הקדמה
ההרגל קשי עבודת האמונה
כמה לזכות תחשב לנו להתחיל את ההגדה ובאורה בדבריו הקדושים של הגה''צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ''ל אשר היה נאה דורש ונאה מקים , וכידוע ומפרסם אודותיו שהיה חי את ספור יציאת מצרים כל השנה כלה , ואם אנו קצת זוכים בליל הסדר לספר ולהאריך מגודל יציאת מצרים , הרי שאותו צדיק היה מחדש בפרשה זו כל יום מימי חייו , ומרגלא בפומיה שמהתבוננות בנסי יציאת מצרים אפשר לשאוב ולהמשיך אמונה תקיפה לכל המצבים , וממנה יסוד וממנה פנה להחזיק מעמד בכל תקופות גלותנו , וכך מובא בספר אור יחזקאל להגה''צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ''ל :
ובפשטות צריך לומר שהטעם לחוסר ההתפעלות מנסי יציאת מצרים וכדומה היא לפי שהדברים ידועים לנו מקדם ומרגלים אנו בידיעות אלו , וההרגל מונע מאת האדם להתעורר מחדש , כי בטבע הוא שחדשות משפיעים על האדם , ואלו דברים מקבלים וידועים משאירים אותנו שלוים לחלוטין ואינן גורמות לנו להתעורר מהם . אך באמת אין בכך תשובה מלאה וצריך לבאר את הדברים בתוספת דברים והרחבתם . שעדין קשה שהנה כאשר נעין במדרשי חז''ל נראה נפלאות גדולות שאין אנו מרגלים בידיעתם וכלל לא שמענו אודותם ואם כן מדוע לא נתעורר עתה מהם .
אמרו חז''ל ( שמות רבה כד ) שבעת קריעת ים סוף נגזר הים לי''ב שבילין וכל שבט עבר בשביל מיחד , ובין השבילין היתה חומה שקופה מזכוכית כדי שכל שבט יראה את השבט האחר ולא יחשב שהאחרים טבעו בים , ועוד אמרו חז''ל שנטע הקדוש ברוך הוא אילנות מלאים פרות בתוך הים וכאשר תינוק בכה נתנה לו אמו מפרות העץ . והרי ידיעות אלו חדשות בעינינו ומכל מקום איננו מתפעלים מזאת . וכן נראה בנס המן , מובא במדרש ( יומא עו ) שהמן היה גבוה ששים אמה וכל מלכי מזרח ומערב ראו בעיניהם את המן . וכמו כן בענין המדבר מבאר בכתוב , ''המוליכך במדבר הגדל והנורא נחש שרף ועקרב המוציא לך מים מצור החלמיש'' , ונחש שרף ועקרב אין זה נחש אחד אלא כמבאר בחז''ל ( שמות רבה כד ) שהיה המדבר מלא כלו נחשים ועקרבים , ולא היו נחשים כהמצויים בזמנינו אלא ראה ברמב''ן פרשת מסעי שהיו נחשים גדולים כקורת בית הבד , ומבאר שפעם אחת ראה אחד מנחשים אלו ונשרו שערותיו מרב פחד ואימה . כן איתא בחז''ל על מה שנאמר ( רש''י שמות טז כה ) ''כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם'' , שמאותה חררה שאפו ישראל במצרים נזונו במדבר שלשים יום , והרי כאשר נתבונן בזה נראה נס גלוי , וכל אלו דברים חדשים שאינם ידועים לנו כלל , ומכל מקום איננו מתעוררים להתפעל ולראות אמונה בכל זה . והלא כאן אין לומר שההרגל מונענו מזאת שהרי אף אלו חדשות שאיננו מרגלים בהם .
וביותר יש לומר שלא רק שאיננו מתפעלים מכך אלא רחמנא לצלן אנו דוחים זאת ואיננו מאמינים כל כך בזה , ובאמת עלינו לירא מאד ממצבנו הרוחני , שמחובתנו לדעת שמי שאינו מאמין אמונה שלמה בדברי חז''ל הרי הוא מכלל האפיקורסים . שהעקר הראשון של עם ישראל להאמין בכל דברי חז''ל . ולידע שכל מה שמובא בחז''ל הרי זה תורת משה ממש , ורצה הקדוש ברוך הוא לעשות הנסתר בתורה שבעל פה . וכשם שכל פרטי המצוות ודקדוקיהן נתנו בתורה שבעל פה , כן כל פרטי הנסים והמופתים נתנו בתורה שבעל פה , אך באמת הכל כמפרש בתורה . וראו מה דאיתא בגמרא מגדל החיוב להאמין בדברי חז''ל ( בבא בתרא ע''ה ) ''דרש ר' יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד בשערי ירושלים אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים לגלג עליו אותו תלמיד , לימים הפליגה ספינתו בים חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות , אמר להו הנך למאן , אמרו ליה שעתיד הקדוש ברוך הוא להעמידן בשערי ירושלים , אתא לקמיה דר' יוחנן אמר ליה דרש רבי לך נאה לדרש כאשר אמרת כן ראיתי , אמר ליה ריקא אלמלא ראית לא האמנת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות'' , והינו כמו שנתבאר שכל שאינו מאמין אמונה שלמה בכל דבר מדברי חז''ל הרי הוא אפיקורוס ולכן נענש במיתה . ומעתה שוב צריך באור מדוע איננו מתעוררים מכל דברי חז''ל בגדל הנסים והמופתים .
ונראה באור דברי הסבא ז''ל שההרגל מונע מאתנו להתעורר ולהתחזק באמונה . אך נבאר זאת באפן אחר . שכח ההרגל לא רק מונע התבוננות מחדשת באותם דברים שידועים לו מקדם , אלא שכיון שהרגל אדם בידיעות והבנות מסימות , מונע ודוחה כח ההרגל כל הבנה מחדשת שלא היתה ידועה לו , כי ההרגל מקנה לו הכרה וידיעה שרק כך האמת וכל דבר שנוגד את הרגליו המקדמים נראים לו כאינם נכונים ומזיפים . ומכיון שתחלת הרגליו היו בגיל הילדות והינקות ואז היו ידיעותיו קלות ודלות , נשאר בידיעתו המקדמת הדלה וידיעה זו מונעת הבנה חדשה . ובתוספת הדגש יש לומר שכח ההרגל הוא מדה וטבע באדם , וכשם שבענין מדותיו הרעות פשוט שללא עקירתם נשאר במדותיו המגנות וכל מעשיו נובעים מכחם , כן אף ההרגל מונע ודוחה ידיעות והבנות מחדשות והכל נפעל על פי הרגליו המקדמים .
וכן נציר בענין יציאת מצרים שחזינן שכל אחד ואחד מישראל יצא ברכוש רב של שמונים חמורים לובים טעונים כסף וזהב , וכאשר נתבונן במספר בני ישראל שהיו ששים רבוא , ולכל אחד ואחד היו שמונים חמורים אם כן נמצא שהיו מיליוני בהמות , והכל עברו בלילה אחד בתוך הים . והרי זה כמעט לא שיך במציאות כלל ועל כרחך שזה נס גלוי , אך כיון שבעיני רוח הילד הקט מצטיר יציאת מצרים באפן אחר , אינו מסגל כלל לראות ולהבין דברים כהויתם אלא הבנתו נשארת כאשר היה בנערותו .
וכן הם הדברים בכל עניני עבודת האדם . הנה הרי אנו מאמינים בבורא עולם ואנו יודעים שאנו תלויים כל הזמן בחסדו הגדול , ואם כן מדוע איננו מבקשים לשאת חן בעיניו יתברך . והלא כל אחד מאתנו שואף לשאת חן בעיני הגבורים ובעלי השררה , ומדוע קרבת השם יתברך איננו חפצים כלל . אלא כנ''ל שכל הבנתנו בענין מהות השם יתברך והאמונה בו נתקבלה אצלנו בגיל רך וידיעתנו היתה כלשון החובות הלבבות בענין זה שהיא רק ידיעה דלה ורזה . ולכן איננו מסגלים להתרומם יתר מזאת . כן התעוררתי הרי האדם הוא חלק אלק ממעל וכמלאך ממש , ולכאורה ידיעה זו חיבת לרומם אותנו ולחיבנו הנהגות הנובעות מהכרה זו . אך כיון שכל משגינו דלים נשארים אנו בידיעותינו הקודמות וכנ''ל .
דגמא נוספת : בענין המן כמו כן נראה נפלאות גדולות . אמרו חז''ל ( יומא עו ) רבי אלעזר המודעי אומר , שתי אמות היה המן גבוה מן ההארץ ונטלו אותו ישראל מן הגבוה , צא וראה כיצד היה המן יורד לישראל , קדם היתה באה רוח צפונית ומכבדת את המדבר , ואחר כך יורד מטר ומכבס את המדבר . ואחר כך היה הטל יורד ורוח מנשב בו ועשה אותו כמין שלחנות של זהב והמן היה יורד עליהם . נמצא שנתן המן לישראל כאשר נתן מזון למתארח במלון מפאר . והיו ישראל אומרים אם כך זמן המקום למכעיסיו כלל ישראל מתוך עוונם הרגישו עצמם כמכעיסים לפניו משום שהתלוננו לפני משה על אחת כמה וכמה שיתן שכר לצדיקים לעתיד לבוא . ובאור הדבר דכאשר נתבונן בענין המן בהתבוננות הראויה ונראה הטבת השם יתברך שהיא ללא תכלית ממש , היינו זוכים לראות ולהכיר מציאות עולם הבא , שהרי המן עצמו היה ענין רוחני , ובעולם הזה הרי מעצם מציאותו ומהותו לא תתכן הנאות ומשגי עולם הבא . ובכל זאת נתן השם יתברך בעולם הזה חלק מעולם הבא . על אחת כמה וכמה שבעולם הבא תהיה גדל הנתינה לאין שעור . לו היינו מתעוררים מזאת הרי כל מצבנו היה משתנה לגמרי שהרי כל מציאותנו מלא מחשבות והרהורים אודות השגת העולם הזה והסבה לכך שאיננו מכירים ומבינים מהות העולם הבא , ולכן כל שאיפותינו מצטמצמות בהנאות העולם הזה . אך כאשר נתעורר לכך בענין המן ונכיר במקצת משגי עולם הבא מאליו יעלמו כל מחשבות העולם הזה . והסבה לקשי העבודה בזה הוא ההרגל שדוחה מאתנו הכרות והרגשות מחדשות .
התקנה לכך , שישב ויתבונן ויתאמץ לשכח את כל ידיעותיו הנושנות ויציר הדברים באפן חושי , וכאלו ולא שמע את הדברים מעולם , ובאמת מן ההכרח לאדם שיעבד ויתעמל בדרך זו כדי להשיג אמונה . שהרי מכרחים אנו לחיות מתוך הכרות אלו . מפני שכל הנסים והמופתים שעשה הקדוש ברוך הוא נעשו בשבילנו כדי שנלמד ונדע מהם להתחזק באמונה . וכל שלא יתאמץ וילמד מזאת לא יגיע להיות מן המאמינים . ואף שדומה בעיניו כאלו וכבר הגיע לתכלית האמונה . אין זאת אלא טעות הנובעת מכך שאינו מבין כלל מהותה של אמונה .
בא וראה מה היא אשר נקראת בשם אמונה . איתא בנביא ( ישעיה נ י ) ''הלך חשכים ואין נגה לו יבטח בשם ה' וישען באלהיו'' אמונה פרושה כאשר נמצא במצב של הלך חשכים . כביכול אפלה וחשכה סביבו , ולא עוד אלא שאין נגה לו שאינו רואה כלל מציאות שיוכל להאיר לו ומכל מקום יבטח בשם ה' וישען באלהיו . ובאמת כל זה ראינו להדיא בפרשת המן וכאשר הקדמנו . שלא היה לישראל לחם לאכל ולא ראו לנגדם שום מצב שיוכל להזדמן להם מזון . ומכל מקום בעת שתבעו ישראל ממשה היאך נחיה במדבר , תבע הקדוש ברוך הוא מאתם וכנאמר שמעתי את תלונות בני ישראל . ובאור הדבר שהיה להם לישראל לבוא לפני משה בבקשה שיעבר בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא ויבקש מזון לישראל , ואלו הם באו למשה בתלונה מנין ימצא לנו מזון לאכל , וכל זה ראיה על חסרון אמונה כי המאמין האמתי אף בשעה שהולך חשכים ואינו רואה כל סבה להצלה בדרך הטבע מכל מקום בוטח באלהיו . וכמו שמצינו גבי ר' שמעון בר יוחאי שנכנס למערה מפני פחד המלכות ולא הכין לעצמו כל אפשרות מזון .
ומדרגה זו אינה רק נחלת חסידים ואנשי מעשה , אלא זו תביעת התורה מכל איש מישראל כי אנו כלנו חלק אלק ממעל . והיא מציאות חלק הנפש , וכאשר חי בו חלק הנפש נעשה מקרב להשם יתברך . ובודאי שאין זה מן הדברים הנקנים בנקל . אך הדרכים להגיע לכך נתנו ביד הקדוש ברוך הוא , ולכן נתן השם יתברך ארבעים שנה במדבר כדי לטעת האמונה בנפשותינו ולהקנותה בקנין גמור ומשרש . אך לזה דרוש התבוננות בענינים אלו ועקירת כל המשגים הישנים המשרשים בקרבנו . ועשית ציורים שונים מכל אשר היה במדבר , וכל אחד ואחד יציר לפי כחותיו ואחר כך במשך הזמן יגיע להכרה באמונה . אך כאשר יחיה בהכרותיו העתיקות ישאר באמונתו הדלה מאז ומקדם .
וביותר יש לומר שהאמונה המשרשת מנעוריו מספקת לו לאדם כל זמן שאינו עומד בפני נסיון . אך כאשר יתיצב בפני הנסיון לא תוכל אמונתו הדלה לעמד בפניה , והרי כל מצב האדם הוא העמידה בנסיון וכלשון מסלת ישרים שאדם לא נברא אלא לקים מצוות ולעבד ולעמד בנסיון . והיאך יש תקוה לאדם כאשר יסתפק באמתותיו הנושנות ולא יחדשם בעבודה מתמדת . ובאמת עקירת ההרגל עבודה קשה היא , ולכן ענין תקון המדות קשים הם מאד מפני שכרוכים המה בעקירת הרגלים מקדמים . ורק כאשר נתעמל ונתיגע בכך בדרכים שנתבאר יש תקוה לאחריתנו .
עד כאן מדבריו המאלפים של המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ''ל , ומתי וֿהזמן הטוב ביותר אם לא בחג הפסח חג האמונה להתבונן בנסים המפרסמים ולקנות בכך את האמונה בסגלה לכל השנה . ( וראה לקמן, יכול מראש חדש וכו' - מהסגלות הנפלאות של ספור יציאת מצרים בלילה הזו במיוחד )
רמזי פעלות ליל הסדר
קדש - פרישות מן העריות ומאכלות אסורות שהפורש מהן נקרא קדוש
ורחץ - ענין טהרת המקוה ורחץ במים וטהר .
כרפס - המנעות מתאוות ותענוגות כרפס אכילת ירק ומאכלים פשוטים .
יחץ - צדקה , תן חלק משלך ותחצהו לעני ואביון .
מגיד - עסק התורה
רחצה - טהרת הנפש ורחיצתה ממדות רעות
מוציא - נדיבות , להוציא ולא לקמץ , כי מדת הקמצנות גרועה היא מאד .
מצה - ענוה , לחם נמוך ולא תפוח כחמץ הרומז לגאוה והתבלטות .
מרור - תשובה , לבכות ולמרר בבכי על עוונותיו .
כורך - אהבת ישראל , לבלתי היותו נפרד , אלא באחדות ובכריכה אחת עם אחיו ועמו ישראל .
שלחן עורך - שיהיו עניניו ומצוותיו מסדרים וקבועים כשלחן ערוך , ולא מפזרים ומבלבלים מחסר ישוב הדעת .
צפון - להסתיר מעשיו הטובים ולהיות צפון וצנוע .
ברך - להזהר בברכותיו שיהיו בכונה הראויה .
הלל - להודות ולהלל ולשבח להשם יתברך על כל נסיו ונפלאותיו .
נרצה - נוח לבריות ונרצה לכל רואיו .
רמזי חג הפסח
( רמזים נפלאים לחג הפסח מהגאון ''נתיבות שלום'' מסלונים )
בדיקת חמץ ובעורו - בעור הרע מהאדם צריך להיות בחורין ובסדקים עקירת הרע משרשו
אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר . באור הענין המיחד של הבדיקה בחורין ובסדקין הוא על פי מה דאיתא בספרים הקדושים שענין חמץ ושאור מורה על כח הרע שבאדם בבחינת חמץ ובבחינת שאור , ועל זה נאמרה המצוה של בדיקה ובעור ובטול . ויש בחמץ כמו כן מדרגות , יש חמץ הנראה לעין וידוע לאדם , ויש חמץ שאינו ידוע , יש חמץ בלוע ויש חמץ נותן טעם ויש משהו חמץ , שכל אלו הדרגות ישנן בכח הרע שבאדם . ועוד יש בחינת רע הטמון וחבוי מעין האדם , שעלול לחיות כל ימיו מבלי לדעת כלל מהזדון הטמון בחבו . ועל פי זה יש לבאר ענין בדיקת חמץ על יסוד דברי הרה''ק ר' מענדל מויטבסק זי''ע בפרי הארץ ( פרשת תשא ) , שכל אדם צריך מצרף לחכמה לצרף ולזכך כל השגותיו מדותיו וכחותיו על ה' וכו' , ולא יסמך במה שלא עבר עברה מימיו , כי אולי לא בא לידי נסיון או מחמת שאר דברים המונעים אותו כמו הבושה או מה שיהיה , מעתה מה בכך שלא עבר עברה אם שרש העוון עצמו אינו נמחק מלבו הרי קשור בו וכו' , והרי הוא הוא . עד כאן . והינו שמלבד העברות בפעל יש את שרש הרע השרש פרה ראש ולענה . שאפלו אם לא עבר מימיו עברות בפעל הרי הוא נמצא עדין בקרבו וזדונו בחבו טמון והוא הוא כמות שהיה . וזהו ענין בעור חמץ שענינו ובערת הרע מקרבך לבער את שרשי הרע שבקרבו . שעל פי דבריו הקדושים של הפרי הארץ , יתכן שגם צדיק בארץ שלא חטא מעולם הרי כאשר יעלה לעולם העליון יתברר שאם כי לא מגיע לו כל ענש אבל את הדבר שבעבורו ירד לעולם לא תקן כלל , שהשרש פרה ראש ולענה שלמען עקירתו ירד לעולם נשאר בתקפו שלא נגע בו כלל . ועל זה נאמר אין בעור חמץ אלא שרפה , שאם על מעשים רעים מספיק שהאדם יקבל על עצמו שמעתה לא יעשה כן , אבל לעקר את שרש הרע שלמענו ירד לעולם , בזה צריך בחינת ''אין בעור חמץ אלא שרפה'' , שצריך לשרף ולבערו לגמרי מקרבו .
וזהו פרוש אור לארבעה עשר בודקין את החמץ , על דרך דאיתא בלקוטי תורה מהגה''ק ר' חיים ויטאל ז''ל , שאור לארבעה עשר מרמז לעת שהאדם נכנס לשנתו הי''ד , שאז הוא נהיה יהודי , וצריך לבדק את החמץ , הינו שבעת שהוא נהיה ליהודי צריך לבדק אם יש בקרבו עדין איזה חלק הרע , שכל זמן שאינו עוקרו מקרבו אינו יכול להיות יהודי שלם . וכמאמר צדיקים שכאשר יהודי מברך בבקר שלא עשני גוי , צריך שיבדק עצמו אם אין בו איזה חלק גוי או איזה אבר שהוא כגוי . וכמו כן ביציאת מצרים , בהתקדש חג הפסח על עם ישראל , שאז מתחדש לקיחתנו לעם הנבחר לה' , ובו נהיים יהודים , צריך קדם לזה באור לארבעה עשר לבדק את החמץ , הינו את חלקי הרע שבו ולבערו כדי שיוכל להיות יהודי , הן את החמץ הנגלה עניני עברות בפעל , והן את חלקי הרע הטמונים בקרבו גם אם לא חטא בפעל , שרש הרע הפרה ראש ולענה הטמון בחבו בחורין ובסדקין , שצריך לבדק אחריו ולבערו כדי שיוכל להכנס לחג הפסח כיהודי שלם .
לאור הנר - לאור התורה - יודע לו החמץ - שרשו הרע הטמון בקרבו ויוכל לבערו
ובסדור ר''י קאפיל מובא דלאור הנר הנו על דרך מאמר הכתוב ''כי נר מצוה ותורה אור'' , שבכח התורה והמצוות בודקין את החמץ , והינו שהעצה לדעת מהו הרע הטמון בתוכיותו , הוא כמו דאיתא בזהר הקדוש ( ח''ג כג ) על הפסוק ''או הודע אליו חטאתו'' , מאן קא מודע ליה אוריתא קא מודעא ליה , הינו שרק על ידי שלומד תורה כח התורה מודיע לו שאיננו מתנהג כראוי . וזהו פרוש לאור הנר אור תורה ונר מצוה , שכח התורה והמצוות מאירים ליהודי לדעת היכן הוא החמץ שבקרבו שיוכל לבערו . הן החמץ הנראה לעין והן החמץ הבלתי נראה שאינו יודע ממנו בכלל . ועד מקום שידו מגעת חיב לבדק ולחפש והינו אם מחפש מהו הרע שבקרבו עד מקום שיכול משמים יסיעוהו לעקרו לגמרי .
אסור חמץ - הרע שבקרב האדם - במשהו - אפילו משהו - כי יכול לגרר אחריו הרבה
ועל כן חמץ אסורו במשהו , כי הוא על דרך רקבון הפושה רחמנא לצלן בגופו של אדם , שאין נפקא מינה בגדלו של הרקבון , מכיון שהולך ומתפשט ומרקיב את כלו כמו כן החמץ שהוא שרש הרע הפורה ראש ולענה אין לו שעור ואסור אפלו משהו . וכמאמר מרן אדמו''ר בבית אברהם זי''ע על הפסוק ( דברים א ) ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה , שעיר מלשון שערה , היצר הרע נאחז באדם תחלה רק במשהו כחוט השערה , ומזה מכהו וכותתו עד חרמה לבלתי השאיר לו שריד ופליט רחמנא לצלן . והינו שהשעיר הזה הוא נקדת הרע העקרית שרש הרע המיחד לכל אדם אשר ידע אינש בנפשיה , מכח נשמת אדם תלמדנו מהי הנקדה המיחדת אצלו , ובנקדה זו מכהו משעיר עד חרמה .
אין בעור חמץ - בעור הרע שבקרב האדם - אלא שרפה - התלהבות דקדשה
וזה גם ענין אין בעור חמץ אלא שרפה , על פי מה דאיתא בתורת אבות משל לאחד הרוצה לפנות יער עבות מעציו , והיה חוטב עץ אחר עץ וראה שימיו יכלו ולא יספיק לגמר , עד שהדליק אש גדולה שאכלה את כל עצי היער בפעם אחת . וכמו כן כאן אחרי שעושים כל העצות ובודקין בחורין ובסדקין לבער כל מיני חמץ , אין בעור חמץ אלא שרפה , כי כדי שלא ישאר שרשי רע בקרבו העצה היא להדליק אש קדש כמאמר הכתוב אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו , ורק אז יוכל להכנס לחג הקדוש בקדשה וטהרה עלאית .
בודקין בחורין ובסדקים - המה מחשבות זרות ורעות החבויים בתוך עמקי הנפש
ועוד יש לבאר באפן אחר ענין בודקין בחורין ובסדקין , דקאי על מחשבות והרהורים רעים , שהם כמאמר חז''ל ( יומא כט ) קשים מעברה , שצריך יגיעה מיחדת לעקירת הרהורי עברה . כמאמר מרן אדמו''ר בבית אברהם זי''ע בפרשת צו את אהרן , ופרש רש''י אין צו אלא לשון זרוז , אמר ר' שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס . ופרש , שזה קאי על מחשבות , שיש בהם חסרון שהם מכסים ונעלמים מעין כל . שאם עברות בפעל פעמים שנמנע האדם מלעשותם מחמת הסובבים אותו , אבל המחשבות הן נעלמות ואיש אינו יודע מזה , והריהו יכול ללמד עם מחשבות רעות ולהתפלל עם מחשבות רעות , ולשבת עם אחים יחדו באין איש יודע מה שבלבו , ועל כן ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס . וזהו ענין בודקין בחורין ובסדקין , שקאי על המחשבות הטמונות ונעלמות שאיש אינו מרגיש בחמץ שלו . ובזהר הקדוש ( ח''ג ה ) איתא בחמר ענין המחשבה , מחשבה דבר נש היא רישא דכלא , ומההיא מחשבה אתפשטו ארחין ושבילין לאסטאה אורחוי בהאי עלמא ובעלמא דאתי , ומההיא מחשבה איתנגיד ונפיק זהמה דיצר הרע לאבאשא ליה ולכלא , ומההיא מחשבה אשתכחו עברות חטאות וזדונות עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים וכו' , ובגין כך רישא דכלא כתיב אם עולה קרבנו , עד כאן . הינו לפי שהעולה באה על הרהור הלב , ומחשבות הם ראש ושרש כל הענינים הרעים . וכמו שאמר מרן אדמו''ר בבית אברהם זי''ע על עוונו של קין , שראשית הפגם שלו היה במחשבה , כמו דכתיב ( בראשית ד ) וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה , שהתחיל מקנאה שהיא דבר קל לכאורה והגיע מזה עד כדי להרג את אחיו . ולכן כהכנה לחג הפסח שיהיה ראוי ומכשר להיות יהודי , בודקין בחורין ובסדקין את כל הענינים הטמונים ונעלמים . ועוד יש לבאר ענין בודקין בחורין ובסדקין , שקאי על מצות חובות הלבבות . שמלבד מצות עשה ולא תעשה בפעל שיש בתורה , יש עוד חלק התורה שהוא חובת הלבבות הכולל כל עניני מדות ומצוות התלויות בלב , שהם היסוד לכל המצוות , כמו מצוות אמונת ה' ואהבת ה' יראת ה' ודבקות בה' ואהבת ישראל . וכמו כן בסור מרע , מצינו בחז''ל ( אבות פ''ד ) הקנאה התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם , ולא אמרו כזאת בשאר מצוות לא תעשה , לפי שאלו הם ענינים של חובת הלבבות , שאיש אינו רואה אותם ואיש אינו יודע מהם , ויתכן שאף הוא בעצמו גם כן אינו יודע מזה , והרי הם מוציאין את האדם מן העולם . וכן גם אמרו חז''ל כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה וכל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה , שכל אלו הם עניני חובת הלבבות וחמורים יותר ממצוות מעשיות . וזהו ענין בודקין בחורין ובסדקין , שאף אם כבר בדק את הענינים הידועים עדין מטל עליו לבדק בחובות הלבבות הנסתרים .
חג הפסח מסוגל במיחד לעקור הרע והטמאה מהאדם
והטעם בכל זה שצריך להרחיק כל כך את החמץ על כל החמרות שמצינו בזה , כי יציאת מצרים ענינה שיצאו ישראל מתחת ידי כחות הקלפה , על כן יש בחג הקדוש הזה את עניני בדיקת חמץ ובעורו ובטולו , שישתחרר מכל הענינים שהוא משעבד להם ומשקע בהם שיהא בעיניו כדבר שאין בו צרך . וכמו שמפרש הרמב''ם ( פ''ב מהלכות חו''מ ) את מצות השבתה המיחדת בחמץ , וזה לשונו ומה היא השבתה זו האמורה בתורה שיבטל החמץ בלבו ויחשב אותו כעפר וכו' , ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כדבר שאין בו צרך כלל . החג הקדוש הזה הוא זמן חרותנו , חרות מן היצר הרע והתאוות , ומן השמים מסיעים ליהודי להחלץ מגלות מצרים וממ''ט שערי טמאה שהוא משקע בהם בבחינת יציאת מצרים . וזהו התפקיד בחג הפסח שהוא זמן גאלת הנפש וגאלת הנשמה , זמן המסגל ליהודי להיות כבריה חדשה ולהתנער מהמשהו חמץ שמחמתו הוא משקע במ''ט שערי טמאה .
ארבעה ימים הסמוכים לחג הפסח המה ימי תשובה והכנה לקראת אור המאיר בחג
ומצוה זו של בדיקת ובעור חמץ נאמרה בימים אלו שקדם חג הפסח שהם ימי תשובה המיעדים לצאת מתחת ידי שלטון הרע ולהכנס בשערי הקדשה . כמו שכתב בספר הקדוש מאור ושמש ( עניני שבת הגדול ) על מאמר הכתוב בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת , שבחמלת ה' על עמו בראותו שהם משקעים במצרים במ''ט שערי טמאה ועומדים להשתקע חס ושלום בשער הנו''ן שאז לא היתה להם תקומה לעולם , וכדי להוציאם משם ולהכניסם לנו''ן שערי קדשה הוריד הקדוש ברוך הוא לעולם את האור של נו''ן שערי קדשה שהם חמשים שערי תשובה . וזהו ענין לקיחת השה בעשור לחדש , ש''ה ראשי תבות שערי התשובה , שבחמשה ימים אלו נכנסו ישראל בכל יום לי' שערי תשובה , עד ליל התקדש חג שבו מתגלה האור הגדול ונכנסים אל י' השערים העליונים , שבזה נכנס יהודי בשלמות אל הקדשה . ונמצא שההארות והגלויים של יציאת מצרים מתחילים כבר מעשור לחדש , שבחמשה ימים אלו יוצא יהודי ממ''ט שערי טמאה ונכנס לשערי קדשה , ועל כן יש בימים אלו את מצות בעור חמץ המורה על תשובה , שיש תשובה ועל חטאים שבפעל ויש תשובה של עקירת כח הרע מקרבו בבחינת בודקין בחורין ובסדקין . והנה מרן הר''ן מלכוביץ' זי''ע אמר , מי יכול להגיע לתשובה כהלכתה?! אך הרי מחיבים לשוב בתשובה , אלא הדרך כמאמר חז''ל לגבי חמץ בודק בחורין ובסדקין עד מקום שידו מגעת . ובאור הדברים , שאם יהודי בודק עד מקום שידו מגעת הרי עשה חובתו , אבל אם גם זאת לא עשה וכלל לא בדק לא יצא ידי חובת מצות בדיקה . וזה תפקיד הימים האלו כהכנה לקראת החג הקדוש לבדק עד מקום שידו מגעת בכל החורין והסדקין .