אור ברסלב
הגדה של פסח - למען תספר מאמר י''א - מטרת שעבוד מצרים › י. כדי להגיע ל''עבדות'' שהיא פנימיות יש להתחיל עם חיצוניות

הגדה של פסח - למען תספר

מאמר י''א - מטרת שעבוד מצרים · י. כדי להגיע ל''עבדות'' שהיא פנימיות יש להתחיל עם חיצוניות

ט. הנהגת ''מדה כנגד מדה'' בעובדי ה'

וכדי להגיע לעבדות פנימית העצה היעוצה היא להתחיל עם חיצוניות, וכמו למשל מקום קבוע בתפילה, כשאדם מזלזל בחיצוניות העבודה קשה מאד שיגיע אי פעם לאיזה הישג בפנימיות עבודת ה', ולכך לפחות יש להדר בחיצוניות שלא יתפלל אדם בכל יום בשעה אחרת ובמקום אחר אלא יהא לו מקום קבוע לתפילתו ובשעה קבועה, זהו כבר עצה גדולה וסיכוי להשיג משהו, דאז סוף סוף מראה האדם רצינות בגישתו לעבודת ה' ולא כמצות אנשים מלומדה.

וכמו כן להתאמץ להגיע לתפילה קודם התפילה כדי להתחיל את התפילה מתחילתה ולא מאמצעיתה. האיחור מורה על זלזול וחוסר הערכה וכשאדם מבטא זאת בחיצוניות הרי שאז גדל ורבה אצלו האטימות הפנימית ונדחה הוא מאור ה' להיות מסולק מקרבת ה', חלילה.

ובעצם זו עיקר הצלחת העבדות של התפילה שהיא עיקר העבדות - ולעבדו בכל לבבכם זו תפילה, עיקר הצלחתה תלויה בהכנה לתפילה, דזה פשוט כשהאדם בא במרוצה, ובטירוף לתפילה וכי יוכל לכוין בה, עם כל רצונו הטוב לכוין בתפילה לא יצליח.

וראיתי מעשה שסיפרו המשגיח מקמניץ הרה''ג משה שטרן זצ''ל, שניגש פעם בחור ישיבה להגרש''ז אוירבאך זצ''ל בשאלה מה לעשות כאשר מאחר הוא לתפילה האם ידלג מהזמירות על מנת לומר קצת ובמתינות או שיאמר מהר כדי להספיק הכל, הגרש''ז אוירבאך הרים ידיו בתמיהה גדולה: היאך בחור ישיבה מסוגל לשאול כזו שאלה, וכשהתנצל הבחור ואמר שזה קורה לפעמים, חזר הגאון על תמיהתו: היאך בחור ישיבה יכול לשאול כזו שאלה.

ומכלל העבדות להתאמץ בתפילה לפחות בכך להתפלל מתוך הסידור ואפילו בחלק מהתפילה. וכמו כן יש להתאמץ ביותר לבטאת את הברכות בשפה ברורה ובנעימה, שגם אם לכוון קשה מאד, אולם, כאמור, לפחות להשתדל בחיצוניות, שהיא ביטוי המילים והאותיות באופן ברור, שהרי כמה מן הבושה למלמל את מילות הברכות בשפה קטועה ובהבלעת האותיות, וכ''ש בהבלעת מילים שלמות, הרי שזה ממש חוכא ואיטלולא מהברכה, ויש כאן ביזוי השם ממש.

וזאת יש לדעת דכאשר ביזוי ה' הוא בחיצוניות, העונש גדול ביותר, דאז כביכול האדם בעזות ובגלוי מזלזל בכבוד קונו, וקשה מאד ללמד זכות על אחד שכזה, דמילא כאשר הכוונה בורחת מן האדם ומאבד הוא את ריכוז מחשבתו בתפילתו עוד יש מה לדונו לזכות שהוא מרוב הטרדות או מחוסר טהרה וכו', אולם כשגם בחיצוניותו מזלזל הוא הרי שאז עושה עוונו בגלוי ואיכא חוצפא יתירא בזה, כי עבירה בגלוי מלבד שהיא חוצפא מצד עצמה, חמורה היא ביותר כי בכך מתבטא האדישות, וכאילו ולא אכפת לו לאותו אדם מנוהגו ומשלים הוא עם עצמו ללא רצון להשתנות, מה שאין כן כשלפחות החיצוניות נאותה ומכובדת, הרי שבזה לפחות מראה הוא שאינו משלים עם פנימיותו החסרה ומשתדל הוא לכבד את קונו לפחות בחיצוניות בתקוה שמכך יגיע גם לטהרת הפנימיות.

וכמו כן יש להרחיק משחוק וליצנות המרחיקים יראת ה' גם בצורה החיצונית, דאף שקשה להאחז ביראת ה' בפנימיות להיות מורא שמים עלינו עד כדי שיהא עלינו מורא ופחד, אולם לפחות בחיצוניות יש להשתדל שלא תהא הנהגה פרועה וקלת ראש, דכאמור בזה מסלק האדם מורא שמיים ממנו.

וכמו כן באכילה, יש לאכול במתינות ובדרך של כבוד ולא בהלעטה ובזלילה, שבזה דוחה האדם את מורא שמים מעליו, דלמה יגרע האוכל לפני המקום מהיות אוכל לפני בני אדם בחתונה שאז אף אם ירעב מאד יאכל במתינות בכף ומזלג ויצמצם ככל האפשר מלהראות את רעבתנותו, ולמה כשהנו לבדו ישכח שסוף סוף אוכל הוא לפני קונו.

והוא כלל גדול להשריש יראת שמים קודם בדרך חיצוניות ואף שהיא דמיונית בשלב ראשון ואינה פנימית, ממנה יבוא ממדריגה למדריגה ביראת ה' בפנימיות.

ויסוד ההצלחה הוא בדרך זו וכפי שביארנו לעיל בארוכה, והוא שאין שום תכונה מדה וטבע באדם שאין לו שורש בפנימיותו, ובפנימיותו הוא חיובי כיהלום שמצד עצמו לא ניתן לשנותו בשום אופן, אלא שלאחר ההשתלשלות ועיבוי החומר מקבל הוא טבע שני לפניות זרות שליליות, ועלינו לשוב לאותו טוהר על ידי שנסלק את החומר והטינוף שמעל אותו יהלום, כך כשנוהג האדם בחיצוניות לפחות בהנהגות נאצלות וקדושות מתקשר הוא בזה בעצם לשורש פנימיותו שהוא אכן כזה קדוש ונאצל, כך שאין זה הנהגה חיצונית גרידא, יש לה שורש בפנימיות, אלא שאין אדם חש אותה, אולם בהתמדת העבודה החיצונית באופן החיובי תתפרץ פנימיותו שהיא כמו כן חיובית ותתחבר לאותה חיצוניות חיובית וביחד יצליחו לשבר את החומות שבינתים המהווים חיץ בין פנימיות טוהר הנשמה להנהגה החיצונית כאשר היא כמו כן מטוהרה ואצילה, מה שאין כן כשינהג האדם בחיצוניותו בפריקת עול, הרי שאז יקשה עליו מאד לחלץ את טוהר פנימיותו ממצוקת החומר כשרובץ עליה עצם החומריות בנוסף על ההנהגה החיצונית הסותרת את טוהר פנימיותה. והוא האמרה הידועה המובאת בספר החינוך ''אחרי המעשים ימשכו הלבבות'', דהיינו כשעושה האדם מעשים הגונים - לבסוף ימשך גם לבבו, אחר שלבבו בפנימיותו מטוהר מכבר מצד עצמו.

עצה נוספת לרכישת קנין ''עבדות'' הוא ההתבוננות ב''הכרת הטוב'', שהרי מטבע האדם להיכנע למיטיבו וכשיתבונן בטובות ה' עליו והיאך הוא נצרך ונזקק לבורא בכל תחומי החיים, והבורא אינו נזקק לו לכלום יבוא ליכנע.

ובאריכות הדברים יש לראות בחובת הלבבות ''שער הכניעה'', שערך שער שלם המוכיח ומכריח בראיות נפלאות שעל האדם להיות נכנע ועבד לבוראו, ושהוא עיקר התבלין שבעבודת ה' שמבלי הכניעה ישנו טעם לפגם בכל אשר יעשה האדם.

תוכן העניינים

הגדה של פסח - למען תספר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה