אור ברסלב
הגדה של פסח - למען תספר מאמר י - ירידת הדורות › ו. ירידת הדורות ביחס לגדולי ישראל מנהיגי האומה היא ''גזירה'' וביחס לעם ישראל הוא ''מחדל''

הגדה של פסח - למען תספר

מאמר י - ירידת הדורות · ו. ירידת הדורות ביחס לגדולי ישראל מנהיגי האומה היא ''גזירה'' וביחס לעם ישראל הוא ''מחדל''

ה. ירידת הדורות הינה ''גזירה'' או ''מחדל''

הסבר היאך מצד אחד הדורות יורדים ומאידך עלינו להתיחס למשמעותם של גדולי הדור בשוה - דור דור ושופטיו - כאילו וכולם בעלי אותו כח. ונראה להסביר ענין זה על פי תשובת הרב האר''י הקדוש לשאלת תלמידו מהרח''ו.

ונצטט דברי רבי חיים ויטל זיע''א המבואים בספר ''שבחי ר' חיים ויטל'':

''פעם אחת שאלתי למורי ז''ל: איך היה אומר לי שנפשי יש לה מעלה כל כך, והרי קטן שבדורות הראשונים היה צדיק וחסיד שאין אני מגיע לעקביו. ' ויאמר אלי: דע כי גדולת הנפש אינה תלויה כפי מעשה האדם הנראה לעינים כי בוחן ליבות וכליות השם יתברך, רק כפי הזמן והדור ההוא, כי מעשה קטן מאד בדור הזה - שקול ככמה מצוות בדורות הראשונים, כי [בדורות האלו] הקליפה והרע גוברת מאד מאד עד אין קץ, מה שאין כן בדורות הראשונים, ואילו הייתי אני בחיים באותן דורות, היו מעשי וחכמתי נפלאות ועולות מכמה צדיקים הראשונים'' עכ''ל.

הראנו לדעת כי גדולת הנפש ''בעצם'' של גדולי הדור - אז כן הם עתה, וישנו רק גורם חיצוני שהוא ''התגברות הקליפה והרע מאד מאד עד אין קץ'', ואם כן כל עובד ה' בכל כוחו ובמסירות נפשו בדורות האחרונים אינו יורד ממדריגות קודמיו להחשב כמדריגתם ממש, וכפי שגילה האר''י לתלמידו מוהרח''ו ''דאילו היה הוא בדורות הראשונים היו מעשיו וחכמתו נפלאות ועולות מכמה צדיקים ראשונים''.

אם כן בזה יובן דברי הרמב''ם שהאדם יכול במעשיו בשלימות ובמסירות נפש להגיע למשה רבנו והיינו מצד שמעשיו מושלמים ועובד הוא את ה' בכל כוחו, וכן כמובא בתנא דבי אליהו (תדא''ר פכ''ה): לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, שיכול אדם למסור נפשו לה' ולהגיע למדרגותיהם, והיינו אף שבפועל לא נוכל לעשות כמעשיהם ועל אחת כמה וכמה שלא להגיע להשגותיהם בנבואה וברוח הקודש, אולם שקול המעט שביכולתנו להחשב כהרבה שלהם מצד רבוי הקליפה והרע, הרי שירידת הדורות לגבי גדולי הדורות היא ''גזרה'' ולא שח''ו מפאת ''המחדל'' של גדולי כל דור ודור - נוצר הבדל במהותם. וכאמור בגמרא (סנהדרין יא ע''א): הלל ושמאי - ראוי שתשרה עליהם שכינה כמשה רבנו אלא שאין דורם ראוי לכך, הרי שגדולי הדורות שבכל דור ודור מצד עצמם אחר שהשלימו עצמם בכל כוחם הרי הם כשמואל בדורו, אלא שבני דורם אינם ראויים לגילויים שיתגלו על ידם.

אולם ביחס לעם ישראל ירידתם נובעת ממחדלם שכן עוונותינו הם שגרמו לאריכות הגלות ושיהא תיקוננו בדרך הסתר פנים דוקא, וכמו שיתבאר להלן התועלת שבדבר.

ובזה גם יובן פשוט המחויבות שיש לנו לשמוע לגדולי הדור שבימינו ממש כבימות משה ובית דינו, שהרי בעצם שופטי וגדולי ישראל שבכל דור ודור שניקו עצמם מכל שוחד ותאוה ועובדים את ה' בכל כוחם אינם נופלים מהראשונים, ועובדא שאילו היו בימיהם של הראשונים היו נחשבים כמותם שהרי הזמן גרמא ולא מצידם עצמם. ולכך כאמור כלפי גדולי ישראל ירידת הדורות מתבטא בהעלם ומניעת השגות בלבד, כך שהירידה אצלם היא ''גזרה'', אולם ביחס לשאר העם התגברות הקליפה והרע נוצר מ''מחדל'' ומירידה במהותם, כך שההתחלה מתחלת מגזירת ההסתר פנים שנגזרה על בני הדור שאינם ראויים לגילויים מחמת מחדלם בתורה ומצוות, וממחדל זה של העם נגזרה ''גזירה'' לירידת הדורות ביחס לגדולי הדור שיעלמו מהם גילויים והשגות להתראות בהם לבני דורם אחר שאין בני דורם ראויים לכך.

ומעין זה ממש ראיתי אחר כך בספר ''דרש משה'' להגר''מ פיינשטיין זצ''ל, שהקשה גבי הנאמר בפסוק ''הוא משה ואהרון'' (ו' כז') ואמרו חז''ל מלמד ששקולים הם, וכן נאמר בכמה מקומות בתורה, ולכאורה היאך שקולים הם והלא משה גדול מאהרון כמבואר בתורה יחס נבואתו של משה ביחס נבואתם של אהרון ומרים, ומשה הוא אדון לכל הנביאים הבאים אחריו.

ותירץ שם שהכוונה שקולים הם מצד מעשיהם. דהיינו משה ואהרון עשו כל אחד בהתאם לנתונים שבראם הבורא את כל האפשר מצידם ושניהם מיצו את מלא כוחותיהם עד תום לעבודת ה' ומצד זה שקולים הם. ומזה נלמד לכל דור ודור שגדולי ישראל הממצים כחם עד תומם שקולים כמשה ואהרון בדורם.

מחובתנו לציית לגדולי הדור שבכל דור ודור לכתחילה ולא מחוסר ברירה

כך שמחובתנו להעריך ולשמוע לרבותינו לא מחוסר ברירה ובדיעבד, אלא לכתחילה ממש, ואין לך אלא שופט שבימיך, אחר שכאמור בגדולי ישראל לא חלה ירידה במהות אלא במניעת והעלם השגות בלבד, ומלבד זאת יש לנו לדעת כי בקנה מדת ירידת הדורות לסיבת תגבורת הקליפה והרע - הם השופטים שמתאימים לנו ולא זולתם, והיינו אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלו, זה אינו, שבשבילך בכלל לא היה מתאים הימים הראשונים עם גדולי הדורות הראשונים, אלא גדולי הדורות שבימיך דוקא. ונבאר זאת להלן.

ח. גדולי הדור שבכל דור הם המה המתאימים להיות מנהיגי הדור ולא אחרים ואפילו גדולים מהם שהיו בדורות קודמים

ונגע בעצמנו, וכי רשב''י או יונתן בן עוזיאל וכן יתר התנאים מתאימים לדורנו. וכי יש לנו שפה אתם וכי יש לנו הבנה בחכמתם ובמעשיהם, וכמו כן אין להם הבנה במעשינו ובשכלנו, להבין אותנו ולפתור את ספיקותינו ובעיותינו יוכלו רק גדולי הדור שבדורינו, וכך נתן הקב''ה סיעתא דשמיא לגדולי הדור שבכל דור ודור דוקא להיות מושיעי הדור ופותרין להם ספיקותיהן שנתעוררו לאנשי דורם, ומצאתי סמוכין חזקים לדברינו אלה בספר ''שיחות מוסר'' להגר''ח שמואלביץ זצ''ל ונצטט לשונו:

ומבואר בפרוש בדברי חכמינו זכרונם לברכה, ''אל תאמר אילו היה ר' עקיבא קיים, הייתי יושב ושונה לפניו'', כי לכל דור ניתנו המנהיגים והמשפיעים הראויים לדורם וכן אמרו חז''ל (קה''ר פא ד), ''כתוב ויהוידע הנגיד לאהרן וכי יהוידע היה נגיד לאהרן אלא אילו היה אהרן קיים בדורו של יהוידע, יהוידע היה גדול ממנו בשעתו, וכו' ללמדך שאילו היו אהרן ובניו קיימים, צדוק היה גדול מהם בשעתו''. וברור שאהרן גדול מיהוידע ומצדוק, אלא שלדורו יהוידע הוא הנגיד אפילו היה אהרן חי, בשעתו של יהוידע נצרכה מנהיגותו דוקא, וכן בצדוק. במעשה דחוני המעגל (תענית כג) לאחר שישן שבעים שנה, אזל לביתיה אמר אנא חוני המעגל, לא הימנוהו, אזל לבית המדרש שמעינהו לרבנן דקאמרי נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל, דכי הוי אזיל לבי מדרשא, כל קושיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו, אמר להו אנא ניהו, לא הימנוהו (לא האמינו לו), חלש דעתיה בעי רחמי ומית''. והנה לכאורה היה יכול חוני המעגל לתרץ להם קושיותיהם כדרך שהיה עושה לפנים, והיו נוכחים לדעת כי הוא חוני המעגל, (ע' מהרש''א שם). ונראה על פי מה שנתבאר, כי מאחר שכעת אין הוא ''שופט שבימיהם'' לא היו פרוקיו מועילין להם, וכשיתעורר לאחר שבעים שנה, הרי זה כמו אהרן בימי צדוק שאין הנגיד אלא צדוק או יהוידע, ואף על פי שאת תורתו של חוני הם לומדים, אבל מרבם שלהם, וחוני עצמו אינו נגיד ולא מנהיג.

ט. משמעות תגבורת הרע והקליפה שהזכיר האר''י זצ''ל - מניעת רוח הקודש ונבואה מגדולי ישראל לפי שאין דורם ראוי לכך

הסברנו למעלה שתגבורת הרע והקליפה שהזכרנו בשם האר''י הק' מתבטא בגדולי עולם לא במהותם ח''ו, שהרי צדיקים גמורים הם ועובדי ה' במסירות נפש ממש, אלא בזה שנמנע מהם עשית מעשים ולהחכים בחכמות נפלאות כקודמיהם, ולהזדכך בתכלית הזכות, וזאת בהיסתר מהם עומק המושג שהעלימו הבורא וכיסהו מהם מה שלא כיסה מקודמיהם, וזהו מה שמנע מהם השראת שכינה כקודמיהם ונתמעטו ההשגים מנבואה לבת קול ולרוח הקודש וכו', אולם בודאי שזכינו לגדולי דור בכל דור שעשו ככל אשר בכוחם במיצוי כל נפשם ומאודם עד טיפת דמם האחרונה.

זוהי סיבת מניעת השראת השכינה אצל גדולי ישראל משום שאין דורם ראוי לכך, וכמו שאמרו בגמרא (סנהדרין י''א ע''ב) שהבאנו לעיל ראויים הלל ושמאי שתשרה עליהם שכינה כמשה רבנו אלא שאין דורם ראוי לכך, וכן אמרו (סוכה כח ע''ב): שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן - שלושים מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו, ושלושים מהם ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון וכו'. הרי שמצד גדולתם של גדולי ישראל המאוחרים הרבה בזמן משה ויהושע ראויים המה מצד עצמם לשכינה כמשה ויהושע, ואין שום אשמה בהם במניעת ההשגה שלא השיגו כקודמיהם, לפי שאצלם המניעה היא מסיבת התבטאות הקליפה בגסות ובעביות אצל פשוטי העם שאינם ראויים לראות שכינה השורה אצל רבותיהם.

וכמו שהעיד על עצמו הצדיק החסיד בעל ''יסוד ושורש העבודה'' - רבי אלכסנדר ?זיםקינד זצוק''ל, מובא בצוואתו:

והריני גוזר ואומר, שלא ידברו עלי שום שבח כלל, רק את השבח הזה ידברו עלי מה שאני מעיד עלי שמים וארץ, והיודע תעלומות יודע ויעיד עלי גם כן אחר פטירתי, שהייתי מאמין באמונת אלוקותו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד, ממש כמשה רבנו עליו השלום, אך הוא ידע בבירור כפי גודל עיני שכלו, כמו שכתוב ''בכל ביתי נאמן הוא'', ואני השפל בגודל אמונה שלמה ואמיתות ברורה בלי שום ספק ופקפוק כלל, ח''ו.

הנה לנו לראות דיתכן אמונה מתוך עבודה ועמל באחרונים כבראשונים אלא שההשגה במדרגות נבואה ורוח הקודש בלבד הם שירדו בדורות האחרונים.

י. אחר שירידת הדורות מצד הסתר פנים הינה גזדה ולא מחדל יש להבין טעמה של גזירה זו

והנשאר לנו לבאר הוא דברי האר''י לתלמידו מהרח''ו שבדורות הללו הקליפה והרע גוברת מאד מאד לאין קץ, והרי אם אמר זאת האר''י בזמנו לפני כארבע מאות שנה שהיו אז עדיין בישראל גאוני עולם קדושים ומקובלים אנשי מעשה במסירות נפש נפלאה בעבודת ה', אם כן מה נאמר היום בימינו שחסרנו מכל וכל ואין לנו ולא ממקצת מעשים וחכמה של קדמונינו, ובכן יש לנו להבין למה היה נצרך מצב זה של תגבורת הקליפה והרע בעולם שהביא להסתר פנים ואור ה' נעלם מאתנו מלקבלו דרך גדולי ישראל, ובפרט אחר שהשינוי הוא לא במהותם וכמו שביארנו לעיל, ובפרט שהרי בין כה המעט של היום שווה כהרבה של אז ומה אם כן התועלת באופן הנהגה זו דוקא, להסתיר מגדולי ישראל השגות כבימי קדם, ואולי אדרבא, אם פעם כשעם ישראל היה במצב של עליה היה נצרך נבואה ורוח הקודש, היום, שאנו בשפל המדרגה לא כל שכן שצריכים אנו לגילויים שכאלה.

יא. בזמן שהיו ההשגות וגילוי פנים של ההשגחה בגילוי ובשפע מדת הדין היתה מתוחה ביותר ומדקדקת על כל פרט ופרט

ראשית נתבונן בכשלונות שהיו לעם ישראל במדבר שביניהם היו דברים שלדידן אינם חמורים כל כך ולגבי ישראל במדבר התיחס לה' הבורא בחומרא יתרה, ונתבונן בהם:

כשירד המן לישראל ונצטוו ''ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי לא יהיה בו'' ונאמר אחר כך ''ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו'' ופירש''י: ''לפי שהיו דואגים שמא פסק המן ולא ירד עוד''.

נתאר לעצמנו אדם שתלויים בו נפשות בני ביתו ויש לו היום מה לאכול ולמחר אין לו כלום והנו במדבר שמם ארץ נחש שרף ועקרב, באיזו מדרגה גבוהה צריך הוא להיות כדי שלא לדאוג למחר הרי זו מדרגה שגם צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד בה, והנה יצאו מן ''העם'' לא מן הזקנים והסנהדרין שבישראל אלא אנשים מן ''העם'' מחמת דאגתם מה יהיה עם פרנסתם מחר, והנה מה נאמר עליהם ! ''ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורתי''.

וכן לאחר מכן מיד כשנסעו ממדבר סין ''ואין מים לשתות העם'' (יז, א) ''וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה'', והיאך לא יריבו אחר שהנה הם במדבר שרב ואין מים לשתות, הלא טבעי הדבר שיתקוממו ויתלוננו על משה, וכמו כן טבעי שיעלה בלבם החשש האם עזבם הקב''ה למות או לא, ובשביל כך נענשו: ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, עיין שם ברש''י שנענשו על שהסתפקו בישועת ה', והיה להם להיות בטוחים בחסדו שבודאי ימצא להם, ולכאורה לדידן לא תחשב התלוננות שכזו לכלום.

ואפילו בחטא העגל שעוון חמור הוא, נתבונן כמה פעמים חטאו ישראל בעוון עבודה זרה בימי השופטים וכן בימי אחאב וירבעם ומנשה והותירם הקב''ה, ואילו בחטא העגל שבמדבר ביקש הקב''ה להשמידם ולהחליפם באומה אחרת וכנאמר: ''הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול, ורצה הקב''ה לעשות זאת מיד ללא הקפה.

וכמו כן בעוון חטא בנות מואב הלא מצינו שחטאו ישראל הרבה בעריות כגון בגלות בית ראשון בשבעים שנה שבין בית ראשון לשני, ועוד, ולא כילם הקב''ה ואילו בחטא בנות מואב ביקש הקב''ה לכלותם לולי פנחס שקנא לה' והציל את עם ישראל, שנא' ''ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי'' וכמו כן העונש היה מידי ללא אריכות אפים.

וכן בעוון המרגלים, לדידן טבעי הדבר לפחד ולירוא כאשר יש עלינו לכבוש עם רב וחזק מאתנו ענקים ונפילים, ולגבי עם ישראל במדבר נגזר להיטלטל עוד ארבעים שנה בשביל כך.

והתשובה פשוטה, שהיות ועם ישראל במדבר זכו לגילויים נשגבים בבהירות ובסילוק כל הספיקות, לכך כל פגם קטן באמונתם בהקב''ה נראה בזכוכית מגדלת כפשע עצום, וכמו כן לעומת זאת צדקותם וחסידותם מתקטנת מלפארם מלשבחם, לפי שככל שיגדילו ויפליאו לעשות מעבודת ה' אין בזה שום נצחון וגבורה אחר שלמדרגת בהירות אמונתם טבעי הוא שיחשקו בה' ויחפצו במצוותיו.

ועובדא שלא נזכר בתורה שום שבח ותהילה על דור המדבר בעבודתם את ה', והוא פלא וכי היה אך ורק על מה לגנותם בלבד. הרי שאין שום יחס למעשיהם הטובים לעומת מעשיהם המגונים שבדור המדבר. שהרי על מעשה פעוט יחסית נענשו עונשים חמורים ביותר ועל מעשה מצוות ועבודת ה' לא הוזכרו לשבח כלל.

תוכן העניינים

הגדה של פסח - למען תספר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה