מאמר י''ד - השראת השכינה בישראל - גילוי לשעתו ולדורות · יב. השראת השכינה תלויה בשמירת מדת היסוד שהוא כלל עניני הקדושה
אלא שתחילת העבודה והתנאי לזכיה רוחנית זו של דביקות בה' שהוא ענין השראת שכינה בקרב האדם היא ''קדושה'', ונבאר ענין זה.
לא מצינו בתורה הדגשה כל כך מפורשת המתנה בתנאי כפול וב''הן קודם ללאו'' כתנאי בני גד ובני ראובן, את השראת השכינה או סילוקה אלא דוקא בחילול או בשמירת הקדושה והפרישות מהעריות.
שנאמר: (דברים כג, טו) ''כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך''. הרי שהתנאי להיות ה' מתהלך בקרב מחנינו הוא דוקא בהיות מחנינו קדוש, זהו ההן שבתנאי, והלאו שבתנאי ''ולא יראה בך ערות ושב מאחריך'', והנה ''תנאי כפול'' וכמו כן ''הן קודם ללאו'' כהלכות תנאי בני גד ובני ראובן.
וכמו שהיה אומר החפץ חיים: ''אימתי האסון הגדול ביותר לישראל? - בהסרת ה' יתברך שכינתו והשגחתו מעמו למוסרם למקרים ולטבעים, ואז מופקרים המה לכל אויב ונוגש - וכאם המפקרת בניה לכל אורב וטורף כן עם ישראל ללא השגחה, ומהו הגורם הגדול להסרת השגחתו יתברך מעמו? - ''ערות דבר'', שנאמר ''וראה בך ערות דבר ושב מאחריך''.
ולדברינו לעיל שביאור השראת שכינה הוא במה שאנו מסירים את מסך הטבע מהבריאה, ומצליחים לגלות את הנהגתו הניסית של הבורא שמבעד למסך הטבע, הרי שחטא העריות הגורם לסילוק השכינה ביאורו הוא שמתיש הוא את כוחנו מלהסיר את מעטה הטבע, ובגלל חטא זה מטשטש אצלנו ראיית ''אין עוד מלבדו'', ומשתעבדים אז לטבע, ואין לנו יכולת להסירו מעלינו.