אור ברסלב
האושר שבנשואין - לאשה פרק שלישי - כבוד לבעלה

האושר שבנשואין - לאשה

פרק שלישי - כבוד לבעלה

פרק שני - אהבה והתאחדות

א. מהו הכבוד לבעלה

הרמב''ם בפרק ט''ו מהלכות אישות הלכה כ' כתב: וכן צוו על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי, ויהיה עליה מורא ממנו ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהיה בעיניה כמו שר או מלך, מהלכת בתאוות לבו ומרחקת כל מה שישנא, וזה דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזווגן, ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשובח.

ענין כבוד הבעל מבואר במסכת קידושין (דף ל''א), שאתה. ואמך חייבים בכבוד אביך, ומבאר שם שזה חיוב מן התורה. והכבוד לבעלה צריך להיות יותר מן הכבוד לאביה ולאמה, כיוון שהיא משועבדת לבעלה. ולכן כתב הרמב''ם שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי יותר מכל אחד.

ודעת בעלה ורצונו קודם לפני כל אחד, שאף על גב שאביה ואמה אינם מסכימים לדעתו, היא צריכה לעשות את רצונו, אף שזה יפגע בהוריה או יגורם נתק ביניהם, אבל תיזהר לעשות זאת בעדינות, כדי שלא תהיה ביניהם מריבה, ומותר לשנות מפני השלום אני לא יכולה כעת וכדומה, וחכמת נשים בנתה ביתה זו אשתו של און בן פלת שעשתה בחכמה, כדי למנע מחלוקת וריב על ידי בעלה. וכשיש ריב ומחלקת במשפחה, היא צריכה להיות תמיד לצד בעלה ולא לחלוק עליו. ואף שנראה לה שאינו צודק, היא תהיה לצדו, ורק בבית ובצנעה תרמוז לו בעת רצון ובנחת את טעותו, אם יקבל מוטב, ואם לאו היא תקבל דבריו ולא תריב עמו, (כיוון שזה אינו נוגע לאיסור).

וכן ענין הכבוד לבעלה לעשות את רצונו ותאות לבו, כמו שכתב הרמב''ם: מהלכת בתאות לבו, והביא בהגהות מימוני על הרמב''ם שם אות ס' תנא דבי אליהו בפרק ט': וכי מה טיבה של יעל שבאתה תשועה גדולה על ידה? אמרו אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה, מכאן אמרו: אין לך כשרה בנשים אלא אשה שעושה רצון בעלה. והיינו לא רק מה שבעלה מבקש ממנה במפורש, שהרי לא כתוב עושה בקשתו אלא רצונו שהיא צריכה לשער ולהבין מה רצונו ותאוות לבו, אף שלא ביקש ממנה, ולעשות בשבילו אפילו לפני שביקש ממנה, כיוון שזה רצונו ובזה יהא לו נחת רוח. ואף שקשה לה לקיים רצונו, היא צריכה להתאמץ בזה, שעל ידי זה היא מסייעת לו ומעודדת אותו, ועל זה נאמר: כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא את מחזיקה את בעלך.

ולכן כשבעלה חוזר מן הכולל או מן העבודה או משעור, היא צריכה להגיש לו משקה קר או חם, לפי תאוות לבו, שהיא יודעת במה שחפץ, או להציע לו ולשאלו במה חפץ, וכן להציע לו מאכל אם הוא רעב, ולהכין לו ארוחה שאותה הוא אוהב. וכן מאכלים לשבת החמין והסלטים לעשות כרצונו. וכן היא צריכה להרגיל את הילדים לכבד את האבא לעמוד לפניו כשנכנס לחדר, להגיש לפניו אוכל ומשקה וכדומה.

וכן היא צריכה לאכול עמו בשמחה ובמצב רוח, אבל אם היא מכינה לו שולחן ואינה אוכלת עמו ומחזירה לו את הגב, וכל שכן כשיש לה אז גם טענות נגדו זו נקראת אשה רעה, וכמו שכתוב במסכת יבמות (דף סג:)

עליך לדאג ולהשתדל שלבעלך ייטב עמך בביתך, וירגיש פינה שקטה וחמה, כדי לברוח לשם מבעיותיו, הוא רוצה להרגיש אשה בביתו שמקרינה חום ואהבה, אשה שמעריצה ומעריכה אותו ומכבדת אותו, אשה שמצפה לו ושמחה לשובו, אשה נאה בעלת חן עם חיוך האוהב, אשה שחושבת על בעלה ועושה את רצונו, מתעניינת בשלומו ורוצה לעזור לו. ואם הוא רואה שזה אינו, הוא יכול לחפש הזדמנויות לברוח מהבית וממך לפינה אחרת לבית הוריו, או לחפש ספוקו בחברה, או (יברח) למקום לימוד שקט, או שיריב עמך, יצעק או יכנס לדכאון ומשבר נפשי, חס ושלום. הכל תלוי בך, אל תעכבי ממנו את מה שמגיע לו ממך, ואל תזלזלי בו בהופעה חיצונית, בדעותיו, בשכלו ובלמודו.

ועוד חשוב לבעלך מאד שיהיה לו אמון מלא בכל מעשיך, בכל דבר תתייעצי עמו, אם שגית או איחרת וכדומה תתנצלי, היי גלוית לב לבעלך ואל תשמרי סודות מפניו, אלא היי פתוחה לפניו בכל דבר, תספרי לו את בעיותיך ועברך, מצוקותיך וחולשותיך, ועל ידי שהוא מכירך הוא יעזור לך יותר, וגם יהיה פתוח אליך לספר את כל רגשותיו ורצונותיו, וזה מביא להתאחדות, כיון שהוא מרגיש שאת שלו, אבל אם תסתירי ממנו דבר והוא ידע זאת, הוא ירגיש חסר בעלות וחסר אמון בך, ויפגע מאד ויתרחק ממך.

בספר ראשית חכמה פרק דרך ארץ כתב: צריכה האשה. להיות דבריה עם בעלה בחן ובתחנונים, בכבוד, בבושה, בענווה, ותשמע דבריו, ותעשה רצונו, ותשתוקק אליו בעת שהולך בדרך, ותהי מצפה ומייחלת יום בואו, ועת שהוא עימה תראה לו שמחה תמיד, ותשמור עת אכילתו, ותעשה לו מטעמים כאשר אהב, ותבטל רצונה מפני רצונו, בעת כעסו תיישבהו, ובעת צרתו תשיחהו, ובעת רעתו תנחמהו, ואפלו תהיה לה דאגה בלבה תסתירנה, כדי שלא יתעצב, מקושטת תמיד לפניו, בענווה, בחן ובצניעות, ויהיו בגדיה בכל עת נקיים, תכבד אביו ומשפחתו ואפלו הם בזויים, ותהיה שמחה במתנתו ותראה שהיא מרובה, אפילו היא מועטת.

אל תעכבי את חובותיך כלפי בעלך, אף שהוא אינו ממלא חובותיו כלפיך, וכל שכן שאל תאיימי עליו אם לא תקנה לי דבר פלוני, או לא תעשה דבר זה בשבילי, לא אתקשט לכבודך, או לא אסדר הבית, או לא אטבול, או לא אתייחד עמך וכדומה, זו דרך נשים טפשות, שמלבד שהן משעבדות לו, הן פוגעות ברגשותיו, וזה לא יעזור שימלא חובותיו כלפיך, אדרבה, אם תמלאי את כל חובותיך כלפיו, ותתנהגי אליו כראוי, ותראי שאת אוהבת אותו ומעריכה ומעריצה שלו, ורוצה בטובתו ובעלייתו ברוחניות ובגשמיות, ותראי שאת שלו, הוא ימלא את כל רצונותיך ושאיפותיך.

אף אם בעלך כועס עליך או צועק, אל תאבדי עשתונות, בדרך כלל זה רק כעס חיצוני ואינו שונא אותך, אדרבה, אהבתו אליך נשארה, אלא רק משום שחסר לו את מה שמגיע לו ממך, הוא כועס לזמן קצר, תתבונני מה את מחסירה ממנו והשלימי זאת, ותתנצלי ותראי לו חיבה, ותראי שהוא ישתנה לטובה.

ב. להתיעץ עמו

האשה צריכה להתיעץ עם בעלה על כל דבר, כגון על מקום עבודה, על קנית דבר מסים אם כדאי ואם זה לרוחו. וכמו שכתב הרמב''ם: ותעשה כל מעשיה על פיו, והדגש על כל מעשיה

שלא תעשה מעשה אחד בלי לשאל אותו, ולא תהא פזיזה, כדי שלא יגרם ריב ווכוח על שעשתה או קנתה דבר שאינו חפץ בו. וכן כתוב בזהר הקדוש בפרשת בראשית: אין רשות לאשה לעשות מאומה בלי רשות בעלה.

וכל שכן כשהיא צריכה להעדר מן הבית, כגון: לבקר מישהי אולילך לבית הוריה לכבדם, היא צריכה להודיע לו ולבקש רשות, ובפרט אם זה על חשבון הבית או הזמן שבעלה בבית. ובעלה קודם לכבוד הוריה, שהרי היא פטורה מכבוד הוריה אם זה נוגד את כבוד בעלה, ובעלה אינו מסכים לזה, וכמו שכתוב לעיל.

ואם בעלה התנגד לדבר כשהיא רוצה לעשות, ואפלו כשהיא רוצה לילך לבית הוריה, עליה לקבל זאת ולא לריב עמו ולהתוכח, שאם תכעס עליו או תקפיד על בעלה ותצער אותו, או תנזף בו או תראה פנים זועפות, הרי כבר לא עשתה רצון בעלה, ואין לה מורא ממנו ואינו בעיניה כמו שר או מלך. וכן אסור לאשה להרים קולה לפני בעלה, וכל שכן לצעק עליו.

ואף שזה מגביל אותה ואינה מרגישה שהיא חופשית לעשות כרצונה, ואפלו בעשית מצות ככבוד הוריה או עזרה ליולדת וכדומה, שאם בעלה מתנגד אין לה לעשות זאת, היא צריכה לידע שזה רצון השם יתברך וזה הטוב לעשות רצון בעלה ולסיע לו ראשונה. הוא קודם לכלם, למטרה זו היא באה לעולם ונשאת דוקא לו, זה התקון שלה, ולא דברים אחרים שנראים לה מצות גדולות. עליה לשנן ''אעשה לו עזר'' בשביל זה נולדתי. וזה דרך בנות ישראל הקדושות והטהורות בזווגן, כל הזמן לחשב מהו רצון בעלי ומהו דעתו בזה זה אעשה ולא אחרת.

ובדרכים אלו יהיה ישובן נאה ומשבח שהרי. כששומעת לבעלה ועושה את כל רצונו, היא עושה את תפקידה ואת מטרתה בביאתה לעולם, ועל ידי זה יהיה שלום בינה לבין בעלה, ותשרה שכינה בבית, וכן הילדים ילמדו לעשות רצון ההורים, שאם האמא תתנגד ולא תשמע לבעלה, גם הילדים לא יקימו רצון האבא או האמא, וכן הילדים ישמעו מריבות ביניהם, וזה אסון לכל חנוכם, וכמו שכתוב לעיל פרק ראשון אות ג'. אבל אם הילדים יראו שהאמא עושה את רצון האבא ואינה רבה משום זה, גם הם ילמדו לעשות את רצון ההורים ולהכנע ולקבל מרותם.

ג. זמן פנוי לבעלה

ועוד צריכה האשה לידע, כשהבעל מגיע לבית אחרי יום לימוד או עבודה או שעור וכדומה, היא צריכה להיות פנויה לבעלה, ואז אין לה לדבר עם אף אשה, כגון: חברה או שכנה, היא צריכה לומר לה: בעלי הגיע ואני צריכה לכבד אותו, וכן בטלפון היא צריכה להפסיק את השיחה, וזה צריך להיות ידוע לכולן כשהבעל מגיע צריך להפסיק את הדיבור או השיחה, ואין צריך לומר אם הבעל מקפיד בזה שהיא מדברת עם אחרות כשהוא מגיע לבית, דוודאי אסור גמור לדבר עמהן, שזה סותר את כבוד ורצון בעלה, אלא איפלו אינו מקפיד בזה, אין להאריך על חשבון זמנו, אלא צריכה לקצר את השיחה ולהיות פנויה לעשות רצון בעלה.

וכן כשהבעל מגיע היא צריכה לקבל אותו בסבר פנים: יפות, וליתן לו לישב ולהגיש לו משקה וכדומה, וכמו שכתוב לעיל. ולכן אין אורחת או שיחת טלפון צריכה להפריע לזה. ועוד משום צניעות ושמירת בעלה מהסתכלות ודיבור עם נשים, ראוי שלא תהא אשה כשהבעל מגיע, כגון: שכנה או חברה, ואם הבעל הגיע יש להתנצל ולומר, שכעת אינה פנויה לשוחח עמה, והיא תמשיך בפעם אחרת.

ואף כלפי אמה ואחיותיה, כשהיא נמצאת אצלן, היא צריכה להנהיג שכבוד בעלה קודם להן, והיא אינה יכולה לשהות אצלן, כיון שבעלה צריך להגיע מן הכולל או העבודה, והיא צריכה לקבל אותו ולהכין לו את מבקשו. וכן כשהן בביתה, היא צריכה לומר להן שבעלי צריך להגיע, ואני צריכה להתכונן ולהכין לו ארוחה וכדומה. ואז הבעל אינו מרגיש שיש מישהי שמפריעה לו ומפריעה לאשתו לכבדו, וזה מונע מריבות וטענות כלפי אשתו וכלפי אמה וקרובותיה:

כשהאשה זכתה בשעה טובה ללדת והיא מטפלת בתינוק, אין לה להזניח את בעלה, משום שהיא צריכה לטפל בתינוק, היא צריכה לעשות את כל המאמצים, כדי שתהא פנויה בשעה שבעלה מגיע לבית, כדי שתוכל לכבדו כראוי, וכן כדי שהבעל לא ירגיש שהוא מוזנח ונדחף הצידה משום התינוק, שאז זה גורם מתח וריב ווכוחים ביניהם על שהבעל אינו חשוב לה, ואינה אוהבת אותו, שהרי כל הזמן היא מטפלת בתינוק. וכן כשהיא מטפלת בילדים, היא צריכה להאכילם ולטפל בהם לפני שבעלה יגיע לבית, כדי שתהא פנויה לבעלה כשהוא מגיע, וכן כדי להראות גם לילדים שהאבא עיקר הבית וכבודו קודם לכולם.

ד. נשים במאי זכיין

במסכת ברכות (דף יז:) כתוב: גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים, שנאמר: ''נשים שאננות קומנה שמענה קולי, בנות בוטחות האזנה אמרתי''. אמר לו רב לרבי חייא: נשים במאי זכיין (במה הן זוכות לשכר בעולם הבא, שקרא להן שאננות ובוטחות), אמר לו: בשכר שהן שולחות את בניהם ללמוד תורה, וכן שולחות את בעליהן ללמוד תורה, וממתינות לבעליהן עד שיחזרו לביתם.

מבואר שבזכות הלימוד של בעלה היא זוכה לעולם הבא, ולכן אין להפריע לו באמצע הלימוד או השעור על ידי שיחה עמו בפאלפון וכדומה, ואדרבה, ככל שהלימוד שלו יהא יותר רצוף והוא יהא מרכז, הוא יתעלה יותר ויספיק ללמוד יותר גם בכמות וגם באיכות הלמוד הבנת הנלמד.

וכן אם הבעל לומד בבית, ראוי שילמד בקול רם, שזה גורם תוספת אהבת תורה גם לאשה וגם לילדים, וצריך לקבוע זמן שיהא קבוע ולא יעבור, ואין לאשה להפריע לו באמצע הלימוד אף בשאלות כשאינן מוכרחות ברגע זה, אלא תשאל אותו אחר שיגמר ללמוד. ובפרט הלימוד בלילה בבית חשוב מאד, שעל ידי זה זוכים לכתר תורה, כמו שכתוב בשלחן ערוך יורה דעה סימן רמ''ו סעיף כ''ג, וכן יש ברכה בבית ואין שולטים בבית מזיקים ופרענות, יעוין בסנהדרין (דף צב.) ובשלחן ערוך שם סעיף כ''ד. ואסור לאשה להפסיק את בעלה בלימוד, ואדרבה היא צריכה לשבחו ולכבדו על שלומד בבית ואינו מפסיק, וכן כשלומד בקול רם היא צריכה לשבחו, כדי ליתן לו רצון וחשק להמשיך ללמוד כך.

וכן היא צריכה לייקר את למודו לפני הילדים, ולהזהירם שלא יפסיקו את אבא ולא יפריעו לו, כי למודו חשוב מאוד, ועל ידי זה היא מחדירה בהם אהבת תורה. והיא צריכה להגיש לפניו משקה עם חיוך, בלי להפריע לו.

ובכל מעשה שהיא עושה כדי שבעלה יוכל ללמוד מתוך ישוב דעת, או שמכבדת את בעלה, כגון: להגיש לו מאכל או משקה תכוון האשה בכל מעשיה לשם שמים ''בכל דרכיך דעהו'', וטוב שתאמר בפיה לפני שעושה זאת ''לשם מצות חסד, ולשם החזקת לימוד התורה'', ואף במעשיה בבית, כגון: נקיון וכביסה וגיהוץ, או עם הילדים להאכילם ולרחצם ולהחתילם תכוון ותאמר: ''לשם מצות חסד, ולשם החזקת לימוד התורה'' שגם בזה היא מסייעת לבעלה ללמוד שהיא עושה במקומו, וזה נותן לה סיפוק וחיות לעשות בשמחה ולקיים ''עבדו את ה' בשמחה'' גם זה עבודת ה', ולא בזבוז זמן על גשמיות, כמו שחושבות הרבה נשים.

ה. כלה וחמותה

בכלל כבוד הבעל, לכבד גם את אביו ואמו של בעלה, שאם פוגעת בהן זה זלזול גם בבעלה, וצריכה לקום לפני חמיה וחמותה, ולקרוא להם בשם כבוד, כגון: אבא ואמא, ולא לקרוא בשמם. וזה חיוב מן התורה לכבד את חמיה וחמותה. וכמו שכתוב באגרת הגר''א: וגם באתי לבקש לאשתי שתכבד לאמי, כמו שכתוב בתורה. וכתב בחיי אדם כלל ס''ז סעיף י''ז, הטעם משום שאיש ואשתו נחשבים כגוף אחד ואב ואם של זה כאב ואם של זה. והכתוב גינה ''בת קמה באמה כלה בחמתה'' (מיכה ז', ו'), הרי עיניך רואות שהשווה עוון בת קמה באמה לכלה בחמותה, (ספר חרדים פרק י''ב אות ג').

ובתנא דבי אליהו כתוב: כבד את אביך ואת אמך, וסמוך לו לא תנאף, מה ענין זה אצל זה, ללמדך שאם נשא אדם אשה והיא אינה מכבדת אביו ואמו לעת זקנתם, הרי הוא כאלו נואף כל ימיו, לכך נאמר: ''כבד... לא תנאף'' הובא בחרדים שם. וצריכה הכלה להזהר מאד בכבוד חמותה כדלעיל, לקבלה בסבר פנים יפות, ולא להעיר לה שום הערה אף שלדעתה היא אינה נוהגת כראוי, שכל הערה יכולה לגרם ביניהם מריבה ומחלקת, רחמנא ליצלן. ואף אם חמותה העירה לה על דבר מסוים, אינה צריכה להגיב על זה ולא להתווכח, אלא להודות על האמת שטעתה, ואף שברור לה שהיא לא טעתה, היא תאמר את צודקת, ואחר כך תתייעץ עם בעלה, או עם דעת תורה, איך לנהוג בזה, ואיך להעיר לחמותה.

וכן כשהיא מתארחת אצל חמותה, אין להעיר לה על שום הנהגה, וכל שכן שלא להכנס לעניניה הפרטיים והנהגתה במטבח, אף שחמותה מעירה לה ומתערבת במטבח שלה.

ואם חמותה מבקרת אצלה, היא צריכה לכבדה ככל היותר, וכן לכבד את בעלה לפני חמותה, ולדאוג שהבית יהא נקי ומסדר, כדי שלא יהא פתחון פה לחמותה לומר או לחשוב שהבן שלי נפל לידי אשה שאינה מתאימה, שזה יכול לגרם למריבה או התערבות החמות בין הבעל לאשה, ולפעמים הבעל שומע לאמו בענינים אלו ויכול לריב עם אשתו.

ו. חן אשה על בעלה.

החינוך במצוה תקפ''ב כתב על המצוה: ''נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח'' משרשי המצוה: כי האל ברוך הוא עלה במחשבה לפניו לבראות העולם, וחפצו שיתיישב בבריות טובות הנולדות מזכר ונקבה שיזדוגו בהכשר, כי הזנות תועבה היא לפניו, על כן גזר עלינו העם אשר בחר להיות נקרא על שמו, שנשב עם האשה המיוחדת לנו להקים זרע שנה שלמה, מעת שנשא אותה, כדי להרגיל הטבע עימה ולהדביק הרצון אצלה, ולהכניס ציורה וכל פעלה בלב, עד שיבא אצל הטבע כל מעשה אשה אחרת וכל ענינה דרך זרות, כי כל טבע ברב יבקש ויאהב מה שרגיל בו, ומתוך כך ירחיק האדם דרכו מאשה זרה ויפנה מחשבתו אל האשה הראויה לו, ויכשרו הילדים שתלד לו, ויהיה העולם מעלה חן לפני בוראו וכו'.

השם יתברך הטביע בבריאה חן אשה על בעלה, כמו שכתוב במסכת סוטה (דף מז.) ולכן האשה צריכה להתקשט לפני בעלה ולהראות נאה בעיניו, כדי שתמצא חן בעיניו, וכמו שכתוב במסכת תענית (דף כג:) שאשתו של אבא חלקיה יצאה לפניו מקושטת בתכשיטין, ואמר: הטעם, כדי שלא אתן עיני באשה אחרת. וכן תקן עזרא שיהיו רוכלין מחזירין בעיירות להביא בשמים ותכשיטין לנשים להתקשט בהן לפני בעליהן, כמו שכתוב במסכת בבא קמא (דף פ''ב.) ואף כשהיא נדה התירו לה להתקשט לפני בעלה, כדי שלא תתגנה עליו, וכמו שכתוב בשלחן ערוך יורה דעה סימן קצ''ה סעיף ט', רק שלא תלבש בגדים או תענד תכשיטים המושכים במיוחד בימי נידתה.

ולכן לפני שבא הבעל מהכולל או מהשעור וכדומה, היא תתקשט לפניו, וכן בשבת תקפיד להיות מקשטת לפניו, אף שזו טרחא להחליף את בגדיה וחלוקה, היא צריכה להקפיד בזה, כדי שתמיד תמצא חן בעיני בעלה, ובעלה יסתכל ויהנה רק ממנה ולא מנשים אחרות.

ואף על גב שנראה לה שבעלה לא שם לב למה שהתלבשה לפניו בבגדים יפים והתקשטה לפניו, והוא אינו משבח אותה על זה, והיא סבורה שלחינם טרחתי והתלבשתי והתקשטתי, בכל זאת היא צריכה להתלבש ולהתקשט לפניו, כדי להראות לפניו נאה בכל פעם, ולנסות להסב תשומת ליבו על השינוי, שישים לב לבגדיה וקשוטיה וישבח אותה על זה. יש להדגיש לו שאת מתקשטת ומתייפה רק בשבילו: בחוץ איני מתקשטת כך, רק כדי שלא להתגנות, אבל לפניך בעלי היקר, אני רוצה להראות יפה מאד, לטפח את עצמי. והזהרי שלא תתגני עליו מחמת ריחות או מום, תמיד תהיי נותנת טעם לשבח, כדי למשוך את תשומת לבו אליך ורק אליך.

ז. צניעות

הרמב''ם בפרק ט''ו מהלכות אישות הלכה י''ח כתב: שתזהר האשה מקרוביו של בעלה ובני ביתו, כדי שלא יעבר עליו רוח קנאה, ותתרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור.

וכן צריכה להזהר משחוק וקלות ראש עם גברים, בין בעבודה ובין עם שכנים וגיסים וחמיה וכדומה, כמו שכתוב באבות פרק ג' משנה י''ג: ''שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה''. ואף שמוכרחת לדבר עמהם לצורך מסוים, כגון: להשאיל או לשאול חפץ, או קונה במכלת, או מבקרת אצל רופא, יש לה למעט בדיבור, ולומר רק מה שמוכרח, ולא לצחוק או להוסיף דבר שאינו מוכרח. ופשוט שהיא צריכה לעבוד במקום צנוע (ויעשו בזה שאלת חכם), וכן ליילך בצניעות באיפור עדין מאד, כדי שלא למשוך את עין הרואה, ולא להכשיל אף אחד.

וכן כשבאים לביקור חברים או קרובים, יש להקפיד שהבעלים ישבו בחדר אחד והנשים בחדר אחר, כדי שלא יגרמו לגברים שיתנו עיניהם במה שאינו שלהן. ובכל ענינים אלו ודומיהן, כגון: טיולים וביקורים ומסיבות וכדומה, צריך שימת לב והתייעצות איך לעשות, כדי שכל מעשה אשה אחרת וענינה יהיו לבעלה דרך זרות, וכן היא לא תבא לחשוב באיש אחר או לגרום לאיש אחר לחשוב עליה.

ולכן יש להזהר בפרט בשנה ראשונה למעט בבקורים של זוגות, כגון: חברים וכדומה, וכן להמנע מלהתארח בשבת אצל זוג אחר, כיון שעדיין לא נכנם ציורה ופעלה של אשתו בלבו, וכל שכן שיש להזהר שלא לילך לטיולים עם זוגות, ובכל הדומה לזה ישמע חכם ויוסף לקח, חכמת נשים בנתה ביתה ואולת בידה תהרסנה, היא צריכה לחשוב איך לחבבה בעיני בעלה על ידי עשיות שבתות לבד, וכדומה.

תוכן העניינים

האושר שבנשואין - לאשה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה