הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר המקדש · מי בורות אם הם כשרים לנסוך המים בחג
א) הנה דעת הרשב"ם ב"ב ע"ט ע"א וכן היא דעת התוס' שם ס' ע"ב וכן היא דעת התוס' במעילה י"ב ע"ב דמי בורות פסולין לנסוך המים, ונראה שכן היא ג"כ דעת רש"י בפסחים ל"ד ע"ב, שכתב שם דכשנטמאו מי החג של נסוך המים, אין יכולין לילך ולמלאות מן השלוח בשבת וטורח הוא למלאת מבור הגדול בגלגל, ואי נימא דמי בורות נמי כשרין לנסוך המים א"כ ליכא בזה טרחא כלל דהא אפשר להביא מים אחרים מבור מקוה מים או מי גשמים אלא ע"כ דמי בורות פסולים לניסוך המים וא"א להביא אלא ממי המעין של השילוח וע"כ שפיר כתב רש"י דהיו טרחה יתירא:
ולכאורה משמע מדברי רש"י בסוכה מ"ת ע"ב להיפך, דעל מה דאיתא התם במשנה דהיו ממלאים את מי הנסוך מן השלוח ותקעו והריעו אמרינן בגמרא, מנא הני מילי, ופי' התוס' דפריך מנא לן דממלאין מן השלוח דוקא, ומייתי ראי' מדכתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה, אלמא דבעינן מעין דוקא, ורש"י כתב לפרש דמנ"ל דבעינן תקועה למילוי המים ע"כ מייתי קרא דכתיב ושאבתם מים בששון, והנה בפשיטו נראה דהתוס' לשיטתייהו דס"ל דמי בורות פסולין לנסוך המים ע"כ פירשי דקאי מנא הני מילי, ע"ז גופא דממלאין ממי השלוח, אבל רש"י יסבור דגם מי בורות נמי כשרין למילוי המים א"כ ע"כ הא דפרכינן מנא הני מילי, הוא על חיוב התקיעות בשעת מילוי המים, וא"כ רש"י סותר משנתו בזה:
אבל באמת אין כאן שום סתירה, אלא דשיטת רש"י דכיון דנסוך המים הלכתא גמירי לה כדאיתא בריש תענית א"כ בודאי דכשניתנה ההלכה כבר ניתנה באיזו מים מנסכין ולא שייך כלל למיפרך מנא הני מילי, ע"כ פירש רש"י לפרש מנה"מ על חיוב התקיעות, דנהי דגמירי לן דמנסכין מים אבל מנ"ל דתוקעין בשעת המילוי, ואף דמהאי קרא מצינן למילף גם עצם דין הנסוך, י"ל דהאי קרא נמי לא הוי דאורייתא ממש אלא גמרא גמירי, לן ואתא ישעי' ואסמכא אקרא כדאשכחן בכמה דוכתי ע"כ עיקר הדבר דפרכינן מנא הני מילי אינו אלא על חיוב של התקיעות אבל דעת התוס' היא דאף דנסוך המים הלכתא גמירי לה, אין זה אלא על חיוב הנסוך גופא אבל אנן לא ידעינן באיזה מים מנסכין ע"כ שפיר פרעינן מנא הני מילי דבעינן דוקא מי מעינות ושפיר מייתי ראי' מקרא דממעיני הישועה:
ב) וראיתי בחידושי הרשב"א שם בסוכה דכתב לפרש מנא הני מילי דבעינן ניסוך ובעינן מי מעינות ובעינן תקיעות, ולכאורה על עצם דין הנסוך הא לא שייך מיפרך מנא הני מילי, דהא תליא בפלוגתא דתנאי אי ילפינן מקראי או מהלכתא כדאיתא בריש תענית וצריך לאמר דכונתו לפרש דמנה"מ דאיכא תקיעה בשעת נסוך המים וגם דנסוך המים הוא ממי מעין, והרכיב פירוש רש"י עם פירוש התוס' ביחד, ונראה הא דמיאנו התוס' לפרש דקאי גם אחיוב תקיעה משום דהא בקרא לא הוזכר חיוב תקיעה אלא לשון ששון, וי"ל דהיינו שירה בפה בעלמא, ע"כ פירשו דלא קאי אלא על הא דבעינן מי השלוח, ולרש"י צריך לומר דכל הפרטים של נסוך המים הם מהלכה למשה מסיני ולא פריך אלא דהיכא רמיזא נמי שמחה בשעת הנסוך ע"כ מייתא קרא דושאבתם מים בששון, דאיכא שמתה וקבעוה ע"י תקיעות עכ"פ נראה גם מדברי הרשב"א דהולך בשיטת הרשב"ם ותוספות דמי בורות אינן כשרין לנסוך המים אלא מי מעינות:
וראיתי בס' בנין שלמה סימן נ' שכתב דהרמב"ם חולק על זה דהא כתב בפ"י מהלכות תמידין ומוספין הלכה י' דאם נשפכו או נתגלו מי נסוך המים ממלא מן הכיור, והרי דעת הרמב"ם בפ"ה מהלכות ביאת המקדש הלכה י"ב דמי כיור הן של מקוה א"כ מוכרח דאפי' מי מקוה כשרין לנסוך המים, ולא ראי' היא די"ל דע"כ לא אמרינן דבעינן דוקא מי מעין אלא לכתחלה אבל בדיעבד לא עדיף משאר מצוות דקדשים דבעינן דוקא שנה עליו הכתוב לעכב וה"נ כיון דלא אשכחן אלא קרא דממעיני הישועה דבעינן מי מעין אין זה אלא למצוה ולא לעכב והיכא דנשפכו או נתגלו, דאי הוי אמרינן דצריכין למלאת מן המעין הוה בעינן נמי תקיעה ותרועה דהא כתיב בששון ממעיני הישועה דדוקא כששובאין ממעין הוא דבעינן ששון, ולא ממימות אחרים והוה טירחא מרובה ע"כ הוי כדיעבד והכשירו גם אם נתמלא ממי הכיור, אף דלא היו ממי מעינות:
גם י"ל דע"כ לא קפדינן על מי מעין אלא דוקא על תחלת השאיבה וכדכתיב ושאבתם מים ממעיני הישועה, אבל היכא דכבר שאבו המים מן המעין וע"י שום סבה אי אפשר לנסך במים השאובים מהמעין בזה אין קפידא אפי' אם יביאו אח"כ מימות אחרים וכמו דחזינן דע"כ לא בעינן חקיעות אלא למילוי המים בפעם הראשונה אבל אם נשפכו או נתגלו לא הוזכר בשום מקום דצריכין לתקוע מחדש וע"כ דכל זה אינו מעכב אלא בשאיבה הראשונה, וה"נ י"ל דע"כ לא באה ההלכה דבעינן מי מעין אלא בשאיבה הראשונה אבל לאחר, מכאן סגי גם בשאר מימות סתם וע"כ היכא דנשפכו אי נתגלו דכבר נתקיימה המצוה של ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה כשר נמי במי מקוה:
ג) עוד נראה לומר דהא איתא ביומא ל"ז ע"א דבן קטין עשה מוכני לכיור שלא יהא מימי' נפסלין בלינה א"כ הא בכל לילה הי' מי הכיור מתחברין למעין ע"כ חל על המים תורת מעיני הישועה וע"כ הי' יכולין למלאת גם מן הכיור אם נשפכו או נתגלו וכמו דמצינו דמהני השקה במי החג שנטמאו אם מחברם לאמת המים שבעזרה כדאיתא ברש"י פסחים ל"ד ע"ב ה"נ מהני חיבור מי הכיור להמעין למיחשבינהו כמו מעין והא דאמרינן בסוטה ט"ו ע"ב דאי נימא דממלא מן הכיור לא מיקרי מים חיים אם מי מקוה כשרין למי כיור ולפי הנ"ל הא גם מי כיור נחשבין למעין ע"י חיבורן להמעין, אבל באמת ל"ק מכאן דהא התם אקרא קיימינן דמפרשינן מים קדושים דכתיב בפ' נשא אמי הכיור וא"כ מוכרח דלא הי' מי מעין דהא בזמן התורה עדיין לא הי' המוכני שעשה בן קטין ע"כ מוכח דכשרין גם שאר מימות אבל משנה דסוכה י"ל דנשנית אחר תיקון של בן קטין וכן הרמב"ם בודאי כתב דינו אחר תיקונו של בן קטין ע"כ שפיר י"ל דגם מי הכיור דין מעין הי' להם ממש:
ועפ"ז יובנו דברי רש"י שם בסוכה שכתב על הא דאיתא התם במשנה נשפכו או נתגלו ממלא מן הכיור וז"ל, ומי הכיור שנמשח והוקדש מימי' אינם נפסלים שהי' משקעים אותו מבערב בבור ולכאורה דבריו אינם מובנים דהא י"ל דמלאו אותו אותו ממי הכיור שנתנו לתוכו מחדש ולא לנו כלל בתוך הכיור, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דרש"י לשיטתו אזיל דדעתו דבעינן דוקא מי מעין לנסוך המים א"כ איך אפשר למלאת ממי הכיור כיון די"ל שהי' משאר מימות ע"כ פי' דמיירי שנתנו ממי הכיור ששקעו אותו בבור מבערב א"כ כבר נתחברו למעין א"כ יש ע"ז תורת מעין וכשרין לנסוך המים ומסוטה בלא"ה לק"מ דהא דאיכא למימר דמהני חבור ליתן על המים תורת מי מעין אין זה אלא היכא דבעינן רק מי מעין ע"כ שפיר אמרינן דהחבור עושה שיהא על המים המחוברים תורת מי מעין אבל היכא דבעינן מים חיים אין בכח החבור וההשקה לעשותם למים חיים וע"כ התם בסוטה דילפינן גז"ש ממצורע דבעינן מים חיים ע"ה צ"ל דסובר דמי כיור מי מעין הם דאי הוי ס"ל של שאר מימות אלא שנכשרין ע"י חיבורם למעין אף שיש, ע"ז שם מי מעין להכשירם לנסוך המים דלא כתיב בהו אלא ממעיני הישועה אבל לעשותם למים חיים אין בכח החבור לעשות אמנם אין אנו צריכים לכ"ז כי התם אקרא קיימינן דעדיין לא הי' אז מוכני ל בן קטין ולא שאר חבור:
הן אמת די"ל בכונת רש"י עפ"י מאי דאמרינן ביומא כ"ו ע"ב דאין מנסכין מים אלא בתמיד של שחר, ומבואר בסוכה נ"ד ע"א דשעה ראשונה היתה לתמיד של שחר א"כ ע"כ דמיירי ממי הכיור שלנו, דאל"כ למה לא הי' ממלאין מחדש כמו שממלאין להכיור אבל באמת אין זה מוכרת דהא י"ל דלא מלאו מחדש כדי שלא להצריך תקיעות חדשות ועוד דהא י"ל דנשפכה או נתגלתה מיירי אתר מילוי הכיור, אלא הדבר ברור דשיטת רש"י דחבור למעין עושה את מי הכיור ג"כ למי מעין, וע"כ שפיר יש הכשר להמים ע"י מה שהי' משקעין את הכיור להבור שעי"ז הי' מקבלין עליהן תורת מי מעין, וכשממלאין מהכיור הרי ממלאין מהמעין ואם נשפכה או נתגלתה אחר שכבר העלו את הכיור מבור הגולה י"ל דהא משקעין אותו מחדש וא"כ חל על המים שבתוכו תורת מי מעין וכשהעלוהו ומלאו ממנו לנסוך הרי מנסכין ממי מעין:
ד) וראי' ברורה לזה מהא דאיתא בזבחים כ"ב ע"א אמר ר"ל מי מקוה כשרים למי כיור למימרא דלאו מים חיים נינהו והתניא, וקשה אמאי לא פריך ממתניתין דסוכה דאמרינן נשפכה או נתגלתה ממלא מן הכיור, וע"כ דמים חיים נינהו לשיטת רש"י ורשב"ם ותוס' דאל"כ הא פסילי לנסוך אלא ע"כ או דפסול מים שאובין לא נאמר אלא בהתחלת השאיבה כדכתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה או דע"י חיבורו למעין חל תורת מי מעין נם על מי הכיור ע"כ שפיר הי' יכולים למלאת גם ממי הכיור אף אי נימא דמי הכיור של שאר מימות הן ע"כ ליכא למיפרך ממתניתין דסוכה:
אמנם אין זו הוכתה אלא לשיטת רש"י ותוס' אבל הא י"ל דאדרבא מכאן הוכחה דלא בעינן כלל מי מעין לנסוך המים וע"כ לא מצי פריך ממתניתין דסוכה דהא י"ל דע"כ ממלאין ממי הכיור משום דנסוך המים כשר נמי במים של מקוה ובעיקר הקושיא הי' נראה לומר דהאי, מילתא תליא אי נסוך המים הוא מן התורה או מדרבנן דאי נימא דהוא מן התורה שפיר י"ל דבעינן דוקא מי מעין דכך נאמרה ההלכה, אבל אי נימא דנסוך המים אינו אלא מדרבנן י"ל דאפי' בשאר מימות נמי כשרין וא"כ הא י"ל דמתניתין דסוכה אתיא כמאן דס"ל דנסוך המים אינו דבר תורה ע"כ יכול למלאת מן הכיור אף שהי' של שארי מימות, ואף דנראה מדברי הגמ' זבחים ק"י ע"ב ומעילה י"ג ע"ב דס"ל לר"ל דנסוך המים דבר תורה והכא הא לריש לקיש קיימינן מ"מ י"ל דגם לר"ל פליגי בזה תנאי ואתיא מתניתין דסוכה כמאן דס"ל דנסוך המים מדרבנן ע"כ כשר נמי משאר מימות והא דמלאו אותו ממי השלוח, ולא לקחו לכתחלה מי מקוה היינו משום דהי' בעזרה גופא ע"כ רצו להדר לנסך על המזבח ממי העזרה אבל מדינא כשר נמי ממי מקוה:
אמנם אף שאין ראי' מסוגיא דזבחים אבל מסברא י"ל דהחבור עושה למי הכיור למי מעין, וע"כ י"ל דאין ראי' מהרמב"ם דס"ל דגם מי מקוה כשרין לנסוך המים ואף דהרמב"ם בפי' המשניות ובפ"ג מהל' בית הבחירה מפרש פירוש אתר בהא דבן קטין עשה מוכני לכיור, אבל מכל מקום גם לדעתו היתה שקיעה בכיור כמו שנתבאר בדבריו בפ"ה מהלכות ביאת מקדש וכמו שביאר דבריו הכסף משנה ומיושב לפ"ז מה, שכתב שם הרמב"ם ומשקעין אותו במי מקוה או במי מעין דלכאורה למה הי' צריך להודיע כ"ז אלא נראה דגם דעת הרמב"ם דנסוך המים אינו כשר אלא במי מעין וע"כ כל השנה כולה דלא בעינן אלא שלא יהי' נפסלין בלינה ע"כ סגי אם השקיעו אותן במי מקוה אבל בחג דהי' צריכין שיהא על המים שבכיור דין מי מעין להכשירן לנסוך המים אם נשפכו או נתגלו המים המוכנים לנסוך אזי הי' משקעין אותו במי מעין כדי שיהא על המים שבתוך הכיור דין מעין ומצאתי בספר אחד שכתב ג"כ בשם רב גדול אחד כמו שכתבתי דמי הכיור כיון שהיו מחוברין למי מעין תל עליהן תורת מי מעין ומה שהקשה המחבר שם ממשנה דפרה פרק ה' משנה ב' דהמטביל כליו לחטאת במים שאינם ראוים לקידוש דצריך לנגד משום דחיישינן שמא נשארו מעט מן המים שאינם ראוים והא בודאי יתחברו למעין בעת שישאב באותו כלי לשיטת רש"י לק"מ דחיישינן שמא יפלטו מהמים שנבלעו בהכלי ולא נתחברו למי המעין גם לרש"י אינו פוסל אלא התחלת הקידוש אבל אם כבר נתקדש יכול לערות לכלי אחר וא"כ חיישינן לתערובות המים גם י"ל דמעלה עשו במי חטאת שלא לחבר מים שאובים במי מעין כמו שמצינו, כמה מעלות בחטאת וכמו דבכל דוכתי מהני מיעוט מים שאובים אם נתבטלו במעין אפי' לטהרת זב והכא חיישינן למיעוט המים השאובין וע"כ דמעלה עשו במי חטאת גם י"ל דיש חילוק בין היכא שכבר נתערבו ובין היכא שבא לערב לכתחלה והכא הא בא לערב לכתחלה ע"כ אין שום סתירה למה שנתבאר דאפשר שתל על מי הכיור ע"י חבורם למעין תורת מי מעינות ועיין בחגיגה ר"פ חומר בקדש דחשיב שם כמה מעלות בקדש וחומר מי חטאת אף שאין מקום מהסברא להחמיר וגם מטפחת הקדש הי' מדרס לחטאת כמבואר שם י"ת ע"ב ע"כ אין שום ראי' מהא דמצינו חומרא לענין מי החטאת:
