הקדמה · ההרגל קשי עבודת האמונה
כמה לזכות תחשב לנו להתחיל את ההגדה ובאורה בדבריו הקדושים של הגה''צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ''ל אשר היה נאה דורש ונאה מקים , וכידוע ומפרסם אודותיו שהיה חי את ספור יציאת מצרים כל השנה כלה , ואם אנו קצת זוכים בליל הסדר לספר ולהאריך מגודל יציאת מצרים , הרי שאותו צדיק היה מחדש בפרשה זו כל יום מימי חייו , ומרגלא בפומיה שמהתבוננות בנסי יציאת מצרים אפשר לשאוב ולהמשיך אמונה תקיפה לכל המצבים , וממנה יסוד וממנה פנה להחזיק מעמד בכל תקופות גלותנו , וכך מובא בספר אור יחזקאל להגה''צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ''ל :
ובפשטות צריך לומר שהטעם לחוסר ההתפעלות מנסי יציאת מצרים וכדומה היא לפי שהדברים ידועים לנו מקדם ומרגלים אנו בידיעות אלו , וההרגל מונע מאת האדם להתעורר מחדש , כי בטבע הוא שחדשות משפיעים על האדם , ואלו דברים מקבלים וידועים משאירים אותנו שלוים לחלוטין ואינן גורמות לנו להתעורר מהם . אך באמת אין בכך תשובה מלאה וצריך לבאר את הדברים בתוספת דברים והרחבתם . שעדין קשה שהנה כאשר נעין במדרשי חז''ל נראה נפלאות גדולות שאין אנו מרגלים בידיעתם וכלל לא שמענו אודותם ואם כן מדוע לא נתעורר עתה מהם .
אמרו חז''ל ( שמות רבה כד ) שבעת קריעת ים סוף נגזר הים לי''ב שבילין וכל שבט עבר בשביל מיחד , ובין השבילין היתה חומה שקופה מזכוכית כדי שכל שבט יראה את השבט האחר ולא יחשב שהאחרים טבעו בים , ועוד אמרו חז''ל שנטע הקדוש ברוך הוא אילנות מלאים פרות בתוך הים וכאשר תינוק בכה נתנה לו אמו מפרות העץ . והרי ידיעות אלו חדשות בעינינו ומכל מקום איננו מתפעלים מזאת . וכן נראה בנס המן , מובא במדרש ( יומא עו ) שהמן היה גבוה ששים אמה וכל מלכי מזרח ומערב ראו בעיניהם את המן . וכמו כן בענין המדבר מבאר בכתוב , ''המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב המוציא לך מים מצור החלמיש'' , ונחש שרף ועקרב אין זה נחש אחד אלא כמבאר בחז''ל ( שמות רבה כד ) שהיה המדבר מלא כלו נחשים ועקרבים , ולא היו נחשים כהמצויים בזמנינו אלא ראה ברמב''ן פרשת מסעי שהיו נחשים גדולים כקורת בית הבד , ומבאר שפעם אחת ראה אחד מנחשים אלו ונשרו שערותיו מרב פחד ואימה . כן איתא בחז''ל על מה שנאמר ( רש''י שמות טז כה ) ''כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם'' , שמאותה חררה שאפו ישראל במצרים נזונו במדבר שלשים יום , והרי כאשר נתבונן בזה נראה נס גלוי , וכל אלו דברים חדשים שאינם ידועים לנו כלל , ומכל מקום איננו מתעוררים להתפעל ולראות אמונה בכל זה . והלא כאן אין לומר שההרגל מונענו מזאת שהרי אף אלו חדשות שאיננו מרגלים בהם .
וביותר יש לומר שלא רק שאיננו מתפעלים מכך אלא רחמנא לצלן אנו דוחים זאת ואיננו מאמינים כל כך בזה , ובאמת עלינו לירא מאד ממצבנו הרוחני , שמחובתנו לדעת שמי שאינו מאמין אמונה שלמה בדברי חז''ל הרי הוא מכלל האפיקורסים . שהעקר הראשון של עם ישראל להאמין בכל דברי חז''ל . ולידע שכל מה שמובא בחז''ל הרי זה תורת משה ממש , ורצה הקדוש ברוך הוא לעשות הנסתר בתורה שבעל פה . וכשם שכל פרטי המצוות ודקדוקיהן נתנו בתורה שבעל פה , כן כל פרטי הנסים והמופתים נתנו בתורה שבעל פה , אך באמת הכל כמפרש בתורה . וראו מה דאיתא בגמרא מגדל החיוב להאמין בדברי חז''ל ( בבא בתרא ע''ה ) ''דרש ר' יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד בשערי ירושלים אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים לגלג עליו אותו תלמיד , לימים הפליגה ספינתו בים חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות , אמר להו הנך למאן , אמרו ליה שעתיד הקדוש ברוך הוא להעמידן בשערי ירושלים , אתא לקמיה דר' יוחנן אמר ליה דרש רבי לך נאה לדרש כאשר אמרת כן ראיתי , אמר ליה ריקא אלמלא ראית לא האמנת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות'' , והינו כמו שנתבאר שכל שאינו מאמין אמונה שלמה בכל דבר מדברי חז''ל הרי הוא אפיקורוס ולכן נענש במיתה . ומעתה שוב צריך באור מדוע איננו מתעוררים מכל דברי חז''ל בגדל הנסים והמופתים .
ונראה באור דברי הסבא ז''ל שההרגל מונע מאתנו להתעורר ולהתחזק באמונה . אך נבאר זאת באפן אחר . שכח ההרגל לא רק מונע התבוננות מחדשת באותם דברים שידועים לו מקדם , אלא שכיון שהרגל אדם בידיעות והבנות מסימות , מונע ודוחה כח ההרגל כל הבנה מחדשת שלא היתה ידועה לו , כי ההרגל מקנה לו הכרה וידיעה שרק כך האמת וכל דבר שנוגד את הרגליו המקדמים נראים לו כאינם נכונים ומזיפים . ומכיון שתחלת הרגליו היו בגיל הילדות והינקות ואז היו ידיעותיו קלות ודלות , נשאר בידיעתו המקדמת הדלה וידיעה זו מונעת הבנה חדשה . ובתוספת הדגש יש לומר שכח ההרגל הוא מדה וטבע באדם , וכשם שבענין מדותיו הרעות פשוט שללא עקירתם נשאר במדותיו המגנות וכל מעשיו נובעים מכחם , כן אף ההרגל מונע ודוחה ידיעות והבנות מחדשות והכל נפעל על פי הרגליו המקדמים .
וכן נציר בענין יציאת מצרים שחזינן שכל אחד ואחד מישראל יצא ברכוש רב של שמונים חמורים לובים טעונים כסף וזהב , וכאשר נתבונן במספר בני ישראל שהיו ששים רבוא , ולכל אחד ואחד היו שמונים חמורים אם כן נמצא שהיו מיליוני בהמות , והכל עברו בלילה אחד בתוך הים . והרי זה כמעט לא שיך במציאות כלל ועל כרחך שזה נס גלוי , אך כיון שבעיני רוח הילד הקט מצטיר יציאת מצרים באפן אחר , אינו מסגל כלל לראות ולהבין דברים כהויתם אלא הבנתו נשארת כאשר היה בנערותו .
וכן הם הדברים בכל עניני עבודת האדם . הנה הרי אנו מאמינים בבורא עולם ואנו יודעים שאנו תלויים כל הזמן בחסדו הגדול , ואם כן מדוע איננו מבקשים לשאת חן בעיניו יתברך . והלא כל אחד מאתנו שואף לשאת חן בעיני הגבורים ובעלי השררה , ומדוע קרבת השם יתברך איננו חפצים כלל . אלא כנ''ל שכל הבנתנו בענין מהות השם יתברך והאמונה בו נתקבלה אצלנו בגיל רך וידיעתנו היתה כלשון החובות הלבבות בענין זה שהיא רק ידיעה דלה ורזה . ולכן איננו מסגלים להתרומם יתר מזאת . כן התעוררתי הרי האדם הוא חלק אלק ממעל וכמלאך ממש , ולכאורה ידיעה זו חיבת לרומם אותנו ולחיבנו הנהגות הנובעות מהכרה זו . אך כיון שכל משגינו דלים נשארים אנו בידיעותינו הקודמות וכנ''ל .
דגמא נוספת : בענין המן כמו כן נראה נפלאות גדולות . אמרו חז''ל ( יומא עו ) רבי אלעזר המודעי אומר , שתי אמות היה המן גבוה מן ההארץ ונטלו אותו ישראל מן הגבוה , צא וראה כיצד היה המן יורד לישראל , קדם היתה באה רוח צפונית ומכבדת את המדבר , ואחר כך יורד מטר ומכבס את המדבר . ואחר כך היה הטל יורד ורוח מנשב בו ועשה אותו כמין שלחנות של זהב והמן היה יורד עליהם . נמצא שנתן המן לישראל כאשר נתן מזון למתארח במלון מפאר . והיו ישראל אומרים אם כך זמן המקום למכעיסיו כלל ישראל מתוך עוונם הרגישו עצמם כמכעיסים לפניו משום שהתלוננו לפני משה על אחת כמה וכמה שיתן שכר לצדיקים לעתיד לבוא . ובאור הדבר דכאשר נתבונן בענין המן בהתבוננות הראויה ונראה הטבת השם יתברך שהיא ללא תכלית ממש , היינו זוכים לראות ולהכיר מציאות עולם הבא , שהרי המן עצמו היה ענין רוחני , ובעולם הזה הרי מעצם מציאותו ומהותו לא תתכן הנאות ומשגי עולם הבא . ובכל זאת נתן השם יתברך בעולם הזה חלק מעולם הבא . על אחת כמה וכמה שבעולם הבא תהיה גדל הנתינה לאין שעור . לו היינו מתעוררים מזאת הרי כל מצבנו היה משתנה לגמרי שהרי כל מציאותנו מלא מחשבות והרהורים אודות השגת העולם הזה והסבה לכך שאיננו מכירים ומבינים מהות העולם הבא , ולכן כל שאיפותינו מצטמצמות בהנאות העולם הזה . אך כאשר נתעורר לכך בענין המן ונכיר במקצת משגי עולם הבא מאליו יעלמו כל מחשבות העולם הזה . והסבה לקשי העבודה בזה הוא ההרגל שדוחה מאתנו הכרות והרגשות מחדשות .
התקנה לכך , שישב ויתבונן ויתאמץ לשכח את כל ידיעותיו הנושנות ויציר הדברים באפן חושי , וכאלו ולא שמע את הדברים מעולם , ובאמת מן ההכרח לאדם שיעבד ויתעמל בדרך זו כדי להשיג אמונה . שהרי מכרחים אנו לחיות מתוך הכרות אלו . מפני שכל הנסים והמופתים שעשה הקדוש ברוך הוא נעשו בשבילנו כדי שנלמד ונדע מהם להתחזק באמונה . וכל שלא יתאמץ וילמד מזאת לא יגיע להיות מן המאמינים . ואף שדומה בעיניו כאלו וכבר הגיע לתכלית האמונה . אין זאת אלא טעות הנובעת מכך שאינו מבין כלל מהותה של אמונה .
בא וראה מה היא אשר נקראת בשם אמונה . איתא בנביא ( ישעיה נ י ) ''הלך חשכים ואין נגה לו יבטח בשם ה' וישען באלהיו'' אמונה פרושה כאשר נמצא במצב של הלך חשכים . כביכול אפלה וחשכה סביבו , ולא עוד אלא שאין נגה לו שאינו רואה כלל מציאות שיוכל להאיר לו ומכל מקום יבטח בשם ה' וישען באלהיו . ובאמת כל זה ראינו להדיא בפרשת המן וכאשר הקדמנו . שלא היה לישראל לחם לאכל ולא ראו לנגדם שום מצב שיוכל להזדמן להם מזון . ומכל מקום בעת שתבעו ישראל ממשה היאך נחיה במדבר , תבע הקדוש ברוך הוא מאתם וכנאמר שמעתי את תלונות בני ישראל . ובאור הדבר שהיה להם לישראל לבוא לפני משה בבקשה שיעבר בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא ויבקש מזון לישראל , ואלו הם באו למשה בתלונה מנין ימצא לנו מזון לאכל , וכל זה ראיה על חסרון אמונה כי המאמין האמתי אף בשעה שהולך חשכים ואינו רואה כל סבה להצלה בדרך הטבע מכל מקום בוטח באלהיו . וכמו שמצינו גבי ר' שמעון בר יוחאי שנכנס למערה מפני פחד המלכות ולא הכין לעצמו כל אפשרות מזון .
ומדרגה זו אינה רק נחלת חסידים ואנשי מעשה , אלא זו תביעת התורה מכל איש מישראל כי אנו כלנו חלק אלק ממעל . והיא מציאות חלק הנפש , וכאשר חי בו חלק הנפש נעשה מקרב להשם יתברך . ובודאי שאין זה מן הדברים הנקנים בנקל . אך הדרכים להגיע לכך נתנו ביד הקדוש ברוך הוא , ולכן נתן השם יתברך ארבעים שנה במדבר כדי לטעת האמונה בנפשותינו ולהקנותה בקנין גמור ומשרש . אך לזה דרוש התבוננות בענינים אלו ועקירת כל המשגים הישנים המשרשים בקרבנו . ועשית ציורים שונים מכל אשר היה במדבר , וכל אחד ואחד יציר לפי כחותיו ואחר כך במשך הזמן יגיע להכרה באמונה . אך כאשר יחיה בהכרותיו העתיקות ישאר באמונתו הדלה מאז ומקדם .
וביותר יש לומר שהאמונה המשרשת מנעוריו מספקת לו לאדם כל זמן שאינו עומד בפני נסיון . אך כאשר יתיצב בפני הנסיון לא תוכל אמונתו הדלה לעמד בפניה , והרי כל מצב האדם הוא העמידה בנסיון וכלשון מסלת ישרים שאדם לא נברא אלא לקים מצוות ולעבד ולעמד בנסיון . והיאך יש תקוה לאדם כאשר יסתפק באמתותיו הנושנות ולא יחדשם בעבודה מתמדת . ובאמת עקירת ההרגל עבודה קשה היא , ולכן ענין תקון המדות קשים הם מאד מפני שכרוכים המה בעקירת הרגלים מקדמים . ורק כאשר נתעמל ונתיגע בכך בדרכים שנתבאר יש תקוה לאחריתנו .
עד כאן מדבריו המאלפים של המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ''ל , ומתי וֿהזמן הטוב ביותר אם לא בחג הפסח חג האמונה להתבונן בנסים המפרסמים ולקנות בכך את האמונה בסגלה לכל השנה . ( וראה לקמן, יכול מראש חדש וכו' - מהסגלות הנפלאות של ספור יציאת מצרים בלילה הזו במיוחד )