מאמר ח - נסיונות האמונה
א. אמונת ישראל שלא ככל העמים - להאמין ב''אין עוד מלבדו''
בפרשתנו ניתן ללמד עד כמה קשה היא האמונה להיותה נקנית היטב בלב האדם, שלא כסברת ההמון שמצות האמונה היא הקלה ביותר, אמנם כן, כל ישראל מאמינים בני מאמינים הם אלא שדרגות דרגות ישנם במצות האמונה.
מצות האמונה להאמין במציאות ה' אותה מקיימים אף אומות העולם המאמינים בכח עליון ובמציאות ובבריאת העולם יש מאין, אלא אנו עם ישראל נצטוינו מלבד זאת להאמין בהשגחתו הפרטית של הבורא שכשם שקודם שנברא העולם היה הוא שעשה לכל - כן לאחר שנברא העולם הוא לבדו עושה ויעשה לכל המעשים - אין עוד מלבדו.
ועדיין אין מסתיימת בכך שלמות האמונה אצל כל יהודי ויהודי.
עיקר קושי האמונה ב''השבות אל לבבך'', רבים אצלם האמונה במח, מבינים ומשוכנעים במציאות ה' וכן גם בהשגחתו הפרטית מודים בכך ואולי גם מצפצפים זאת בפיהם תמיד, אולם הקושי לישם את אמונה זו, להשיבה אל הלב, הלב שהוא מקור התאוות והרצונות מקור המדות של האדם, שהוא גם ישתכנע לאמונה זו וישתעבד לכפות את רצונותיו ומדותיו לרצון ה' ולהשגחתו - זהו עיקר קושי האמונה. לבטל רצונך מפני רצון ה', כאן המלחמה קשה מאד הן מבחינה מעשית - שפעמים רבות האדם לא מצליח לכפות את תאותו או מדותיו לרצון ה' על אף שיודע ומאמין בהשגחתו הפרטית, והן מבחינת המחשבה - שהגם אם מצליח לכפות תאוותיו או מדותיו בפועל להתגבר ממעשה העבירה או מהכעס החיצוני אולם עדיין טרוניא בלבו, עדיין חסר הוא הסכמה בלב שלם להנהגתו יתברך, וכמו כן פעמים גם שמקבל האדם את מצבו בחוסר בררה ולבו לא שלם עם בוראו.
ב. מעידות באמונה גם לאחר גילוי ההשגחה בדרך ניסים
הבה ונראה כמה קשה היא קניית האמונה כדי ללמוד עד כמה חייב האדם לעבוד ולעמול כל ימיו כדי לקנותה.
עם ישראל משתעבד לפרעה שנים רבות, אמונת מסורת בידם שעתיד לבוא מושיע להושיעם ולהוציאם ממצרים ברכוש גדול.
נתבונן האם אמונה זו היתה קלה אצלם ללא מעידות מידי פעם. כשבא אליהם משה רבנו בפעם הראשונה לבשר להם בשורת הגאולה נאמר (שמות ד' לא) ''ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וי ש ת ח ו ו ''.
נסיון ראשון החל אצלם כאשר כביכול שליחות משה ואהרן לא עלתה בהצלחה והחמיר פרעה את עול שעבודם, באמרו (שמות ה' יז יח) ''נרפים אתם נרפים וגו' ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותוכן לבנים תתנו'', נכשלו ישראל בחוסר אמונה באמרם למשה ואהרן ''ירא ה' עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו''. כאן כבר היה המכשול הראשון והמעידה הראשונה באמונה של עם ישראל בשליחי ה' משה ואהרון, ומאחר והם שליחי ה' היה עליהם להאמין שלא תתכן תקלה ומכשול שתצא על ידם והכל לטובה, ואף שלא נתיאשו מישועת ה' וכמו שביארנו לעיל פרשת ''וארא'', מכל מקום לא היה להם להתאכזב מהנהגה זו של ''גם זו לטובה'' ולהמשיך להתחזק באמונת שליחות משה ואהרון, וכמו שביארנו שם.
כמובן שבמצב שכזה היה הרבה זכות ללמד עליהם שהרי עדיין הם בתוקף שעבודם, ועדיין לא ראו שום קצה של הארה להצלתם, ואם כן בודאי שהאמונה היתה קשה עליהם ביותר, וכמו שלאחר מכן כשבפעם השניה באו אליהם שוב משה ואהרן בבשורה ארוכה ומעודדת (ו, ו-ח):
''לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'''.
עם כל זה תגובתם היתה ''ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה''.
לאחר מכן במהלך של תקופת שנה שלמה רואים ישראל במו עיניהם מערכת שלמה של ניסים ונפלאות בעשר מכות מופלאות של התעללות במשעבדיהם, וחוזים נקמת ה' באויביהם. תקופה של הארת פנים ממושכת שכמוה לא נהייתה שדוד מערכות הטבע באופן מופלא, את אהבת ה' אליהם ואמונתו כלפיהם רואים בשלמות ובגלוי ללא שום הסתרה.
ועם כל זה רואים אנו שבפרשתנו פרשת בשלח נאמר ''וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים'' (יג יח) ומפרש רש''י: חמושים - אחד מחמישה יצאו וארבעה חלקים מתו בשלושת ימי אפלה'', ומבואר בחז''ל כיון שקטנות אמנה היתה בהם ולא חפצו לצאת ממצרים ולכן לא זכו לזה ומתו בחושך בג' ימי אפילה.
ג. המהסס והמפקפק על ישועת ה' - מסוכן הוא במצבו פן לא יזכה לזה
ובאמת דברי חז''ל אלו צריכים לזעזע אותנו מאד מאד הן ביחס לעבר והן ביחס לעתיד, עד כמה קשה הוא נסיון האמונה, רואים מכות מופלאות - תשע מכות - שאכן עד מכת חושך כבר היו תשע מכות, ובכל זאת עדיין האמונה מעורערת ומפוקפקת, וההיסוסים אם כן לצאת או לא לצאת ממלאים את הלב, ולבסוף החלטה לא לצאת ממצרים, טוב לנו עבוד את מצרים מללכת באמונה אחר האלקים, הרי שזה נורא למתבונן ! לראות, עד כמה קשה היא התמימות והאמונה בהקדוש ברוך הוא גם כן לאחר ראיית ניסים ונפלאות זרוע נטויה, ויד חזקה, ועם כל זה עדיין האמונה פגומה, ומעידה זו לא ארעה לאחד או לשנים אלא לשמונים אחוזים מעמנו.
וכמו כן צריך לזעזע אותנו דבר זה ביחס לעתידנו, וכמו שאמר הגה''צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ''ל. דכמו אז ביציאת מצרים כל מי שבאמת מכל לבו לא רצה לצאת ממצרים - לא זכה לזה, ומת במכת חושך, כמו כן מי שבאמת לא ירצה לצאת מהגלות האחרונה לימות המשיח - מי יודע אם יזכה לזה, ואמר, את ביאת המשיח צריך לרצות בכל רגע, באמצע העסק, באמצע בנית הבנין, על חשבון המשרה החשובה ביותר שיש לו, חייב אדם להסכים לוותר על הכל בשביל תקון עולם במלכות שדי, ולקבל עליו לרדת מכל מעמדו כבודו ועסקו ואפילו ממעמדו הרוחני המלא בפעילות לכלל ישראל שמרבה לו זכויות לרוב, על הכל חייבים להסכים לוותר כדי שישלוט בעולם שלטונו של השם יתברך תחת פקודת משיח צדקנו במהרה, כדי שיתקדש שם שמים באמת, כי גם הפועל פעולות נשגבות מה הן ומה כחן של פעולותיו לקדש שם שמים ביחס למה שיתקדש שמו לעתיד, ואם לאו, אם עדיין יש לו סבות המעדיפות אצלו את הגלות מהגאולה, יש לו לדאוג אם יזכה לה.
וזכורני מעשה באחד שנחתו עליו גזירות בגוף ובנפש והיה מתענין בחשבון הקץ מתי תבוא הגאולה, מתי הקץ, וכמו כן היה אוהב מאד ללכת אצל כל מיני חובבי ''מחשבי קיצין'' לשמוע מהם אימתי הקץ, וכל זה כדי לעודד עצמו שהנה כשיבוא משיח יתפטר מכל צרותיו, ולימים נושע אותו אדם וב''ה הבריא בגופו ובנפשו וחזר למצב טוב יותר משאר בני אדם, ומני אז כבר פסק מלשאול אימתי תבוא הגאולה ואימתי הקץ, ולא מעטים כאלה ישנם, ברור שטוב הוא שלכל הפחות יש בהם אמונה, אולם לרצות להגאל צריך בכל מקרה גם כשטוב לאדם.
ד. מעידת אמונה בתוך היקף הענני הכבוד השומרים מכל פגע
נמשיך להתבונן בקושי השגת האמונה וההשתעבדות לגזרת ה' בלב שלם. עם ישראל כבר יוצא ממצרים מלאים מרכושם של מצרים כמובא בגמרא (בכורות ט) שהקטן שבישראל היה עמו משאוי תשעים חמורים הנושאים משללה של מצרים, מוקפים בענני כבוד, עמוד ענן ועמוד אש, עם כל זה חשש הקדוש ברוך הוא לרפיון אמונה בעם ישראל, ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים וגו' כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה (יג יז).
מי כמוהו יתברך - יודע יצרנו זכור כי עפר אנחנו ועד כמה קשה הוא נסיון האמונה אף לאחר כל מה שעשה עמנו, ולכך לא הנחנו בדרך שנבוא בה לידי נסיון לבעוט בכל נסיו ונפלאותיו.
ובכן מתקדמים בני ישראל לכוון הים, הים לפניהם מצרים לאחריהם, שוב נסיון קשה באמונה, ומעידה נוספת בחוסר בטחון בהשם יתברך וכנאמר (יד יא יב) ''ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים לאמר חדל ממנו ונעבדה את מצרים כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו ב מ ד ב ר ''.
הקדוש ברוך הוא כביכול מסתבלן עם עמו ישראל ומתחשב בקושי נסיונם לבלתי הענישם, אולם מאידך דורש מאתם בטחון מופלא: ''מה תצעק אלי דבר אל ה-ני ישראל ויסעו'', כי לא יתכן שיקבלו נס קריעת ים סוף ללא הכנה של אמונה מושלמת.
הנס המופלא של קריעת ים סוף מסתיים, בני ישראל רואים נס ופלא עד כדי ''אחד מהם לא נותר'', שהוא פלא פלאים, מבני ישראל לא היה אחד שנפגע כולם יצאו לשלום ועברו בתוך הים ביבשה, ואילו ממצרים אחד מהם לא נותר - אבדן מחלט.
ה. מעידות אמונה לאחר אובדן המוחלט של מצרים - אחד מהם לא נותר
שלושה ימים בלבד הולכים ישראל במדבר ולא מוצאים מים, שוב נסיון באמונה !
''וילונו העם על משה לאמר מה נשתה''. ופרש רש''י: שם נסה הקדוש ברוך הוא שוב את ישראל וראה קושי ערפן שלא נמלכו במשה בלשון יפה: ''בקש עלינו רחמים שיהיו לנו מים לשתות'', אלא נתלוננו.
וחשוב לבאר, וכי הקדוש ברוך הוא שעשה להם נס מציאת המים והמתקתם לאחר ג' ימים לא היה יכול לעשות זאת קודם, ולמה א''כ הוצרך שיקדם להם הליכת ג' ימים במדבר ללא מים ואחר כך שיארע נס, אלא זהו דרך הבורא לנסות את ברואיו - ''שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו''. הקדוש ברוך הוא דורש שלמות מן האדם ובוחן אותו במבחנים רבים, ורק הנסיונות המה המעלים על נס את הנברא שנשאר בתמימותו ובאמונתו ולא בועט ומהרהר.
סך הכל שלושה ימים מהנס המופלא של יציאת מצרים וטביעת המצרים בים - וכבר רואים אנו עדיין חוסר בטחון ואמונה ביכולת ה'.
לאחר ג' שבועות בלבד מיציאת מצרים - ט''ו באייר - שוב נסיון נוסף, עם ישראל מתלונן ורוצה בשר, ובאר רש''י ששאלו שלא כהוגן שהרי בהמות רבות היו להם ובכל זאת הרעימו על משה בתלונות ובבדיקה ביכולת ה' לתת להם בשר או לא.
מעידה נוספת רואים אנו בנסיון המן וכנאמר (טז, יט-כ) ''ויאמר משה אליהם איש אל יותר ממנו עד בוקר ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בוקר וירום תולעים ויבאש ויקצוף עליהם משה''.
מעידה נוספת כבר במסעות הראשונים בנסעם ממדבר סין לרפידים (שמות יז, ב-ג) ''וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את ה' ויצמא שם העם למים וילן העם על משה ויאמר למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא''.
ו. מעידה באמונה פותחת פתח לנסיונות נוספים וקשים מהראשונים
וכאן כבר ראה הקדוש ברוך הוא בחומרה את מעידתם באמונה ושלח להם את עמלק, וכנאמר ''ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין'' ומיד ''ויבא עמלק '',
עד כמה קשה היא האמונה, לאחר כל שרשרת הניסים המופלאים שחזו בעיניהם עד עתה, עדיין מנקרת שאלה בקרבם, ומהי? ''היש ה' בקרבנו אם א י ן ''.
ואת סמיכות נסיונם לביאת עמלק עליהם מפרש רש''י, ''ויבוא עמלק וגו' סמך פרשה זו למקרא זה לומר תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם ואתם אומרים היש ה' בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב בא ונושך אתכם ואתם צועקים אלי ותדעון היכן אני, משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר אבא טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שניה וכן שלישית, פגעו באדם אחד אמר לו אותו הבן ראית את אבא? אמר לו אביו אינך יודע היכן אני? השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו. ''
מלחמת עמלק ממחישה לנו את מאמר רבותינו הבא ליטמא פותחין לו, שהרי מלחמת עמלק החלישה והפילה את בני ישראל יותר ברוחניות מאשר בגשמיות, וכמו שפרש רש''י שקררם וצננם [מאמונת ה'] וטמאם בעריות.
מעידתם הגדולה של עם ישראל גרמה להם נסיונות נוספים, וכמו שהארכנו לעיל במאמרנו בפרשת ''בא'', שהאדם במעשיו יוצר מחסומים נוספים לעצמו וכשלא עומד בנסיון קל מצטרך לעמוד בנסיון קשה יותר, כדי שממנו יתעורר לראות את מצבו הלקוי ויזדרז לתקן עצמו מהר פן יאבד.
ובעצם כמעט ולא התחלנו לבאר קושי האמונה והשגתה, שהרי מה נאמר ומה נענה על כשלון העגל לאחר מתן תורה, וכיצד נסביר את קורח ועדתו בהצותם על ה', וכיצד נתרץ את כשלון האמונה בחטא המרגלים, מכל זה יש לנו ללמוד עד כמה חיוב אדם כל ימיו לעמול ולהתיגע להשגת האמונה ולהשרישה בקרבנו על ידי תפילה, התבוננות, זהירות והתקדשות מכל רע וטמא העלול לעכר את מוחותינו מישרות וטוהר השכל.
ז. קל וחומר שאין עליו פירכא
וכאן נבוא ונישא קל וחומר שאין עליו פירכא.
אם בתקופה הנפלאה שעברו עם ישראל בלווי מערכת שלמה של השגחה ניסית, ותקופה לא קצרה אלא עשרות שנים בנס המן, הבאר וענני כבוד, משכן בתוכם, העם שחזה במו עיניו במעמד הגדול של קבלת התורה, משה רבנו עליו השלום אדון לכל הנביאים הוא מנהיגם, ובכל זאת רואים אנו שהנסיונות כל כך קשים ועלול אדם ואפלו ציבור להחלש ולפול באמונה, אנו היום בדורנו דור חשוך דור השרוי בקללת ''ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא ומצאוהו צרות רבות ורעות'', החושך מכסה ארץ, וערפל לאומים, דור שהאמוראים הקדושים ויתרו כביכול על המחזה המרהיב של היציאה מהחושך לאור - תקון עולם במלכות שדי - והעיקר שלא להיות באותה תקופה קשה כמובא בגמ' (סנהדרין פרק חלק צ''ח ע''ב) גבי עולא ורבי יוחנן שאמרו - ייתי ולא אחמיניה, כמה אם כן צריכים אנו לא להיות בטוחים בעצמנו, ולחזק תמיד את אמונתנו בה' ובהשגחתו לבל נפול באחד המוקשים מני רבים המזדמנים לנו מדי יום.
וכמו שאמר החפץ חיים - אדם חייב למשמש באמונתו בכל עת לפי שאם יפייס עצמו שהנו מאמין ולא ימשמש באמונתו, ידמה לאדם המניח דלי מים בזמן שהקור בחוץ בתקפו שאם יתעצל ולא ימשמש מידי פעם באותם מים לבדוק מצבם, ימצאם לבסוף קפואים ושאינם ראויים לשמוש.
ח. חובת חיזוק האמונה הינה בכל מצבי האדם הן בתקופות העליה ועל אחת כמה וכמה בתקופות הירידה
ועוד לנו ללמוד מכאן חובת חזוק האמונה תמיד, וגם כשנמצא אדם במצבי עליה ובדרגת רוחניות גדולה לא יסמוך על עצמו אלא יראה לחזק ולבסס את האמונה אצלו בכל עת, שהרי אין לתאר את מדרגתם של ישראל על הים - ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן - או במעמד הר סיני שמלבד שזכו לנבואה עוד פסקה זוהמתן ועם כל זה שבו ומעדו וחזרה זוהמתן בעגל.
לסכום:
אין גבול למדרגות האמונה, לא עלינו המלאכה לגמור, אולם אין אנו רשאים להפטר ממנה, לשמר ולבסס את האמונה בלבנו בכל עת הן בזמנים היפים והן בזמני נסיון.
וההתחלה שיש ממנה לבנות ולבסס את אמונתינו היא מהתבוננות בתפילה, שימת לב על הברכות שתקנו לנו אנשי כנה''ג, בברכות השחר אדם מבטא את אפסיותו ואת תלותו בבורא עד הדברים המינימלים ביותר כגון ללכת ולקום, לשבת, לראות, להתלבש, ועד כדי לפתוח עפעפים, וכן בברכות הנהנין האדם מצהיר שגם מה שיש לו והנה כבר הכל ברשותו עם כל זה אין שום הבטחה שיהנה מאותו דבר מבלי רצון ה'.
וכמו כן להרגיל עצמו בתפילה אישית על כל פרט ופרט ממה שרצונו לפעול במלאכתו, בקניותיו ובכל סידורי עניניו, ולהודות לה' על כל הצלחה והצלחה, כיוסף הצדיק שהיה שם שמים שגור בפיו.
ומענין לענין יש לנו גם ללמוד מכל הנ''ל כיצד אין הקדוש ברוך הוא מואס מעשה ידיו, ועל אף כל המעידות - זכור כי עפר אנחנו וכביכול מסתבלן אתנו הקדוש ברוך הוא בהמתנה לקימה מחדש - ''שבע יפול צדיק וקם'', וכנאמר ''ארבעים שנה אקוט בדור ואומר עם תועי לבב הם'' (תהלים צה, י).