ה) ועל פי דברינו אלה דמי מקוה יש להם הכשר לנסוך המים ע"י חבור יש מקום ליישב הא שהקשו התוס' ב"ב ס' ע"ב על הא דאיתא התם מים לא נשתה שהרי בטל נסוך המים, דהא אפשר במי בורות אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דבשלמא כל הדברים דקא חשיב התם א"א כלל להכשירם למקדש ומזבח אבל מי בורות אף דמצד עצמותן אינם ראוים לנסוך המים אבל הא ראוים להיות כשר לנסוך המים ע"י השקה, וחבור למעין ע"כ אם אנו באין לעשות זכר למקדש הי' ראוי שלא לשתות אפי' מי בורות ואין להקשות לפי מה שנתבאר דאי נימא דנסוך המים לאו דאורייתא באמת גם מי בורות ראוים לנסוך המים וא"כ י"ל דאיהו ס"ל דנסוך המים לאו דאורייתא דבאמת אי הוי אמרינן דלאו דאורייתא לא הוי עבדינן זכר, כלל, ואף דעבדינן זכר לבכורים אף דתרומה בזמן הזה דרבנן למאן דס"ל עגול בעגולים עולה והוא ר' יהושע בביצה ג' ע"ב כדאיתא ביבמות פ"א ע"א היינו דבכורים הי' בזמן הבית דאורייתא אבל נסוך המים מעולם לא הי' מן התורה ע"כ ל"ש לעשות זכר לזה וכה"ג כתבו התוס' בעירובין ל"ב ע"א לחלק ובכ"ד גם באמת מבואר בריש תענית דר' יהושע ס"ל דנסוך המים הוי הלכתא גמורי לה וע"כ שפיר י"ל דמי בורות פסולים נסוך לנסוך המים ושפיר הקשו התוס' דהא היו יכולים להשיב נשתה מי בורות ועפ"ז נדחה נמי מה שכתב הרב בנין שלמה להביא ראי' דלא בעינן חיותן בכלי אף למ"ד מי כיור מי מעין הן, דהא מלאו מן הכיור אף שכבר נפסק החיות מן המעין, אבל לפי הנ"ל י"ל דהא ממלאין מן הכיור בשעה שהי' מחובר ומשוקע במעין דמחשבינן ביאת המים מן הכיור כאלו באים מן המעין עצמו, אמנם בלא"ה דבריו אינם נכונים, דהא בלא"ה מוכרח דלא בעינן חיותן בכלי דהא משנה ערוכה דבע"ש היו ממלאין בחבית שאינה מקודשת ואח"כ היו מערין מן החבית להצלוחית, א"כ חזינן מהכא דלא בעינן חיותן בכלי ובודאי דלא היו מנסכין בחבית גופא ומקדישין אותה אח"כ ובעיקר תמיהתו מהמשנה דסוכה הקדימו השיטה מקובצת ב"ב דף ע"ט ע"א והניח בקושיא אבל לענ"ד שפיר י"ל דמתניתין דסוכה מיירי ע"י חיבור המעין דהוי כמו מי מעין או דכיון דכבר היתה השאיבה הראשונה במי מעין ונתקיימה אזהרת הכתוב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה שוב לא קפדינן על מי מעין:
ו) וראיתי עוד להבנין שלמה שם שהביא ראי' מהא דאיתא במשנה דפ"א ממקואות למעלה מהן מים חיים שבהן טבילה לזבים ולמצורעים ולקדש בהן מי חטאת ואי נימא דגם לנסוך המים בעינן מי מעין א"כ הו"ל למינקט נמי נסוך המים אלא ע"כ דלא בעינן דוקא מי מעין וכשר נמי מכל מימות שבעולם ע"כ לא נקט אלא הני דבעינן מי מעין ואין זו ראי' כלל דנראה ברור דלשיטת הראשונים דס"ל דבעינן מי מעין, אין מספיק דוקא מי מעין סתם אלא בעינן מי מעין של בית המקדש, כדכתיב ממעיני הישועה דהיינו ממעין בית המקדש שהוא ישועת, של ישראל וא"כ ל"ד לכל הני דהתם כשר נמי במים חיים של שאר מעינות אבל בנסוך המים בעינן מעין של בית המקדש, וכן דקדקו התוס' בסוכה שם וכתבו לפרש מנה"מ דבעינן מי השלוח הרי דכל עיקר הראי' היא דבעינן מי השלוח שהי' במקדש, ואפילו אי נימא כמו דמשמע פשטות דברי התוס' במעילה י"ב ע"ב ורש"י שם י"ג ע"א דאין קפידא דוקא במים חיים של מקדש אלא במים חיים סתם מ"מ הא כבר נתבאר דאין זה אלא דוקא אי נימא דנסוך המים הוא מן התורה אבל אי נימא דניסוך המים הוא מדרבנן בודאי כשר בכל שאר מימות וא"כ יש לומר דהאי תנא דמקואות בפלוגתא לא קא מיירי ולא נקט אלא הני מילי דליכא בהו פלוגתא וכה"ג כתב נמי שם הרב בעל משנה אחרונה וגם י"ל דס"ל דלא הוי אלא הלכה למשה מסיני ולא נקט אלא הני דאתא מקרא בהדיא, גם י"ל לפי מה שנתבאר דאף לשיטת אלה הסוברים דבעינן מי מעין אבל מ"מ לא בעינן מים חיים ממש, ואף, דזכרו בדבריהם לשון מים חיים אבל ודאי דאין כונתן אלא על מי מעין דהא לא ילפינן אלא מקרא דושאבתם מים בששון מט ממעיני הישועה א"כ לא נזכר אלא, מעין בעלמא ויכול להיות מי מעין ואינן מים חיים דחבור למעין אינו עושה אלא שיהא על המים דין מי מעין אבל לא שיהא ע"ז שם מים חיים, וכל הני דחשיב במשנה דמקואות בעינן דוקא מים חיים ונדחה נמי לפ"ז מה שהביא ראי' דע"כ מתניתין דמקואות ס"ל דמי כיור של שארי מימות הן דאל"כ הו"ל נמי למינקט דכשרין למי כיור אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דהא לא מצינו בשום מקום בתורה, דליבעי לכיור מים חיים אלא דכיון דידעינן דבעינן מים חיים לסוטה והתורה הכשירה מי הכיור להשקאתה ע"כ דהי' מים חיים, אבל מכ"מ אין ראי' וי"ל דגם מי מעין בעלמא נמי כשרין לכיור אלא דסתם מי מעין הם מים חיים וע"כ לא נקט בהאי משנה נמי מי כיור ולפי מה דנתבאר דהאי תנא בפלוגתא לא קא מיירי בלאו הכי אין זה הוכחה דהא בהאי מילתא פליגי ר"י ורבנן שם בסוטה, וע"כ לא נקט נמי מי כיור משום דבפלוגתא לא קא מיירי, אמנם קשה לפי הס"ד בזבחים כ"ב ע"א דלא הוי ידע דפליגי בזה תנאי א"כ הו"ל למייתי ראי' ממתניתין דמקואות דמי מקוה נינהו דאל"כ הו"ל למיחשב בפ"א דמקואות בהני מילי דבעינן בהו מים חיים, ע"כ נראה לומר דלא חשיב אלא הני מילי דאם שינה בהן אפי' בדיעבד מעכב אם לא הביא מים חיים אבל בנסוך המים דלא אשכחן בהו עכובא ובודאי דבדיעבד יוצא ידי חובתו גם במי בורות ע"כ לא נקט לזה בהדי אינך ועיין זבחים ק"י ע"ב דס"ל לת"ק דהמנסך ג' לוגין מים בחג בחוץ חייב ר"א אומר אם מלאן לשם חג חייב ופרכינן מאי בינייהו, ואמאי לא אמרינן דאיכא בינייהו מי בורות דלת"ק חייב אפי' במי בורות אבל לר' אלעזר בעינן שיהי' כדרך מלואן בחג דהי' של מי השלוח וע"כ דבדיעבד לכו"ע כשר ע"כ גם לר"א הי' חייב אם ניסך מי בורות בחוץ אמנם י"ל לאידך גיסא דלכו"ע מי בורות פסולין דבעינן דוקא מי מעין ע"כ ל"ש לומר בזה פלוגתא ולשיטת השיטה מקובצת ב"ב ע"ט ע"א דמי בורות כשרין לנסוך המים צ"ל דזה הוא דבר פשיט דמי בורות כשרין לנסוך וע"כ לא ניחא לה להש"ס בזה לאמר דפליגי תנאי בהאי, מילתא אבל זה דוחק דהא אמרינן התם דפליגי גם בהני מילי דלא מצינו בהן פלוגתא:
ז) ונראה להביא ראי' דמי בורות פסולין לנסוך המים מהא דאיתא בע"ז מ"ז ע"א בעי רב"ה המשתחוה למעין מימיו מהו לנסכים וס"ד דמסתפקא לי' או סגיד למיא או לבריאה וקשה דלפ"ז למה מסתפקא לי' דוקא במשתחוה למעין הא האי ספקא הו"ל לאיסתפוקי נמי במשתחוה למקוה או לבור מלא מים אם מימיו כשרין לנסכי ומוכרח מזה דמי בורות פסולין לנסוך המים ובעינן דוקא מי מעין ע"כ ליכא לאסתפוקי אלא במשתחוה למעין וא"כ לפי מאי שהעתיק הרמב"ם בפ"ד מהל' איסורי מזבח דהמשתחוה למעין מימיו פסולין לנסכים ע"כ מוכרת דדעתו דבעינן דוקא מי מעין לנסכים של מים דאל"כ הו"ל להעתיק סתם דהמשתחוה למים מחוברין מימיו פסולין לנסוך המים אמנם בזה מוכרח דלא כשיטת תוס' דלא מכשרינן מי מעין אלא של שלוח דהא משמע דכל מעין כשר לנסוך:
ונראה להכריח פירוש התוס' דהא דפרכינן בסוכה מ"ח ע"ב מנא הני מילי היינו דמנ"ל דבעינן מי השלוח דלשיטת רש"י דמפרש דלא פרכינן אלא מנ"ל דבעינן תקיעות בעת המילוי דא"כ עיקר הראי' על התקיעות היא מדכתוב בששון, ובאמת הא לקמן נ' ע"ב ילפינן מהאי קרא דאיכא שמחת בית השואבה והתם הא לא בעינן דוקא תקיעות אלא שמחה סתם ולקמן פליגי בזה רב יהודא ורב עינא ולא איסתיים מאן יליף מהאי קרא שמחת בית השואבה ומאן תני שמחת בית החשובה, והו"ל למיפשט דע"כ רב עינא תנא חשובה דהא לדידי' היא ששון דקרא אתא להורות על התקיעות בשעת מילוי המים ולא על שמחת בית השואבה אלא הדבר ברור דהא דיליף רב עינא מהאי קרא אינו אלא דבעינן שאיבה ממי השלוח, וששון דקרא אחא לשמחת בית השואבה וע"כ שפיר י"ל דרב עינא שם תנא שמחת בית השואבה ורב יהודא תנא במתניתין דריש החליל לשון שמחת בית החשובה:
ח) וראיתי להבנין שלמה שם שכתב לדחות ראיית התוס' במעילה, י"ב ע"ב דהא חזינן דבור מלא מים אינו ראוי למזבח ואי נימא דמי בורות נמי כשרין לנסוך המים הא גם בור מלא מים ראוי למזבח, די"ל דעכ"פ בעינן לנסוך מי גשמים שלא הי' בהם תפיסת ידי אדם ומי בורות הא היתה בהם תפיסת ידי אדם, ואין דבריו נכונים דממה נפשך אי בעינן מעין דוקא, משום דילפינן מקרא דממעיני הישועה, א"כ מי גשמים נמי פסולין ואי מעין לאו דוקא א"כ הא שאובין נמי כשרין כמו גבי מקוה דאיכא שיטות הראשונים דמכשירין גם כולו שאוב ומה שהביא ראי' מהא דלא אמרינן דמי בורות כשרין לכיור לכיור וע"כ דבעינן שהמים לא יהי' בהם תפיסת ידי אדם וה"נ לענין נסוך המים ודבריו אלו ג"כ תמוהים דהא בהדיא אמרינן בזבחים כ"ב ע"א דכל המשלים למקוה כשר למי כיור ופחות מג' לוגין מים שאובין משלימין למקוה אפי' אם היו בהם תפיסת ידי אדם וכן שאובין שהמשיכום נמי משלימין לכיור כמו שכשרין למקוה אף שהי' בהם תפיסת ידי אדם ועיקר הקושיא ל"ק כלל דכמו שכתבו שם התוס' דאף דמי בורות כשרין להדחת קרביים דמקדש מכ"מ חשיבי אינן ראוין למזבח משום שלא היו רגילין להדיח אלא מאמת המים שבעזרה, ה"נ י"ל לענין כיור דאף שכשרין מכל המימות אבל כיון שהיו רגילים למלאותו מאמת המים שבעזרה כמבואר ברמב"ם פ"ה מהל' ביאת המקדש הלכה ט"ו ע"כ לא חשיבי מי בורות דעלמא ראוים למזבח והתוס' הי' יכולין לתרץ ג"כ כסברא זו על הקושיא דהא הן ראוים לנסוך דמכל מקום לא חשיבי ראוים משום שהיו רגילים למלאת ממי השלוח אלא דקושטא דמילתא הוא דבעינן מים חיים:
ובאמת בלא"ה אין ראי' ממשנה דמעילה, די"ל דבור מלא מים כשר למי כיור ולנסוך המים והוא מכלל דברים הראוין למזבח ובדק הבית דנקט שם במשנה ורק אשפה מלאה זבל אינה ראוי למזבח והרמב"ם בפ"ה מהל' מעילה הלכה א', לא הביא בכלל הדברים הראוים לבדק הבית ולא למזבח בור מלא מים, וגם בפי' המשניות לא פירש כרש"י ותוס' שם במעילה, משום דלשיטתו מי כיור של שאר מימות הן וא"כ בור מלא מים ראוי לכיור וה"נ י"ל דבור מלא מים כשר גם לנסוך:
ט) גם מה שהביא ראי' מהא דאיתא בירושלמי, דהא דכתיב גבי דוד וינסך אותם לפני ד', היינו שקיים בהם מצות נסוך המים כי הי' חג הסוכות ובקרא הא כתיב בור בית לחם ובור משמע מכונסין אין זו ראי' כלל ונעלם ממנו דברי הגהות מיימוני בשם התוס' הובא בבית יוסף אהע"ז סי' קכ"ח דאם כתב על באר מים חיים, בור כשר דבור משמע הכי ומשמע הכי והובא להלכה בשו"ע שם סעיף ה' וא"כ שפיר מצינו למימר' דהמים שניסך דוד בחג הי' של מים חיים גמורים וכן נראה ראי' דבור משמע של מים חיים, מהא דהוכרחה התורה לכתוב אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור ואמאי לא כתבה סתם אך מעין ובור מים יהי' טהור, ואין לומר דאתא למעוטי כולו שאוב דהא ישנם הסוברים דגם כולו שאוב כשר מן התורה גם הא בתו"כ ילפינן לפסול כולו שאב מדמקשינן בור למעין הובא בתוס' ב"ב ס"ו ע"ב אלא מוכת מזה דסתם בור יכול להיות גם של מים חיים ע"כ דקדקה התורה בפירוש לכתוב בור מקוה מים להורות דגם מקוה שאינו מים חיים מטהר בטבילה, ולפמש"כ דמהני גבי נסוך תבור למעין א"כ י"ל דעובדא דדוד הוה באופן שמי הבור מכונסין הי' מחוברין למעין של מים חיים ע"כ היו ראוים לנסוך המים וזכר בור דעיקרם מהבור ובלא"ה י"ל דאף לשיטות הראשונים דס"ל דמי בורות פסולין לנסוך המים ת"מ י"ל דאין זה אלא דוקא לענין נסוך המים של בית עולמים דנקרא ישועה ע"כ בעינן דוקא מעין אבל באמת גבעון נהי דנוהג שם גם מצות נסוך המים אבל מכ"מ כשר גם במי בורות וכמו דמצינו בזבחים קי"ג ע"ב כמה דברים דנוהגים בבית עולמים ואין נוהגים בבמה והא דלא חשיב נמי התם הא דבבית המקדש בעינן לנסוך המים מים חיים ובבמה סגי במי בורות הא כבר כתבו התוס' בזבחים ט"ז ע"א דתנא ושייר כמה דברים שם במשנה ושייר נמי האי נפקא מינא דנסוך המים ובאמת בעינן דוקא מים חיים וכן מצאתי להרמ"ה בחידושיו לב"ב דדעתו דבעינן דוקא מים חיים לנסוך המים וכן משמע בפירוש הר"ת לסוכה והכי נקטינן: