הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר המקדש · מנורת המקדש
א) הנה במנחות צ"ח ע"ב וצ"ט ע"א מבואר דמנורת המקדש היתה של משה עיי"ש, ולכאורה יש להעיר מהא דאיתא במנחות כ"ט ע"א ר' יוסי בר' יהודא אומר מעשה והיתה מנורת בית המקדש יתרה על של משה בדינר זהב, ומדנקט לשון מנורת המקדש, משמע בהדיא דלא היתה של משה, והתם מיירי במנורת שלמה כדמוכח התם במאי דמשני כיון דקאי קאי עיי"ש בפירש"י:
והנה לפי מאי דביארתי בסימן הקדום דיש מקום לומר דמאן דס"ל דלא הי' מסדרין אלא על של משה ע"כ ס"ל דשולחן המקדש לא הי' של משה ממש אלא כעין של משה, א"כ י"ל דמנורת המקדש לא היתה ממש של משה, אלא דמאן דס"ל דעל כולן היו מסדרין שפיר י"ל דהי' של משה ממש א"כ לדידי' שפיר י"ל דגם מנורת המקדש היתה של משה ממש וא"כ הכא דאליבא דר' יוסי בר' יהודא קיימינן ואיהו הא ס"ל התם דלא הי' מסדרין אלא על של משה ע"כ לשיטתו שפיר י"ל דמנורת המקדש לא היתה של משה וסוגיא דמנחות ד"ח ע"ב אזלא למאן דלא ס"ל הכי:
ב) אלא דלכאורה מוכרחין אנו לומר דשלש מחלוקת בדבר, דת"ק שם במנחות צ"ע ע"א ס"ל דבין שולחן בין מנורה היו של משה בין לסדור בין להדלקה, ור"א בן שמוע שם ס"ל דעל כולן הי' מסדרין ועל כולן נאמרה מצות הסדור ובכולן הי' מקיימין מצות הדלקה, ור' יוסי בר' יהודה שם מחלק דבשולחנות לא היו מסדרין אלא על של משה, אבל במנורות היו מדליקין בכולן דהא ר"י בר יהודא לא תירץ אלא על קרא דשולחנות משמע דבמנורות מודה לר"א בן שמוע דהיו מדליקין בכולן ולפ"ז יקשה אמאי אמר הכא הא גופי' לשין מנורת בית המקדש, דמשמע המיוחדה והידועה ולא אמר מנורה ממנורות המקדש דהוי משמע דאחת מהמנורות שעשה שלמה היתה יתרה על של משה בדינר, אמנם נראה דאין כאן שלש מחלוקת ומאן דס"ל דגבי שולחנות לא היו מסדרין אלא על של משה ה"נ ס"ל גבי מנורה דלא הי' מדליקין אלא בשל משה ור"י בר' יהודא לפרש דברי ת"ק אתא והא דלא תירץ הא דכתיב, ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט, משום די"ל דמהאי קרא ליכא ראי' גמורה דבכולם הי' מדליקים דהא יש לפרש לשון לבערם, דכתיב לא קאי על המנורות אלא על הנרות, דהא גם בהו שייך לשון לבערם, אבל גבי לחם הפנים דהתם בהדיא כתיב, ועליהם לחם הפנים ע"כ הוכרח לתרץ, ולפרש דמיירי בהני שלשה שולחנות שהניחו עליהם לחם הפנים באולם, ויעיין ירושלמי שקלים פ"ו ה"ג דשם מבואר דר"י בר' יהודא אזיל בשיטתי' דר"א בן שמוע, גם מבואר שם גירסא אחרת בענין מה שאמר ר"י, בר' יהודה שחסרה מנורת המקדש דשם איתא דמעשה הי' ומצאו שמנורת משה היתה יתרה דינר זהב ויעיין בקרבן עדה שם שהגיה, אבל מהפני משה יומא פ"ד משמע דאין צריכין להגיה, ועפ"ז אתא שפיר אדרבא הגירסא דלא יסתיר עצמו ר' יוסי בר' יודא דלשיטת ר"י בר יודא בירושלמי היו מוכרח דס"ל דבכולן הי' מדליקין ואמאי אמר לשון מנורת המקדש דמשמע שלא היתה אלא מנורה אחת בבית המקדש,, ע"כ איתא בגירסת הירושלמי דהיתה של משה יתירה דינר, אבל ש"ס דילן דס"ל דר"י בר' יהודא ס"ל דלא היו מסדרין וכמו כן לא היו מדליקין אלא בשל משה שפיר גרסינן, מנורת המקדש ואין לשבש הגירסא:
ונראה דמאן דס"ל דמנורת מקדש ראשון היתה של משה ממש, דאיהו יפרש דבא דאמר ר"י בר' יהודא דמעשה הי' והיתה מנורת המקדש יתרה על של משה בדינר דלא מיירי במנורת מקדש ראשון אלא במנורת מקדש שני, והא דמשנינן שם כיון דקאי קאי, היינו כיון דמקודם צרפו את הזהב והעמידוהו על יתר דינר קאי ולא יפחות יותר מדינר, ומיירי שפיר במנורת מקדש שני, ועפ"ז ניחא שפיר דלא תקשה, דכיון דאמרינן דשלמה צרף את הזהב והעמידו על ככר איך מצאו יתר דינר, אבל לפמ"ש אתי שפיר דהכא מיירי במנורת מקדש שני דלא היו בקיאים כל כך כמו שלמה שהי' חכם בכל החכמות ע"כ גם אחרי הצירוף המרובה מצאו יתר דינר:
ג) והנה דעת הרמב"ם בפ"ג מהל' בית הבחירה, דשלשה דינים ישנם במנורה, ככר, מקשה, גביעים וכפתורים, אמנם יש חילוק בין הפרטים האלה, דעד כאן לא בעינן דוקא ככר אלא כשהיא באה זהב אבל אם עושים אותה משאר מיני מתכות אין משקל הככר מעכב, אבל מקשה בעינן לכתחילה גם אם באה משאר מיני מחכות, אמנם גביעי' וכפתורי' איכא איסורא לעשות במנור' הבאה משאר מיני מתכות, וחמה ע"ז המשנה למלך שם דמנ"ל הרמב"ם לחלק ולהפריד בין הדבקים, דגבי מקשה בעינן לכתחלה אף אם באה משאר מתכות ועל משקל הככר אין מקפידין אפי' לכתחלה אבל איסורא ליכא וגבי גביעים וכפתורים איכא נמי איסורא:
והנראה בדעתו, דהנה יש לדקדק בלשון הברייתא מנחות כ"ח ע"א באה זהב באה ככר, אינה באה זהב אינה באה ככר, באה זהב באה כפתורים גביעים ופרחים, אינה באה זהב אינה באה, גביעים כפתורים ופרחים, באה זהב באה מקשה, אינה באה זהב אינה באה מקשה, דלכאורה הו"ל להתנא לשנות דרך קצרה באה זהב באה ככר גביעים כפתורים ופרחים ומקשה אינה באה זהב אינה באה ככר גביעים כפתורים ופרחים, וע"כ הוציא מזה הרמב"ם דאף דהברייתא כללן בחד לישנא אבל דיניהם אינם שוים דגבי דין המשקל דכתיב ברישא, ככר זהב טהור יעשה אותה מקודם דין הככר זהב ואח"כ העשיי' משמע דלא הקפידה תורה על משקל הככר אלא דוקא אם באה זהב אבל אם אינה באה זהב אין כאן כלל דין משקל הככר, מה שאין כן בדין המקשה דהתורה הקדימה מעשה המנורה לדין מקשה, כדכתיב, וזה מעשה המנורה מקשה זהב בזה שפיר י"ל דלכתחלה בעינן דין מקשה בכל מנורה אלא דלענין דיעבד כתבה התורה מקשה זהב, דהא כה"ג דרשינן לענין דין של הזהב ועשית מנורת כלל, ומרבינן מזה כל מיני מתכות כדאיתא במנחות כ"ח ע"ב ה"נ לענין דין המקשה הא כתיב בדרך כלל וזה מעשה המנורה מקשה, ע"כ שפיר י"ל דלכתחלה בעינן מקשה גם במנורה של שאר מיני מתכות ופרט הזהב בא להורות דבדיעבד לא קפדינן היכא דלא באה זהב
ד) ונראה דגם דעת רש"י כהרמב"ם דגבי מקשה לכתתלה בעינן גם היכא דבאה משאר מיני מתכות, דהנה שם במנחות גבי באה זהב באה ככר אינה באה זהב אינה באה ככר, פירש"י אינה צריכה לבא מככר ובא לשלול שלא נפרש דהיכא דאינה באה זהב אסור לעשותה מככר וכן פירש"י ג"כ גבי באה זהב באה גביעים כפתורים ופרחים, אינה באה זהב אינה באה גביעים כפתורים ופרחים, דאינה צריכה לבא גביעים וגבי אינה באה זהב אינה באה מקשה לא פירש"י כלום, וע"כ צ"ל דבהאי דינא ס"ל לרש"י כשיטת הרמב"ם דלכתחלה עושין אותה מקשה גם משאר מיני מתכיות, ע"כ אי אפשר עוד לפרש אינה צריכה לבא מקשה דהא באמת גם אם אינה באה זהב ג"כ באה מקשה על כן סתם ולא פירש כלל כדי שתהא האפשרות לפרש דהא דאינה באה מקשה אם לא באה מזהב, דהוי לכתחלה גם בזה במקשה אלא בדיעבד כשרה אף אם לא נעשתה מקשה, ואין לתרץ דע"כ לא פירש"י הכא דאינה צריכה לבא מן המקשה משום דסמך עצמו על מה שפירש מקודם לענין ככר וגביעים דלפ"ז גם בגביעים לא הי' לו לפרש ולסמוך עצמו על מה שפירש בדין ככר דאינה צריכה וז"פ:
ומה שכתב הרמב"ם דאסור לעשות גביעים וכפתורים אם אינה באה מזהב נראה בטעמו, כי מעשה הגביעים והכפתורים אי אפשר לעשותם כתבניתם האמתית רק אם הם באים מזהב ע"כ אסור לשנות צורת המנורה, ונראה דדקדק כן מהא דאמרינן דבאה זהב באה גביעים אינה באה זהב אינה באה גביעים וילפינן זה מהא דכתיב גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהי' והקשה שם בשיטה מקובצת דמנ"ל דקפדינן דוקא אם באה מזהב שתה עשוי' גביעים ודחק בזה להגיה ולעשות ט"ס דצ"ל כפתוריהם וקנותם ממנה יהי' כולה מקשה אחת, והרואה יראה כמה דחוקים הדברים אבל באמת נראה לומר דכיון דכתיב, ממנה יהי' והכתיב הא מיירי בבאה זהב אף דדרשינן בכלל ופרט לרבות גם שאר מיני מתכות, אבל פשטא דקרא הא מיירי בבאה זהב א"כ הא דכתיב ממנה יהי' היינו מן הזהב ג"כ והשתא אתי שפיר דאיכא נמי איסורא דהוי לאו הבא מכלל עשה ממנה יהי' ולא היכא דבאה ממיני מתכות אחרים כן נראה בשיטת הרמב"ם:
ה) וראיתי להמשנה למלך שם שכתב דדעת הרמב"ם דבשאר מיני מתכות כשרה המנורה אפילו מן הגרוטאות בדיעבד, ולענ"ד אי אפשר לומר כן דהא דקדק הרמב"ם וכתב שם ואין עושין אותה מן הגרוטאות לעולם, משמע בהדיא דאפילו אם עשה אותה נמי פסולה לכן משמע לשון הברייתא שם במנחות, דנקטא עשאה מן הגרוטאות פסולה, משאר מיני מתכות כשרה, משמע דדין זה של גרוטאות פסולה כולל נמי אפי' אם עשאה משאר מיני מתכות, וכן מוכח נמי מהא דעירב הרמב"ם דין זהב, עם שאר מתכיות לענין גרוטאות והא אם באה זהב מן הגרוטאות בודאי פסולה אפי' בדיעבד כדאיתא בגמ' ואיך כללם לשניהם ביחד, אלא הדבר ברור בשיטתו דדין זה דמן הגרוטאות פסולה, כולל נמי אפילו אם המנורה באה משאר מיני מתכיות, והא דהקשה המל"מ שם, דהא אמרינן, בגמ' באה זהב באה מקשה אינה באה זהב אינה באה מקשה, וגרוטאות בכלל מקשה הן, נראה לתרץ, דהנה שתי פעמים כתיב בתורה לשון מקשה, מקשה זהב, ומקשה הוא, וס"ל להרמב"ם דלענין דין גרוטאות, בזה אמרינן דשינה עליו הכתוב ומעכב אפי' בדיעבד אם עשאה מן הגרוטאות, אבל לענין כונת מקשה דהקפידה תורה שלא יעשנה, חלולה, בזה אמרינן דאינו אלא אם באה זהב ולא כשהיא באה משאר מיני מתכיות, דמסתברא לפסול יותר בבאה מן הגרוטאות מהיכי שבאה חלולה:
ולולא דברי הכ"מ והמל"מ שהבינו דהא דכתב הרמב"ם ואם עשאה חלולה כשרה היינו שלא עשאה מקשה, והיה מקום שאין כונתו כדבריהם אלא כונתו היא על פי מאי שהקדים מקודם לכתוב דאין מקפידין על משקלה דאם עשאה ממשקל של יותר מככר אין קפידא וכן אם עשאה פחות מככר, דהיינו שעשאה חלולה נמי כשרה בדיעבד דדוקא אם עשאה יותר מככר כשרה לכתחלה משום דיש בכלל מאתים מנה, אבל היכא דפיחת מככר כשרה רק בדיעבד דכיון דהתורה הקפידה והזכירה משקל ככר על כל פנים יש להקפיד על משקל זה לכתחלה:
ו) אמנם אחרי העיון נראה להוכיח דהעיקר הוא כמו שהבינו הכ"מ והמשנה למלך דהא הרמב"ם פתח בדבריו, וכתב, וכן מנורה הבאה זהב תהי' כולה ככר עם נרותיה ותהי' כולה מן העשתות, והו"ל לסיים דאם באה משאר מיני מתכות אינה באה מקשה דהא לא ביאר עדיין הדין דאם לא באה מקשה כשרה, וע"כ דכונתו לומר בהא שכתב שאם עשאה חלולה כשרה היינו, שאם לא היתה מקשה נמי כשרה וכמו שהבינו הכ"מ והמל"מ:
ונראה לבאר כונת הדברים במה שכתב ותהי' כולה מקשה מן העשתות, דרוצה לומר דהם שני דינים, א) דצריכה להיות המנורה מקשה ולא חלולה, ב) דצריכה להיות מן העשתות ולא מן הגרוטאות, ועל דין הראשון דצריכה להיות מקשה ולא חלולה, כתב אח"כ דאם עשאה חלולה כשרה בדיעבד, ועל דין השני דצריכה להיות מן העשתות דווקא כתב דבזה אפי' בדיעבד יש קפידא אם עשאה שלא מן העשתות רק מן הגרוטאות וזה שלא כדברי המשנה למלך שהבין בדברי הרמב"ם דמקשה ממעט גרוטאות אלא הם שני דברים נפרדים בדברי הרמב"ם כנלע"ד: