מאמר ז - כל הגדול מחבירו נתבע על שלימות אמונתו יותר מחבירו · ו. מדרגת רבי חנינא בן דוסא היתה לראות שוה חומץ הדולק כשמן הדולק
והוא הנאמר אצל רבי חנינא בן דוסא - ''מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק'' ודלק החומץ. ונתבונן, מילא אילו היה רבי חנינא נושא תפילה ותחינה לה' שידלק החומץ, מובן מדוע זכה שידלק לו החומץ, שהרי תפילתו נתקבלה ואילו אצל שאר בני אדם אין כל כך כח בתפילתם, אולם הרי לא נשא הוא תפילה אלא אמר משפט פשוט ותמים שיכול כל יהודי מאמין להאמין בו ולאומרו, שאכן ''הכל יכול'' שאמר לשמן ידלק יכול לומר לחומץ וידלק, ואם כן היאך פעלה אימרה זו דווקא אצלו ולא תוכל לפעול היא אצל כל אדם?
התשובה היא, היות ובכל ימות השנה כשראה רבי חנינא שמן דולק התפעל והתרגש מנפלאות ה' וראה בטבע זה נס, ולכן לא הבין שנצרך יותר נס כדי שידלק החומץ, לפי שרבי חנינא בן דוסא אמונתו בבורא היתה קבועה בליבו לאמר: הרי גם שמן שדולק זהו נס גמור אחר שנעשה זאת מגזירתו יתברך לצורך הבריאה, ואם כן למה נצרך יותר נס לחומץ שידלק, וכי בשביל שבשמן הדולק הורגלנו ובחומץ לא הורגלנו ישתנה הדבר מעצם הפלא של הבריאה? !
לעומת זאת שאר בני אדם שאינם מתפעלים ומתרגשים משמן הדולק ונחשב אצלם הדבר כטבע, ואילו חומץ נחשב לנס חריג - אינם ראויים לנס כזה, ולכך רחב''ד שדבק באמונה זו דלק לו החומץ, כיוון שלגביו אינו נחשב שנעשה לו נס, כיון שהנהגתו של רבי חנינא לראות את השמן הדולק לא פחות נס מחומץ הדולק ותרוויהו כהדדי לגביה.
ז. ההבדל בין הנס שאירע לבנו של רבי יוסי דמן יוקרת שנענש עליו לנסו של רבי חנינא בן דוסא שלא נענש עליו
ואין להקשות מדוע לא חש מלהטריח את בוראו להדליק החומץ כמו שהקפיד רבי יוסי דמן יוקרת על בנו על שהטריח לבוראו להוציא תאנה קודם זמנה (כמובא בגמרא תענית כד), ההבדל הוא, בנו של רבי יוסי הבין שזה נס שתוציא התאנה פירות קודם, זמנה ועם כל זה לצורך הפועלים שיטלו שכרם גזר שכך יהא, ואם כן הבין שלדעתו הנהו מטריח את הבורא עובדא, שהוצרך לגזור שכך יהא, ובכל זאת עשה זאת, לכן הקפיד עליו אביו, אולם רבי חנינא בן דוסא הגדיל והפליא באמונתו ולא ביקש או גזר שידלק החומץ אלא קבע בליבו שבעצם אין צורך לגזור או לבקש, ולא נגרם לו התפעלות כל שהיא מחומץ הדולק יותר משמן הדולק כך שלא הבין שיש פה מושג של מטריח כלל, ולמדרגתו שהתפעלותו שוה בשמן הדולק כמו החומץ הדולק אין הוא מטריח בכך את הבורא כלל, ובדרך זו נהג עמו ה' מבלי להקפיד עליו כלל.
וכן לא יקשה מיתר הניסים שמצינו שעשו גדולי ישראל כרבי יהושע שהוכיח אמיתות דבריו מכותלי בית המדרש, שזה היתה לו בכוונה להעמיד התורה על אמיתותה, או לצורך כלל ישראל כחוני המעגל לירידת הגשמים, דהתם נמי ליכא למימר ''הטרחת'', אחר שכוונתם למטרה נצרכת לכך אין באחריותם ''הטרחה'', גם אם אין מדריגתם כרבי חנינא בן דוסא אחר שיש להם כוונה לכלל ישראל במעשיהם, דלא כמעשה בנו של רבי יוסי בהתאנה, שהבין רבי יוסי במעשה דבנו שלא היה צורך במעשה זה דוקא כדי להביא אוכל לפועלים ולכך הקפיד על בנו.