מאמר ג - התרשלות בנסיון קל גוררת נסיון קשה · יב. מזלזול בנט''י הגיע לעבור על כל התורה כולה
ובספר ''שומר אמונים'' מביא מעשה בהבעש''ט שראה באחת מנסיעותיו צפרדע גדולה על פני המים ושוחח עם נשמת המגולגל בה, וסיפר שהיה תלמיד חכם שעבר על כל התורה כולה, ותחילת נפילתו היה מזלזול בנטילת ידים ומני אז הדרדר עד לעבור על כל התורה כולה, וכיון שתחילת נפילתו החלה מזילזול בנטילת ידים נענש להתגלגל בצפרדע במים.
יג. אין אדם חוטא אלא אם כן ''נכנסה'' בו רוח שטות מהיכן נכנסה אותה רוח שטות? מעבירה קודמת!
והוא מה שאמרו חז''ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, ולכאורה ''נכנסה'' משמע שהוא ענין חדש שנתחדש עתה ליכנס בחוטא, ולכאורה מנין באה רוח זו, והלא יצר לב האדם הרע מושרש בו כבר מנעוריו ודיו, ומהיכן נתוספה רוח שטות חדשה זו שנכנסה בו זה עתה.
ומבאר המהר''ם פפיראש, שהרוח שטות היא נוצרת כל פעם מעבירה קודמת, בכל פעם שעובר אדם עבירה יוצר מחסום חדש שהוא בעצם רוח שטות נוספת להחטיאו שוב להבא. והוא ענין ''עבירה גוררת עבירה'', ולכך נאמר אין אדם ''חוטא'' מלשון הווה ולא נאמר אין אדם חטא וכו' בלשון עבר, דהיינו חוטא ושוב חוטא בהמשכיות עד שקשה לו לעצור את ההתדרדרות. והטעם כמבואר שאחר שעבר אדם עבירה - אותה עבירה גוררת אותו לעוד עבירה.
והענין הוא, האדם בתחילת בריאתו נוצר עם יצר הרע הטבוע בו, וכנגדו קיבל יצר טוב, וכוחותיהם שווים להתמודדות, אולם כשחוטא האדם יוצר מחדש כח רע נוסף ומחודש - בעצמו, ובכל פעם מוסיף והולך לתת כח לרע שבו בכך שנכנס בו בכל פעם שחוטא רוח שטות.
וכאמור לעיל, דאומנם מצד אחד החוטא מקשה עליו את המשך עבודתו בכך שנכנסה בו רוח שטות, אולם מאידך יש בה כדי לעוררו להתבונן בגודל הסכנה בה הוא נמצא כדי שיראה להציל עצמו בעוד מועד לבל ימוט לעולם חלילה.
ומידה טובה מרובה ''מצוה גוררת מצוה'', כשמקיים אדם מצוה - מלווה אותו רוח טהרה היפך רוח השטות, להמשיך עליו טהרה נוספת מלבד יצרו הטוב שבקרבו, ובכך מתאווה הוא להרבות בתורה ומצוות ולהתקרב להשם יתברך.