאזהרה של הסרת המכשולות אלא לאזהרה לשכחת הלמוד ורבינא מוסיף דעובר בשני לאוין ורנב"י מוסיף דעובר בשלשה לאוין, הן אמת דהרמב"ם לא הביא כלל דברי ר"ל ורבינא ורנב"י וכפי הנראה דאיהו לשיטתו אזיל דמפרש דקראי קיימי על הסרת המכשולות וכיון דכבר הזהירה התורה על זה בלאו דלא תשים דמים, ע"כ דהאי קרא לאזהרת עשה אתי, אבל יש לתמוה, איך דחה גמרא ערוכה כזאת בלא שום ראי', גם יש להתפלא דאיך אפשר לפרש דהאי קרא מיירי בהסרת מכשולות איירי הא בהדיא קא מפרש קרא פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ונראה דהרמב"ם מפרש דקרא דהשמר לך ושמור נפשך קאי בנוגע לשמירת הנפש של האדם בעצמו, וגם בנוגע למכשולות שיכולים לגרום סכנה לאחרים, והיינו השמר לך, היינו מכשול לאחרים ושמור נפשך מאוד קאי על הבאה לידי סכנה את עצמו, ונראה דע"י שישכח את הדברים אשר ראו, יביאו סכנה עליהם א"כ חזינן מזה דהזהירה התורה שלא יביא עצמו לידי סכנה ומה לי סכנה גופנית ומה לי סכנה רוחנית הלא הזהירה התורה שלא יסכן עצמו, ונראה דיצא לו לדחות סוגיא דמנחות מברייתא דברכות ל"ב ע"ב דאמר לו אותו ההגמון להחסיד דאיך סיכן בנפשו הא כתיב רק השמר לך ושמור נפשך מאד, וכיון דקרא דושמור נפשך קאי על מסכן עצמו ע"כ דהשמר לך קאי על מסכן אחרים, ואולי י"ל דודאי פשטא דקרא אתא להזהיר על שכחת התורה וע"כ מפרשינן דקרא דאזהרת הלאוין מיירי לענין שכחת התורה, אבל כיון דאפקי' קרא בלשון רק השמר לך ושמור נפשך מאד מצינן למילף גם אזהרה שלא לסכן עצמו ושלא לסכן אחרים וע"כ אי אפשר ללמוד מזה אלא אזהרת עשה בלבד וע"כ כתב הרמב"ם דהוי מצות עשה:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה