הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר המקדש · זמן תרומת הדשן
א) הנה ז"ל הרמב"ם פ"ב מהל' תמידין ומוספין הלכה י"א, אימתי תורמין את הדשן בכל יום, משיעלה השחר, וראיתי שם בלח"מ שהקשה ע"ז, דהא במשנה דיומא כ' ע"א איתא, דבכל יום תורמין את המזבח מקרות הגבר ותירץ דאידי ואידי חד שיעורא הוא הובא נמי בתוס' רעק"א מגילה סוף פרק שני, עיי"ש:
וראיתי להרב חבת הקדש שהקשה עליו, מהא דאיתא בתענית י"ב ע"א עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי, ראב"ש אומר, עד קרות הגבר,א"כ חזינן דקרות הגבר ועמוד השחר הם שני שיעורים מיוחדים, ותירץ דהרמב"ם פסק דקרות השחר הוי קרא גברא וזה הוי מעלות השחר, אבל התם הכונה, קרא תרנגולא, ושיעור זה הוא קודם עלות השחר, ודבריו תמוהים דאם אפשר לפרש, קרות הגבר גם קרא תרנגולא וגם קרא גברא א"כ מאי מייתי הגמ' ביומא כ"א ע"א סייעתא לר' שילא דמפרש התם, דקרות הגבר, דבמתניתין היינו קרא תרנגולא, מהא דאיתא התם בברייתא, דהמשכים לצאת לדרך קודם קרות הגבר דמו בראשו ומוכת שם דהיינו קרא תרנגולא, הא י"ל דבהא גם רב מודה דהוי קרא תרנגולא ולא פליגי אלא בפירוש קרות הגבר דתרומת הדשן, אלא הדבר ברור, דאם נפרש קרות הגבר דתרומת הדשן דהיינו קרא גברא מוכרחין אנו לפרש בכל דוכתי דהכונה דקרות הגבר היינו קרא גברא ע"כ שפיר מייתי ראי' מהאי ברייתא לר' שילא דהא מוכח הכא דקרות הגבר היינו קרא תרנגולא עוד קשה ואמאי לא מייתי נמי מהאי ברייתא סייעתא לר' שילא שם ב ומא דאיכא קרות הגבר דהוי קרא תרנגולא, דאל"כ הא קרות הגבר ועמוד השחר חדא שיעורא נינהו, וא"כ יקשה טובא מהכא על הרמב"ם לסברת הלחם משנה דהא חזינן דהם שני שיעורים, ומה שהביא החבת הקדש ראי' לדבריו מירושלמי תענית פ"א סוף הלכה ד' דע"כ הכא הכונה קרא תרנגולא, הנה אף כי בקרבן עדה שם מבואר כדבריו, אבל גם על הקרבן עדה יש להתפלא שהעלים עין מסוגיא דיומא הנ"ל, דמשמע בהדיא שם דא"א לחלק, והפני משה שם לא גרם כלל כגירסת הקרבן עדה שם, ורש"י בתענית שם שכתב לפרש דקרות הגבר דהתם הוי קרא תרנגולא, כונתו למאן דס"ל כן ביומא לפרש, קרות הגבר דהוי קרא תרנגולא, והא דזכר דוקא פירוש זה, כונתו, דלא נימא כמו דפליגי התם תנאי, וחד ס"ל דשיעור קרות הגבר הוא, עד שישלש בקרותו, ה"נ הכונה עד שישלש, ע"כ פירש והכא סגי בקריאה אחת לכו"ע אבל לרב דמפרש התם דקרות הגבר הוי קרא גברא, אין ה"נ דמפרש גם הכא קרא גברא, והיינו דהשיעור הוי לכל העולם, אותו הזמן שגביני כרוז הי' מכריז עמדו כהנים לעבודתכם כדאי' ביומא:
גם בעיקר מה שכתב דדעת הרמב"ם לפסוק כמאן דמפרש קרות הגבר, קרא גברא, לא נהירא לענ"ד דמה שהביא ראי' מהא דהעתיק הרמב"ם דהי' ממונה על ההכרזות, אינה ראי' כלל דהא גם לר' שילא דמפרש התם דקרות הגבר היינו קרא תרנגולא ע"כ מוכרחין לומר דהי' ממונה על ההכרזות כדאי' במשנה דשקלים ובירושלמי שם אלא דס"ל דזמן תרומת הדשן לא הי' תלוי בהכרזת הממונה, אלא דוקא בזמן של קריאת התרנגול, ואיך אפשר לומר דהרמב"ם פסק דוקא כרב שם דס"ל דהוי קרא גברא, כיון דתניא כוותי' ותניא נמי כוותי' דר' שילא ואף דמירושלמי שקלים פ"ה וסוכה פ"ד מוכת דהכריע כמאן דס"ל קרא גברא, אבל כיון דבש"ס דילן ליכא הכרעה איך אפשר לו להרמב"ם להכריע מדעתו, אמנם זה י"ל דרב הי' גדול מר' שילא כדמוכח ביבמות קכ"א ע"א ועיין קדושין מ"ג ע"א וכדאי' בביצה ט' ע"א ברש"י ע"כ פסק כרב:
ב) והנה הרב בעל חבת הקדש יצא ליישב דברי הרמב"ם דקודם תקנת הפייס לתרומת הדשן, באמת היתה הרשות לתרום קודם עלות השחר, אך אחרי שתקנו פייס להרמת הדשן כדאיתא ביומא כ"ד ע"א הי' נמשך הדבר עד אתר עלות השחר, והרמב"ם דמיירי אחר שתיקנו פייס לתרומת הדשן שפיר כתב דזמן התרומה הי' משיעלה עמוד השחר:
ודבריו תמוהים מאד, דאדרבה נראה דקודם שתיקנו הפייס הי' הדבר יכול להמשך זמן הרבה בזמן שהי' מרובים, דמתחילה הי' רצים ועולים בכבש, וכל הקודם בד' אמות זכה, ואם הי' שוים הי' מצביעים כמבואר כ"ז במשנה דיומא כ"ב ע"א ולאחר תקנת הפייס לא הי' מוכרחין לשהות הרבה, דהא רק הכהנים של אותו בית אב הי' משתתפים בהפייס כדאיתא ברש"י רפ"ב דיומא וא"כ דבר זה אינו דורש שהות הרבה, וע"כ דדין המשנה דבכל יום היו תורמין את המזבח בקרות הגבר הי' גם אחר תקנת הפייס והדרא קושית הלח"מ לדוכתה וגם מה שכתב לפרש דקרא גברא הוי לאחר עלות השחר, תמוה מאד ונעלם ממנו פירוש המשניות להרמב"ם בפ"א דתמיד, וכן הוא שם ברע"ב דקרא גברא הי' זמנו קודם עלות השחר, וגם נראה שם דהרמב"ם לא הכריע בין הפירושים אי קרא תרנגולא אי קרא גברא והביא שני הפירושים יחד, וכן הוא ברע"ב שם, ונראה ברור דדעתם דרב ור' שילא לא פליגי כלל אלא פליגי רק בפירושא דקרות הגבר, אבל לענין דינא לא פליגי דבין לרב דס"ל קרא גברא ובין לר' שילא דמפרש קרא תרנגולא הזמן הי' שוה, וקריאת התרנגול היתה בזמן שקרא גביני כרוז, וע"כ בחבורו לא הביא כלל הכרעה אלא העתיק הזמן דשניהם מודים בו:
ג) וראיתי בהגהות הגרי"ב ליומא דכתב דאף דלא פליגי בעצם הזמן אבל פליגי בהא דמספקא לי' לירושלמי ב"ק אי מגדלין תרנגולין בירושלים אנשים שאינם בכלל אוכלי קדשים דלר' שילא מותר לגדל, דאל"כ איך אפשר להיות קרא תרנגולא בירושלים) ולרב אסור בכל גווני ע"כ מפרש קרא גברא, ודבריו תמוהים מאד, דהא, כששיערו חז"ל הזמן של קרות התרנגול הלא שיערוהו בקריאת תרנגול בינוני וכמבואר ביומא כ"א ע"א וא"כ בודאי הי' ידוע לכל זמן קריאת תרנגול בינוני, וא"כ אף שבירושלים לא היו תרנגולים אבל עכ"פ חוץ לירושלים היו מגדלים וא"כ שפיר היו יכולים לשער הזמן של קריאת התרנגול, ואף דבסוכה נ"א ע"ב אמרינן קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו משמע דשמעו קריאת התרנגול, אבל מכ"מ י"ל דקאי על חוץ לירושלים:
ובירושלמי סוכה שם מובאה מחלוקת רב ור' שילא בפירושו דקרא הגבר, ולכאורה אמאי לא הקדים הירושלמי הירושלמי להביא פלוגתתם ביומא כ"א דקדימא לסוכה, ונראה דמכאן הוכיח רב פירושו דע"כ צריך לפרש קרא גברא, דבשלמא ביומא דאיתא התם קרות הגבר שפיר י"ל דקאי על קרות הגבר של חוץ לירושלים ויש לפרש כר' שילא דהוי קרא תרנגולא, אבל הכא דנקט קרא הגבר משמע דקאי על ירושלים גופא, וא"כ איך אפשר לפרש דקאי על תרנגול, דהא בירושלים אין מגדלים תרנגולים, ע"כ פירש דהכונה על קרא גברא, וממילא דגם הא דקתני ביומא כ' ע"א קרות הגבר קאי על קריאת הגברא:
ואחרי התבאר דאין שום פלוגתא לדינא בין רב ור' שילא, דזמן קרות התרנגול וזמן קרות הגברא אחד יש לתרץ ג"כ דברי המפרש בתמיד שפירש דקרות הגבר היינו קריאת התרנגול בשליש הלילה ולאחר חצות הלילה וכונתו דבשליש האחרון של הלילה מעט קודם עלות השחר הוא זמן קריאת התרנגול ומפני כי זמן זה קבוע וידוע לכל ע"ב פירש כן, ולא כמו שכתב הרב חבת הקדש, דקרות התרנגול הוא זמן רב קודם עלות השחר דזה טעות גדול דהא אנו מברכים אשר נתן היא מעט קודם עמוד השחר, ועפ"ז מדויק היטב הא שכתב הרמב"ם לפרש ולתרגם קרא תרנגולא, היינו קריאת השכוי דלכאורה למה לא תרגם קריאת התרנגול דהא בר"ה כ"ו ע"א אדרבא מוכרחין לפרש דשכוי זה תרנגול, ולא להיפך תרנגול זה שכוי, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דכיון בזה להורות זמן קריאת התרנגול דהיא קודם עלות השחר מעט דבזה הוא בינתו של השכוי אשר אנו מברכין עלי' בכל יום שמבחין ומתבונן בביאת האור שמוכן לבא מיד, ותימא גדולה על המחבר הנ"ל שלא התבונן בזה:
ד) ובישוב דברי הרמב"ם נלע"ד דלא כמו שהבינו בדעתו האחרונים דזמן קריאת הגבר הוא עלות השחר, אנא דעתו ג"כ דהוא זמן מעט קודם שיעלה עמוד השחר, ודבר זה מבואר כשנדקדק בדבריו שם שכתב אימתי תורמין את הדשן בכל יום משיעלה השחר, דלכאורה הו"ל למכתב משעלה השחר. וע"כ נראה מזה דכונתו להזמין שמתקרב עליית השחר דהיינו זמן מעט קודם עלייתו, דעלות השחר שכבר יש עליו דין יום הוא בסוף עליית השחר, אבל תרומת הדשן בכל יום היתה בהתחלת העליי' וע"כ כתב משיעלה השחר, והוכיח זה מהא דאיתא בזבחים כ' ע"ב דמודה רבי דמקרות הגבר עד צפרא לא פסלה בו לינה, דהטעם שכתב רש"י שם לפרש, משום דכיון דלא הוי רק זמן מועט לא פסלה הלינה לא הי' נראה לי להרמב"ם דמאי נ"מ בין זמן מרובה לזמן מועט סוף סוף הא הויא לינה, ע"כ פירש דקרות הגבר היא התחלת עלות השחר וע"כ אף דעכ"פ אין זה יום ממש מכ"מ כיון דשם התחלת עלות השחר ע"ז לא הויא לינה ממש, וז"ל הרמב"ם בפ"ה מהל' ביאת המקדש הלכה ט' קידש ידיו לתרומת הדשן, אע"פ שהוא מקדש קודם שתעלה השמש אינו צריך לחזור ולקדש, אחר שהאיר היום שהרי בתחלת עבודה קידש, משמע בהדיא דתרומת הדשן אינה בעלות השחר ממש דאל"כ ל"ל לטעמא שכבר קידש ידיו בתחלת עבודה תיפוק לי' שקידש כבר משעלה השחר ובודאי דלא היו מקדימין לקדש קודם הזמן ממש, וע"כ דתרומת הדשן היתה בשעת התחלת עלות השחר וכשרות העבודה אינה אלא כשכבר עלה השחר לגמרי, ע"כ הוכרח לפרש דע"כ אין הלינה פוסלת משום דכבר קידש ידיו מתתלת העבודה, ודקדק הרמב"ם לכתוב אע"פ שהוא מקדש קודם שתעלה השמש להורות דע"כ לא מכשרינן אלא דוקא בכל השנה כולה דזמן תרומת הדשן הי' בהתחלת עלות השחר, אבל ברגלים או ביום הכפורים דתורמין מאשמורה הראשונה אי מחצית בזה לא מהני עוד מה שקידש ידיו לתחלת עבודה, דדוקא מקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה הלינה דפסק כאביי שם בזבחים כ' ע"ב דמוקי לי' לר' יוחנן עכ"פ כרבי, ולא כרבא שם דמוקי לי' לר' יוחנן דלא כמאז ודלא כהכ"מ שם, שכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה, וא"כ משמע דקרותו ועפ"ז ניחא הא שהעתיק הרמב"ם בפ"ב מהלכות תמידין ומוספין הלכה י"ג, אחר שירד זה שתרם רצון אחיו הכהנים ומקדשין ידיהם ורגליהם במהרה, ולא זכר כלל דצריכין אחר עלות השחר לקדש עוד הפעם והיינו דמקרות הגבר עד צפרא לא פסלה הלינה, וכאביי בזבחים שם, אבל לרבא אף דמכשיר אם קידש ידיו לתרומת הדשן, אבל מנ"ל להכשיר ג"כ, אם קידש ידיו להוצאת הדשן, דהא הוצאת הדשן לאו עבודה היא וכמבואר שם ברמב"ם הלכה ט"ז וע"כ דדעתו לפסוק בזה כאביי, מיהו יש לדחות דאף דדעת הרמב"ם בהוצאת הדשן לאו עבודה היא מ"מ מיקרי קידש ידיו לעבודת היום ובזה הא ראה ר' יוחנן דבריו של ר' אלעזר בר' שמעון דלינה אינה פוסלת:
ה) ואחרי העיון נראה לומר דגם הלח"מ לא עלתה על דעתו לפרש דקרות הגבר ועליית עמוד השחר חדא שיעורא הם, אלא גם הוא הבין דמה שכתב הרמב"ם משיעלה השחר היינו התחלת נצנוץ השחר אלא דהי' קשה לו למה שינה הרמב"ם וכתב זמן אחר לא כמבואר בש"ס אי קרא גברא אי קרא תרנגולא, ע"כ כתב לפרש דזמן של משיעלה השחר שכתב הרמב"ם וזמן של קרות הגבר חד שיעורא הוא, אבל ודאי לא מיירי מעליית עמוד השחר ממש דזה ודאי אין זמנו שוה לזמן של קרות הגבר לתרווייהו בין לרב בין לר' שילא, ולא כהגרעק"א בתוספותיו שם שלא הבין בדעת הלח"מ כן, ובאמת יש לומר בכונת הרמב"ם דהא כבר נתבאר דהרמב"ם לא הכריע בין הפירושים אי הלכתא כרב דהוי קרא גברא או כר' שילא דהוי קרא תרנגולא כיון דתנינן כתרווייהו ע"כ אף דרב הי' גדול מר' שילא אבל הכא הא הוי פלוגתא דתנאי ע"כ בחר לו לשון ערומים וכתב זמן של משיעלה עמוד השחר דע"ז לא פליגי לא רב ולא ר' שילא דדא ודא שיעור אחד הוא, והא ולא פירשו הרמב"ם והרע"ב מה הוא קרות הגבר ביומא כ' ע"א ולא בסוכה נ"א ע"ב אלא פירשו דוקא בתמיד, נראה פשוט דעיקר דיני וסדר העבודה נסתדרו בתמיד וכמו דמסיים, זהו סדר התמיד בסוף תמיד אבל ביומא לא הובא זמן של תרומת הדשן אלא דרך אגב ע"כ גם הרמב"ם והרע"ב לא פירשו הדברים ביומא או בסוכה והמתינו בפירושם לפרש בתמיד או דלא נימא דבתמיד הכל מודים דהוי קרא גברא דהא הוזכר גביני כריז ע"כ הביאו גם שם שני הפירושים של יומא:
ו) ועל פי מה דנתבאר דעת הרמב"ם, יש לתרץ נמי דברי המהרש"ל בסוכה נ"א ע"ב, שכתב דקרות הגבר הוא כעלות השחר והבין הרש"א שם שכונתו על עמוד השחר, אבל באמת אין כן כונת הרש"ל אלא כונתו כמו שכתב הרמב"ם דהיינו תחלת עלייתו של השחר, וע"ז אין עדיין דין יום, דדין יום, אינו חל אלא דוקא, כשכבר עלה עמוד השחר, דהיינו התחלת הארת המזרח וצפרא הוי בהאיר המזרח ממש, ומה שכתב שם הרש"ל, דצפרא הוא האיר המזרח דהיינו עליית השמש, אין כונתו להנץ החמה ממש, אלא כונתו לתימור של חמה שנראה בעת צימות השחר לגמרי כדאיתא ביומא כ"ח ע"ב אבל ודאי אין כונתו להנץ החמה, שנזכר בש"ס, וע"כ לא זכר, כמו שפירש"י במנחות ס"ת ע"א, אלא פירש, עליית השמש שזה סימן לעליית השחר שהוא בקר ללינה, ובחנם השיג עליו המהרש"א שם, ועיין בערוך לנר בסוכה שם שגם הוא נמשך אחרי פשטות דברי הרמב"ם ולא ירד לדקדק כמו שדקדקתי והנה הרש"ל הראה שם מקום לפירוש המשניות של הרמב"ם ביומא פ"ק, אבל באמת שם ליתא כלום, וכנראה דהוא ט"ס וצ"ל פ"ק דתמיד. אשר שם באמת ביאר הרמב"ם דבין קרא גברא ובין למ"ד קרא תרנגולא הזמן הוא סמוך לעמוד השחר, וע"כ שפיר פירש הרש"ל הזמן שהוא (כעלות השחר, אבל לא עלות השחר ממש, דעלות השחר ממש נקרא האיר המזרח וכדאי' ביומא כ"ח ע"א במשנה, ודלא כהרב חבת הקדש שם שלא דקדק בענין זה כל צרכו, עיי"ש:
ולכאורה ז) ולכאורה הי' נראה לומר דדבר זה במחלוקת שנוי' בין הני תרי לישני דש"ס יומא כ"ב ע"א, דפרכינן התם על הא דאמרינן התם דמעיקרא לא תיקנו פייס לתרומת הדשן, אמאי באמת לא תיקנו מקודם פייס לתרומת הדשן ומשנינן בלישנא קמא מעיקרא סבור כיון דעבודת לילה היא לא חשיבא להו ולא אתו, ולישנא בתרא ס"ל דע"כ לא תיקנו פייס משום דמעיקרא סבור כיון דאיכא אונס שינה לא אתו, ולכאורה אינו מובן במאי פליגי הני תרי לישני, אבל לפי הנ"ל י"ל דלישנא קמא ס"ל דזמן של תרומת הדשן הי' בלילה, ע"כ שפיר משני דכיון דהוי עבודת לילה הוי, תשבו מעיקרא דלא חשיבא להו ולא אתו, אבל אידך לישנא ס"ל דזמן תרומת הדשן הוא בעמוד השחר א"כ לא הויא עבודת לילה, וע"כ צ"ל דהא דלא תיקנו מעיקרא ע"ז פייס הוא משום אונס שינה, אמנם אחר העיון נראה דאין בזה שום פלוגתא וגם לישנא קמא ס"ל דזמן תרומת הדשן הי' סמוך לעלות השחר, ופליגי רק בסברא זו דלישנא קמא ס"ל דדוקא עבודת היום היתה חשובה עליהם ולא עבודת הלילה ע"כ לא חששו לעשות פייס לעבודת תרומת הדשן דזמנה בלילה אבל אידך לשנא ס"ל דא"א לחלק כלל בחשיבות בין עבודות היום ובין אלו שהן עבודות הלילה, ע"כ הוכרח לומר דלא חששו לתקן הפייס לתרומת הדשן משום דאיכא אונס שינה:
וביותר יש לומר, דבהא פליגי. דלישנא קמא ס"ל דתרומת הדשן לא חשיבא התחלת עבודת היום, דכיון דזמנה בלילה הויא עבודת לילה ממש ע"כ לא הוה חשיבא עלייהו, לפי דעתם הקודמת, אבל אידך לישנא ס"ל כפשטא דמילתא דר' יוחנן דאמר קידש ידיו לתרומת הדשן שוב אינו צריך לקדש שכבר קידש ידיו לתחלת עבודת היום ע"כ צ"ל דמעיקרא הוי ס"ל דלא אתו משום אונס שינה, אבל בהא כו"ע מודו דזמנה של תרומת הדשן הי' קודם עלות השחר וסמיך לה, וכדעת התוס' סופ"ד דיומא דזמנה דוקא בלילה ואין בזה שום מחלוקת בין התוס' להרמב"ם ז"ל וכמו שנתבאר בע"ה: