הברכי יהושע· רבי יהושע טרייטיל מסוכצ'וב
חידושי דיני עירובין · ב
ת"ש בן חבר שרגיל לילך אצל אבי אמו ע"ה אין חוששין שמא יאכילנו דברים שאינם מתוקנים מצא פירות בידו אין זקוק לו א"ר יוחנן בדמאי הקילו עיי"ש בתוס' ד"ה אר"י בדמאי הקילו ולענ"ד צריך להבין מהיכן דיוקא דהש"ס דאמ"ל דליכא למימר מרישא דקתני אין חוששין דאדרבה מדקתני רק. דאין חוששין לשמא יאכלנו משמע דאם ברור לנו שיאכל מצווין להפרישו ואין להוכיח נמי מזה אפכא דמ"ל דרגיל שאני כדאיתא באו"ח שמ"ג ויש לפרש דהכי קאמר דנהי דרגיל לילך אצל אבי אמו ע"ה לא נחשיבו להרגיל דברים אסורין שיהא מצווין להפרישו שלא לילך ין אצלו משום דאינו אלא ספק שמא יאכלנו ולפ"ז א ענין להא דרוצה להוכיח דקטן אוכל נבילות דאמ"ל ואלא לענ"ד דיוקא דהש"ס מסיפא היא דמצא בידו פירות אין זקוק לו ופירש"י ליטלו הימנו וצ"ל לפ"ז דהוי משמע להמקשן דהתוספתא מיירי בפירות תירוש ויצהר דתרומות ומעשרות דידהו הוא מן התורה הרי מוכח דספק טבל מה"ת אמ"ל וזהו דוחק גדול לאוקמא התוספתא דוקא בפירות תירוש ויצהר דא"כ ל"ל למיתני לגמרי פירות והא הי' סגי למיתני מצא בידו אין זקוק לו ובודאי הויא מפרשינן דמצא בידו קאי אדבר שאינו מתוקן דנזכר מקודם ובשלמא לרמב"ם דס"ל דלאו דוקא תירוש ויצהר אלא שאר פירות כיוצא בהן נמי יש ליישב עכ"פ דהתנא בתיבת פירות דקתני בא לאשמעינן אגב אורחי' הך דינא דהרמב"ם אבל לרוב פוסקים דפליגי על הרמב"ם איך ס"ד דהמקשן לפרש דהברייתא מיירי בטבל דאורייתא תיקשי דלענין מה תני פירות והא אדרבה רוב פירות טבל דידהו רק טבל דרבנן וא"ל דלהכי הוו ס"ד דאיירי בטבל דאורייתא דאי מיירי בטבל דרבנן תיקשי פשיטא דאמ"ל דאפילו ודאי דרבנן אמ"ל זה אינו דהכא איצטריך לאשמעינן אפילו בספק. דרבנן דאמ"ל דסד"א כיון דרגיל לילך אצל ע"ה צריכים ליטול הימנו מה דמביא ממנו כדי שלא יהא רגיל לילך אצלו ויהי' עי"ז רגיל בדברים האסורים וכן צ"ל לר' יוחנן דדחי בדמאי הקילו והשנויי דמשני הגמ' על הת"ש דאידך ברייתא בתרומה דרבנן דקשה לכאורה א"כ אמאי איצטריכו הברייתות לאשמעינן דבספק דרבנן. אמ"ל והא אפילו ודאי דרבנן אמ"ל אבל לפי מה שכתבתי בעזה"י ניחא דס"ד כיון דרגיל לילך אצל אבי אמו ע"ה צריכין ליטול הימנו הדבר שהביא מע"ה אפילו שהוא רק ספק איסור דרבנן כדי שלא יהי' רגיל לילך אצלו ויהי' מורגל בדברים האסורין קמ"ל דלא חיישינן לזה ולעולם י"ל דמיירי התוספתא בטבל דרבנן ולהרשב"א ניחא די"ל להרשב"א אין הפי' דאין זקוק לו ליטלו הימנו וכדפי' רש"י אלא אין זקוק לתקנו וי"ל ג"כ כיון דביד הגדול לתקנו ומניח הקטן לאכול בלי תיקון כספי ליה בידים הוא דספי בידים אין הפירוש דדוקא כשמאכילו ממש או עכ"פ שיאמר לו בפירוש שיאכל עיין בנמוקי יוסף דמביא הפירש"י על שנויי דר' יוחנן בעושה על דעת אביו וכ' לבאר פירש"י וז"ל דהרי הוא כאומר קום עשה וכאילו מאכילו בידים שהוא אסור עיי"ש וי"ל דוקא אוכל נבילות או שעושה שאר איסור שא"א לתקנו אותו דבר א"צ להפרישו וליטול ממנו הנבילה או למחותו שלא יעשה הדבר האסור ההוא ולעשות ע"נ להתינוק אבל אם רואה שהתינוק אוכל דבר איסור מפני שאינו מתוקן ויש ביד הגדול לתקנו ואינו מתקנו ומניח נו כך לאכלו הוי כספי לי' בידים והגם שיודע אני שכל מי שלא יסכים לומר כן אין בידי הכרח ראי' ע"ז אח"ז העירוני שיש ב"ה ראי' גמורה מדנקטי' הא ודאי בעא לעשורי וכו' ולא קאמרי בעא לאפרושי' ודקדוק גדול הוא לענ"ד אבל לפירושי שכתבתי ע"ד הרשב"א מדוקדק הוא מאוד מ"מ לענ"ד אינו רחוק כ"כ להעמיס כן ולפרש הת"ש בריווח עפ"י שיטת הרשב"א והכי מקשה דקתני אין זקוק לו לתקנו שמעית מינה דאיסור דרבנן מותר לספויי בידים וא"כ ממילא שמעינן מינה נמי דבדאורייתא אמ"ל דהא בהא תליא וכנ"ל וקשיא לאביי ומשני ר"י בדמאי הקילו פי' לעולם בכל שאר איסורי דרבנן דעלמא אסור לספויי בידים ובאיסורי דאורייתא מצווין להפרישו רק דמאי שאני [עיין כתובות] ובזה נתיישב קושיית התוס' הנ"ל ותו מקשינן טעמא דבדמאי הקילו הא ודאי עשורא בעי פי' ואע"ג דאין האיסור אלא מדרבנן מ"מ כיון דיודע בודאי שאינם מעושרין בעי לעישורא ומשום דהוי כספי לי' בידים ואסור והא אר"י וכו' שמעינן מיני' דר"י דס"ל קטן אוכל נבילות אמ"ל וממילא שמעינן דבדרבנן מותר לספויי בידים ע"ז משני אלא ר"י ספוקי מספקא לי' וכו' והדר מקשי מתוספתא דתרומה טמאה והוו ס"ד דמקשן דסתם תרומה טמאה טפי משמע דבתרומה דאורייתא מיירי והתרצן מתרץ דעכ"פ אין להקשות קושיא כיון דאין הכרח על כל פנים דמיירי בתרומה דאורייתא: