מאמר י''א - מטרת שעבוד מצרים · ד. עבד עברי נרצע להיותו נתבע על שלא העתיק תכונת כניעתו שקנה בעבדותו לבוראו
ובזה יובן הנאמר בדין עבד עברי, שלאחר שש שנים שדינו לצאת לחופשי, אם אומר: ''אהבתי את אדוני את אשתי ובני לא אצא לחפשי'', נאמר בתורה (שמות כא, ו): ''והגישו אדוניו אל האלוקים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם''.
והגמרא (קידושין כ''ב ע''ב) שואלת, מדוע דוקא רוצעים את אזנו ולא איבר אחר? ועונה הגמרא: אוזן ששמעה על הר סיני עבדי הם ולא עבדים לעבדים, והלך וקנה אדון לעצמו - תירצע. והוא לכאורה קשה דמה בכך שהלך וקנה אדון לעצמו והלא עבד עברי חייב בכל המצוות שבתורה ואם כן מה גרע בכך שקנה אדון לעצמו?
פרושו, כל מטרת ה' יתברך בשעבוד מצרים שנים כה רבות, למען נעתיק את תכונת העבדות אליו, ובזאת רצה להעניק לנו את החרות האמיתית ביותר, כי בכך שלא נרגיש שום אדנות מבלעדו, אלא יהא הוא אדוננו הבלעדי, בזה בעצם נהיה בני חורין אמיתיים, כי עבדותנו לבורא אינה כעבד לרבו שיש לרבו רווח אישי בעבדות עבדו, עבדותנו להקב''ה היא חרותנו הגדולה ביותר אחר שכל מעשינו יזקפו לזכותנו הבלעדית ולאושרנו בב' עולמות.
ולכך נאמר בדברה ראשונה שבעשרת הדברות אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, וידוע מה שמקשים המפרשים למה לא נאמר אנכי ה' אלקיך אשר בראתי שמים וארץ שזה מראה לכאורה יותר על אנוכיות שמו יתברך שהנו מקור הכל הממציא יש מאין, ולדרכינו יובן שהרי כאן דורש הקב''ה מישראל עבדות למצוותיו וזו מטרת קבלת התורה, לכך מדגיש הוא שפדאם ממצרים מבית עבדים על מנת שיעתיקו תכונת העידות אליו, וזו היתה כל מטרתו בשעבוד מצרים ובגאולתן של ישראל לפדותן מ''בית עבדים'', ולכן הדגיש ''מבית עבדים'' שהרי היה די לומר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אלא רצה לומר פדיתיך ממקום שהייתם עבדים שם דייקא כדי שתעתיקו עבדות זו אלי.
מה שאין כן אילו היה אומר אשר בראתי שמים וארץ היה משמע שברצונו לחייבנו באמונת חידוש העולם בריאת שמים וארץ, ואין זה המכוון, שהרי אמונה זו של חידוש העולם זוהי גם אמונת אומות העולם המאמינים בא-ל עליון שחידש עולם, אולם יחודיותנו על כל האומות באמונת ההשגחה הפרטית בכל רגע ורגע, וזו אמונתינו שנתבררה לנו מיציאת מצרים, והיא המחייבת עבדות אחר שהוא האדון שהיה הוא האדון עתה, והוא ש''עשה'' לכל המעשים הוא כמו כן ''העושה'' לכל המעשים, והדבר מחייב עבדות, ולכך ההדגשה שבדברה הראשונה שבעשרת הדברות היא אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים להורות על הנזכר.
ועכשיו, אותו עבד שעבד שש שנים וחש בנפשו ''עבדות'' מהי, הנה אותו עבד מזדמנת לו אפשרות להשתחרר מעבדות אדונו, ולהיות עבד למלכו, אשר זה רצון ה' מכל יהודי ויהודי, ובמקום להעתיק את תכונת ה''עבדות'' למלכו, הולך הוא ומרצונו נותן את תכונת העבדות שלו שרכשה - אמנם בעל כרחו - לבשר ודם ונמכר לו, ונותן לו את תכונת הכניעה והעבדות שלו, במקום שעד שכבר נזדמן לו להרגיש מהי עבדות, הלא היה עליו לנצל את אפשרות שחרורו להיות עבד מלכו של עולם.
ועל כן רוצעים את אזנו לאמור: אוזן ששמעה על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, כל מטרת הוצאת עם ישראל ממצרים למען יעתיקו את עבודתם לה' יתברך, שכמו כן נשתעבד לעבודת עבד וטעם טעמה של כניעה, במקום להעתיקה למלך מלכי המלכים - הולך וקונה אדון לעצמו - תירצע, וזאת על מנת לעוררו על טעותו.