פרק רביעי - נשיאה בעול עם בעלה · ג. נשיאה בעול התורה
גם בלימוד התורה של בעלה יכולה האשה לשאת בעול, לא בלימוד התורה בפועל, אלא בסיוע לו שילמד כראוי בשמחה ובשלוה בלי דאגות וצער, וזה על ידי כמה אפנים:
א. חוץ מנשיאה בעול הפרנסה, שזה מסייע לבעלה להיות מיושב בלימודו כדלעיל באות ב', גם הסדורים מחוץ לבית והקניות יכולות להיות עול המטריד ומפריע בהתמדת הלימוד, וכל שכן אם הם באים בזמן סדרי הלימוד, על האשה להתאמץ ליטול בעול עמו בטרדות אלו לא רק אם הם צריכים להעשות באמצע סדרי הכולל, אלא אף אם אפשרי לעשותם לפני הלימוד או לאחריו, מה שאינו מוכרח להעשות על ידו, עדיף שהיא תעשה, כדי שיהא ראשו נקי לתורה ולתפלה, בלי מחשבה באמצע מה אני צריך לעשות, ורק מה שמוכרח להעשות על ידו והיא אינה יכולה לעשות, מותר לה לבקש ממנו שיעשה זאת שלא בזמני סדרי הכולל. וכל שכן שהיא לא תתקשר אליו לפאלאפון לדבר עמו באמצע הלמוד, שהרי גורמת לעשות למודו קרעים קרעים, שלוקח זמן עד שחוזר להתרכז בלמודו, חוץ מהביטול תורה שלו ושל החברותא שלו, וכדומה.
ב. היא צריכה לייקר את הלימוד שלו, להתענין במה שלמד הנושא וההלכה, לשבח אותו על שלמד, ועל שהוא מזכה גם אותה בזה. ויש להראות שביעות רצון מלימודו והתמדתו על ידי סבר פנים יפות, זה נותן לו כוחות גופניים ונפשיים להמשיך להתמיד בלימודו, על ידי שיודע שיש לו עזר והיא נושאת עמו בעול ושמחה בלמודיו.
ג. היא צריכה לבקש ממנו שילמד גם בבית בערב ובשבת, ודוקא בקול רם כדי שהיא תשמע ותהנה מן הלמוד שלו, ותאמר לו שזה נותן לה הרבה ספוק ואהבת תורה, והיא שמחה לשמוע אותו לומד, יעוין לעיל פרק שלישי אות ד' עוד מעלות בלימוד בבית. וכן להגיש לו משקה שאוהב כשבא מן הכולל או השעור, וכן כשלומד בבית, ותגיש לו בסבר פנים יפות ובהבעת חיבה ושמחה.
ד. אל תשלחי את בעלך ללמוד כשאינו יכול או חפץ בזה, ואל תלחצי אותו לפתוח ספר, אין זה תפקידך, אלא את יכולה לעשות הכל כדי שיוכל ללמוד וירצה לשקוד, על ידי שתסירי ממנו עול גשמי, ושחררי אותו מכל דאגות הבית, שבחי אותו ואת למודיו כדלעיל, תני לו הרגשה טובה, רמזי לו הכנתי לך מאכל טעים לכולל, אני מאד מאושרת שיש לי בעל שלומד תורה, עודדי אותו על למודיו, כדי שיהא לו חשק ללמוד בבית או לילך לשעור.
אם בעלך מתחיל, חס ושלום, להדרדר בלימוד התורה או ברוחניות, אל תנזפי בו ואל תוכיחי אותו, אלא תנסי לעצור אותו בדרכי נעם והסברה, מתוך הבנה, ואל תמנעי אהבתך וחיוכך ממנו, ותמשיכי לכבדו ולעשות תפקידך אליו, אם תמנעי מזה זה לא יעזור, אלא המצב יורע יותר, חס ושלום, אלא תתנהגי אליו כראוי ותוסיפי מצדך מה שחסר. ותתייעצי עם רב מה לעשות (ולא עם ההורים ומשפחה כדלעיל פרק ראשון אות ה').
ד. בקשת עזרה מן הבעל.
ברור שגם הבעל צריך להיות שותף בחיי הבית ולישא בעול הבית, אמנם עיקר עניני הבית מוטלים על האשה, כיון שהיא עיקר הבית, ובעלה צריך להיות פנוי ללמוד או להביא פרנסה. אבל הבעל אינו מנוער מעול הבית, וזה בין גבי התייעצות עמו בעניני הבית קניות, סדורים, חינוך הילדים וכדומה, ובין הגשת עזרה כשצריך בזמני לחץ, כגון: בערב שבת, כשהאשה חלשה או לא מרגישה טוב, וכן כשהיא מעוברת, וכל שכן לפני לידה ואחר לידה, וכדומה. והאשה אינה צריכה להתמוטט חס ושלום באפיסת כוחות, ואדרבה היא צריכה לשמור כח לילדים. וכן כשיש ילדים קטנים הוא צריך להגיש עזרה, כגון: לרחוץ אותם, להאכילם ולהשכיבם, וכן ללמוד עמהם בערבים ובשבת.
ולכן האשה אינה צריכה להתבייש מלבקש מבעלה עזרה ולהטריחו, אף שהוא אדם חשוב ראש ישיבה וכדומה. ובפרט שזה יכול לגרום לה לרבוץ תחת משאה באפיסת כחות או חולאים, או שגורם לפעמים לראיה שלא בזמנה או להפלה, רחמנא ליצלן, ובפרט בזמני לחץ כדלעיל או כשהזמינו אורחים, אלא היא צריכה לבקש מבעלה עזרה, במה שנראה לה שהוא יוכל לעמוד בזה ולבצע זאת כראוי.
ויש לבקש ממנו בנחת ובעדינות מתוך הקדמה של מילה טובה ושבח עם חן של חבה, כדי שיתרצה לבצע זאת, תאמר לו: בבקשה, אם אפשר, אם אתה יכול... אבל אין לה לצעוק ולנזוף ולגעור בו שיעשה זאת, כגון: בלשון פקדה וכדומה, כי הרי דברי חכמים בנחת נשמעים, ובפרט שהיא חייבת בכבוד בעלה. וכן אם לא עשה מה שבקשה ממנו, אין לה לנזוף בו אין זו חכמת נשים.
ואחר שעשה את מה שבקשה ממנו, היא צריכה לשבח אותו על שעשה זאת ולהכיר לו טובה ולהעניק לו חיבה, שיש בזה גם משום הכרת הטוב כדלעיל פרק שני אות ב', וגם שעל ידי זה הוא ירצה לעשות פעם אחרת. אבל אין לאשה לחפש חסרונות במה שעשה, כגון: שלא עשה זאת מיד, או עשה זאת לחצאין ולא כמו שהיא רגילה, כמצוי אצל בעלים שאין שוטפים את הבית יסודי, אלא רק חיצוני ומשאירים לכלוך תחת המטה ואחריה, וכדומה בשאר דברים שעושים, ואין לאשה לנזוף בבעלה על זה, כי בעלה יחשוב עד שאני מוכן לסייע ולהתאמץ בבית, אני מקבל נזיפות ואין היא מעריכה זאת, ואז זה יכול להביא למריבה או שלא ירצה לעשות זאת בהזדמנות אחרת. אלא היא צריכה לומר לו זאת בניחותא בפעם אחרת שהוא לא עשה זאת בשלימות, או שתרמוז לו זאת בלא ציווי.
ובפרט יש לה להיזהר שלא להרים את קולה על בעלה, אף שנראה לה שהוא מזלזל בבית ואינו נושא בעול עמה, הבעל אינו אוהב תקיפות באשה, אלא רכות המתאימה לאשה. והיא צריכה להשתמש בבינה יתרה שיש בה איך להביא לידיעת בעלה שיסייע בבית. וכן אין לבקש ממנו דבר בזמן שהוא לחוץ, כגון: כשיוצא לכולל או לעבודה היא נזכרת שצריכה עזרה או שצריך להכין לו רשימה לקניות, שאז הוא לחוץ ויכול להגיב בכעס, אלא היא צריכה להכין זאת בערב, ורק להזכיר לו זאת בבוקר כשיוצא.
לעולם אל תדרשי ותתבעי מבעלך אפילו מה שמגיע לך, אלא תבקשי בנחת ובעדינות מתוך הקדמה של מילה טובה ושבח עם נעימה של חיבה כדלעיל. ותבקשי בלשון: נא, בבקשה, ותפרטי ברחל בתך הקטנה, כדי שלא יהיו אי הבנות ומריבות. וכן אל תבקשי ממנו הרבה דברים, וכן לא דברים פעוטים שאת יכולה לעשות, שהוא מרגיש כנער שליח תביא לי את זה וכו', ולחם עצלות לא תאכל, וכן אם יסרב כבר הפרדת בין הדבקים, וכמו שאמר החזון איש.