אור ברסלב
הגדה של פסח - למען תספר מאמר ג - התרשלות בנסיון קל גוררת נסיון קשה

הגדה של פסח - למען תספר

מאמר ג - התרשלות בנסיון קל גוררת נסיון קשה

מאמר ב - משה - רועה נאמן

''דרך שלושת ימים נלך במדבר וזבחנו לה' אלקינו... '' (ח, כג)

א. ביאור הגישה בדרך הערמה על פרעה: ''נלכה נא דרך שלשת ימים''

ויש לתמוה הרבה וכי יתכן שהקדוש ברוך הוא אומר למשה שיאמר לפרעה לכאורה דבר שאינו אמת, והוא לומר לפרעה לשחרר את ישראל רק לשלושה ימים, וכי זו תכלית רצון ה', והלא רצונו לשחררם לגמרי, ואם כן וכי שייך אצל קודשא בריך הוא לבוא בעורמה ולבקש רק שלושה ימים מחשש שמא לא יסכים פרעה לשלחם לגמרי, וכמו שכן מובא גם לעיל (ג' יח) בציווי ה' למשה: ''ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו... ועתה נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר נזבחה לה' אלוקינו''.

וברור הוא שכוונת משה היתה שפרעה יבין שהם חוזרים גם אם לא אמר זאת לפרעה בפירוש מחשש דיבור שקר, שהרי אם כוונתו שיבין פרעה שאינם חוזרים למצרים לאחר ג' ימים אם כן מה נפקא מינה בהיותם הולכים במרחק דרך ג' ימים בלבד או יותר, ובמה תנוח דעתו של פרעה בהיותם הולכים לדרך ג' ימים בלבד אחר שאינם חוזרים. ועוד, הרי נאמר לקמן בפרשת ''בא'' (י, יא): ''לא כן לכו נא הגברים כי אותה אתם מבקשים'', ולא הסכים שיקחו עמהם את נשיהם וטפם אם כן בודאי הבין שהמדובר הוא שיחזרו.

ב. ברור מהפסוקים ומביאור רש''י ואוה''ח שכמו כן הלך בהבנה זו שהגישה היתה בדרך הערמה לצאת לג' ימים בלבד

ובכל אופן בודאי היאך נבין מה שאמר משה (ה, ג): ''נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה לה' אלוקינו פן יפגענו בדבר או בחרב''. וכי היכן אויימנו להפגע בחרב או בדבר? וכי יאמר משה דברים שלא היו.

וכמו כן מבואר ב''אור החיים'' הקדוש שדברי משה היו בהערמה על פרעה, וכן מבואר מתוך פרוש רש''י לקמן בפרשת ''בשלח'' על פסוק ''ויוגד למלך מצרים'' דפירש שם: וכיון שהגיעו לשלושת ימים שקבעו לילך ולשוב ודאו שאינם חוזדים למצדים באו והגידו לפדעה, עד כאן לשונו. הרי מפורש שנתנו לפרעה להבין שחוזרים המה לאחר שלושת ימים.

ג. בחמש מכות ראשונות נאמר שפרעה הכביד את לבו ובאחרונות ה' הוא שהכביד את לב פרעה

ועוד יש להבין מדוע בחמש מכות ראשונות תלה הכתוב את מניעת שילוחן של ישראל בקשיות עורפו של פרעה מצד בחירתו וכנאמר במכת דם (ז', כג): ''ולא שת לבו גם לזאת'', ובמכת צפרדע (ח, יא): ''וירא פרעה כי היתה הרווחה והכבד את לבו ולא שמע אליהם'', ובמכת כינים (ח, טו): ''ויחזק לב פרעה'', ובמכת ערוב (ח, כח): ''ויכבד פרעה את לבו'', וכן במכה החמישית - דבר - נאמר (ט, ז,): ''ויכבד לב פרעה ולא שלח את העם'', ואילו החל מהמכה השישית תלה הכתוב את קשיות עורפו מכח שכן הכריחו ה' שלא מצד בחירתו, וכנאמר במכת שחין (ט, יב,) ''ויחזק ה' את לב פרעה'' וכן במכה שביעית - ברד - נאמר (ט, לה,): ''ויחזק לב פרעה ולא שילח את בני ישראל כאשר דבר ה' ביד משה'', דהיינו כי כך דבר ה' שיקשה את לבו, וכן הלאה ביתר המכות האחרונות, בארבה נאמר (י, כ,): ''ויחזק ה' את לב פרעה'' וכן במכת חשך - נאמר (יא, כז): ''ויחזק ה' את לב פרעה ולא אבה לשלחם''.

ד. מתחילה מנסה הקב''ה את האדם בנסיון קל וכשלא עומד בו מתנסה הוא בנסיון קשה ממנו

ונראה לבאר זאת על פי יסודו של הגאון המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ''ל (אור יחזקאל - אמונה), שמתחילה מנסה הקדוש ברוך הוא לאדם בנסיון קל שיכול הוא לעמוד בו ללא מאמץ קשה כל כך, וכשמזלזל ונכשל - שזהו כמעט פשיעה מצדו, אזי מתנסה בנסיון קשה יותר אחר שיצר הוא לעצמו מחסום נוסף בהתרשלותו.

ונראה עוד להסביר בדבריו, דאומנם בהתרשלותו בנסיון קל יצר מחסום לעצמו, אולם הענין מה שנצרך הוא שלהבא יתנסה בנסיון קשה ממנו הוא לתועלתו, לפי שמחדלו הראשון נעשה לו כהיתר וכבר לא נחשב בעיניו להתעורר להיכן נפל, שהרי נתרשל בו וכבר לא חש להרגיז את יצרו עליו, ולכך מוכרח הוא שיבוא לו נסיון קשה ממנו כדי שיתעורר להיכן התדרדר במחדלו, וכששוב מתרשל יפול בנסיון קשה מהראשונים, כך שבעצם כל מטרת הנסיונות לרומם את האדם ולהצילו מרדת שחת.

ה. דוגמא למחדל בנסיון קל הגורר נסיון קשה

ונרחיב הענין בדוגמאות שונות.

רגיל הנך בקביעות לימוד מסוים ובשעות מסוימות בכל יום, קרה ויום אחד היית קצת עייף, והתחילו אצלך כוחות לחימה לכאן ולכאן, או להתאמץ קצת ולגמור קביעותך או לדחות לימוד זה למחר, במצב נסיון זה לא היית כל כך עייף, לא היה קשה לך לעמוד בנסיון היום, אולם בכל זאת התפתית ליצרך ודחית את הלימוד למחר, אזי תהא כמעט בטוח שלמחר כבר הנסיון יהא יותר קשה מהיום.

לך נדמה שכמו שהיום נסיוני לא היה תקיף כל כך ויכולתי לעמוד בו עם קצת מאמץ, ולכן חשבת שאם לא עמדתי היום בנסיון - אעמוד בו למחר, אולם טעית - יצרת מחסום ! יצרת מחסום לעצמך - מחסום נוסף, והכפלת את נסיונך, בבחינת ''אם תעזבני יום יומים אעזבך'', ככל שאתה מתרחק מצד עצמך - הפער בינך לבין הבורא נכפל, וכאמור כדי שתזדעזע נפשך לראות להיכן נפלת - נסיון הבא יהא קשה יותר באופן שיהיה בו לעורר.

ו. דוגמא נוספת:

נתעוררת בחשק והתלהבות למצוות תפילין, והחלטת אני קונה תפילין מהודרות בסכום המבוקש, היה לך את הסכום בכיסך, אולם כרגיל תיכף מתחילה מלחמת היצרים, אולי נדחה את קניית התפילין יותר מאוחר ! או אולי נשיג את אותן תפילין מהודרות בפחות מחיר ! וכך דחית את קניית התפילין. יש לך לדעת כשתתעורר שוב לקניית תפילין - אם בכלל תתעורר - בהחלט אל תהא בטוח שיזדמן לכך בכיסך הכסף כמו היום, והסיבה, בתחילה היה נסיונך קל - הכסף היה בכיסך, נכשלת בנסיון יחסית קל, יצרת מחסום ! ומעתה יהא עליך לעמוד בנסיון קשה יותר.

ז. עוד דוגמא:

בוקר אחד נדדה שנתך, או מתוך ששבעת שינה, ולבך אומר לך: קום עסוק בתורה, קום לתפילה בנץ החמה או לפחות בזמנה, לא שמעת ולא האזנת לקריאת הלב, התגלגלת במיטתך לכאן ולכאן עד עבור זמן התפילה או זמן הלימוד, וכשקמת ממיטתך הנך קם בחרי אף על עצמך, מה עשיתי? היאך בנסיון קל כזה לא עמדתי, הרי לא הייתי באונס שינה ולמה אם כן נכשלתי, ובכן למחר בודאי - אם ירצה ה' - אקום ממיטתי בזריזות. דע, כי יתכן בהחלט ולמחר תהא קשה לך הקימה, וגם אם תקום יהא נסיון אחר לבטל אותך מלימוד, והסיבה כיוון שאתמול היה נסיונך קל ונכשלת, יצרת מחסום לעצמך ועליך לעמוד בנסיון קשה יותר.

ולדוגמא אחרונה זו, מצאתי לה רמז יפה בשיר השירים פרק ה': ''אני ישנה וליבי ער'', האדם ישן אבל - ולבי ער - כאילו ישן, הנו על גבי מיטתו בתוך שמיכה חמה אבל ליבו ער - שנתו נדדה ממנו, ומה הוא שומע? - ''קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי'', שומע קול קריאה של דודו - הקדוש ברוך הוא - לקום לפתוח את הדלת וליכנס לבית המדרש, ומה הוא עונה? - ''פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם'', מתעצל על משכבו מלקום בטענות שוא, אזי למחרת - ''דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו'', למחרת כבר ההתעוררות תהא דרך חור קטן ולא בתנאים נוחים כאתמול, ובכל זאת מעי המו עליו - התאמצתי וקמתי - ''קמתי אני לפתוח לדודי'', והנה נסיון קשה וחדש נתחדש עלי - ''ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני''. נסיון מפה נסיון משם המפריעים לי להתקרב לדודי, ואדם שואל את עצמו: מדוע? הרי קמתי, ולמה אם כן נוצרו לי מחסומים חדשים? התשובה: אתמול היה לך נסיון קל ולא עמדת בו, נתרחקת ועזבת את דודך, יצרת מחסום נוסף לעצמך ועליך לעמוד בקושי נוסף.

ח. דוגמא נוספת למחדל בנסיון קל הגורר נסיון קשה בחלק ה''סור מרע''

וכשם שהדברים אמורים ב''עשה טוב'' כן הוא ב''סור מרע''.

לדוגמא בתחילה נסיונך היה בשמירת העינים או בשמירת הלשון, נכשלת, אל תחשוב שבזה סיימת את נסיונותיך, תצטרך מעתה לעמוד בנסיונות קשים יותר, ''כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה'', נסיונך יהא להבא לאחר כמה וכמה כשלונות של מראית העין בדברי עבירה ממש, וכן נסיונות שמירת הלשון יהיו מעתה כבדים יותר, ומדוע, כי יצרת לעצמך מחסום נוסף ועליך מוטל לפורצו, וכיצד תפרוץ מחסום נוסף שיצרת? רק על ידי נסיון קשה יותר שיזדמן לך, והוא יהיה לך לתועלת להתעורר ולפקוח עינים מהשאול שטומן לך יצרך, ואז היטב תשכיל להבין את האסון הצפוי לך באם לא תקדים מלחמה עם יצרך בהקדם ממש, ורק אז תחזור למעמדך הקודם.

ט. קודם ניסהו הקב''ה לפרעה בנסיון קל לשלחם לג' ימים בלבד ומשלא עמד בזה והכביד לבו הוקשה עליו הנסיון והכביד ה' את לבו בעל כרחו

ובזה נתיישבו התמיהות, אחר שאין הקדוש ברוך הוא מנסה לאדם בנסיון קשה מתחילה פן לא יוכל עמוד בו, ניסהו הקדוש ברוך הוא לפרעה בנסיון קל יחסית, והוא לשלח את בני ישראל לג' ימים בלבד שאין בזה כל כך קושי, דאילו היה מנסהו הבורא בנסיון קשה לשלח לגמרי את ישראל לא היתה תביעה עליו בהתנגדותו לכך, אחר שזה נסיון כבד מעל כוחו, ואז לא יוצדקו המכות לבוא עליו, ורצה הקב''ה להביא עליו מכות בדין הן מצד רשעותו שהרשיע בשעבודם הקשה שנשתעבד בהם, והן כדי לקדש שמו ולהוציא את כני ישראל באותות ומופתים, וכנאמר בתחילת פרשת ''בא'' ''למען שיתי אותותי אלה בקרבו ולמען תספר... '' ולכך ניסהו בנסיון קל שיוכל עמוד בו דהיינו לשלחם לג' ימים בלבד, ואז בסירובו מצדו, שהרי הוא הכביד את לבו בה' מכות ראשונות - יוצדק עליו דין שמים להכביד לבו בעל כורחו ולהכותו בעוד המשך המכות וביציאה ממצרים בדרך אותות ומופתים מופלאים.

י. שכר עבירה עבירה, תוצאת העבירה סכנה להכשל בעבירה חמורה ממנה

לא לזלזל בנסיון קטן, לא לזלזל במכשול קטן, לא לחשוב הפעם נכשלתי - פעם הבאה לא אכשל, הלוא זהו נסיון זעיר עבורי, כי תדע שבכל מכשול קטן יצרת מחסום נוסף לעצמך, והגדלת את הפער בינך לבין קונך, וכוחות הלחימה שהיו לך עד עתה לא יספיקו לך להבא ותידרש לכוחות לחימה חזקים יותר, ומי יאמר שיימצאו לך בשעת נסיון הבא שיבוא עליך? ויסוד חשוב זה מלמדנו להזהר מכל מעידה קלה, והוא ענין עבירה גוררת עבירה, ושכר עבירה - עבירה, ''שכרה'' הנורא והגרוע ביותר של העבירה הוא חשש לעבירה נוספת, בעבור שקושי הנסיון מחר יהא יותר משל היום.

יא. אין להסיח את הדעת מהתמודדות תמידית אף על נסיונות קלים

וזאת יש לנו ללמוד מגדולי ישראל, כיצד היו חרדים ונפחדים מלהכשל בחטא קל, ואילו אנחנו הפשוטים והבינוניים אמיצים ונכנסים כמעט לאש ולא פוחדים, זהו מחוסר הבנתנו, גדולי ישראל הבינו היטב שכל מכשול קטן זהו סכנה ! כי אפשר ממנו לבוא למכשול גדול.

וכמו שמסופר ששאלו את רבי נפתלי אמסטרדם מגדולי תלמידיו של רבי ישראל מסלנט זצוק''ל, כיצד מתאר הוא את רבו? ענה: רבי דומה לאדם הרוכב על הנמר שחייב הוא לא להסיח דעתו רגע ברכיבתו על הנמר, כי בכך תלויה השתלטותו עליו ובכך תלויים חייו, רגע אחד של היסח הדעת כבר יכול להביא לכך שהנמר יקום עליו ויטרפהו. כך מתואר רבי ישראל מסלנט בזהירותו מכל היסח הדעת פן יבוא לחטא קטן.

יב. מזלזול בנט''י הגיע לעבור על כל התורה כולה

ובספר ''שומר אמונים'' מביא מעשה בהבעש''ט שראה באחת מנסיעותיו צפרדע גדולה על פני המים ושוחח עם נשמת המגולגל בה, וסיפר שהיה תלמיד חכם שעבר על כל התורה כולה, ותחילת נפילתו היה מזלזול בנטילת ידים ומני אז הדרדר עד לעבור על כל התורה כולה, וכיון שתחילת נפילתו החלה מזילזול בנטילת ידים נענש להתגלגל בצפרדע במים.

יג. אין אדם חוטא אלא אם כן ''נכנסה'' בו רוח שטות מהיכן נכנסה אותה רוח שטות? מעבירה קודמת!

והוא מה שאמרו חז''ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, ולכאורה ''נכנסה'' משמע שהוא ענין חדש שנתחדש עתה ליכנס בחוטא, ולכאורה מנין באה רוח זו, והלא יצר לב האדם הרע מושרש בו כבר מנעוריו ודיו, ומהיכן נתוספה רוח שטות חדשה זו שנכנסה בו זה עתה.

ומבאר המהר''ם פפיראש, שהרוח שטות היא נוצרת כל פעם מעבירה קודמת, בכל פעם שעובר אדם עבירה יוצר מחסום חדש שהוא בעצם רוח שטות נוספת להחטיאו שוב להבא. והוא ענין ''עבירה גוררת עבירה'', ולכך נאמר אין אדם ''חוטא'' מלשון הווה ולא נאמר אין אדם חטא וכו' בלשון עבר, דהיינו חוטא ושוב חוטא בהמשכיות עד שקשה לו לעצור את ההתדרדרות. והטעם כמבואר שאחר שעבר אדם עבירה - אותה עבירה גוררת אותו לעוד עבירה.

והענין הוא, האדם בתחילת בריאתו נוצר עם יצר הרע הטבוע בו, וכנגדו קיבל יצר טוב, וכוחותיהם שווים להתמודדות, אולם כשחוטא האדם יוצר מחדש כח רע נוסף ומחודש - בעצמו, ובכל פעם מוסיף והולך לתת כח לרע שבו בכך שנכנס בו בכל פעם שחוטא רוח שטות.

וכאמור לעיל, דאומנם מצד אחד החוטא מקשה עליו את המשך עבודתו בכך שנכנסה בו רוח שטות, אולם מאידך יש בה כדי לעוררו להתבונן בגודל הסכנה בה הוא נמצא כדי שיראה להציל עצמו בעוד מועד לבל ימוט לעולם חלילה.

ומידה טובה מרובה ''מצוה גוררת מצוה'', כשמקיים אדם מצוה - מלווה אותו רוח טהרה היפך רוח השטות, להמשיך עליו טהרה נוספת מלבד יצרו הטוב שבקרבו, ובכך מתאווה הוא להרבות בתורה ומצוות ולהתקרב להשם יתברך.

יד. עצה להנצל מיצר הרע והוא שתתברר הידיעה שעסקנו עם הבא להורגנו

חז''ל אמרו: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, דהיינו הזהירונו חז''ל - עם השטן אין להתפשר ולעשות עסקאות, היות ומטרתו היא אחת - להמיתו, אין פניו מועדות לשלום ולפשרה - אלא רק להמית, וזו העצה להינצל מהיצר הרע כשידע האדם בבירור שעסקו עם הבא להורגו.

וכמו שאמרו בגמרא (בבא בתרא טז ע''א): ''יצר הרע יורד ומתעה, עולה ומרגיז נוטל רשות ונוטל נשמה, כלומר, יורד למטה ומתעה את הבריות לחטוא, ועולה למעלה ומרגיז את חמת המלך בהשטנותו, ונוטל רשות להרוג את החוטא.

ואמרתי לזה משל נמרץ, אדם הציע לחברו בסודיות מוחלטת לעסוק עמו בזיוף שטרות ולסייע לו במלאכתו, והנה לימים נתפס אותו עוזר על זיוף כספים, ולתדהמתו בשולחן השופטים רואה הוא את אותו זה שהציע לו עבודה זו, והנה הוא המקטרג עליו ותובע את עונשו, ולא די בזה אלא שאותו מקטרג נועד ליסרו במלקות וביסורים קשים על פשעו בסיוע זיוף כספים.

ממש כדמותו מציירים לנו חז''ל את היצר הרע, הוא יורד ומפתה לאדם כרע אוהב, ואחר כך הוא עצמו עולה ומשטין והוא שיורד ומעניש.

כמה חשוב שנדע שעסקנו אינו אלא עם אויבנו בנפש הרוצה לאבדנו מב' עולמות, וכביכול, בפיו שלום ידבר אולם בקרבו ישים ארבו.

וזו כוונת חז''ל (ברכות ה' ע''א): ''לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע'', דהיינו שיראהו ליצרו הרע כרוצח ממש ויעלה בעצמו רוגז עליו כדי לנצחו.

טו. עצה נפלאה כשנמצא האדם בספק וקשה עליו ההחלטה בדבר אם הוא מצוה או לא

ראיתי בספר שו''א שאמר עצה נפלאה שהוא עצמו השתמש בה והועילה לו מאד, והוא שפעמים אדם מתעורר לדבר מצוה ובא בלבו השתוקקות לאיזה דבר שבקדושה ולאחר מכן עד שבא לבצעה - ביני לביני עולים בלבו ספיקות שונות האם זה בעצם מצוה או לא, או שמא יצא שכרו בהפסדו וכדומה, העצה לכך תמיד לילך אחר התעוררות ראשונה כי זה האמת, וכל מה שבא בספיקות אחר כך זהו מיצר הרע שכן דרכו להתיש ולספק את ההתעוררות ההתחלתית, והוא שייך לנושאינו שלא לתת פתח ליצר הרע הן בזהירות מנסיון קל, והן כשמתחילה מתעורר לדבר שבקדושה לא יניח מחשבתו ולא יתמהמה ליתן זמן להטיל ספק בקדשים.

וכגון אדם מחליט בלילה להמשיך בלימודו מחמת חשקו בתורה לעוד חצי שעה או שעה, ובמחשבה שניה מתקרר מהחלטתו בטענה כדאי שאלך לישון מוקדם כדי שאקום מחר בבוקר בזמן לתפילה, והרבה פעמים במו עיניו רואה הוא שאינו הולך לישון מיד אלא יש לו זמן לדברים בטלים, או כמו כן בבוקר כשמתעורר משנתו זמן מועט קודם התפילה חושב במחשבה ראשונה אקום כאריה להשכים לתורה, ותיכף עוברת מחשבה שניה בלבו, לא, כדאי להמשיך לישון כדי שיהיה לי כח יותר ללמוד ולהתפלל, בכגון דא יש לילך אחר המחשבה הראשונה.

טז. מדוע גווני הנסיונות אצל בני אדם אינם שוים יש שמתנסים בנסיונות קשים ומסובכים ויש שלא יצטרכו אלא לנסיונות קלים יותר

ובזה נבוא לבאר דבר סתום וחתום אצל בני האדם אשר תרעומתם בלבם ולא ינוחו ולא ישקוטו ממבוכתם, מדוע נשתנו בני האדם, ומדוע ישנם כאלה הגוברים בנקל על יצרם ומתקדמים בעבודת ויראת ה', חפצים המה בתורתו, ואהבתו בליבם, ולעומתם כאלו המסובבים ומסובכים ביצרים קשים, וכל התגברות קטנה אצל בקושי רב.

ברור הוא שאלו מנסתרות אלוקינו, אולם קצת נמצא נחת בפתרון תעלומה זו מה שישבר לנו מעט את האוזן על פי המבואר, ויסוד הדברים על-פי האר''י ז''ל, והוא כי הרי ידוע הוא מה שאמרו חז''ל (שבת קמ''ה ע''ב): שכל ישראל במעמד הר סיני פסקה זוהמתן ונתקדשו בקדושה עליונה, אולם אחר עוון העגל חזרה הזוהמא, וכל אחד ואחד מששים ריבוא נשמות ישראל הוטל עליו תפקיד עבודת הלחימה ביצריו מהתחלה, ובכן היו כאלה שנזהרו מחטא קל ולא נתנו ליצרם ליקרב אצלם ועלו ונתעלו במעלות העבודה, וגם כשנכשלו נכשלו בקטנות ולא נתנו לפורץ לפרוץ בם בגדולות, אולם היו כאלה שנדחו מדחי אל דחי ומקטנה באו לעוד קטנה עד בואם לגדולות כחיובי כריתות ומיתות בית דין.

ולכן מאז ממשיכים אותם נשמות בעבודתם, וכל יהודי אשר נשמה בקרבו עליו לתקן מעוותו ומתחיל הנהו ממקום שסיים מלאכתו מקודם, ממילא אותו שירד למדריגות שפלות הרי שהוא האחראי לכך, שהרי יצר הוא מחסומים לעצמו והקשה העבודה על עצמו בכך שזלזל בנסיונות קטנות עד שנכשל בגדולות, ועליו מוטל להתחיל בהמשך העבודה ממקום שסיים, ואם סיים בשפלות המדריגה - צריך הוא להוולד מחדש באותם נתונים שפלים שסיים בהם בעבר, ומשם להתחיל עבודתו, כמבואר בדברי האר''י ז''ל שהאדם חייב לתקן עצמו לגמרי ולהשתלם בכל המצוות, ובכל פעם נולד מחדש להשלים עוד מאשר חיסר, אולם לעומתו זה שסיים בעבר במדריגות יותר גבוהות ורק מוטל עליו להשלים את החסר, אין מגיע לו להתחיל ממדריגות שפלות, אחר שלא הביא עצמו אליהם ונזהר מהם, ולמה אם כן שיתחיל מנתונים שפלים כאלה בעבודתו.

כל אדם אחראי למחסומים שיצר הוא לעצמו - לשברם, והוא מנפלאות תמים דעים לכל אחד ואחד בדיוק נמרץ מהיכן סיים מלאכתו ומהיכן עליו להתחיל.

יז. ''אם תעזבני יום יומים אעזבך'' המתרשל מעסק התורה יום אחד הפסדו לנצח אם לא שיעמול להחזיר את אשר איבד

ובפרט נמצא דבר זה בעסק התורה, בחור מתעצל בלימודו בסוגיא מסוימת מלטרוח להבינה, והנה למחרת עמל עליה והבינה, ומדמה הוא בעצמו, הנה לא הפסדתי כלום, דהרי אף שאתמול התרשלתי הנה היום הספקתי את החסר. זו טעות נוראה מג' סיבות והפסדו לנצח אם לא שיעמול להחזיר את אשר איבד, ונפרט הג' סיבות לטעותו:

יח. הפסד בכמות למתרשל מלימוד התורה יום אחד

א. הכמות שהפסדת בהתרשלות של אתמול לעולם לא תחזור, דזה ברור שאם אתמול היית טורח על הסוגיא, היום היית מספיק יותר להתקדם ולדעת דברים נוספים והפסדת אותם לנצח, אכן מסתפק אתה בזה שהשלמת את החסר, אולם דומה אתה לאדם שניתן לו זכות יומים לאסוף יהלומים מאוצר המלכות, ונתרשל יום ראשון ולא אסף כלום ואומר מה הפסדתי הרי אספתי ביום השני, בודאי זו טפשות, שהרי הפסיד מה שיכל לאסוף ביום א' וזה לא חזר לו.

יט. הפסד באיכות

טעות שניה להתנחם שהנה היום השלמתי הוא לא רק מצד הכמות שלא תחזור כמו שביארנו, אלא נתקלקל אצל המתרשל יום אחד איכות העליה שלו בתורה, שהרי לא ישיג השגה נוספת בעמקות התורה בלי שקודם ישלים את ההשגה הקודמת לנוספת, וכשנתרשל היום הרי שההשגה הנוספת שהיתה צריכה להגיע אליו מחר תגיע אולי רק מחרתים, אם כן הרי שהוא בפיגור לעולם, ופיגור זה לא יוכל להשיגו בהשגות הבאות שישיג בתורה, כי את אלו יכל להשיגם קודם ולזכות עוד להשגות נוספות, ואם כן הפסיד השגות בעמקות התורה, ואף שנדמה לו הנה והשלמתי למחרת את עיוני בדבר הסתום שהיה לי, אכן, השלים את עיונו החסר היום ממה שנתרשל אתמול, אולם בזה עיכב את ההשגה הבאה בלימוד התורה ליום מחר במקום היום בעיכוב זה, אולם מה שפיגר בהתרשלותו לעולם לא יחזור אם לא במאמץ כפול, וזהו הפסד לנצח.

כ. נעשה לו כהיתר

ועוד בנוסף לזה טועה החושב מה נורא אם אבטל היום מלימודי - למחר אשלים את החסר, הן מצד המבואר לעיל שבכל התרשלות יוצר האדם לעצמו מחסום נוסף ואם כן אל יבטיחך יצרך שמחר תוכל בקלות לחזור ללימודך, ועוד שמעתה אף כשיחזור ללימודו נעשה יצרו גס יותר ומעתה כבר לא ינקפנו יצרו על ביטול תורה בתביעה מדוקדקת כמו מקודם, דהיינו אם מקודם היה לבו נוקפו על ביטול תורה של חצי שעה והיה נרגז על כך, מעתה נעשה לבו גס יותר וחצי שעה של ביטול לא יחשב בעיניו רק ביטול של שעה ויותר, וכן על זה הדרך, ככל שיתרשל האדם מלימודו כן יקהה יצרו וחוש התביעה שלו יהא גס יותר מלתבוע מעצמו דברים עדינים יותר שהיה תובעם מעצמו קודם שנכשל, ותביעותיו מעצמו מעתה יהיו יותר קהים הן בכמות והן באיכות, והוא ענין ''נעשה לו כהיתר'', דלאחר שהקהה את חושיו כבר לא יתבע מעצמו מה שהיה תובע פעם כי נחשב לו כמותר.

ונמחיש זאת באופן מוחשי, אדם שבמשך שבוע א' לא קם לתפילה וחיסר פעם אחת ובשבוע שני חיסר פעמיים שלא בא לתפילה, ובשבוע הג' חיסר שוב פעם אחת בלבד, נתבונן, וכי הכעס והרוגז שהיה לו לאותו אדם על חסרון פעם א' שחיסר בשבוע הראשון ובשבוע הג' שווים? בודאי שלא, שבוע ראשון שחיסר פעם אחת מלקום להתפלל בודאי כעס על עצמו והרגיז יצר הטוב על יצר הרע, אולם בשבוע הג' ששוב חיסר פעם אחת הלא כבר התנחם במצבו ביחס לשבוע ב' שאז חיסר ב' פעמים, ואומר הוא: הנה ב''ה התקדמתי עתה שלא חסרתי ב''פ אלא פעם אחת.

ונחזור שוב על מה שאמרנו קודם, מטרת הנפילה שאומנם מביאה בהכרח לקהות חושים מלתבוע דברים דקים אולם עדיין יש בה כדי לעורר מסמיות העינים, בזה גופא שרואה הוא היאך פעם היה מתרגש ומתבהל מכשלונות בדברים דקים והיום כבר הגיע למצב שרק תביעות גסות מעוררות אותו, וזה יביאהו להתבונן היאך נחת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ובכך יזדרז לשוב למעמדו הקודם.

תוכן העניינים

הגדה של פסח - למען תספר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה