מאמר ט - השתדלות ובטחון ברוחניות · א. דילוג על מחויבות האתערותא דלתתא
''ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי'' - פירש''י כתרגומו: ''וקרבית יתכון לפולחני'' - קרבתי אתכם לעבודתי.
התקרבותינו להקדוש ברוך הוא לאחר יציאת מצרים היתה מיידית - על כנפי נשרים, שהרי תיכף לאחר מ''ט שערי טומאה ספרנו מ''ט יום ומיד הגענו למדריגת נבואה - ''פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש'', ועוד לפני כן - ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. וזהו ''ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי'', קרבה לה' לחרות אמיתית הן מגלות החומר והן מגלות הרוח בדרך של נשיאה על כנפי הנשר, דהיינו בדילוג על הרבה מעכבים וכמו שנבאר זאת בפרשה זו בסיעתא דשמיא.
ב. מחוקי הבריאה שצריך האדם לעשות השתדלות כדי לזכות לתוצאות והוא בין בעניני החומר ובין בעניני הרוח
כשם שישנם מערכות חוקים טבעיים שבהם ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, והם יום ולילה קיץ וחורף לא ישבתו, וכן כל מערכות טבע הבריאה מתפקדים כפי שקבע להם הבורא.
כמו כן קבע וחקק הקדוש ברוך הוא מערכות טבע רוחניים לעבודת ישראל בתורה ומצוות, אלא שיש הבדל בין קביעת וחקיקת הקדוש ברוך הוא את הליכות הטבע הנדרשים לצורך הצלתו והצלחתו של האדם בחיי החומר לבין הצלתו והצלחתו של האדם בחיי הרוח.
קבע הקדוש ברוך הוא וחקק שרוב בני האדם יחיו את עצמם ואת בני משפחתם בכך שיעמלו לפרנסתם יחרשו ויזרעו, יקצרו ויסתחרו, ומזה יתפרנסו, וכשיחלו יטלו תרופות למיניהם לצורך רפואתם, אלא שנצטוינו לבטוח בה' עם עסקנו בפרנסתנו וברפואתנו, ושלא לתלות את הצלחתנו במעשה ידינו אלא להאמין שהוא העושה לנו את החיל.
וכמו כן קבע הקדוש ברוך הוא וחקק כטבע לצורך הצלחת חיי הרוח של האדם שיעמול בתורה ומצוות יתייגע עליהם יעלה ממדרגה למדרגה, וככל שיעמל ויתייגע יותר ישיג אותה ויזכה להתקרבות ה', וכמו כן ככל שיחזק אמונתו בבורא ויעמול על כך, כן יזכה למעט בהשתדלות טורח עולם הזה ויתברך מכח בטחונו בה'.
העולה, שעבודת האדם בין לצורך החייאת גופו ובין לצורך חיי הרוח מסובבת בדרך השתדלות ועמל טבעי שהקקו הקדוש ברוך הוא בטבע בריאתו.
ג. בגאולת מצרים שידד הקב''ה מערכות וחוקים להשפיע על עם ישראל שפע גשמי ורוחני ללא השתדלות מצידם
במצרים הראנו ה' ניסים מפורסמים בשידוד מערכות הטבע, וכאמור הנס של גאולת מצרים היה הן בגאולת הגוף והן בגאולת הנפש, והכל לצורך הניסים הנסתרים כדברי הרמב''ן סוף פרשת ''בא'', והיינו לגלות שבעצם גם המציאות שמגיעה עלינו לאחר סיבות וסיבות לסיבות חייבים אנו להסיר את העטיפה והמעטה של הסיבות, ולראות את המציאות מהסיבה הראשונה שהיא הקדוש ברוך הוא ללא כל שיתוף, ולשם כך חשף הקדוש ברוך הוא את זרוע קודשו, ביטל את חקיקות הטבע של הבריאה לצורך גאולתן של ישראל לשעתו ולצורך הלימוד לדורות, שנבין בינה הגם שאירועי הטבע חזרו למקומם - בעצם אין עוד מלבדו כמבואר באריכות לעיל, בפרשיות הקודמות.
בפרשה זו נעסוק בגאולת הרוח שנגאלנו ממ''ט שערי טומאה ובאנו למ''ט שערי קדושה, ונבאר את ניסי ה' עמנו אז ומה הלקח מכך לדורות.
בגאולת הנפש בה נגאלנו בצאתנו ממצרים כמו כן נהג בנו הקדוש ברוך הוא שידוד מערכות הטבע הרוחניים, שהרי מצבנו היה בצאתנו ממצרים ''ואת ערום ועריה'', ערומים מהמצוות כמו שדרשו חז''ל, ואם כן מצדנו לא הייתה שום אתערותא דלתתא, ושום השתדלות ועמל כפי שדורשים החוקים הטבעיים הרוחניים מהאדם שכדי שיזכה למדרגות רוחניות צריך לעמול ולטרוח, ובפרט עד כדי להגיע למדרגות נשגבות כרוח הקודש ונבואה, וכאן זכו ישראל מתוך מצב של מ''ט שערי טומאה להגיע לנבואה תוך מ''ט יום - ''פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש'', וכמו שדרשו חז''ל על הפסוק ''זה אלי ואנוהו'' - ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי.