הברכי יהושע· רבי יהושע טרייטיל מסוכצ'וב
חידושי דיני עירובין · א
דאיתא שם בגמ' לימא מסייע לי' לא יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח הבא לי חותם אלא מניחו תולש מניחו זורק לענ"ד יש לדקדק בלשון הברייתא דפתח בהבאה וסיים בתולש דהו"ל למיתני אלא מניחו מביא לענ"ד ליישב דהנה נראה דהגמ' בא לסייע מרישא מדיוקא ומסיפא דקתני בהדיא דאל"כ ל"ל להביא לגמרי הרישא והו"מ למייתי הסיפא דמניח אדם לתינוק תולש וזורק דכלל זה מסור בידינו במבוא התלמוד דדרך הגמ' להביא משנה או ברייתא בדרך קצרה ומביא רק מה שהוא לו הכרח להביא אלא ודאי דמרישא לחוד בא לסייע מדיוקא ומסיפא נמי לחוד דקתני בהדיא וכן נראה מפירש"י דמפרש הבא לי מפתח דקאמר דרך רה"ר דלענין מה פי' כן דאין לומר דכוונתו דכיון דבא לסייע מהברייתא דאיסורי דאורייתא אמ"ל וא"כ מותר איסורי דבריהם לספויי בידים וליכא לפרש דלא יאמר לו הבא לי מפתח דרך כרמלית דאמאי לא ולהכי מפרש דרך רה"ר זאת א"א להעמיס בכוונתו ז"ל דהמשנה למלך ז"ל סוף המ"א הוכיח מפירש"י בשבת ס"פ ר"ע על המשנה דהמוצא חגב דס"ל כרמב"ם עיי"ש ואלא לענ"ד דכוונתו לפרש דבא מדיוקא דרישא דחזינן דברייתא מיירי באיסורי דאורייתא א"כ יש להקשות למה תני לא יאמר דהיינו לספויי בידים אסור והא איסורי דרבנן נמי אסור לספויי אלא ודאי דנקט התנא לא יאמר דלגופי' לא איצטריך אלא למידק מיני' דדוקא לספויי הוא דאסור אפילו באיסורי דאורייתא אבל אין מצווין להפרישו ועל זה קשה היא גופא מנ"ל דלהביא איירי דרך רה"ר י"ל דהוכיח מדפתח בהבאה וסיים בתולש ודאי כוונת התנא דברייתא להורות בא דנפרש דאמר הברייתא בחדא גוונא וכמו בסיפא איירי בתולש דאורייתא דרובא דרובא אינם זורעין בעציץ שאינו נקוב כמו כן יש לפרש הבאה דרישא דאיירי באיסור דאורייתא ושפיר מייתי סיוע דבדאורייתא אמ"ל ורק אסור לספויי בידים וכדרבי פדת ודי אביי חולש בעציץ שא"נ כלומר דלהביא דרישא ואי יש לפרש דאיירי בדרבנן דרוב מקומות כרמלית הן וברה"ר גופא איכא טובא העברות דהיא רק מדרבנן ואי משום דתני סיפא תולש אין להוכיח די' דבא לאשמעינן בזה דסד"א לאמר כיון בתולש דאורייתא מצווין להפרישו ורוב תולש הם מדאורייתא גזור בתולש דרבנן דיהיו מצווין להפרישו אטו ולש דאורייתא קמ"ל דלא גזרינן ולעולם סיפא דרלש דומיא דהבאה דרישא קתני באיסורי דרבנן ומדאהר איסורי דרבנן לספויי בידים ממילא איכא למשמע מינה דבאסורי דאורייתא מצ"ל דאי אמ"ל הול להתיר אסורי דרבנן לספויי בידים והיינו כרשב"א אח"כ ראיתי בחידושי הרשב"א ז"ל ות"ל הדקדוק שדקדקתי בלשון הברייתא כוונתי לכוונתו ז"ל עיי"ש בד"ה הא דתניא לא יאמר אדם וז"ל לא ידעתי פני מה לא חלק בדידה דהו"ל למיתני אבל מניחו מביא וכו' אבל הרשב"א ז"ל מתרץ דמאי דנקט לא יאמר הבא ולא קאמר תלוש לרבותא נקט הבא דאלו אמר לא יאמר לו תלוש זרוק היינו משום דאומר לו לעבור ממש אדאורייתא אבל רשאי לומר לו הבא לי חותם משום דאינו אומר לו לעבור ממש אדאורייתא דאפשר להביא לו פחות פחות מד"א וא"נ לבן עזאי דאמר מהלך כעומד דמי ליכא איסור דאורייתא אפי' יכניס מרה"ר לרה"י אפשר שיעקור מכאן על דעת שיניחנו פחות פחות מד"א ואח"כ ימלך להכניסו לרה"י דבכי הא ליכא איסורא דאורייתא קמ"ל דלא יאמר לו אפילו הבא וכש"כ דלא יאמר לו תלוש זרוק וכי קאמר נמי אבל מניחו תולש לרבותא נקט לומר דאפי' תולש דעובר מיד ממש אדאורייתא אינו זקוק להפרישו כנ"ל עכ"ל הנ"ל: