פרק רביעי - נשיאה בעול עם בעלה
א. מהי נשיאה בעול
אחד מקניני התורה המובא בפרק קנין תורה באבות פרק ששי נושא בעול עם חברו, ונשיאת עול, מבואר ברש''י (שמות כ''ב, כ''ד), על הפסוק: ''אם כסף תלוה את עמי, את העני עמך'', ופרש רש''י: הוי מסתכל בעצמך כאלו אתה עני. איך עושים זאת? כבר פרש רש''י על הפסוק: ''וירא בסבלותם'' (שמות ב', י''א) נתן עיניו ולבו להיות מצר עליהם. והיינו נתן עיניו לראות ולהתבונן במצבו הפנימי של הזולת, ודימה שהוא נמצא בדיוק באותו מצב שלו, ואז נתן לבו להרגיש את תחושת הזולת מה שבני ישראל מרגישים, ואז הוא סייע להם היה נותן כתפיו ומסייע לכל אחד ואחד מהן, כמו שכתוב במדרש רבה פרשה א' סימן כ''ז. אף שעזרתו הפיזית לא היתה גדולה, שהרי נותן כתפיו לשאת קצת בעול עם חברו, בכל זאת בהרגשה של השני יש הקלה הוא רוצה לסייע לי ומתאמץ להקל מעלי, וכבר יותר קל לו לשאת את העול מבחינה נפשית זו עזרה נפשית.
אף שלאשה יש עול גדול של החזקת הבית, טפול בילדים, סיוע לבעלה בהכנת האכל ובכיבוס וגהוץ וכדומה, היא צריכה להתבונן מהו העול של בעלי, אם זכה ללמוד תורה, הרי יש עליו עול תורה וכן עול פרנסה, היא צריכה לסייע לו לעמוד בעול זה, לא רק משום הרווח שאם תסייע לו לישא בעול זה גם יעזור לה, שיהא פנוי גם לבית ויהא שמח, אלא צריכה האשה להתבונן הרי אנו צריכים להתאחד בלב ונפש, ולכן אני צריכה להקל על העול של בעלי, כיון שבעצם זה גם העול שלי, ואין לה לומר: מספיק לי לעמוד בעול שלי של החזקת הבית והטיפול בילדים, והבעל יסתדר לבד עם העול שלו, אלא אני צריכה להיות לו לעזר, כדי שיוכל לעמוד גם בעול שלו. עליה להרגיש כאילו אני בעצמי במקום בעלי שצריכה לישא בעול תורה ועול פרנסה ליתן עיניה מה מצבו הפנימי של בעלי בעול זה, וליתן לבה איך הוא מרגיש בעול זה, וממילא היא תתן דעתה איך לסייע לו ולהקל ממנו בעול זה.
ב. נשיאה בעול הפרנסה
כשזכו הבעל והאשה בכתר תורה, והבעל לומד תורה כל היום, בדרך כלל אין המלגה שמקבל מן הכולל מספקת להחזיק את המשפחה, ואז נופל עליו עול פרנסה, ליקח גמחי''ם, לחפש משרה וכדומה, והוא דואג ואינו מיושב בלימודו. על האשה לדאוג שהבעל יהא מיושב בלמודיו שרק על ידי לימוד תורה בשמחה ובישוב הדעת, הוא מתעלה ומבין וזוכר את מה שלומד, ואחר כך יוכל גם ללמד. זכות האשה גדול מאד שיש לה בעל ששקוע בתורה, כמבאר לעיל פרק שלישי אות ד'.
ולכן צריכה האשה לסייע לבעלה בעול הפרנסה, על ידי שהיא תעבוד (במקום צנוע כדלעיל פרק שלישי אות ז'). וכן עליה להסתפק במועט ולא לחיות חיי מתירנות ופזרנות, כדי שהמשכורת תספיק להחזיק את המשפחה, ובפרט כשהם בחובות או שצריכים לחסוך כסף בשביל קנית דירה או שכירות, יש להסתפק במועט, ועל כל דבר שצריך לקנות יש לשקול אם זה מוכרח. וכן היא צריכה להתייעץ על זה עם הבעל, וזה מסייע לו גם מבחינה נפשית שאשתו מתחשבת בו והיא לו לעזר. ואף שהאשה מביאה משכורת גדולה הרבה יותר מן הבעל, אין לה לנצל זאת לבזבז ולהנות ממנה לצרכיה, שהרי מה שקנתה אשה קנה בעלה, ורק מה שמוכרחת, לאחר שבקשה רשות מבעלה, היא תקנה, והשאר תעביר לבעלה. וכל שכן כשהיא אינה עובדת, שאז צריך לחיות בצמצום ולוותר אף על דברים מינימליים באוכל ובבגוד וכדומה, כדי שהבעל יוכל להמשיך ללמוד, ולקיים חיי צער תחיה בדירה קטנה ובהסתפקות במועט אף במה שהכרחי כדי לזכות בכתר תורה.
ויתורה של האשה על דברים הכרחיים, כדי שבעלה יוכל להמשיך ללמוד, אינו ויתור לריק, שמלבד שבעלה לומד והיא זוכה לשכר עצום בעולם הזה ובעולם הבא, וכמו שכתוב: ''נשים במאי זכיין'' וכדלעיל, גם היא מרויחה בעל מסוג אחר לגמרי בעל שעמל בתורה כל היום זו מהות אחרת הוא מזוכך יותר במדות, שהרי התורה מכשרתו, כמו שכתוב באבות פרק ו', יש לו השקפות נכונות כדי לחנך כראוי את הילדים, וכן התנהגותו לאשתו שונה לגמרי ממי שאינו לומד תורה, וכמו שהנסיון מעיד. כדאי להסתפק במועט, כדי לזכות לכל הטוב הזה. וכל המקבל על עצמו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ.
השפעת החברה עליך היא הרס גמור, את רוצה להיות כמו כולם חברותיך, משפחתך, שכנותיך, תמיד נראה לך שחברותיך מצליחות ומאשרות יותר ממך, ושבעליהן מעניקים להן בממון וביחס יותר מבעלך, ולכן את מכניסה את בעלך ללחץ גם מבחינה ממונית אתה לא קונה לי, וכן אתה לא מעניק לי מספיק, ראה איך וכו'. ואז הוא נלחץ להשיג יותר ממון, ולפעמים אינו מיושב בלמודיו ואף מחפש עוד מקור פרנסה, והכל משום שאת לוקחת דגמאות מאחרות, דעי לך שזו טעות גמורה מכמה סיבות:
א. אינך יודעת האם באמת חברותיך מאשרות, הן מסתירות ממך את כשלונותיהן, ועוד יכול להיות שבעליהן נותן להן הרבה ממון ומתנות, אבל את ליבו ואהבתו אינו נותן להן והן מדוכאות מזה, אבל את, אף שאין לבעלך מספיק כדי ליתן לך, אבל הוא אוהבך ונותן לך את ליבו, וכי יש דבר גדול מזה.
ב. אל תעשי השואה עם חברותיך, כל בית הוא עולם בפני עצמו, ולכל בעל יש מטרות אחרות וטבעים אחרים, אם זכית שבעלך יהא עמל בתורה הרי כתר תורה עולה על גבי כולם, וחייב כל אדם לדאוג לשלמותו ולומר: בשבילי נברא העולם, אין החברה ומנהגיה מחייבים אותי, אני צריכה לבנות את ביתי ואת בעלי, ולכן חבל לך להלחיץ את בעלך ובני ביתך, שעל ידי זה תמיד תדאגי, ולא תהיי מאושרת, ותמיד תחשבי איך להרשים את חברותיך שאת מאושרת ומצליחה, ותשכחי את האושר האמיתי והיעד הנכון שלך ושל בעלך, מה צרכיכם האמתיים, ואז גם לא תהיי מאושרת וגם בעלך ילחץ, וגם לא תגיעו לתכלית לזכות בכתר תורה. ולכן אל תשיתי ליבך לחברותיך, תבני את הרוחניות שלך ושל בעלך, ותהיי מאושרת בבעלך, איזהו עשיר השמח בחלקו.
וכן אל תספרי לחברותיך על שבעלך קנה לך, או חידש דבר בבית, או שעוזר לך מאוד בבשולים וכדומה, שזה יכול לגרם לקינאה ומריבות בין הזוג שהיא תבוא בטענות לבעלה.
ג. נשיאה בעול התורה
גם בלימוד התורה של בעלה יכולה האשה לשאת בעול, לא בלימוד התורה בפועל, אלא בסיוע לו שילמד כראוי בשמחה ובשלוה בלי דאגות וצער, וזה על ידי כמה אפנים:
א. חוץ מנשיאה בעול הפרנסה, שזה מסייע לבעלה להיות מיושב בלימודו כדלעיל באות ב', גם הסדורים מחוץ לבית והקניות יכולות להיות עול המטריד ומפריע בהתמדת הלימוד, וכל שכן אם הם באים בזמן סדרי הלימוד, על האשה להתאמץ ליטול בעול עמו בטרדות אלו לא רק אם הם צריכים להעשות באמצע סדרי הכולל, אלא אף אם אפשרי לעשותם לפני הלימוד או לאחריו, מה שאינו מוכרח להעשות על ידו, עדיף שהיא תעשה, כדי שיהא ראשו נקי לתורה ולתפלה, בלי מחשבה באמצע מה אני צריך לעשות, ורק מה שמוכרח להעשות על ידו והיא אינה יכולה לעשות, מותר לה לבקש ממנו שיעשה זאת שלא בזמני סדרי הכולל. וכל שכן שהיא לא תתקשר אליו לפאלאפון לדבר עמו באמצע הלמוד, שהרי גורמת לעשות למודו קרעים קרעים, שלוקח זמן עד שחוזר להתרכז בלמודו, חוץ מהביטול תורה שלו ושל החברותא שלו, וכדומה.
ב. היא צריכה לייקר את הלימוד שלו, להתענין במה שלמד הנושא וההלכה, לשבח אותו על שלמד, ועל שהוא מזכה גם אותה בזה. ויש להראות שביעות רצון מלימודו והתמדתו על ידי סבר פנים יפות, זה נותן לו כוחות גופניים ונפשיים להמשיך להתמיד בלימודו, על ידי שיודע שיש לו עזר והיא נושאת עמו בעול ושמחה בלמודיו.
ג. היא צריכה לבקש ממנו שילמד גם בבית בערב ובשבת, ודוקא בקול רם כדי שהיא תשמע ותהנה מן הלמוד שלו, ותאמר לו שזה נותן לה הרבה ספוק ואהבת תורה, והיא שמחה לשמוע אותו לומד, יעוין לעיל פרק שלישי אות ד' עוד מעלות בלימוד בבית. וכן להגיש לו משקה שאוהב כשבא מן הכולל או השעור, וכן כשלומד בבית, ותגיש לו בסבר פנים יפות ובהבעת חיבה ושמחה.
ד. אל תשלחי את בעלך ללמוד כשאינו יכול או חפץ בזה, ואל תלחצי אותו לפתוח ספר, אין זה תפקידך, אלא את יכולה לעשות הכל כדי שיוכל ללמוד וירצה לשקוד, על ידי שתסירי ממנו עול גשמי, ושחררי אותו מכל דאגות הבית, שבחי אותו ואת למודיו כדלעיל, תני לו הרגשה טובה, רמזי לו הכנתי לך מאכל טעים לכולל, אני מאד מאושרת שיש לי בעל שלומד תורה, עודדי אותו על למודיו, כדי שיהא לו חשק ללמוד בבית או לילך לשעור.
אם בעלך מתחיל, חס ושלום, להדרדר בלימוד התורה או ברוחניות, אל תנזפי בו ואל תוכיחי אותו, אלא תנסי לעצור אותו בדרכי נעם והסברה, מתוך הבנה, ואל תמנעי אהבתך וחיוכך ממנו, ותמשיכי לכבדו ולעשות תפקידך אליו, אם תמנעי מזה זה לא יעזור, אלא המצב יורע יותר, חס ושלום, אלא תתנהגי אליו כראוי ותוסיפי מצדך מה שחסר. ותתייעצי עם רב מה לעשות (ולא עם ההורים ומשפחה כדלעיל פרק ראשון אות ה').
ד. בקשת עזרה מן הבעל.
ברור שגם הבעל צריך להיות שותף בחיי הבית ולישא בעול הבית, אמנם עיקר עניני הבית מוטלים על האשה, כיון שהיא עיקר הבית, ובעלה צריך להיות פנוי ללמוד או להביא פרנסה. אבל הבעל אינו מנוער מעול הבית, וזה בין גבי התייעצות עמו בעניני הבית קניות, סדורים, חינוך הילדים וכדומה, ובין הגשת עזרה כשצריך בזמני לחץ, כגון: בערב שבת, כשהאשה חלשה או לא מרגישה טוב, וכן כשהיא מעוברת, וכל שכן לפני לידה ואחר לידה, וכדומה. והאשה אינה צריכה להתמוטט חס ושלום באפיסת כוחות, ואדרבה היא צריכה לשמור כח לילדים. וכן כשיש ילדים קטנים הוא צריך להגיש עזרה, כגון: לרחוץ אותם, להאכילם ולהשכיבם, וכן ללמוד עמהם בערבים ובשבת.
ולכן האשה אינה צריכה להתבייש מלבקש מבעלה עזרה ולהטריחו, אף שהוא אדם חשוב ראש ישיבה וכדומה. ובפרט שזה יכול לגרום לה לרבוץ תחת משאה באפיסת כחות או חולאים, או שגורם לפעמים לראיה שלא בזמנה או להפלה, רחמנא ליצלן, ובפרט בזמני לחץ כדלעיל או כשהזמינו אורחים, אלא היא צריכה לבקש מבעלה עזרה, במה שנראה לה שהוא יוכל לעמוד בזה ולבצע זאת כראוי.
ויש לבקש ממנו בנחת ובעדינות מתוך הקדמה של מילה טובה ושבח עם חן של חבה, כדי שיתרצה לבצע זאת, תאמר לו: בבקשה, אם אפשר, אם אתה יכול... אבל אין לה לצעוק ולנזוף ולגעור בו שיעשה זאת, כגון: בלשון פקדה וכדומה, כי הרי דברי חכמים בנחת נשמעים, ובפרט שהיא חייבת בכבוד בעלה. וכן אם לא עשה מה שבקשה ממנו, אין לה לנזוף בו אין זו חכמת נשים.
ואחר שעשה את מה שבקשה ממנו, היא צריכה לשבח אותו על שעשה זאת ולהכיר לו טובה ולהעניק לו חיבה, שיש בזה גם משום הכרת הטוב כדלעיל פרק שני אות ב', וגם שעל ידי זה הוא ירצה לעשות פעם אחרת. אבל אין לאשה לחפש חסרונות במה שעשה, כגון: שלא עשה זאת מיד, או עשה זאת לחצאין ולא כמו שהיא רגילה, כמצוי אצל בעלים שאין שוטפים את הבית יסודי, אלא רק חיצוני ומשאירים לכלוך תחת המטה ואחריה, וכדומה בשאר דברים שעושים, ואין לאשה לנזוף בבעלה על זה, כי בעלה יחשוב עד שאני מוכן לסייע ולהתאמץ בבית, אני מקבל נזיפות ואין היא מעריכה זאת, ואז זה יכול להביא למריבה או שלא ירצה לעשות זאת בהזדמנות אחרת. אלא היא צריכה לומר לו זאת בניחותא בפעם אחרת שהוא לא עשה זאת בשלימות, או שתרמוז לו זאת בלא ציווי.
ובפרט יש לה להיזהר שלא להרים את קולה על בעלה, אף שנראה לה שהוא מזלזל בבית ואינו נושא בעול עמה, הבעל אינו אוהב תקיפות באשה, אלא רכות המתאימה לאשה. והיא צריכה להשתמש בבינה יתרה שיש בה איך להביא לידיעת בעלה שיסייע בבית. וכן אין לבקש ממנו דבר בזמן שהוא לחוץ, כגון: כשיוצא לכולל או לעבודה היא נזכרת שצריכה עזרה או שצריך להכין לו רשימה לקניות, שאז הוא לחוץ ויכול להגיב בכעס, אלא היא צריכה להכין זאת בערב, ורק להזכיר לו זאת בבוקר כשיוצא.
לעולם אל תדרשי ותתבעי מבעלך אפילו מה שמגיע לך, אלא תבקשי בנחת ובעדינות מתוך הקדמה של מילה טובה ושבח עם נעימה של חיבה כדלעיל. ותבקשי בלשון: נא, בבקשה, ותפרטי ברחל בתך הקטנה, כדי שלא יהיו אי הבנות ומריבות. וכן אל תבקשי ממנו הרבה דברים, וכן לא דברים פעוטים שאת יכולה לעשות, שהוא מרגיש כנער שליח תביא לי את זה וכו', ולחם עצלות לא תאכל, וכן אם יסרב כבר הפרדת בין הדבקים, וכמו שאמר החזון איש.