אור ברסלב
הדרת בנימין הדר המקדש › מעמדות אם מעכבין הקרבן

הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי

הדר המקדש · מעמדות אם מעכבין הקרבן

מצות כהן גדול וקדושתו

א) הנה ראיתי בספר תורת מרדכי בקונטרס חבת הקדש, סי' א' שהעלה דמעמדות מעכבין הקרבן אפי' בדיעבד עיי"ש במה שהאריך בזה:

ואני תמה ע"ז מאד הא גבי קדשים קיי"ל ל דבעינן שנה עליו הכתוב לעכב, והכא גבי מעמדות לא מצינו שהזהירה תורה ע"ז רק פעם אחת, תשמרו להקריב לי במועדו, וא"כ כמו דבכל מצות קדשים כ"ז דלא מצינו דשינה עליו הכתוב אין המצוה אלא לכתחלה ה"נ גבי דין מעמדות ואף דבירושלמי פ"ד דתענית ילפינן דין מעמדות מקרא דבגשת בני ישראל אל הקדש א"כ איכא תרי קראי במעמדות אבל באמת איצטריכו הני תרי קראי דאי מקרא דתשמרו גרידא הו"א דלא הזהירה התורה על מעמדות אלא דוקא בקרבן צבור דומיא דקרבן התמיד, אבל בקרבן יחיד הו"א דלא בעינן כלל שיהא בעל הקרבן עומד על קרבנו בשעה שמקריבין אותו, ומקרא דבגשת בני ישראל אל הקדש הו"א איפכא דע"כ לא הצריכה התורה שיהא בעל הקרבן עומר על קרבנו אלא דוקא בקרבן יחיד דאיכא בעלים מיוחדים אבל קרבן תמיד שאין לו בעלים מיוחדים וכן שאר קרבן צבור ל"ש גבי' כלל דין מעמדות ע"כ איצטריכו תרווייהו דבין בקרבן יחיד בין בקרבן צבור בעי מעמד:

ועפ"ז ניחא שפיר הא דלא הביאה הגמ' בסוטה ח' ע"ב ראי' דבעינן עמידה על הקרבן ממשנה דתענית דמבואר שם דע"כ תיקנו המעמדות משום דהאיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו והביאה רק הברייתא, והיינו דממשנה דתענית אין ראי' די"ל דאין דין זה נוהג אלא בקרבן צבור דגלי רחמנא תשמרו, אבל בקרבן יחיד לא בעינן עמידה על הקרבן ע"כ מייתי מברייתא דאיתא התם אין קרבנו של אדם, קרב אלא א"כ עומד על גבו דמשמע בהדיא אפי' בקרבן יחיד נמי בעינן שיעמוד בעל הקרבן על קרבנו, ומה שהביא הרב חבת הקדש ראי' דאפי' בדיעבד מעכבת אי לא היתה עמידה על הקרבן מהא דאיתא אין קרבנו של אדם קרב אלא, א"כ עומד על גבו דלשון אלא משמע עכובא אפי' בדיעבד, הן אמת דתוס' נדה ס"ח ע"א ורא"ש פ' ערבי פסחים סי' ה' לכאורה כתבו כן, אבל י"ל דלא שייך לומר סברא זו אלא בשארי דינים אבל בקדשים, דבעינן שנה עליו לעכב גם לשון, אלא לא הוי עכובא אלא מצוה לכתחלה, וכן מצינו, בברכות ל' ע"ב, אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש וזה פשוט דאפי' אם התפלל שלא מתוך כובד ראש דיצא ידי חובת תפלה, וכן אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה אין זו אלא מצוה לכתחלה ובדיעבד חפלתו תפלה גם אם התפלל שלא מתוך הלכה פסוקה, וכן הא דאיתא שם בברכות אין מתפללין אלא בבית שיש בו חלונות עיי"ש בדף ל"א ע"א ובדף ל"ד ע"ב הדבר ברור דאם התפלל בבית שאין בו חלונות דיצא ידי חובת תפלה וכהנה רבים בש"ס אלא הדבר ברור דבענינים כאלה לא כתבו תוס' דלשון, אלא, מעכב אפי' בדיעבד ומה שכתב הרא"ש פ' ערבי פסחים דכיון דאמרינן אין קידוש, אלא במקום סעודה משמע דלא הוי קידוש כלל, אין כונתו לדייק מלשון, אלא, אלא עיקר כונתו לסתור דעת הר"ר יונה דדעתו דמדאורייתא הוי קידוש אפי' שלא במקום סעודה א"כ יש ע"ז שם קידוש ע"כ מייתי דכיון דאמר לשון, אין קידוש אלא במקום סעודה, משמע דכל שלא קידש במקום סעודה לא הוי קידוש כלל, דאל"כ הו"ל למימר, דצריך לקדש במקום סעודה, אבל לשון אין קידוש אלא במקום סעודה הכונה, דאינו חל שם קידוש על מה שקידש שלא במקום סעודה:

גם עיקר הראי' מתוס' נדה ס"ח ע"א לדעתי אפשר לדחותה, דודאי אף אי נימא דלשון, אלא לא משמע עיכובא, אבל מ"מ הא משמע, דזה דין לחיוב גמור אלא דאנן אמרינן דמ"מ אינו מעכב בדיעבד, וע"כ דקדקו התוס' שם בנדה דמדאמרינן בלשון אשה חופפת ביום, ולא בלשון שנזכר מקודם אין חופפין אלא בלילה דכונת הגמ' היתה דאין זו אלא עצה טובה ולא חיוב גמור אבל מעולם לא עלתה על דעת התוס' לומר דכיון דנקט, אלא, הכונה דאפי' בדיעבד לא הויא טבילה:

ב) וראיתי עוד להרב חבת הקדש שהביא ראי' מדברי המהר"ם מרוטנבורג ח"ב סי' ק"ט, שכתב, הא למדת שאפי' חפצים בהקרבת הכהן אפ"ה ידי חובתם לא נפקו אלא א"כ עומדין על גבי', הרי בהדיא דאפי' בדיעבד מעכבא, ולדעתי לאו ראי' היא, דכונת המהר"ם היא רק דאינו יוצא ידי חובת הקרבת הקרבנות כדין, אבל לא עלתה על דעתו שיהא מחויב להביא קרבן אחר לצאת ידי נדרו דלפי דעתו ישנן בכל הקרבת קרבן שני דינים א) דין דעצם הקרבה ב) הדין דצריך לעמוד על הקרבן בשעת הקרבתו ודעתו דנהי דיוצא המצוה של הקרבת הקרבן אבל המצוה שהטילה התורה על כל אדם שיהא עומד על קרבנו בשעת הקרבתו לא קיים אפי' נתרצה שהכהן יקריבנו:

אמנם דברי המהר"ם בלא"ה אינם מובנים לענ"ד, במה שכתב להביא ראי' מהא, דישראל שהפריש חובתו, ובא הכהן והקריב ובעל הקרבן אינו חפץ בו שיקריב קרבנו, הכי ס"ד שיתכפר בו, והא אמרינן בתענית האיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גבו, ובאמת הא הרמב"ם בפי"ד מהל' מעשה הקרבנות הלכה י' כתב בהדיא דלא בעינן דעת בעלים אלא בשעת הפרשה אבל ההקרבה בעולה ושלמים לא בעינן כלל דעת בעל הקרבן א"כ חזינן בהדיא דאפי' אינו עומד על גבי קרבנו ג"כ מתכפר ויוצא ידי נדרו ובודאי דה"ה דאפי' הפריש משלו והקריב הכהן שלא מדעתו דיצא ידי נדרו אלא דרבותא אשמעינן הרמב"ם דאף בקרבנות שהפרישו לו אחרים נמי לא מהניא לו מחאתו וכדמוכח כל הסוגיא דערכין כ"א ע"ב, וא"כ מוכח מדברי הרמב"ם דמעמדות אין מעכבין את הקרבן היכי דאי אפשר כגון שאינו רוצה לחיים ולצאת ידי נדרו:

וכן נראה ראי' מהא דאיתא בקדושין י"ג ע"א דהאשה שהקריבה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה, ואיך אפשר להקריב העולה הא ליתא בעולם ולא עשתה שום שליח ע"ז, מי שיעמוד על קרבנה, וגם ל"ש בזה שליחות כיון שכבר מתה, וע"כ דאין העמידה על הקרבן אלא מצוה לכתחלה ולא עכוב בדיעבד וע"כ היכא דאי אפשר הוי כדיעבד וכשר בלא העמידה ע"ג הקרבן, ואין לומר דכיון שעמדה בשעת הקרבת חטאתה הוי כמו שעמדה כבר גם על עולתה, דהא בהדיא מבואר בירושלמי חגיגה פ"א הלכה א' דאם הפריש חגיגתו ומת מביאין יורשים חגיגתו חגיגתו אף דהתם ל"ש הלל האי סברא וע"פ כמש"כ דאין המצוה של עמידת הבעלים בשעת הקרבת הקרבן אלא מצוה לכתחלה היכי דאי אפשר שיעמדו על הקרבן הוי כדיעבד:

ג) וכן נראה להוכיח מלשון הגמ' בסוטה ח' ע"א, דאיתא התם, ששם משקין את הסוטות, ומטהרין את היולדות ופרכינן יולדות מ"ט, אילימא משום דאתיין וקיימין אקורבנייהו, דתניא אין לקרבנו של אדם קרבן אלא א"כ עומד על גבו, ולכאורה אינו מדוקדק אריכות הלשון, דהו"ל למיפרך אילימא משום דתניא, אין קרבנו של אדם קרב אלא א"כ עומד ע"ג, אלא הדבר פשוט דעמידה על הקרבן אינה אלא למצוה, ע"כ הקדימה הגמ' לומר, דאתיין וקיימין אקורבנייהו, דאי לא הוי מייתי רק הברייתא הוי משמע דמעכב אפי' בדיעבד ע"כ דקדקה הגמ' ואמרה דאתיין וקיימין אקורבנייהו, היינו מעצמן, ע"כ מעמידין אותם שם, וכן דקדק שם רש"י וכתב, ומצוה על האדם שיעמוד וישמור על קרבנו' וביותר לפי מה שהעלה התוספות חדשים פ"ג דשקלים משנה ז', דמחוסרי כפרה כיון שאין צריכין דעת לא בעינן שיעמדו על גבי קרבנן, ע"כ שפיר דקדקה הגמ' דאתיין וקיימין אקורבנייהו דמדינא אין קפידא שיעמדו דוקא על קרבנם אלא דמשום דאיכא מצוה בשארי קרבנות שאינם ממחוסרי כפרה הם באים ועומדים ג"כ על קרבנותיהם אף שהם קרבנות של מחוסרי כפרה, ול"ק כלל מה שהקשה הרב חבת הקדש שם על התו"ח דאדרבא מכאן יש ראי' לדבריו וביותר הא קיימא לן דאדם מביא קרבן ע בניו ובנותיו הקטנות מחוסרי כפרה כדאי' בנדרים ל"ד ע"ב, ובודאי דעמידת הקטנים אין בה ממש וע"כ דגבי מחוסרי כפרה לא בעינן כלל עמידה ע"ג קרבן או דאינה מעכבת בדיעבד ולגבי קטנים הוי כדיעבד, והרמב"ם בפ"ד מהל' מחוסרי כפרה לא זכר כלל דצריכים מחוסרי הכפרה לעמוד על גבי קרבנותיהם אלא שמעמידים שם מחוסרי הכפרה הבאים לעמוד שם על הקרבן כדי לעשות מצוה מן המובחר, וכמו שהם נוהגים לעמוד על גבי קרבנותיהם האחרים תמיד, וז"פ:

וכן נראה לכאורה ראי' מהא דקיי"ל כל שבחטאת מתה באשם רועה וגם הלכתא גמירי לה דחטאת שמתו בעלי' למיתה אזלא ולמאי איצטריך ההלכה תיפוק לי' דליכא בעלים שיעמדו על הקרבן, וע"כ דאין זה אלא למצוה בעלמא, מיהו יש לדחות דאי מטעם דליכא בעלים הו"א דירעה עד שיסתאב, ע"כ איצטריך דמתה ובאשם עיקר ההלכה שתקרב עולה, ובזה י"ל דכך נאמרה הלכה דאף דליכא בעלים מ"מ שייכא בה הקרבה וא"א למילף מהכא למקום אחר ועיין תוס' זבחים ה' ע"ב דליכא הלכה על אשם שירעה:

ד) והנה ראיתי עוד לבעל חבת הקדש שכתב דאפי' דמעמד מעכב בדיעבד, מ"מ זהו דוקא מעמד הכהנים אבל מעמד הישראלים אינו מעכב לכו"ע, ודבריו תמוהים דאיך אפשר להפריד בין הדבקים, הא ממקום שבא להחליט דמעמד כהנים מעכב היינו מהא דאיתא בתענית כ"ז ע"א דמעמד מעכב את הקרבן, הא התם מבואר נמי דמעמד של כהנים לוים וישראלים מעכבים ומהיכי תיתי לחלק ביניהם, ודוחק גדול לומר דאו, או קתני, וביותר קשה הא בהדיא מבואר בירושלמי תענית פ"ד דאפי' מעמד של ישראל נמי מעכב את הקרבן ויליף לה מתרי קראי וא"כ כמו דלדעתו מעמד הכהנים מעכב את הקרבן בדיעבד ה"נ ליעכב גם מעמד הישראלים:

ובאמת לשון זה שהובא שם בתענית דכהנים ולוים וישראלים מעכבים את הקרבן לא הובא כלל ברמב"ם והי' נראה לומר בטעמו דהנה מבואר שם בירושלמי תענית דילפינן דמעמדות מעכבין את הקרבן משום דכתיב לכפר, והכונה עפ"י מאי דאיתא בערכין י"א ע"א, דלשון כפרה מורה עיכובא, אמנם במחלוקת, שנוי' דאין זה אלא לר' מאיר אבל רבנן ס"ל דלא איתקיש אלא לזה דמה כפרה ביום אף שיר ביום, וי"ל דהתם בתענית לשמואל קיימינן דאיהו ס"ל בזבחים צ' דאמרינן בכל דוכתי דון מינה ומינה ע"כ ס"ל דכמו דילפינן מכפרה דהוי ביום ה"נ ילפינן נמי לענין דמעכב, אבל למאן דס"ל דון מינה ואוקי באתרא י"ל דלא ילפינן אלא לענין הדין דמה כפרה ביום אף מעמד ביום אבל לענין עכובא באתרא קיימא דלא שנה בהם הכתוב לעכב ואינם מעכבין וכן י"ל שם בערכין בהא דפליגי ר' מאיר ורבנן אי שיר מעכב את הקרבן דר"מ לשיטתו אזיל דס"ל בשבועות ל"א ע"א דאמרינן דון מינה ומינה וע"כ כמו דילפינן מהאי הקישא דהוי ביום ה"נ ילפינן לענין דין העכוב, אבל רבנן לשיטחייהו אזלי שם בשבועות דאמרינן דון מינה ואוקי באתרא ע"כ אמרינן דלא ילפינן מהאי הקישא אלא לענין דהוי ביום אבל לענין עכוב בדוכתא קיימא דאינו מעכב והרמב"ם שם בשבועות פסק כחכמים דאמרינן דון מינה ואוקי באחרא ע"כ דחה להא דשמואל דתענית מהלכה, אבל אחר העיון אף שהדברים נכונים בשיטת שמואל גופא אבל להרמב"ם א"א לומר כן, דהא הוא פסק שם בפט"ז מהל' מעשה,, הקרבנות הי"ד דהמתנדב שמן קומצו ושיריו נאכלין כשמואל א"כ מוכרח שיטתו דאף דבכל דוכתי דון מינה ואוקי באתרא מ"מ הכא קיי"ל דאמרינן דון מינה ומינה, א"כ גם לשמואל י"ל כן, ואין שום הכרח לומר דשיטת שמואל בכל דוכתי דון מינה ומינה ועיין בדו"ל בהגהת בנו בזה, ועיין שם בל"מ שהניח שיטת רמב"ם בזה בצ"ע אבל עכ"פ הרמב"ם שלא הביא דברי שמואל בתענית בהלכותיו ע"כ דדעתו דאין דברי שמואל מוסכמים להלכה ואולי דכיון דרשב"א שם לא זכר אלא כהנים ולוים וכלי שיר והשמיט מעמדות ע"כ דס"ל דמעמדות אין מעכבין את הקרבן ונהי דבהא דס"ל דעיקר שירה בכלי לא קיי"ל כוותי', אבל בהא דס"ל דמעמדות אין מעכבין הקרבן בזה פסק כוותי' נגד שמואל דהא תנא הוא ועיין סוכה נ"א ע"א וערכין י"א ע"א דמוכח מהתם פסק הרמב"ם לענין שירה:

ה) וראיתי להחשק שלמה בהגהותי' לש"ס מגילה דהקשה על הא דאיתא התם דכהנים בעבודתם וישראל במעמדם מבטלים עבודתן ובאים לשמוע מקרא מגילה דהא אמרינן בתענית דכל יום שיש בו הלל אין בו מעמד, וא"כ בודאי דמקרא מגילה לא גריעא מהלל וכמו דהלל דוחה המעמד ה"נ הו"ל למקרא מגילה לדחות המעמד, ועפ"ז רצה החבת הקדש להוכיח דמעמדות מעכבין בדיעבד, אבל באמת לק"מ חדא די"ל דקריאת המגילה של לילה דאינה אלא מדרבנן בעלמא והרב חשק שלמה דעתו דבזמן המשנה עדיין לא נתקן קריאת המגילה של לילה א"כ כמו דאמרינן דהלל דר"ח אינו דוחה מעמד משום דלא הוי אלא מדרבנן בעלמא, ה"נ קריאת המגילה של לילה אינה דוחה המעמד, גם י"ל דמעמד הבא מהקטרת איברי התמיד של יום אלים טפי מאותו שבא בזמן שחלים שניהם כאחד, דהא ביום עדיין לא הי' חלה קריאת המגילה, ועוד תימא שנעלם ממנו דברי הרמב"ם פ"ז מהל' כלי המקדש הלכה ז' שכתב בהדיא דמעמד הנזכר שם במשנה היינו מה שהם נקבצים להרבות בתפלה ותחנונים, וא"כ הדבר פשוט דאף דהלל דוחה מעמד, היינו דוקא מה שנקבצים להתפלל ולהתחנן, אבל מעמד הנזכר בתענית כ"ז ע"א היינו מה שעומדים ע"ג הקרבן ומעמד זה אין בכח שום דבר לדחות דהוי דאורייתא, אבל משום קריאת המגילה ילפינן מקרא דגם מעמד זה מבטלין ושומעין המגילה וא"כ אדרבה מוכח מכאן דמעמד אינו מעכב הקרבן דאל"כ בודאי לא הי' מבטלין עיקר הקרבת התמיד משום מקרא מגילה ואף דגם הרב הנ"ל דרך קצת בדרך זה אבל כל המעיין יראה לעינים כי דרכי לא דרכו עיי"ש. אלא שיש להעיר מדברי התוספתא דמנתות פ"י דחשיב שם בין הדברים המעכבים זה את זה, גם הא דס"ל לרשב"א דכהנים ולוים וישראלים מעכבים את הקרבן, משמע בהדיא דדומיא דכל הני דנקט התם דהוי עכובא אפי' בדיעבד ה"נ גם הא דכהנים ולוים וישראלים אמנם מצינו בכמה מקומות דנקט בלשון אחד אבל אין הכונה שוה, וי"ל דהכא אין העכבה אלא בדין לכתחלה, ואפי' אי נימא דכונת התוספתא היא דהוי עכבה גם בדיעבד אבל הא הוכחנו מש"ס דילן דאינו מעכב בדיעבד ולא שבקינן ש"ס דילן משום דברי התוספתא:

ו) ומצאתי הדברים מפורשים בשיטה מקובצת בערכין י"א ע"א בשם הרא"ש שכתב שם, דהא דאמרינן בתענית כ"ז ע"א דכהנים ולוים וישראלים מעכבים את הקרבן אין זה אלא לכתחלה אבל בדיעבד אינם מעכבים הכפרה, תשמרו להקריב לי במועדו כתיב, ואי ליתנייהו נמי שפיר דמו, והן הן דברי הרשב"א בחידושיו למגילה ודלא כדברי הטורי אבן שהובא. שם בספר חבת הקדש והדברים מוכרחים מש"ס דעכבין הנ"ל עיי"ש:

וכן נראה נמי מדברי הרמב"ם פ"א מהל' מגילה הלכה א' שכתב דאפי' כהנים בעבודתן מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, וקשה טובא למה שינה לשון הגמ' מקור דבריו, דאיתא התם כהנים בעבודתן ולוים בדוכנם וישראל במעמדם מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה, אבל לפי מה דנתבאר שיטת הרמב"ם דמעמדות אינן מעכבין הקרבן אתי שפיר, דהתם במגילה הא לשמואל קיימינן ואיהו הא ס"ל שם בתענית דגם מעמדות של ישראלים מעכבים הקרבן ע"כ שפיר נקט הרבותא בין בכהנים בין בישראלים אבל הרמב"ם לשיטתו דס"ל דמעמדות אינן מעכבין את הקרבנות א"כ אין רבותא כלל בזה דישראל במעמדם מבטלין מעמדם ובאין לשמוע מקרא מגילה דהא ק"ו מכהנים דמעכבין הקרבן ואפ"ה הם מבטלין עבודתם בשביל מקרא מגילה וכש"כ ישראל ע"כ העתיק באמת רק דכהנים מבטלין עבודתם וממילא מובן דכש"כ ישראלים,, ואף דבברייתא התם נמי איתא דכהנים בעבודתם וישראלים במעמדם מבטלין עבודתן ובאין לשמוע מקרא מגילה א"כ מוכרח מהאי ברייתא דמעמדות מעכבין הקרבן, י"ל דהרמב"ם לא הי' גורם בברייתא, ישראל במעמדן וכמו דמשמע מדברי התוס' שם, ואולי י"ל בטעם הרמב"ם דכיון דבתענית שם לא הובאה האי ברייתא דמגילה וכן בערכין ג' ע"א לא הובאה רק מימרא דשמואל ע"כ פסק כרשב"א שם ולא כשמואל, במעמדות אין מעכבין הקרבן כנלע"ד:

תוכן העניינים

הדרת בנימין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה