אור ברסלב
הדרת בנימין הדר המקדש › מצות בקור התמידין

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר המקדש · מצות בקור התמידין

שיעור של תרומת הדשן

א) הנה זה לשון הרמב"ם פרק א' מהלכות תמידין ומוספין הלכה ע' אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים בלשכת הטלאים שבמקדש, ויהיו מוכנים קודם יום הקרבה בארבעה ימים, נראה מדבריו דמצות הבקור אינה נוהגת בכל יום מהארבעה ימים, אלא סגי בפעם אחת לבקרם במשך הארבעה ימים, וארבעה הימים אינם אלא שהיו מוכנים קודם השחיטה להקריבם למזבח, אמנם אין כן דעת רש"י בפסחים צ"ו ע"א שכתב שם על הא דאיתא התם למשמרת ביקור שלא יהא בו מום מבקרים אותם כל ארבעה, הרי בהדיא דעתו מפורשת דמצות הבקור של התמיד נוהגת בכל יום מהארבעה הימים הנזכרים, ולכאורה לשון המשנה בתמיד ל' ע"ב אינו מורה כדעת הרמב"ם, כדאמרינן התם, אע"פ שהי' מבוקר מבערב מבקרין אותו לאור האבוקות דבשלמא לשיטת רש"י שפיר הי' בקור מבערב כדי לקיים בו מצות הבקור, שהיו מחויבין לבקר בכל יום, ואפ"ה בקרו אותו לאור האבוקות ג"כ אבל להרמב"ם דלא בעינן בקור אלא פעם אחת בתוך הארבעה ימים, א"כ למה אמר דוקא שהי' מבוקר, מבערב הו"ל למימר אע"פ שהי' מבוקר, ואולי י"ל דהרמב"ם מפרש אעפ"י שהי' מבוקר מבערב, היינו ערב אותן הארבעה ימים הקבועים להכנת הקרבן, ודחקו לזה לשון, אע"פ שהי' מבוקר, דהו"ל למימר אע"פ שהי' מבקרין אותו מבערב, אבל לשון מבוקר משמע ממילא וגם משמע מזמן רב, והרמב"ם כשהעתיק דין זה שינה לשון המשנה וכתב בהלכות תמידין ומוספין שם בהלכה ואעפ"י שהיו מבקרין אותו מתחלה לא הי' שוחטין את התמיד עד שמבקרין אותו שני' לאור האבוקות, דלשיטתו ל"ש להזכיר לשון מבערב דהא לא הי' בקור דוקא מבערב ע"כ שינה לשון המשנה וכתב שהיו מבקרין אותו מתחלה, ואולי י"ל דלשיטת הרמב"ם רבותא אשמעינן המשנה דאע"פ שהבקור שהיו צריכין לבקרו הי' מבערב סמוך לשחיטתו מ"מ הי' צריכין לבקרו פעם אחרת לאור האבוקות והרמב"ם כלל זה במה שזכר, מתחלה להורות דאפי' אם הי' סמוך לשחיטה נמי טעון בקור:

ב) ונראה להביא ראי' לשיטת הרמב"ם מהא דאיתא במשנה דערכין י"ג ע"א אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים, וקשה דל"ל להזכיר כלל הא דהיו מבוקרים הא טעונים בקור כל ארבעה הימים, אלא ע"כ כשיטת הרמב"ם דאינם טעונים בקור אלא פעם אחת בתחלת הארבעה ימים ע"כ שפיר נקט לשון המבוקרים ורוצה להורות ג"כ דזריזין מקדימין למצות הבקור ומבקרין אותו מיד בתחלת ההזמנה לקרבן בתחלת ד' הימים:

ולרש"י צריכים לדחוק ולפרש דכונת התנא בלשון מבוקרים היא, דהיו מבוקרים כל ארבעה הימים, אבל הא אין כן משמעות הלשון, וכן פי' הרע"ב שם כהרמב"ם דלא בעינן בקור רק פעם אחת, וכן נראה גם דעת התוס' שם בערכין שכתבו דביום הראשון יבקרו התמיד של יום ה' שהוא ד' ימים קודם שחיטתו, וכן מורה פשטות הסוגיא במנחות מ"ע ע"ב כשיטת הרמב"ם דלא הי' בקור רק פעם אחת, וכפי הנראה דגם רש"י חזר בו וע"כ סתם משנתו בערכין ולא פירש כלום דין הבקור, אמנם י"ל שסמך עצמו על מה שכבר פירשו בפסחים, אף שאין דרכו לסמוך על פירושו שבמקום אחר, אמנם יש לדקדק דלא חזר בו מדפירש שם דבשבת וימים טובים אי אפשר לבקר ואמאי אי אפשר לבקר כיון שאין צריך בקור אלא פעם אחת א"כ אפשר לבקר קודם, וע"כ דדעתו דבעינן בקור בכל יום ע"כ אי אפשר לבקר בשבת ויום טוב דשמא ימצאו בהם מומין ולא תהא ביד ב"ד למצוא טלאים אחרים לקרבן, אבל באמת אי אפשר לומר כן דטעם הבקור, כל ד' הימים אינו מטעם חשש מומים אלא הוא גזרת הכתוב, וא"כ מהיכי תיתי דלא יהא אפשר לבקרן בשבת וגם הא באמת היו מבקרין את התמיד לאור האבוקות גם בשבת דהא תנינן כך סדר התמיד בין בחול בין בשבת כדאיתא בירושלמי סופ"ק דר"ה וע"כ דכונת רש"י היא דבשבת ויו"ט אי אפשר לקנות טלאים ואף דאין שבות במקדש הכא הוי אפשר לעשותו מער"ש ועריו"ט ואינו דוחה וממילא אי אפשר לבקרם וכן משמע ברש"י מנחות מ"ע ע"ב אמנם שם הולך לשיטתו בפסחים אבל לא זכר התם דאי אפשר לבקרם בשבת ויו"ט וע"כ אין הכרח אם חזר בו רש"י מזה:

ג) והנה לא נתבאר ברמב"ם בפירוש איך הדין אם שחט תמיד שאינו מבוקר אם נפסל גם בדיעבד, ובפשוטו יש לומר כיון דכל עיקר דין בקור ילפינן מהא דכתיב למשמרת וילפינן גז"ש תשמרו דתמיד ממשמרת דפסח מצרים, כדאיתא בפסחים צ"ו ע"א ומנחות מ"ט ע"א וערכין י"ג ע"א, א"כ כיון דגבי קדשים אינן פסולים אלא דוקא אם שינה עליהם הכתוב כדאי' במנחות י"ט ע"א ל"ש למיפסל בדיעבד אם נשחט התמיד בלא ביקור, וזהו טעמו של הרמב"ם שלא הזכיר בשום מקום פסול דיעבד בנשחט בלא ביקור, אבל יש להתפלא עליו מהא דאיתא בתוספתא דפסחים פ"ה הלכה ה', א"ר יוסי שמעתי שהשוחט תמיד שאינו מבוקר בשבת חייב חטאת ויחזור ויביא תמיד אחר שנאמר תמימים יהי' לכם, כשהם מבוקרים הם תמידין ושאינן מבוקרים אינם תמידים וכן הוא בתוס' סוכה מ"ב ע"א ובאו"ז הגדול סי' רע"ז, וא"כ איך השמיע הרמב"ם להביא דברי התוספתא וש"ס דסוכה מ"ב ע"א דמשמע כהתוספתא:

אבל באמת לק"מ דדבר זה במחלוקת שנוי' בתורת כהנים פ' ויקרא, דאיתא התם, בסי' כ"ג, תמים יקריבנו, תמים יקדישנו, ר' יוסי אומר תמים יקריבנו יבקרנו ויקריבנו, אר"י שמעתי בשוחט תמיד בשבת שאינו מבוקר שהוא חייב חטאת ויביא תמיד אחר, ודברי ר' יוסי בתוספתא לקוחים מדברי התורת כהנים האלה, ונראה דבהא פליגי ת"ק ור' יוסי דת"ק ס"ל דאף דהטילה התורה חיוב בקור בתמיד, מ"מ אין זו אלא מצוה בעלמא אבל מצד עצמיות הקרבן אין הקפידא אלא שלא יקדישנו ויקריבנו כשהוא בעל מום, אבל כל שאינו בעל מום אף שלא הי' מבוקר אינו אלא רק כעובר על המצוה וכשר, אבל ר' יוסי ס"ל דכונת הכתוב של תמים יקריבנו, היינו, תמים, יבקרנו, דכל שאינו מבוקר אין עליו שם תמים וא"כ כמו שאם שחט בעל מום אין קרבנו כלום ה"נ אם שחט תמיד שאינו מבוקר וקיי"ל בכל דוכתי דהלכתא כת"ק ע"כ פסק נמי הרמב"ם כת"ק דתו"כ דאין חיוב הבקור אלא מצוה בעלמא והוי רק כעובר על המצוה דכשר וגם י"ל דלר' יוסי דדריש תמים יבקרנו, א"כ מצינו דשינה עליו התורה הכא וגם הג"ש דשמירה שמירה דבן בג בג דפסחים צ"ו ע"א וכ"ד, ע"כ ס"ל דאפי' בדיעבד פסול בלא בקור אבל לדידן דקיי"ל כת"ק דדריש חמים יקדישנו א"כ לא שינה עליו הכתוב ע"כ בדיעבד כשר אמנם פשטא דמילתא דר"י לא ס"ל דרשת בן בג בג ודריש לכולי מילתא מתמים יבקרנו דאם אינו מבוקר אינו תמים, וע"כ פוסל פוסלו אפי' בדיעבד, והא דבתוספתא שם דריש לה מקרא דתמימים והכא דריש לה מקרא דתמים יבקרנו י"ל דהתם משום רבותיו אמר לה להאי מילתא והכא משמי' דנפשי' אמר לה, ובאמת אינו מובן מה דבתוספתא ילפינן לה מקרא דתמימים יהי' לכם, דהא האי קרא לא כתיב גבי תמיד, בשלמא הכא י"ל דכיון דמיירי בעולה מוקמינן לי' בתמיד וכדדרשינן בה"ג ביומא כ"ז ע"ב אבל קרא דתמימים יהי' לכם הא כתיב גבי פסח שבועות ויוהכ"פ בפ' פינחס וא"כ מהיכי תיתי למילף מהכא לענין תמיד שיהא מבוקר, ואולי ט"ס נפל בדברי התוספתא וצ"ע:

ד) והנה בטורי אבן סוף מגילה חקר אם הבקור נעשה קודם הקדש הקרבן תמיד או לאתר קדושתו, ונראה דתליא בפלוגתא זו דר' יוסי ורבנן דלר' יוסי דס"ל תמים יבקרנו וכל שאינו מבוקר אין עליו שם תמים א"כ ע"כ דההקדש היא אחר הבקור דאי אפשר לומר דמקדישו קודם הבקור א"כ הרי הוא מקדיש קרבן שאינו תמים למזבח, ואף דגבי שארי קרבנות לא בעינן בקור א"כ ע"כ דאינו כבעל מום אבל י"ל דגבי שארי קרבנות לא הקפידה תורה על מום שאינו מבוקר אבל בתמיד כיון שהקפידה תורה ע"ז שאינו נקרא תמים עד שיבקרנו א"כ א"א להקדישו עד שיבקרנו תחלה, אבל לרבנן דר' יוסי דס"ל דאין הבקור תנאי בדין התמימות א"כ אין קפידא אלא שלא יקדיש בעל מום, אבל להקדיש קרבן שאינו מבוקר מהיכי תיתי שיהא אסור ע"כ לדידהו באמת אין קפידא אם יבקרו התמיד אחר הקדשו ועפ"ז יש לדחות מה שהביא הטורי אבן סוף מגילה שם ראי' דע"כ צ"ל דבקור הוא קודם ההקדש מהא דאמרינן בזבחים י"ב ע"א דפסח כשר אליבא דבן בתירא לא משכחת לה, אלא דוקא אם מקדישו ערב פסח אחר חצות, וא"כ כיון דקיי"ל דגם פסח בעי בקור ע"כ דהבקור הוא קודם ההקדש עיי"ש:

אבל לפי הנ"ל דתליא בפלוגתא דתנאי ולר' יוסי דס"ל דכל שאינו מבוקר אין עליו שם תמים בודאי מוכרח להקדישו אחר הבקור א"כ י"ל דבן בתירא ג"כ אזיל בשיטת ר' יוסי ע"כ אפשר לבקור קודם ההקדש, ואדרבא אי אפשר לבקר אחר ההקדש, וכן נדחה נמי הא שמביא שם ראי' מסוגיא דשבת קמ"ז ע"ב דס"ל לר' יוחנן דמקדיש אדם פסחו בערב פסח שחל להיות בשבת, ואיך אפשר להקדישו בערב פסת הא בעי ביקור וע"כ דביקור הוא קודם ההקדש די"ל דסוגיא דהתם אזלא לפום סברת ר' יוחנן בעירובין מ"ו ע"ב דהלכה כר' יוסי אפי' מחבריו א"כ ע"כ דההקדש הוא אתר הבקור אבל לדידן שפיר י"ל דהבקור הוא אתר ההקדש דאנן לא קיי"ל דהלכה כרע"ק מחבריו ולא כר' יוסי מחבריו כדמוכח בכמה דוכתי בש"ס וברמב"ם והרמב"ם שהעתיק ג"כ דין זה הוא לא העתיק לגמרי בהלכות קרבן פסח דפסח בעי ביקור ובלא"ה אין ראי' מהכא, וניחא נמי הא דאיתא בפסחים מ"ז ע"ב, הביא שה מן האפר ביו"ט ושחטו לתיד מהו, והתם ע"כ דהוה ביקור קודם ההקדש דאם כבר הקדישו לתמיד אין זה מוקצה, וא"כ מוכח דמהני ביקור קודם הקרש, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דהתם לאמרי לה הא לרב הונא קיימינן ואיהו משמע בסוכה מ"ב ע"א דס"ל כר' יוסי דשיטתו היא דכל שאינו מבוקר אין עליו שם תמים וכמו שביארו שם התוס' דאפי' נמצא תם פסול אם לא הי' מבוקר, ע"כ לדידי' ע"כ ביקור מוכרת להיות קודם ההקדש ושפיר משכחת לה דיהא שה מאפר מוקצה לענין הקרבתו לשם תמיד ביום טוב

ה) ויש להתפלא שהרמב"ם אף שהעתיק דין המוקצה שאינו אסור למזבח לענין נסכים שמביאין מן המוקצה נסכים ביו"ט בפ"ה מהלכות איסורי מזבח אבל לא העתיק נמי דמביאין מוקצה לתמיד, ודוחק לאמר דסמך עצמו על דין זה של נסכים.

והנראה בזה, די"ל דבהא מילתא אי תמיד טעון ביקור פליגי בן בג בג ורבנן דהא איתא, בן בג בג אומר משמע דפליגי עלי', וכן משמע הלשון דאיתא במנחות מ"ט ע"ב וערכין י"ג ע"ב דאמר, ומני בן בג בג הוא משמע להדיא דאיכא פלוגתא בזה, וא"כ י"ל דרב הונא ס"ל דתמיד לא בעי ביקור כלל, דאי הי' מבוקר ל"ש עוד בזה לומר דיש עליו דין מוקצה דהא כבר מיוחד לתמיד ממילא, וא"כ לפי מאי דפסק הרמב"ם דתמיד טעון בקור ממילא ליתא כלל במציאות האי דינא דמוקצה לענין תמיד דבלא בקור הא בלא"ה פסול לתמיד ואם הי' מבוקר כדינו אין עליו שם מוקצה והא דלא פסק הרמב"ם כסברת רב הונא שם דתמיד אין צריך בקור נראה דעת הרמב"ם די"ל דהני אמוראי אליבא דרבנן דבן בג בג מיבעי להו ואינהו לא ס"ל כן, והא דמשמע בסוכה דגם רב הונא ס"ל דתמיד טעון בקור ג"כ י"ל דאליבא דר' יוסי אמר לה ולי' לא ס"ל גם י"ל דמאן דס"ל כרבנן דבן בג בג לא ס"ל דהלכה כסתם משנה, אבל לפי מאי דקיי"ל ברוב המקומות דהלכה כסתם ממילא קיי"ל כסתם משנה דערכין י"ג ע"א דמוקמינן לה כבן בג בג דתמיד טעון בקור עוד יש לומר דהא דמשמע בסוכה שם דגם רב הונא ס"ל דתמיד טעון בקור הוא משום דסוגיא דהתם אזלא לפום האי לישנא דאמרן בפסחים שם דרבה הוא דבעי מיני' מרב חסדא האי דינא דהביא שה מאפר ושחטו תמיד ביו"ט ולא הזכיר שם רב הונא כלל ע"כ שפיר י"ל דרב הונא באמת ס"ל דתמיד טעון בקור ויסבור נמי דבקור מעכב בדיעבד:

ו) ואין להביא ראי' מהא דאיתא בפסחים ע"א ע"ב דאם שחטו ונמצא הפסח בעל מום בשבת חייב חטאת ופירש"י דהו"ל לבקרו, משמע דאם לא נמצא בע"מ הי' כשר אף דלא הי' מבוקר ובשלמא לשיטת הרמב"ם דפסח לא בעי בקור אתי שפיר אבל לפי מאי דמשמע פשטא דסוגיא דטעון בקור א"כ יקשה כנ"ל שי"ל דכמו דגבי תמיד תנן שאע"פ שבקרוהו מבערב מבקרין אותו לאור האבוקות ה"נ י"ל בפסח דאף שבקרוהו בזמן הקבוע מ"מ טעון בקור קודם השחיטה וע"כ חייב חטאת משום שלא בקרו פעם שנית והתוס' במנחות ס"ד ע"ב הביאו משם הירושלמי דפעם אחת קרב התמיד בד' שעות משום שלא הי' להם טלאים, עד שמצאו טלאים היינו טלאים מבוקרים כדאיתא בירושלמי פ"ד דברכות הלכה א' דהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו שני טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים, אבל בלא בקור לא הי' מקריבים התמידים ועיין עוד בפסחים ס"ו ע"ב בעובדא דהלל שהקדישו פסחים בעזרה א"כ מוכרח דמהני בקור קודם הקדש, ולפמש"כ להסביר דתליא בפלוגתא דרבנן ור' יוסי בתורת כהנים א"כ י"ל דהלל נמי ס"ל כר' יוסי דאם אינו מבוקר אינו תמים, ע"כ מוכרח להיות הבקור קודם ההקדש אמנם פשטות הסוגיא מוכיחה דפסח לא בעי כלל בקור וכשיטת הרמב"ם דהשמיט דין בקור בפסח:

אלא שיש להבין כיון דכל עיקר דין בקור גבי תמיד ילפינן מגז"ש דמשמרת דכתיב גבי פסת וא"כ כיון דגבי פסח גופא לא בעינן בקור איך אפשר לחייב בקור בתמיד, בשלמא לפי גירסת הגמ' שלפנינו דבן בג בג יליף לה מגז"ש דתשמרו ומשמרת דכתיב בפסח מצרים שפיר י"ל דאף דפסח דורות לא בעי בקור אבל התורה השותה קרבן התמיד לפסח מצרים לענין בקור, אבל לפי גירסת הרמב"ם בפירוש המשניות ערכין י"ג ע"א דבן בג בג יליף גז"ש מועדו מועדו דכתיב בפסח מדבר דהוי כפסח דורות א"כ איך אפשר לומר דפסח לא בעי בקור ותמיד בעי בקור וגם מדרשא דר' יוסי דיליף מקרא דתמים יקריבנו תמים יבקרנו א"א לומר דיליף לה הרמב"ם בחבורו דהא לפ"ז הו"ל למיפסל אפי' בדיעבד, ואם הי' מקום לקיים גירסת התוספתא פ"ה דפסחים דר' יוסי יליף דבעינן בקור מקרא דתמימים יהי' לכם א"כ י"ל דגם הרמב"ם סמך עצמו על דרשת, התוספתא דאין דין בקור התמידין תלוי בדין בקור הפסחים וא"כ אף דלענין פסח דעתו דלא בעי בקור אבל לענין תמיד שפיר י"ל דבעי בקור ואף דר' יוסי יליף מהאי קרא לפסול אפי' בדיעבד אבל רבנן י"ל דס"ל דלא ילפי מהאי קרא אלא למצוה בעלמא, אבל עדיין יקשה דאי ילפינן מהאי קרא א"כ מנ"ל דבעינן בקור דוקא ארבעה ימים, ונראה דכיון דאשכחן גבי פסח דמצרים דבעי בקור וזמן הבקור נקבע על ארבעה ימים ה"נ הוי בקור דתמידין ואין כאן אלא גילוי מילתא בעלמא ונראה דהא דבתוספתא לא ילפינן מג"ש דמועדו מועדו שהביא הרמב"ם דלפ"ז הא גם פסח יהא טעון בקור ומקרא דתשמרו להקריב לי במועדו לא ילפינן גז"ש למשמרת משום דהאי קרא איצטריך להא דדרשינן בתענית ובספרי פ' פינחס דאתא למשמרות שיהי' ישראל עומדים על גבי קרבן התמיד וא"כ הוי גז"ש מופנה מצד אחד דלמדין ומושיבין ואיכא למיפרך שאני פסח דאיכא כרת וכדאיתא כה"ג בכמה דוכתי:

על כן נראה דהרמב"ם בחבורו חזר בו ממה שכתב בפי' המשניות דילפינן בקור מגז"ש דמועדו מועדו אלא הו"ל נמי גירסת ש"ס דילן דילפינן מג"ש דתשמרו למשמרת, ולמשמרת הא כתיב בפסח מצרים, וע"כ י"ל דדוקא פסח מצרים הוה בעי בקור אבל פסת דורות לא בעי בקור, וע"כ שפיר פסק דפסח לא בעי בקור ותמיד בעי בקור ולחלק בין פסח מצרים לפסח דורות בזה יצא לו מכמה סוגיות המוכיחין דפסח דורות לא בעי בקור:

ז) וביסוד פלוגתת ר' יוסי ורבנן בתורת כהנים הי' נראה לומר דבר מחודש, דאזלי לטעמייהו בזה דפליגי אי בקור קודם הקדש או לאחר הקדש דהנה ראיתי להמנחת חנוך פ' בא שכתב דאי נימא דבקור אינו אלא למצוה בעלמא אפי' אם לא הבחין כלל שהוא תמים ג"כ התמיד כשר דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ונראה דתליא בפלוגתא אי חיישינן למיעוטא אי לא חיישינן דלמאן דחייש למיעוטא א"כ כמו דהוי ס"ד בחולין למימר דחיישינן לטרפות דאיכא חזקת חיות כנגדה כש"כ דאיכא למיחש לבעל מום וע"כ י"ל דר' יוסי אזיל לשיטתו דס"ל ביבמות ס"ז ע"ב דחיישינן למיעוטא ע"כ מוכרח להיות הבקור קודם ההקדש דאם יבקר אחרי ההקדש נמצא דהוי מקדיש בעלי מומין למזבח אבל רבנן לטעמייהו דס"ל דלא חיישינן למיעוטא דרוב בהמות אינן בעלות מומין, וכל עיקר הבקור אינו אלא מגזרת הכתוב ע"כ שפיר יכול לקיים מצות הבקור גם אחר הקדש מיהו כ"ז ניחא אי נימא דמאן דחייש למיעוטא חייש מן התורה ע"כ שפיר י"ל דטעם ר' יוסי הוא משום דחייש למיעוטא אבל אי נימא דהא דחיישינן למיעוטא אינו אלא מדרבנן וכמו שכתבו תוס' חולין י"א ע"ב ובכ"ד א"כ הכא הא אקרא קאי, ואולי י"ל דלר' יוסי חשש מומין הוי כספק השקול וכדאמרינן בע"ז ה' ע"ב דלדידן דאפי' דוקין שבעין פסלי בעינן זמן שלשים יום קודם הרגל כדי למצא בהמה כשרה בלא מום למזבח וע"כ שפיר ס"ל דחיישינן למומין:

והי' נראה לומר דגם בזה אזלי לטעמייהו, דר' יוסי לשיטתו אזיל דס"ל בכריתות כ"ג ע"א דאפילו על ספק חתיכה אחת נמי חייב אשם תלוי א"כ מוכרח לסבור דספקא מן התורה לחומרא וכמו שכתבו הראשונים דעל אכילת היתר לא היתה התורה מחייבת את האדם קרבן אשם, ע"כ מוכרח לבקר הקרבן קודם ההקדש שלא לעבור על ספק מקדיש בעלי מומין למזבח אבל רבנן לטעמייהו דס"ל דאינו חייב אשם תלוי אלא באיקבע איסורא היינו בתחיכה משתי חחיכות וא"כ ע"כ דס"ל ספק מן התורה לקולא ע"כ ס"ל דיכול להקדיש ולבקר אח"כ ואין לומר דהכא ל"ש לומר ספקא לקולא דהא הדבר יכול להתברר תכף אם יש בו מום והיכא דאפשר לברר לכו"ע ספקא לחומרא כדאיתא בכריתות י"ז ע"ב דהיינו טעמא לחד מ"ד דחייב אשם תלוי כשתי חתיכות מ"מ בודאי פליגי באופן שלא תהא בידו לבקרו אח"כ ובזה שפיר י"ל דאזלי לטעמייהו, והרמב"ם לשיטתו אזיל דסובר דכל הספקות אינם אסורים אלא מדבריהם ע"כ פסק דבדיעבד לא חיישינן אם לא בקרו מקודם דכיון, דע"כ דהבקור אינו מצד מומין אלא מצד גזרת הכתוב א"כ אין זה חסרון מצד התמימות אלא היא מצוה בעלמא דבעינן בה שינה עליו לעכב, ואף במקום שאפשר לברר מ"מ י"ל כמו שנתבאר מקודם דס"ל לרבין דגם מומין הוי רק מיעוטא בעלמא, וע"כ סומכין על הרוב אפי' במקום שאנו יכולין לבררו, ע"כ ס"ל דדרשינן תמים יקדישנו ולא חמים יבקרו, ועפ"ז י"ל בהא דמוכח בפסחים ס"ו ע"ב דס"ל להלל דהבקור הוא קודם ההקדש משום דמוכרת דבית הלל ס"ל יש אם למסרת בזבחים ל"ז ע"ב וא"כ ס"ל דגם על חתיכה אחת איכא אשם תלוי כדאיתא בכריתות י"ז ע"ב וע"כ ס"ל ספקא מן התורה לחומרא ע"כ מוכרח לסבור דהבקור הוא קודם ההקדש דחיישינן למומין אבל לדידן דס"ל דספקא דאורייתא מן התורה לקולא י"ל דהכא ס"ל דאפי' ספקא ליכא ושפיר ס"ל דהבקור הוא לאחר הקדש דכל היכא דאיכא רובא להתירא אזלינן בתרי' אפי' היכא דאיכא לברורי כנלע"ד:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה