אור ברסלב
הגדה של פסח - למען תספר מאמר י - ירידת הדורות

הגדה של פסח - למען תספר

מאמר י - ירידת הדורות

מאמר ט - השתדלות ובטחון ברוחניות

''הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם הדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם'' (שמות יט, ט)

א. לא נשנה בשנית המעמד הגדול של קבלת התורה כדי לשמור על מאזן הבחירה

ידע הקב''ה שלעולם לא יחזור הוא על אותו מעמד של ''פנים בפנים''לעם ישראל, ובכל אופן במשך כל זמן גלותם, והעובדא שהנה עד עתה למעלה משלשת אלפים ושלש מאות שנה לא נשנה מעמד שכזה וההסתר פנים רק הולך וגובר, ובודאי כך הבינה חכמתו יתברך שאין צורך שיחזור הוא על אותו מעמד פעם נוספת, וכיון שאין צורך בכך הרי שיגרע מאחוזי הנצחון של עם ישראל לו יתגלה שוב באותו מעמד שהתגלה פעם, כיון שמעמד שכזה מקלקל את מאזן הבחירה בין רע לטוב ומגביר את כפיית הטוב וההרחק מהרע מצד ההכרח, ובכך נגרע מאחוזי הנצחון במלחמת הבחירה, שהרי כל חכמת הנצחון הוא רק כאשר מאוזנים כוחות הרע והטוב באופן שווה ואין כפיה בצד אחד על משנהו.

ב. ההמשכיות לאותו כח של מעמד הר סיני נשמר ונאדק באמצעות חכמי ישראל שבכל דור ודור

אולם מה שכן ראה הבורא צורך חיוני ומבלעדיו לא יהא שום תועלת מהמעמד הגדול של קבלת התורה הוא ''אמונת חכמים'', דהיינו שתהא נבואה בישראל, החל ממשה רבנו אב לכל הנביאים הבאים אחריו ועד אחרוני הנביאים חגי זכריה ומלאכי שהיו מבין אנשי כנסת הגדולה, וגם הנבואה היתה אך ורק לתקופה ולאחריה פסקה הנבואה והשתמשו ב''בת קול'', ולאחר תקופה גם ה''בת קול'' פסקה והיתה ''רוח הקודש'' מפעמת בליבותיהם של חכמי ישראל, וברוח הקודש עצמה מדרגות רבות ישנם, ומדור לדור הלכו המדרגות וירדו עד הגיענו הלום - דור של הסתר פנים, אולם עדיין הותיר לנו הקב''ה את חכמי ישראל שבחכמתם מושיעים המה את בני דורם, ובפרט הותיר לנו אותם להעתיק את השמועות ומצוות התורה שלא השתנו ולא ישתנו לעולם, והם הם המקיימים את המשכיות כח המעמד הגדול של קבלת התורה. ''ירידת הדורות''

ויש קצת להתעמק במושג ''ירידת הדורות'' כי מכך תצא לנו תועלת גדולה לדעת מעט, להוקיר ולירא מעוצמתם של חכמי ישראל שבכל דור ודור, והנה מצינו בזה כמה דברים הטעונים ביאור שהרי מצד אחד ''ירידת הדורות'' הוא מושג המובא בגמרא (שבת קיב ע''ב): ''אם ראשונים כמלאכים אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים'', ועוד מצינו (עירובין נ''ג): אמר רבי יוחנן ליבן של ראשונים כפתחו של אולם ושל אחרונים כפתחו של היכל ואנו כמלוא מחט סדקית'' ועוד עיי''ש בעירובין התיחסות רבותינו לקודמיהם ביחס של פער מבהיל מה שראו עצמם לעומת קודמיהם.

וכאשר נערוך סולם של ערכין נמצא סדר דלהלן: (מספר ''אור תורה'').

רבי חנינא בן חמא, היה הקטן שבתלמידי רבנו הקדוש (''זוטא דאית בכו'') ויכול להחיות מתים (ע''ז י:). רבו, היה לאין ערוך יותר ממנו, ובא לביתו לקידוש כל ליל שבת לאחרי מותו (כתובות ק''ג.) והוא בעל כל הש''ס שיש בידינו.

אף רבנו הקדוש הוא רק כתלמיד קטן לפני רבי מאיר, כי כל מה שהעדיף רבנו הקדוש כשרון על חבריו הוא. כי למד מפי ר''מ בעומדו מאחוריו, אבל היו תלמידים ששמעו פנים כנגד פנים (עירובין י''ג עיי''ש מהרש''א). ובכן, רבי מאיר הוא ענק שבענקים, ולא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו. אבל גם רבי מאיר, ביטל את עצמו בפני רבי עקיבא רבו, כי לא יוכל לפניו, והלך ללמוד אצל רבי ישמעאל (סנהדרין י''ד.) אם כן, בבואנו לתאר את רבי עקיבא, שהוא סוף כל סוף רבו של רבי מאיר (אשר מחמת חריפותו, יכול לנמק כל פסק תורה דבר והיפוכו, לכן לא פוסקים כמוהו אף פעם (עירובין י''ג)) אין לנו שום תיאור בפה מה לומר על רבי עקיבא ! ואעפ''כ, רבי עקיבא הוא בטל ומבוטל בפני רבו רבי אליעזר בן הורקנוס, אשר קבע (מה יחס דירוגו ביחס לרבו, רבי יוחנן בן זכאי, ומה יחס דירוגו בפני תלמידו, רבי עקיבא) ''אוי לכם שתי זרועותי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין, הרבה תורה למדתי, והרבה תורה לימדתי. ולא חיסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים, ולא חיסרוני ת, מידי אלא כמכחול בשפופרת'' (סנהדרין ס '' ח).

ובכן, חשבנו שכבר הגענו לשיא הגדלות, ואי אפשר להכיל יותר במח-אנושי ! ובכל זאת, המשיכו חז''ל בדירוג הגדלות, ותיארו לנו את רבי יוחנן בן זכאי, (רבו של רבי אליעזר בן הורקנוס, ענק הענקים) ''שמונים תלמידים היו להלל הזקן, שלושים מהן ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבנו (!) ושלושים מהן ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון (!) עשרים בינונים. גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל. קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא, משנה, גמרא, הלכות, אגדות, דקדוקי תורה דקדוקי סופרים, קלים וחמורים, גזרות שוות, תקופות וגימטריאות, שיחת מלאכי השרת, שיחת שדים, שיחת דקלים, משלות כובסין, משלות שועלים, מעשה מרכבה, הויות דאביי ורבא'' (סוכה כ''ח.) הרי שגם רבי יוחנן בן זכאי בטל הוא לפני הלל.

ומובן מאליו שגם הלל רק תלמיד בפני שמעיה ואבטליון, אשר גם הם בטלים לפני שמעון בן שטח רבם, ולמעלה בקודש, עד אנשי כנסת הגדולה, ולמעלה בקודש הנביאים. ולמעלה בקודש זקנים שהניח יהושע, ולמעלה בקודש משה רבנו.

הרי כבר ''נסגרנו'' בהביננו את רבי חנינא בן חמא שהיה בכוחו להחיות מתים כמבואר לעיל. ואיך נגדיר ונתאר את רבי, ומה מילים נמצא לבאר את רבי מאיר, ואיך נחשוב להסביר טיבו של רבי עקיבא. ולרבי אליעזר, רק דומיה היא תהלה. ואלמלי ש''פטפטיא דאורייתא טבין'' (ירושלמי סוף ברכות) לא היינו מורשים אפילו להזכיר במו פינו אודות חז''ל, רק כי כך רצה הקב''ה אבל אנו מצידנו בלי ספק אין לנו תפישה כל-דהו בהבנת רוממות דרגתם.

והדברים שנביא כאן, על האחרונים, ישמשו לנו חינוך-עצמי למען נכופף את קומתנו כאשר מזכירים את דבריהם. ולאידך גיסא, ישמשו לנו למען נזקוף את קומתנו בשמחה-ישראלית שזכינו להיות מתלמידי תלמידיהם של מאורות הללו. כי מוטל עלינו לדעת, שבכל דור ודור מתאמתים דברי ''מסילת ישרים'', פרק כ''ב: ''כי היותר גדול שבינינו אינו כי אם מן תלמידי התלמידים אשר בדורות הראשונים'' עכ''ל.

ולכן, החזון איש כתב (אגרות, ח''ב, סי' מ''א) שהוראת משנה ברורה, הוא מרן ''החפץ חיים'' כהוראת סנהדרין בלשכת הגזית. ע''כ. והוא, אף הוא החפץ חיים הרגיש התבטלות בפני החתם סופר, הפרי מגדים, שו''ע רבי שלמה זלמן מלאדי. ולא תמצא מעולם שהרהיב-עוז בנפשו לחלוק על דבריהם בכוחות עצמו, ללא הסתמכות על אחרון בעל שיעור קומה ראוי לכך לחלוק עליהם. וכך דור או שני דורות לפניו, כפפו את עצמם בפני הב''ח והט''ז, מג''א וש''ך. ואף אלו, נשרים אדירים מגביהי-עוף, ביטלו את עצמם בפני דורו של רבי יוסף קארו ואחרוני הראשונים. ולמעלה בקודש, ראשוני ראשונים, ולמעלה מהם, גאונים. ולמעלה מהן ''רבנן סבוראי''. ועדיין לא הגענו לדבר על האמוראים. ועוד רחוקה הדרך מן רבי חנינא בן חמא שהזכרנו לעיל שהרי זכה לראות את התנאים !

עד כאן עסקנו בביאור ''ירידת הדורות'' כפשוטו.

ד. אסור שתהא לנו שום נפקא מינה מירידת הדורות - יפתח בדורו כשמואל בדורו

ומאידך מצינו אזהרה גדולה מחז''ל לבל תהא לנו שום נפקא מינה למעשה ממציאות ירידת דורות זו.

שהרי מצינו בגמרא (ר''ה כה ע''א): תנו רבנן למה לא נתפרשו שמותיהם של שבעים זקנים שלא יאמר אדם: פלוני כמשה ואהרון? פלוני כנדב ואביהוא? פלוני כאלדד ומידד? ופירש''י שלא יאמר אדם על בית דין שבימיו וכי פלוני ופלוני כמשה ואהרן שאשמע להם? ועוד אמרו שם בגמ' (כה ע''ב): שקל הכתוב ג' קלי עולם כג' חמורי עולם, לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו וכו' יפתח בדורו כשמואל בדורו.

וכלשון המשנה שם בדברי ר' דוסא בן הרכינס: אם באין אנו לדון (להרהר) אחר בית דינו של רבן גמליאל צריכים אנו לדון אחר כל בית ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו.

ועוד אמרו שם בגמרא: ''ובאת אל הכהן וגו' ואל השופט אשר יהיה בימים ההם'', וכי יעלה בדעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו, הא אין לך אלא שופט שבימיך (הרי לימדך הכתוב שאין לך לבקש אלא שופט שהיה בימיך, רש''י), ואומר: ''אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה'', ופרשו התוספות שם ''שהימים הראשונים היו טובים מאלה'', ולכן יש לשמוע לראשונים שראשונים יותר מהאחרונים, אל תאמר כך, דאין לך אלא שופט שבימיך''. כוונת התוס' אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים היינו על מנת לחדול מלשמוע לאחרונים, אולם בעצם בודאי שהימים הראשונים היו טובים מאלו.

הרי הוזהרנו שלא לעשות השוואות למעשה בין שופטי וגדולי דורות הראשונים לאחרונים על אף שלכאורה קטנים המה במעלתם הרבה מקודמיהם.

ה. ירידת הדורות הינה ''גזירה'' או ''מחדל''

ויש לעיין בזה האם זה שאין באפשרות גדולי ואדירי התורה שבכל דור ודור להגיע לקודמיהם זו ''גזירה'' או ''מחדל''. שהרי מדברי התנא דבי אליהו רבא פכ''ה אומר ''לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב'', הרי שאפשר להגיע למעלתם של האבות דאם לא כן וכי לחינם יאמר אדם כן.

וכן ברמב''ם הלכות תשובה (פרק ה' ה''ב): ''אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל שהקב''ה גוזר על האדם בתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם וכו' הרי שיכול אדם להגיע לצדקותם של אבות האומה באם ירצה, אם כן, יש להבין - ירידת הדורות הוא ''מוכרח'' שכך גזר ה' שיהיה, או שהוא ''מחדל'', ואנו גרמא בירידה הזו במחדלנו.

וממה נפשך הדבר צריך ביאור מדוע שיהא הדבר כן, הן אם זה מצד גזירה והן אם זה מצד מחדל למה יגרע היום מעובד ה' בכל מאודו ובמסירות נפש ממש כבדורות הראשונים להגיע לפסגות נשגבות כמו שהגיעו הם, ומה גריעותא יהא בזה שיזכו עובדי ה' שבכל דור למה שזכו קודמיהם, כלום חסר מבית המלך - הקב''ה ליתן ולהשפיע על עובדי ה' שבכל דור ודור כפי שהשפיע על עבדיו בדורות קודמים?

ו. ירידת הדורות ביחס לגדולי ישראל מנהיגי האומה היא ''גזירה'' וביחס לעם ישראל הוא ''מחדל''

הסבר היאך מצד אחד הדורות יורדים ומאידך עלינו להתיחס למשמעותם של גדולי הדור בשוה - דור דור ושופטיו - כאילו וכולם בעלי אותו כח. ונראה להסביר ענין זה על פי תשובת הרב האר''י הקדוש לשאלת תלמידו מהרח''ו.

ונצטט דברי רבי חיים ויטל זיע''א המבואים בספר ''שבחי ר' חיים ויטל'':

''פעם אחת שאלתי למורי ז''ל: איך היה אומר לי שנפשי יש לה מעלה כל כך, והרי קטן שבדורות הראשונים היה צדיק וחסיד שאין אני מגיע לעקביו. ' ויאמר אלי: דע כי גדולת הנפש אינה תלויה כפי מעשה האדם הנראה לעינים כי בוחן ליבות וכליות השם יתברך, רק כפי הזמן והדור ההוא, כי מעשה קטן מאד בדור הזה - שקול ככמה מצוות בדורות הראשונים, כי [בדורות האלו] הקליפה והרע גוברת מאד מאד עד אין קץ, מה שאין כן בדורות הראשונים, ואילו הייתי אני בחיים באותן דורות, היו מעשי וחכמתי נפלאות ועולות מכמה צדיקים הראשונים'' עכ''ל.

הראנו לדעת כי גדולת הנפש ''בעצם'' של גדולי הדור - אז כן הם עתה, וישנו רק גורם חיצוני שהוא ''התגברות הקליפה והרע מאד מאד עד אין קץ'', ואם כן כל עובד ה' בכל כוחו ובמסירות נפשו בדורות האחרונים אינו יורד ממדריגות קודמיו להחשב כמדריגתם ממש, וכפי שגילה האר''י לתלמידו מוהרח''ו ''דאילו היה הוא בדורות הראשונים היו מעשיו וחכמתו נפלאות ועולות מכמה צדיקים ראשונים''.

אם כן בזה יובן דברי הרמב''ם שהאדם יכול במעשיו בשלימות ובמסירות נפש להגיע למשה רבנו והיינו מצד שמעשיו מושלמים ועובד הוא את ה' בכל כוחו, וכן כמובא בתנא דבי אליהו (תדא''ר פכ''ה): לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, שיכול אדם למסור נפשו לה' ולהגיע למדרגותיהם, והיינו אף שבפועל לא נוכל לעשות כמעשיהם ועל אחת כמה וכמה שלא להגיע להשגותיהם בנבואה וברוח הקודש, אולם שקול המעט שביכולתנו להחשב כהרבה שלהם מצד רבוי הקליפה והרע, הרי שירידת הדורות לגבי גדולי הדורות היא ''גזרה'' ולא שח''ו מפאת ''המחדל'' של גדולי כל דור ודור - נוצר הבדל במהותם. וכאמור בגמרא (סנהדרין יא ע''א): הלל ושמאי - ראוי שתשרה עליהם שכינה כמשה רבנו אלא שאין דורם ראוי לכך, הרי שגדולי הדורות שבכל דור ודור מצד עצמם אחר שהשלימו עצמם בכל כוחם הרי הם כשמואל בדורו, אלא שבני דורם אינם ראויים לגילויים שיתגלו על ידם.

אולם ביחס לעם ישראל ירידתם נובעת ממחדלם שכן עוונותינו הם שגרמו לאריכות הגלות ושיהא תיקוננו בדרך הסתר פנים דוקא, וכמו שיתבאר להלן התועלת שבדבר.

ובזה גם יובן פשוט המחויבות שיש לנו לשמוע לגדולי הדור שבימינו ממש כבימות משה ובית דינו, שהרי בעצם שופטי וגדולי ישראל שבכל דור ודור שניקו עצמם מכל שוחד ותאוה ועובדים את ה' בכל כוחם אינם נופלים מהראשונים, ועובדא שאילו היו בימיהם של הראשונים היו נחשבים כמותם שהרי הזמן גרמא ולא מצידם עצמם. ולכך כאמור כלפי גדולי ישראל ירידת הדורות מתבטא בהעלם ומניעת השגות בלבד, כך שהירידה אצלם היא ''גזרה'', אולם ביחס לשאר העם התגברות הקליפה והרע נוצר מ''מחדל'' ומירידה במהותם, כך שההתחלה מתחלת מגזירת ההסתר פנים שנגזרה על בני הדור שאינם ראויים לגילויים מחמת מחדלם בתורה ומצוות, וממחדל זה של העם נגזרה ''גזירה'' לירידת הדורות ביחס לגדולי הדור שיעלמו מהם גילויים והשגות להתראות בהם לבני דורם אחר שאין בני דורם ראויים לכך.

ומעין זה ממש ראיתי אחר כך בספר ''דרש משה'' להגר''מ פיינשטיין זצ''ל, שהקשה גבי הנאמר בפסוק ''הוא משה ואהרון'' (ו' כז') ואמרו חז''ל מלמד ששקולים הם, וכן נאמר בכמה מקומות בתורה, ולכאורה היאך שקולים הם והלא משה גדול מאהרון כמבואר בתורה יחס נבואתו של משה ביחס נבואתם של אהרון ומרים, ומשה הוא אדון לכל הנביאים הבאים אחריו.

ותירץ שם שהכוונה שקולים הם מצד מעשיהם. דהיינו משה ואהרון עשו כל אחד בהתאם לנתונים שבראם הבורא את כל האפשר מצידם ושניהם מיצו את מלא כוחותיהם עד תום לעבודת ה' ומצד זה שקולים הם. ומזה נלמד לכל דור ודור שגדולי ישראל הממצים כחם עד תומם שקולים כמשה ואהרון בדורם.

מחובתנו לציית לגדולי הדור שבכל דור ודור לכתחילה ולא מחוסר ברירה

כך שמחובתנו להעריך ולשמוע לרבותינו לא מחוסר ברירה ובדיעבד, אלא לכתחילה ממש, ואין לך אלא שופט שבימיך, אחר שכאמור בגדולי ישראל לא חלה ירידה במהות אלא במניעת והעלם השגות בלבד, ומלבד זאת יש לנו לדעת כי בקנה מדת ירידת הדורות לסיבת תגבורת הקליפה והרע - הם השופטים שמתאימים לנו ולא זולתם, והיינו אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלו, זה אינו, שבשבילך בכלל לא היה מתאים הימים הראשונים עם גדולי הדורות הראשונים, אלא גדולי הדורות שבימיך דוקא. ונבאר זאת להלן.

ח. גדולי הדור שבכל דור הם המה המתאימים להיות מנהיגי הדור ולא אחרים ואפילו גדולים מהם שהיו בדורות קודמים

ונגע בעצמנו, וכי רשב''י או יונתן בן עוזיאל וכן יתר התנאים מתאימים לדורנו. וכי יש לנו שפה אתם וכי יש לנו הבנה בחכמתם ובמעשיהם, וכמו כן אין להם הבנה במעשינו ובשכלנו, להבין אותנו ולפתור את ספיקותינו ובעיותינו יוכלו רק גדולי הדור שבדורינו, וכך נתן הקב''ה סיעתא דשמיא לגדולי הדור שבכל דור ודור דוקא להיות מושיעי הדור ופותרין להם ספיקותיהן שנתעוררו לאנשי דורם, ומצאתי סמוכין חזקים לדברינו אלה בספר ''שיחות מוסר'' להגר''ח שמואלביץ זצ''ל ונצטט לשונו:

ומבואר בפרוש בדברי חכמינו זכרונם לברכה, ''אל תאמר אילו היה ר' עקיבא קיים, הייתי יושב ושונה לפניו'', כי לכל דור ניתנו המנהיגים והמשפיעים הראויים לדורם וכן אמרו חז''ל (קה''ר פא ד), ''כתוב ויהוידע הנגיד לאהרן וכי יהוידע היה נגיד לאהרן אלא אילו היה אהרן קיים בדורו של יהוידע, יהוידע היה גדול ממנו בשעתו, וכו' ללמדך שאילו היו אהרן ובניו קיימים, צדוק היה גדול מהם בשעתו''. וברור שאהרן גדול מיהוידע ומצדוק, אלא שלדורו יהוידע הוא הנגיד אפילו היה אהרן חי, בשעתו של יהוידע נצרכה מנהיגותו דוקא, וכן בצדוק. במעשה דחוני המעגל (תענית כג) לאחר שישן שבעים שנה, אזל לביתיה אמר אנא חוני המעגל, לא הימנוהו, אזל לבית המדרש שמעינהו לרבנן דקאמרי נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל, דכי הוי אזיל לבי מדרשא, כל קושיא דהוו להו לרבנן הוה מפרק להו, אמר להו אנא ניהו, לא הימנוהו (לא האמינו לו), חלש דעתיה בעי רחמי ומית''. והנה לכאורה היה יכול חוני המעגל לתרץ להם קושיותיהם כדרך שהיה עושה לפנים, והיו נוכחים לדעת כי הוא חוני המעגל, (ע' מהרש''א שם). ונראה על פי מה שנתבאר, כי מאחר שכעת אין הוא ''שופט שבימיהם'' לא היו פרוקיו מועילין להם, וכשיתעורר לאחר שבעים שנה, הרי זה כמו אהרן בימי צדוק שאין הנגיד אלא צדוק או יהוידע, ואף על פי שאת תורתו של חוני הם לומדים, אבל מרבם שלהם, וחוני עצמו אינו נגיד ולא מנהיג.

ט. משמעות תגבורת הרע והקליפה שהזכיר האר''י זצ''ל - מניעת רוח הקודש ונבואה מגדולי ישראל לפי שאין דורם ראוי לכך

הסברנו למעלה שתגבורת הרע והקליפה שהזכרנו בשם האר''י הק' מתבטא בגדולי עולם לא במהותם ח''ו, שהרי צדיקים גמורים הם ועובדי ה' במסירות נפש ממש, אלא בזה שנמנע מהם עשית מעשים ולהחכים בחכמות נפלאות כקודמיהם, ולהזדכך בתכלית הזכות, וזאת בהיסתר מהם עומק המושג שהעלימו הבורא וכיסהו מהם מה שלא כיסה מקודמיהם, וזהו מה שמנע מהם השראת שכינה כקודמיהם ונתמעטו ההשגים מנבואה לבת קול ולרוח הקודש וכו', אולם בודאי שזכינו לגדולי דור בכל דור שעשו ככל אשר בכוחם במיצוי כל נפשם ומאודם עד טיפת דמם האחרונה.

זוהי סיבת מניעת השראת השכינה אצל גדולי ישראל משום שאין דורם ראוי לכך, וכמו שאמרו בגמרא (סנהדרין י''א ע''ב) שהבאנו לעיל ראויים הלל ושמאי שתשרה עליהם שכינה כמשה רבנו אלא שאין דורם ראוי לכך, וכן אמרו (סוכה כח ע''ב): שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן - שלושים מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו, ושלושים מהם ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון וכו'. הרי שמצד גדולתם של גדולי ישראל המאוחרים הרבה בזמן משה ויהושע ראויים המה מצד עצמם לשכינה כמשה ויהושע, ואין שום אשמה בהם במניעת ההשגה שלא השיגו כקודמיהם, לפי שאצלם המניעה היא מסיבת התבטאות הקליפה בגסות ובעביות אצל פשוטי העם שאינם ראויים לראות שכינה השורה אצל רבותיהם.

וכמו שהעיד על עצמו הצדיק החסיד בעל ''יסוד ושורש העבודה'' - רבי אלכסנדר ?זיםקינד זצוק''ל, מובא בצוואתו:

והריני גוזר ואומר, שלא ידברו עלי שום שבח כלל, רק את השבח הזה ידברו עלי מה שאני מעיד עלי שמים וארץ, והיודע תעלומות יודע ויעיד עלי גם כן אחר פטירתי, שהייתי מאמין באמונת אלוקותו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד, ממש כמשה רבנו עליו השלום, אך הוא ידע בבירור כפי גודל עיני שכלו, כמו שכתוב ''בכל ביתי נאמן הוא'', ואני השפל בגודל אמונה שלמה ואמיתות ברורה בלי שום ספק ופקפוק כלל, ח''ו.

הנה לנו לראות דיתכן אמונה מתוך עבודה ועמל באחרונים כבראשונים אלא שההשגה במדרגות נבואה ורוח הקודש בלבד הם שירדו בדורות האחרונים.

י. אחר שירידת הדורות מצד הסתר פנים הינה גזדה ולא מחדל יש להבין טעמה של גזירה זו

והנשאר לנו לבאר הוא דברי האר''י לתלמידו מהרח''ו שבדורות הללו הקליפה והרע גוברת מאד מאד לאין קץ, והרי אם אמר זאת האר''י בזמנו לפני כארבע מאות שנה שהיו אז עדיין בישראל גאוני עולם קדושים ומקובלים אנשי מעשה במסירות נפש נפלאה בעבודת ה', אם כן מה נאמר היום בימינו שחסרנו מכל וכל ואין לנו ולא ממקצת מעשים וחכמה של קדמונינו, ובכן יש לנו להבין למה היה נצרך מצב זה של תגבורת הקליפה והרע בעולם שהביא להסתר פנים ואור ה' נעלם מאתנו מלקבלו דרך גדולי ישראל, ובפרט אחר שהשינוי הוא לא במהותם וכמו שביארנו לעיל, ובפרט שהרי בין כה המעט של היום שווה כהרבה של אז ומה אם כן התועלת באופן הנהגה זו דוקא, להסתיר מגדולי ישראל השגות כבימי קדם, ואולי אדרבא, אם פעם כשעם ישראל היה במצב של עליה היה נצרך נבואה ורוח הקודש, היום, שאנו בשפל המדרגה לא כל שכן שצריכים אנו לגילויים שכאלה.

יא. בזמן שהיו ההשגות וגילוי פנים של ההשגחה בגילוי ובשפע מדת הדין היתה מתוחה ביותר ומדקדקת על כל פרט ופרט

ראשית נתבונן בכשלונות שהיו לעם ישראל במדבר שביניהם היו דברים שלדידן אינם חמורים כל כך ולגבי ישראל במדבר התיחס לה' הבורא בחומרא יתרה, ונתבונן בהם:

כשירד המן לישראל ונצטוו ''ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי לא יהיה בו'' ונאמר אחר כך ''ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו'' ופירש''י: ''לפי שהיו דואגים שמא פסק המן ולא ירד עוד''.

נתאר לעצמנו אדם שתלויים בו נפשות בני ביתו ויש לו היום מה לאכול ולמחר אין לו כלום והנו במדבר שמם ארץ נחש שרף ועקרב, באיזו מדרגה גבוהה צריך הוא להיות כדי שלא לדאוג למחר הרי זו מדרגה שגם צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד בה, והנה יצאו מן ''העם'' לא מן הזקנים והסנהדרין שבישראל אלא אנשים מן ''העם'' מחמת דאגתם מה יהיה עם פרנסתם מחר, והנה מה נאמר עליהם ! ''ויאמר ה' אל משה עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורתי''.

וכן לאחר מכן מיד כשנסעו ממדבר סין ''ואין מים לשתות העם'' (יז, א) ''וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה'', והיאך לא יריבו אחר שהנה הם במדבר שרב ואין מים לשתות, הלא טבעי הדבר שיתקוממו ויתלוננו על משה, וכמו כן טבעי שיעלה בלבם החשש האם עזבם הקב''ה למות או לא, ובשביל כך נענשו: ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, עיין שם ברש''י שנענשו על שהסתפקו בישועת ה', והיה להם להיות בטוחים בחסדו שבודאי ימצא להם, ולכאורה לדידן לא תחשב התלוננות שכזו לכלום.

ואפילו בחטא העגל שעוון חמור הוא, נתבונן כמה פעמים חטאו ישראל בעוון עבודה זרה בימי השופטים וכן בימי אחאב וירבעם ומנשה והותירם הקב''ה, ואילו בחטא העגל שבמדבר ביקש הקב''ה להשמידם ולהחליפם באומה אחרת וכנאמר: ''הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול, ורצה הקב''ה לעשות זאת מיד ללא הקפה.

וכמו כן בעוון חטא בנות מואב הלא מצינו שחטאו ישראל הרבה בעריות כגון בגלות בית ראשון בשבעים שנה שבין בית ראשון לשני, ועוד, ולא כילם הקב''ה ואילו בחטא בנות מואב ביקש הקב''ה לכלותם לולי פנחס שקנא לה' והציל את עם ישראל, שנא' ''ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי'' וכמו כן העונש היה מידי ללא אריכות אפים.

וכן בעוון המרגלים, לדידן טבעי הדבר לפחד ולירוא כאשר יש עלינו לכבוש עם רב וחזק מאתנו ענקים ונפילים, ולגבי עם ישראל במדבר נגזר להיטלטל עוד ארבעים שנה בשביל כך.

והתשובה פשוטה, שהיות ועם ישראל במדבר זכו לגילויים נשגבים בבהירות ובסילוק כל הספיקות, לכך כל פגם קטן באמונתם בהקב''ה נראה בזכוכית מגדלת כפשע עצום, וכמו כן לעומת זאת צדקותם וחסידותם מתקטנת מלפארם מלשבחם, לפי שככל שיגדילו ויפליאו לעשות מעבודת ה' אין בזה שום נצחון וגבורה אחר שלמדרגת בהירות אמונתם טבעי הוא שיחשקו בה' ויחפצו במצוותיו.

ועובדא שלא נזכר בתורה שום שבח ותהילה על דור המדבר בעבודתם את ה', והוא פלא וכי היה אך ורק על מה לגנותם בלבד. הרי שאין שום יחס למעשיהם הטובים לעומת מעשיהם המגונים שבדור המדבר. שהרי על מעשה פעוט יחסית נענשו עונשים חמורים ביותר ועל מעשה מצוות ועבודת ה' לא הוזכרו לשבח כלל.

יב. תקופה של גילוי פנים היתה נצרכת רק בתחילת הווצרות עם ישראל לעם

אזי, אכן היתה מוכרחת הנהגה שכזו פעם אחת בתחילת הווצרות עם ישראל לעם, והוא מאחר והיו בתכלית החושך של שעבוד מצרים. כמו כן לא היה להם שום היסטוריה קדומה ממי ללמוד אמונה, היה מוכרח תקופה של הנהגה ניסית כזו.

יג. ההסתר פנים רבוי הנסיונות והקשיים מגדילים את אחוזי הנצחון על כל מצוה ומסנגרים מאידך על כל עוון ומחדל

אולם לאחר תקופה זו כל גילוי שלא לצורך לפי הבנת חכמתו יתברך יכולה רק לגרוע, לפי שהגילוי פנים בניסים גלויים גורם ב' מגרעות, מצד אחד להקטין את אחוזי הנצחון של עם ישראל בהתגברותם על הרע, שהרי בהתגלות שכזו ל-מה תחשב עבודתם את ה' ונצחונם את הרע, ומאידך תוגדל כל עבירה קטנה ללא שום סנגוריא, ולעומת זאת בעידן הסתר פנים יעלמו ב' מגרעות הללו, לפי שבגין ההסתר יוגדלו אחוזי הנצחון על כל מצוה ומצוה שנעשית וכמו כן אותו הסתר יצדיק סנגוריא על כל עוון ומחדל, ולא הכונה שיש לחפש את הסנגוריא וההצדקה על החטאים, אולם חייב שיהא איזון לתביעה ביחס להכרה, ומי כמוהו יודע שהאיזון הטוב ביותר הוא כך - מצב של הסתר פנים דוקא שההכרה היא במדה מסוימת ובמילא התביעה היא בהתאם להכרה.

יד. בהתגברות הרע בא העולם על תיקונו

ובהיות שרוצה הבורא בהצלחתנו בתכלית עד הקצה האחרון כדי ששכרנו הנצחי יהא בדין - שכר אין סופי ולנצח נצחים - בזמן הגאולה העתידה, לכך ממצה הקב''ה את הנסיונות והקשיים עד תומם ממש, ומגביר את כח הרע והקליפה בתכלית, וכמו כן את מידת הדין בתכלית כך שהנסיונות מסבבים אותנו מדור לדור באופן יותר קשה, ובפרט שיחד עם תוקף הנסיונות מעלים ומסתיר את השראת שכינתו מבינינו ומונעה מגדולי הדורות ואף שזכאים המה לכך מצד עצמם. וברור שמצב זה נוצר ממחדלינו כמבואר לעיל שהוצרכנו להשלים התיקון במצב שכזה דוקא, ובזה בא העולם על תיקונו, אחר שלא השכלנו להביא העולם אל תיקונו בדרך המלך דהיינו בדרך ה''עשה טוב'', נצרך לנו שהרע יתקפנו בחוזקה ותפקידנו להיות אנו מתמודדים עם הרע, ובכל דור ההתמודדות הינה חזיתית יותר פנים מול פנים להדפו ולהאיר את החושך המתעבה יותר ויותר ובזה בא העולם על תיקונו.

ומי כמוהו יודע את כוחנו ויכולתנו, ומי כמוהו יודע למדוד להגביר את החושך במידה ובצמצום כפי האפשרי לכוחותינו ויכולתנו כדי שנוכל לצאת מנצחים באחוזי הנצחון וההצטיינות הגבוהים ביותר, והוא שידע יצרנו רק לו משפט משקל ההמשכה של טוב ורע ושל הסתר וגילוי בעולם, כי רק בכך יבוא העולם על תיקונו בשלימות, ובהתאם לכך דן אותנו בכל דור ודור, וכפי רבוי החושך וקושי הנסיונות כן שוקל הוא עלינו זכויותינו כנגד חובותינו כמבואר.

ועל הבורא נאמר בפסוק ''וחושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח'', זוהי עבודה שרק הבורא יכול לעשותה בהיותו יודע יצרי ומעללי איש, תחבולותיו ועמקי מחשבות אדם עד עומק נבכי הלב והנפש, לכך בהתאם לכך נוהג באופני כמות המשכת הטוב והרע בעולם, ועלינו להצדיק את הנהגתו מתוך אמונה פשוטה כי הוא א-ל אמונה ואין עוול צדיק וישר.

טו. תקופתנו תקופת ''עקבתא דמשיחא'' הרת נסיונות בכמות ובאיכות - הינה לזכותנו ולא לחובתנו

ונתבונן על תקופתינו תקופת ''כי הנה החושך יכסה ארץ'', תקופה שעוגת חבלי משיח מתפרסת לפרוסותיה לכל בית ולכל נפש. ואדרבא כל מי שאינו נוטל פרוסה מאותה עוגה מרה בעידן זה יש לו לחפש ביחוסו אם מזרע ישראל, וכנאמר בגמרא (חגיגה ה'): ''כל מי שאינו בהסתר פנים אינו מהם''.

ועל הנשרדים והנשארים נאמר (צפניה ג, יב,) ''והשארתי בקרבך עם עני ודל'', ובמדרש ''שוחר טוב'' (טז) איתא ג' שלישים של יסורים הועיד הקב''ה לעולמו [על הצד שלא ילכו בדרך ה' שהרי הבחירה חופשית היא אלא שקבע מראש הקב''ה ב' מערכות של הנהגה, מערכת הנהגה אחת על הצד שיבחרו בטוב ומערכת הנהגה שניה על הצד שיבחרו ברע]. שליש נטלו אבות העולם, שליש בדורו של שמד, ושליש לדורו של משיח, הרי שבדורו של משיח יטלו בדור אחד כמות ואיכות של יסורים שבעבר התפרסו על פני שנים רבות.

ובמצב שכזה שאנו בו היום שרבתה הקליפה והסטרא אחרא, אימתי היה זמן שיכל אדם לראות את כל הזוהמא שבעולם בלחיצת כפתור אחד, הלא היום בלחיצת כפתור יכול אדם לטמא נפשו בטומאה שפעם בשנים רבות לא יכלו להטמאות, כמה קל ובזול היום לאדם למצוא את אשר תאווה ותבחר נפשו בחמורות שבחמורות. ובנוסף לכל ''הסתר פנים'', תקופתנו תקופה של סבל ויסורים נוראים ומשונים שלא היו ולא נשמעו מעולם.

ואיך אמר לי פעם חוזר בתשובה אחד, אני רואה השגחה פרטית, כששמעתי זאת ממנו אמרתי לו בהתלהבות ובכן ספר לי במה זה מתבטא, ואמר לי: התבוננתי וראיתי שבכל פעם שעומד אני בנסיון קשה (וכידוע שנסיונות הבעלי תשובה קשים בתחילה מאד) מיד מקבל אני איזשהו הפסד או בזיון וכדומה, ואומר הוא שמיד רואה הוא השגחה בזה, שכן חוזר הדבר על עצמו שבכל נסיון קשה שעומד הוא בו, אזי בסמוך לאותו נצחון - פעם מתקלקל לו המכונית או מכשיר אחר או הפסד כזה או כזה.

והוא נורא!

היום רואים השגחה באופן השלילי, אוי, איזה נסיונות קשים נוחתים עלינו, שצריכים אנו לראות השגחה בדרך של מכות ויסורים דוקא לאחר עמידה בנסיונות.

כמה אם כן יש לנו לשמוח בתקופה שכזו שיש בה חסדי ה' לאין סוף להחשיב לנו כל צעד קדימה, וכל התגברות והתקדמות צעד קטן - נחשב הוא לצעדי ענק של פעם, וכדברי האר''י למוהרח''ו עוד לפני חמש מאות שנה ועל אחת כמה וכמה היום.

אם על תקופת התלמוד נאמר (פסחים קי''ג) ''רווק הדר בכרך ואינו חוטא הקב''ה משתבח בו בכל יום'', נתבונן היאך היה נראה כרך של פעם הלא בתכלית הצניעות והקדושה, ועל כרך שכזה מתפאר הקב''ה ברווק הדר בו ואינו חוטא, מה היום?! וכמו שהיה אומר הרבי מקלויזנבורג: ''מה שהיו רואים פעם - אחת לשבעים שנה, היום רואים שבעים פעם ביום''.

הרי שכהיום הקב''ה משתבח לא רק ברווק אלא גם בזקן ולא רק בכל יום אלא בכל רגע ורגע, ובהשתבחות של פי כמה וכמה באיכות של שבח משל פעם, והוא פשוט.

וכמו כן ישנה סנגוריא גם על המצבים הקשים שעם ישראל מתדרדר אליהם ולכן גם האריכות אפים היא לאין שיעור, דאמנם הקב''ה לא מוותר אבל רואים אנו אריכות אפים בכל הדורות המאוחרים, שלא כמו בדור המדבר ובדור השופטים והמלכים, וכפי שיראה המעיין שם היאך בסמוך לחטאם היה הקב''ה מענישם, ובפרט בדורנו ממתין הקב''ה עשרות שנים מלהעניש אדם.

כמה בנקל היום לשוב בתשובה, שהרי הנסיונות היום כל כך בתוקף, והרמב''ם בהלכות תשובה הלא מביא מי נחשב לבעל תשובה גמור: באותו מקום ובאותה אשה ובאותה שעה, ובזה מקיים הוא תשובה מעולה - ''עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטא זה עוד'', כמה בנקל היום להגיע למדרגת תשובה שכזו, וכדאי להזכיר דברי הסטייפלר המובא באחד ממכתביו, שהיום עיקר התשובה היא עזיבת החטא, כיון שהיום עזיבת החטא כל כך קשה עד שההפרדות מהחטא היום היא עיקר התיקון לכל העבר.

תוכן העניינים

הגדה של פסח - למען תספר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה