פרק שני - אהבה והתאחדות
א. אהבה ואחווה
בכל שבע ברכות של ימי הנשואין מברכין: ''אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רנה, דיצה וחדווה, אהבה ואחווה, שלום ורעות''. זה סדר העליה בבני הזוג, אינו מספיק שאין מריבה ביניהם, זה רק ''סור מרע'' למנוע ממריבות, אבל עדיין שלום אין ביניהם ''ועשה טוב'', סדר ההתקשרות ביניהם מתחיל על ידי ששון ושמחה, לא עצב ולא קפידא, לא סגירות ולא שתיקה, אלא על ידי ששון ושמחה של החתן והכלה עולים מעלה מעלה, תחלה מגיעים לגילה ואחר כך לרנה וכו', ואחר כך לאהבה ואחווה, ורק אחר כך מגיעים לשלום ורעות שזו התאחדות גמורה להיות כאיש אחד בלב אחד. היאך מגיעים לקשר זה התאחדות בלב ונפש?
רבנו אליהו דסלר זצ''ל בספרו ''מכתב מאליהו'' חלק א' בקונטרס החסד פרק ד' כתב: שהאהבה באה כתוצאה מן הנתינה, וכן כתוב במסכת דרך ארץ זוטא פרק ב' אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו. וב''מכתב מאליהו'' שם פרק ו' כתב גבי האהבה בין בני הזוג: כשנותנים זה לזה יאהבו זה את זה, וצריכה להיות כל שאיפתם ליתן ולהשפיע נחת ועונג זה לזה. וכך היה אומר תמיד לזוג בעת שמחת כלולותם: הזהרו יקרים, שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה, כאשר תרגישו בכם בשעה זו, ודעו אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה, הנה כבר אשרכם מכם והלאה.
ולכן יש לאשה להעניק לבעלה חום ואהבה, וליתן לו את כל צרכיו, ולעשות בשבילו את כל רצונו, וכמו שכתוב: איזוהי אשה כשרה העושה רצון בעלה, ואפלו רצונות הנראות לה בלי טעם ואינם הגיוניים, (אבל אם רצונו בדבר אסור אין לעשות זאת, אבל יש לבדוק היטב אם זה אסור). ויש לעשות רצונותיו בלי להתוכח זוהי אשה כשרה אשר תביא את הקשר ביניהם, ועל ידי זה תגבר האהבה ביניהם. יעוין להלן פרק שלישי אות א' ב'.
וכן כשחוזר הבעל מהכולל או מהעבודה או משעור... צריכה האשה לקבל אותו בסבר פנים יפות, וכמו שכתוב באבות פרק א' משנה ט''ו: ''הוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות'', וכל שכן את בעלה. וכן היא צריכה לשבח אותו על שלמד ולחייך לפניו, וכן להתלבש ולהתקשט לפני כן, כדי שתהא נאה לפניו. ויש ליתן לו לישב, להכין לו שתיה ולשאול אותו אם הוא רעב, ולהגיש לו דבר מאכל, ובפרט לפני הילדים יש לייקר ולכבד את האבא ולשבח אותו. ולומר לילדים שצריכים כולם לעמוד לפני האבא כשנכנס. ובפרט כשחוזר מלימוד תורה, יש לשבחו ולכבדו, שעל ידי שהם שומעים את השבחים שלה על שלמד תורה ורואים את כבוד האבא שלמד תורה, נכנסת אהבת תורה בלבם, וזה המוסר הגדול שרואים בלי להוכיח ולדבר אליהם, חכמת נשים בנתה ביתה, לייקר את לימוד בעלה לפני הילדים. ורק אחר כך תוכל לספר לו את טרדותיה וקשייה עם הילדים, ולומר לו שצריך עזרה בהשכבת הילדים או ללמד אתם וכדומה, כיון שלבו כבר פתוח אליה מחמת שקבלה אותו בסבר פנים יפות, אבל אין לקבלו בטרוניא ובבקשות עבודה ועזרה אין זה כבוד הבעל, וכן הוא יכול לסרב ויכול להווצר ריב ווכוח על לא דבר.
ב. הכרת הטוב לבעלה
הגאון רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ''ל (בעל מחבר ספר קהלות יעקב), באר, שאהבה בין בני הזוג צריכה להיות מסוג אהבת חברים, שיש להם ענינים משותפים וכל אחד מסתייע ומסייע זה לזה, וכן האהבה מצד הכרת טובה, שתצייר האשה בדעתה אילו לא היתה משיגה בעל בשום אופן והיתה נשארת גלמודה, כמה צער למכאוביה היה לה מזה, ועל ידי בעלה היא מסודרת בהחיים שלה, והוא לה מבטח ומשען, ונותן לה את צרכיה. ולכן היא צריכה להכיר לו טובה, וענין הכרת הטובה הוא גדול לאין שעור. ובחז''ל במשנת רבי אליעזר פרק ז' אמרו: כל הכופר בטובתו של חברו, לסוף כופר בטובתו של קונו, ועין שם שהחמירו מאד בזה, ועל אהבה כזו חייבו חז''ל, ואהבה זו אינה ממדת התאוה כלל, רק מאחת המדות הטובות שמחויבים בזה.
נמצא שהאשה צריכה להכיר טובה לבעלה על כל מה שעושה למענה, אף שנראה לה שהיה צריך לעשות בשבילה הרבה יותר, היא צריכה לדעת להנות ולהודות על כל דבר פעוט, זה עדיף מאשר להתאכזב בכל פעם. וכן היא צריכה להתבונן במעלותיו ובמה שמעניק לה, ולא בחסרונותיו ובמה שמחסיר ממנה. ואדרבה, על ידי שתעניק לו ותכיר לו טובה, הוא יעניק לה יותר.
וכל שכן אם בעלה אברך או קובע עתים לתורה, והיא זוכה לסייע לו שיתמיד בלמודיו, היא צריכה להכיר את מעלתו, שבזכותו היא זוכה לכתר תורה ולשכר גדול מאד בתורה. וכמו שכתוב במסכת ברכות (דף יז.) אמר לו רב לרבי חייא: על ידי מה הנשים זוכות לשכר בעולם הבא? בשכר ששולחות בניהם ללמוד בתלמוד תורה, ושולחות את בעליהן ללמוד תורה, והן ממתינות לבעליהן עד שיחזרו מלמודן. ולכן צריכה להעריך את בעלה ולסייע לו ולעשות רצונותיו, וכן צריכה לעודד את בעלה ולשבח אותו על שלומד תורה, ולומר לו שבזכות לימודו היא יותר מעריכה אותו ואוהבת אותו, ועל ידי זה היא נותנת לו כחות ועידוד להתמיד יותר, וכן בכל מעלה רוחנית היא תעודד ותשבח אותו. ואין להעיר לו כשאינו מתנהג כראוי, אלא כשהוא לומד או מברך כראוי וכדומה, היא תשבח אותו ותאמר לו שהיא אוהבת אותו ומייקרת אותו על ידי זה, ואז הוא יותר יזדרז בדבר זה.
ולקבל את בעלה בכל פעם בסבר פנים יפות ובחיוך משמח, זו הכרת הטוב הגדולה ביותר, אף אם בתחלה יהא חיוכה רק חיצוני, מכל מקום לאחר זמן על ידי ההרגל ישרש בנפשה וחיוכה יהא כבר פנימי, וכמו שכתב במסילת ישרים פרק ז' כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.
ג. מהי התאחדות
עקר ההתאחדות בין בני הזוג אינו בגוף ובחיצוניות וביופי, שזוהי אהבה תלויה בדבר, וכשאי אפשר להתאחדות זו, כגון: בזמן נידתה או כשמזדקנים, כל ההתאחדות נמוגה ויש ביניהם ריחוק ומריבות, כמו שמצוי בזוגות מבוגרים. אלא עקר ההתאחדות צריכה להיות בלב ונפש, מתוך הערבה פנימית והכרת הטוב ושימת לב למידות הטובות, כגון: אהבת תורה ואהבת ה' ונשיאה בעול וכדומה, שזה גורם לאהבת נפש וקשר פנימי, ואז הם מאוחדים בלב ונפש גם במצבים קשים, ועד זיקנה ושיבה דשנים ורעננים יהיו באהבתם.
איחוד זה אפשר לעשות על ידי שיחות וריצוי, וכן על ידי, בדיחות וקלות ושחרור הרגשת הזרות, אבל רצינות וגנוני כבוד ודרך ארץ אין להם מקום בין בני הזוג, אלא לאנשים זרים, אבל כלפי בעלה שהם כגוף אחד, וכמו שכתוב: ''והיו לבשר אחד'', צריך לשחרר את כל ההרגשות החוצצים, בין בלב, כגון: הפער שביניהם שיש להם אופי שונה וכדומה, וצריך להגיע לאיחוד דעות. ובין בגוף, כגון: על ידי שחוק וקלות ראש המרגילים ביניהם, לא רק כשהיא טהורה, אלא אף כשאינה טהורה וצריך להתרחק, אין להוסיף בהרחקות שאינן מבארות בפוסקים, ואדרבה, צריך שתהיה הרגשה קלה של בדיחות, דבורי שבח, חיוכים זה לזה, והכרת הטוב כדלעיל אות ב'. אוירה של שמחה ביניהם מאחדת הרבה, אבל רצינות ותוכחה ודאגה אינה מאחדת כלל.
ועוד על ידי שהיא משתפת אותו בכל עניניה, וכן: כשהיא משתתפת עמו בכל עניניו הם מתאחדים, כגון: להודיע ביציאתה לאן היא הולכת ובשובה מה עשתה, ולומר לו: שלום ולהתראות בשמחה ובלבביות. ואם היא מאחרת, צריכה להודיע לו שלא ידאג, וגם בזה היא משתפת אותו בעניניה. וכן לשאל מה הוא לומד, באיזה נושא, מה התחדש לך בהלכה או בהשקפה. וכן בעניני הבית, החובות וכדומה, שככל שהם יותר משותפים בעניניהם, הם פותרים את הבעיות יחד, והם מתקשרים ומתאחדים, שאם יש לשניהם בעיה אחת ומנסים לפותרה יחד זה מקשר ביניהם.
וכן צריכה להתרגל לדבר עמו בלשון אחדות אנחנו, בשבילנו, למטרתנו וכדומה, ולא בלשון יחיד אני אתה, שלי שלך, כדי להרגיל שהם מאחדים כאיש אחד בלב אחד.
וכן על ידי שאומרת שבחים לבעל זה נותן לו סיפוק להמשיך בזה, ובפרט לומר לו: אני מאושרת לשמע זאת ממך, אתה לא יודע כמה נתן לי המשפט שאמרת לי, וכיוצא בזה בהודאת תודה על מלה טובה, וזה ידרבן אותו להמשיך לשבח אותך. וכן תשדרי לו שאת מרוצה מדבר פעוט שנתן לך.