אור ברסלב
האושר שבנשואין - לאשה פרק ראשון - רבוי שיחה מביא לקרוב

האושר שבנשואין - לאשה

פרק ראשון - רבוי שיחה מביא לקרוב

פתח דבר

א. תועלת השיחה

החזון איש כתב: שאהבה וקירוב באה על ידי ריבוי שיחה וריצוי, ומה שאמרו ''אל תרבה שיחה עם האשה באשתו אמרו'' וכו', באינו צריך לריצוי מדבר, ולא בשנה ראשונה שצריך להשתדלות התאחדות, שזה כונת היצירה ''והיו לבשר אחד'', ואמרו שכינה ביניהם.

ולכן אף אם הבעל אינו יוזם זמן לדבור ושיחה, כגון: שהוא שקוע בלמודיו או עסוק, צריכה האשה ליזום זמן לשיחה עם בעלה, ואין לה לחוש לביטול תורה של בעלה, וכל ערב צריכה לדבר עמו מעט, וכן מידי פעם אף לשיחה ארוכה יותר, כגון על הדברים שביניהם, על חנוך הילדים וכדומה. וההצעה לשיחה תהיה בבקשה ובשמחה, להכין לו מאכל ומשקה, כדי לפתוח את לבו. וכמו שכתוב: ''טובה לגימה שמקרבת את הלבבות''. אבל על ידי כעס ועצבנות אינה משרה אוירה טובה ורצון לשוחח ולשמוע את בעיותיה. והשיחה אינה צריכה להיות ארוכה בזמן, אלא המפגש יהא איכותי , כגון: להקרין חיבה וחיוכים וכדומה בזמן קצר.

לפעמים טוב ליזום טיול, ואפלו קטן, כגון: בשכונה וכדומה, כדי לשוחח, שזה משרה אוירה של רוגע ופתיחות. ואם אי אפשר לטייל, יש לשוחח בבית באוירה טובה כדלעיל.

במסכת יומא (דף עה.) בארו חז''ל את הפסוק ''דאגה בלב איש ישיחנה'' ישיחנה לאחרים וישיחנה מדעתו, שעל ידי שמספר לאחרים דאגתו יוקל לו. וצריכים בשיחה להעלות את כל מה שמפריע להם, ולנסות לטכס עצה איך לתקן את הדברים. ועדיף לשפוך את שיחה בפני בעלה ולערב אותו עם רגשותיה ובעיותיה, מאשר לשפוך שיחה לפני משפחה או חברות, ובפרט במקום שהשתיקה שם יפה. ואף אם הבעל אינו מדבר אלא רק מקשיב לדבוריה, אין לה לרגוז על זה, עליה לדעת שזו תכונה גברית טבע האשה לדבר כמו שכתוב תשעה קבין של דיבור נתנו לנשים, וטבע האיש יותר להקשיב, ולכן אין הדבר צריך להרגיזה, ולא תחשוב שמשום זה אינה יכולה לפתח עמו שיחה.

נמצא שבדבורים אלה יש הרבה תועלת:

א. הם נקשרים יחד שיש להם שיתוף ברגשותיהם, שהוא מספר לה והיא מספרת לו על חויותיהם, וזה מרגיל הטבע זה עם זה, וכמו שכתב החינוך (במצוה תקפ''ב). (ולא תספר לו דברי גנאי עליה, כדי שלא תתגנה בעיניו ועיין להלן פרק ג' אות א' דבור המתחיל: ועוד). וכן היא צריכה לשמוע את בעיותיו ורצונותיו, ואם הוא מספר לה מה הוא למד היום, היא צריכה להראות התענינות ולשבח אותו על זה, ולא לדחות את דבריו בטענה שזה לא מעניין אותה, אדרבה, על ידי שהיא שומעת אותו הוא נקשר אליה.

ב. על ידי הדבורים היא מקלה על עצמה ועל בעלה כדלעיל, והם פותרים בעיות שונות, כגון: הילדים, פרנסה, הקשר שביניהם וכדומה, שזה מועיל לקשר שביניהם לחזקו ולאמצו, ולתקן החסרון מצדו ומצדה. וכן על ידי הדיבורים הם מתייעצים על הבעיות, ולאשה יש בינה יותר מן האיש, כמו שכתוב בבראשית רבה פרק י''ח סימן א', והיא יכולה לייעץ לו מה לעשות ואיך לעשות.

ואף בזמן שאינה טהורה מותר וצריך לשוחח, ואין לוותר על זה, שעל ידי זה הם נקשרים ופותרים בעיות כדלעיל. ואף שהשיחה מביאה לקרוב, זה קרוב בדעת שהוא צריך ומוכרח בכל עת וזמן. ואף שאין לך זמן צריך פחות הספק בבית ויותר מפגשים איכותיים ושיחות נפש.

ב. הערות ותוכחה

אמנם צריך מאד להיזהר בדבוריה עמו, שלא תצער אותו על ידי דבור תוקפני, או להזכיר לו את עברו או את טעותו, ואם צריכה להוכיח אותו צריך לומר זאת בעדינות וברמז, ולא בשעת טעותו, וטוב להקדים לפני כן בנועם מלים והארת פנים ובלבביות שהוא בעל טוב והיא אוהבת אותו, ואחר כך תאמר לו שאנחנו צריכים לתקן רק חסרון זה. ובפרט בזמן לחץ, כגון: שהוא עייף או רעב או צמא או שרוצה לילך לכולל או לעבודה, או בערב שבת וכדומה, לא לכעוס או להעיר לו, שהדברים אינם מועילים אלא אדרבה הם מוסיפים מריבה וצער, ובאופנים האלו השתיקה עדיפה. אלא אחר שאכלתם יחד את יכולה להעיר בעדינות, וכמו שכתוב גדולה לגימה שמקרבת לבבות, ואז הדברים מתקבלים.

וכל שכן שיש להיזהר שלא להראות בדבריה זלזול לבעלה, שהרי היא חייבת לכבדו, מלבד אסור אונאת דברים שנאמר בו: ''לא תונו איש את עמיתו'', יעוין במסכת בבא מציעא (דף נח:) אל תאמרי לו: אתה לא יודע להתנהג, וכדומה משפטים הפוגעים ועוקצים.

וכן אין לערך השוואות עם אחרים, כגון: למה אין אתה עושה כאחי או כגיסי או כאבי שזה פוגע בו, ואל תדון את האדם עד שתגיע למקומו, שלכל אחד יש טבעים ואופי שונה, או שהוא בא מבית שלא קיבל שם חום והענקה וזה חסר לו, או שאין לו מספיק כסף כאחיה וכדומה.

וכן לא תוכיח אותו בפני אחרים, כגון: בפני משפחה וחברים, ואדרבה לפני אחרים היא צריכה להצדיק את בעלה, וצריכה להגן עליו אף שדעתה אחרת ממנו, ואף שברור לה שהוא טועה (אלא אם כן הוא עומד לעבור איסור). ורק בביתם היא תסביר לו את טעותו בעדינות כדלעיל, וזה בונה את הנשואין, שהוא רואה שהיא מגנה עליו לפני אחרים אף שאינה סוברת כמותו, והוא מעריך אותה משום זה ונותן בה אמון ומתקרב אליה.

יש להזהר בשנה ראשונה בפרט, לא להעיר לבעלה הערות, אף שנראה לה שזה מאד נחוץ, כיון שזה גורם ביניהם נתק, שהוא מרגיש שנעשית לו רב, ובפרט שהם עדיין אינם מכירים זה את זה. ועוד שגם היא אינה מושלמת. אין האשה צריכה להיות מחנכת לבעלה אין זה תפקידה, אלא תפקידה להיות מסורה לבעלה עם חיוך וחן על פניה, ולקבלו תמיד בסבר פנים יפות. ורק אחר שהם יתאחדו כראוי אחר שנה ראשונה, ההערות יעשו רושם ויוסיפו איחוד ביניהם אם תעיר לו כראוי וכדלעיל, כגון: בזמן שיש ביניהם קשר וקרוב, וגם אז תאמר: ראוי או כדאי לעשות כך. ולא תאמר לו בלשון תוקפנית ומאשימה, וכן לא בלשון מתמיהה: למה עשית כך, ויכולה לומר לו: אנחנו נעשה כך, שהיא כוללת אותה עמו, אבל לא תאמר אתה צריך לעשות כן. וכן תסביר לו את הצדדים הכדאיים בזה, כדי שיהיה לו קל יותר. ויעוין עוד להלן אות ו' גבי שנה ראשונה.

והרבה פעמים רבוי הערות, ואפלו הערה אחת ליום, גורם לחץ ועצבנות ומונע הקשר ביניהם. ובפרט אותה הערה אל תנדנדי לו, ותזהרי שלא תעירי לו אלא רק את מה שמוכרח, ותתפללי לפני כן שזה יעזור. ורצוי להעיר לו בכתב כשיש צורך גדול, וזה ימנע כעס, וכן על ידי שמעירה רק בכתב זה ימנע מהערות שלא מוכרחות, שהרי היא מבקרת את מה שכותבת, ובפרט שזה בניחותא ולא מתוך כעס וריב, וזה בדוק ומנסה. חשבי תחילה במה אני לא בסדר כלפיו, באלו חיובים אני צריכה להשתפר, ומה אני מחסירה ממנו, שפרי מעשיך וממילא גם הוא ישתפר.

והעקר שלא להעיר בשעת טעותו, אלא למחרת תעירי לו ביחידות שלא לפני המשפחה, על ידי הדגשה בנועם מלים והארת פנים שהוא בעל טוב ואת אוהבת אותו, אלא שאנחנו צריכים לתקן חסרון זה, דברי על התיקון ולא על המשגה בפעם הבאה תעשה כך או תקנה את זה בבקשה.

ג. וכוחים לפני הילדים

יש להיזהר מאד ממריבות וויכוחים ובפרט בקול, ואם הבעל מרים קולו, האשה תשתוק ולא תענה באותו זמן, עד שיהא זמן רגוע, ואז היא תגיב, בניחותא. שמריבות בקול רם כשהיא אינה מותרת ועונה לו, גורם כעס גדול יותר, ובפרט זה יכול לגרם חילול השם כשאחרים שומעים זאת, ואין העולם עומד אלא על מי שבולם פיו בשעת מריבה. ואף שהיא בטוחה שבעלה אינו צודק, היא לא תגיב לכעסו, אלא תעשה רצונו, ותמתין לזמן רגוע, כדי ליישב הענין, וכמו שאמרו חז''ל באבות: ''אל תרצה את האדם בשעת כעסו''.

ובפרט יש להזהר מויכוחים לפני הורים ומשפחה כדלהלן אות ה', וכן יש להזהר מויכוחים וחילוקי דעות לפני הילדים, שזה גורם הרס בחינוך הילדים, שלא יהיו ממושמעים להורים, וינצלו את זה, שאם האמא לא מרשה ילכו לאבא, ואם האבא אינו מרשה ילכו לאמא, ועוד שויכוחים בין ההורים יכולים לפגוע בבריאות נפשם, שהילדים ששומעים את הוריהם מתווכחים ולא מוותרים, נכנסים ללחץ ופחד וחוסר ביטחון, וכן הם מתרגלים לריב ולהתוכח ולא לוותר. והרבה פעמים ירדו הילדים בלמודים, משום שראו או שמעו את הויכוח בין ההורים. ומעוות קשה מאד לתקן. ועוד כשמביעים לפני הילדים דעה מנוגדת לשני, הוי פגיעה בשני.

אם האבא אמר או הבטיח או עשה דבר לילד שאינו נראה לאשה, אין לה להגיב לפני הילד ולסתור את דברי האבא, שלעתים האבא מרגיש פגוע שסתרו את דבריו, ומעמיד פנים ומתעקש, כדי לקיים דבריו, והוא יכול להגיב בזעם לפני הילד. אלא האשה תאמר לבעלה: אני צריכה להתייעץ עמך בנושא זה, והם ידברו על זה שלא לפני הילדים, ויבאו לילד עם דעה אחת מגבשת.

בבן סורר ומורה נאמר ''איננו שומע בקולנו'', ובמסכת סנהדרין (דף עא.) דרשו: שיהיו האב והאם שווין בקול שיהיה להם קול אחד, ממה שכתוב: ''איננו שומע בקולנו'', ולא כתוב בקולותינו דהינו ב' קולות שאם האב והאם אינם מאוחדים בקול והבן שומע ב' קולות, אין שום אשמה בבן, אלא הוריו אשמים שאינם מאוחדים בדעתם, ואיך יתחנך הילד? אדרבה הוא לא יעשה כאף אחד מהוריו, אלא יעשה מה שנראה לו.

ולכן צריך קולנו קול אחד שהם מאחדים בדעותיהם, ורק אז כשאינו שומע להם יש להטיל את האשמה עליו. ולכן לא יביעו ב' קולות לפני ילדיהם, אלא ידברו לפני כן ויגיעו לעמק השווה, ויאמרו לו דבר אחד בשם שניהם.

ואדרבה הילדים צריכים לראות ולהרגיש שאין מריבות וויכוחים בין ההורים, אלא הם מאוחדים בדעותיהם, והם אוהבים ומכבדים זה את זה, מותר וצריך להראות לפני הילדים גנוני חיבה של שבחים זה לזה וחיוכים זה לזה, (אבל לא בנגיעות חיבה), שזה נותן לילדים הרגשה טובה ובטחון והם בריאים וחסונים בנפשם. אבל אם הם רואים אצל הוריהם ויכוחים ומריבות, ואין אחד מוותר לשני, זה נותן להם חוסר בטחון ותסבוך נפשי כדלעיל.

וכן האם צריכה לדאוג שיכבדו את האב ויקומו לפניו, וכן האב צריך לדאוג שהילדים יכבדו את האם ויקומו לפניה.

ד. פיוס כשיש מריבה

אם היתה מריבה או אי הבנה בין בני הזוג, יש להשתדל להתפייס מיד, ולא לילך לישון בלי פיוס והבנה הדדית, אף שנראה לך שאת צודקת והבעל אשם, צריך להביא את הבעל למצב של שיחה נינוחה בלי כעס ועצבנות, כדי שיכיר את טעותו, ורצוי אף להכין לפני כן מיני מתיקה ושתיה, כדי שתהא אוירה נינוחה להידברות ולהבנה, כי גדולה לגימה שמקרבת לבבות, ואף שאת עייפה או הבעל עייף, או שאת כועסת, יש להתגבר למען השלום והשכינה בבית, כיון שאיש ואשה זכו שכינה ביניהם, ואם לא זכו חס ושלום, אש המחלוקת ביניהם, שהשכינה מסתלקת.

ובפרט כשהבעל בן תורה, תדאגי שלא ילך לכולל או לשעור כשעדיין לא השלמתם, שאז אינו מיושב בלימוד וחושב על המריבה.

אל תמתיני עד שהוא יבא ויפייס אותך, ואף שנראה לך שהוא האשם, אלא תקחי את היזמה למען השראת השכינה ביניכם, ותותרי על כבודך משום כבוד בעלך, ותתנצלי חבל שכך יצא, לא ידעתי איך להתנהג, ואחר שהוא שומע התנצלות ממך, הוא נפתח ומוכן לשמוע את סבת המריבה, ואז תביאי אותו למצב של הבנה בטעותו. וזכרי מריבה זו סיבה גם לעליה ולהבנה הדדית, שבע יפול צדיק וקם על ידי הנפילה קמים ועולים. ואין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם.

וגם אחר שהבעל הבין את טעותו ופייס ובקש מחילה, תבקשי גם את מחילה על הכעס או הריב, ואל תזכירי לבעלך אחר כך את הסבה למריבה ואיך הוא התנהג, כדי שלא לגרם שוב מריבה והקפדה, שהבעל יחשב אף אחר שפייסתי אותה והשתדלתי להשתפר, היא עדין מזכירה לי חטאי העבר, וזה יכול לגרם שוב למריבה, או שבפעם אחרת לא יתאמץ לפייס אחר המריבה.

ובפרט יש להזהר ממריבה והקפדה בשבעה נקיים, וכל שכן לפני הטבילה, כדי שתהא ביניהם אוירה טובה של התקרבות ולא מריבה והקפדה, ושלא יהיו חס ושלום בני מריבה בנים עם מדות רעות המורדים ופושעים בהקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב בשלחן ערוך סימן ר''מ סעיף ג'.

וכן בערב שבת או בליל שבת יש להזהר ממריבה, שהיצר הרע מנסה לחרחר ריב ומוסר את נפשו על זה, כמו שכתב בספר ''כף החיים'' לרבנו חיים פלאג'י סימן כ''ז אות ל''ה בשם החיד''א, ולכן אין לעורר אז שום מחלוקת והקפדה, אף שהבעל לא מסייע מספיק, ויש להעיר לו על זה בניחותא בזמן אחר, כגון ביום חמישי לפני ערב שבת.

יש שסוברים שאם אין מריבות בבית, זה סימן שהם בשלום ואין צריך לעבוד על שלום בית, וזו טעות חמורה, שהשלום בית אינו רק הימנעות ממריבות, נכון שצריך לעשות הכל כדי שלא יבאו לידי מריבות, אבל זה לא מספיק, אלא הקשר בין איש לאשתו צריך להיות תמיד בעליה ולא במצב עומד, וזה מתחיל משנה ראשונה, וכמו שתקנו לנו חז''ל בברכת הנשואין: ''אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה רנה, דיצה וחדווה, אהבה ואחווה, שלום ורעות'' שזו דרך עליה בקשר ביניהם, עד רעות שזו אחדות גמורה. וכתב בספר החרדים, שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו רק במקום שיש שלום. יעוין להלן פרק שני אות א'.

ה. אין לערב משפחה

כשיש אי הבנה בין בני הזוג או מריבה, אין לערב בזה אף אחד מבני המשפחה, ואין לספר זאת לא להורים שלו ולא להורים שלה, אדרבה הם צריכים לידע שהכל ביניהם מתנהג כשורה, שאם יספרו שהם אינם מסתדרים או שיש מריבה ביניהם, זה יכול להזיק יותר, כיון שאדם קרוב אצל עצמו, ויכולים ההורים שלו להיות משוכנעים שהבעל צודק והאשה טועה, ואז ידברו על ליבו שלא מגיע לה שיכבד אותה או חס ושלום שיתגרש ממנה. וכן ההורים שלה יכולים לחשוב שהבעל טועה ולהצדיק את בתם, ויכולים לשכנע את בתם לעזב את בעלה ולחזור אליהם, רחמנא ליצלן. ובפרט שהם נוגעים בדבר. וכן לפעמים אין להם דעת תורה:

אין זו דרך תורתנו שהאשה תברח מן הבית לבית הוריה, או לצער את בעלה ולמנעו מן התשמיש, או שאינה טובלת בזמן וכדומה, ועוד שאז היא נקראת מורדת בבעלה וידה על התחתונה. אין להסיק מסקנות מהירות, ולחשוב שאנו לא מתאימים, או לחשוב על בריחה מן הבית או גרושין, רחמנא ליצלן, אף שההורים שלה לוחצים על זה, היא צריכה לידע שהבעל חשוב לה מן ההורים, וצריכה לידע איך להסתדר עמו ואף להתכופף ולהכנע אליו, ולא להתייעץ עם הוריה.

במקרה של מריבה צריכים בני הזוג תחלה לישב: ולדבר בניחותא, ולנסות לפתר את הבעיות, ואם אינם יכולים לפתר את בעיותיהם, אין לגשת להורים ולערב אותם בזה, אלא יש לשניהם לגשת לרב ולשפוך את שיחם לפניו, ולקבל את הנחיותיו אף שקשה להם לקיים זאת, ואף שאומר לך על ימין שהוא שמאל, יש לו חכמה גם מכח התורה שלמד וגם מן הנסיון, ולכן יש לסמך עליו ולילך לאורו, ורק אז אפשר להצליח בנשואיהן להשיג השלום והאהבה ביניהם, וכמו שכתוב לעיל בהקדמה.

ו. התקופה הראשונה לאחר הנשואין.

מיד אחר שנסתימו שבעת ימי המשתה, את מגלה בבעלך. תכונות וטבעים שלא ידעת קדם, כגון: עצלות קם מאוחר, אינו מתמיד ואינו מברך כמו שחשבת, הוא שכלי ולא רגשי, אינו מגיב בצורה הולמת, אלא בחריפות. התנהגותו מוזרה לך, אינו בשל לנשואין, נפגע מכל דבר, אוהב כבוד ושלטון ומראה שליטה עליך בטענה שאת קנויה לו, מתנגד לשליטה והתערבות אחרים הורים שלו או שלך, אוהב להסתגר בביתו ובפינתו, אוהב חופש ודוחה דברים לעתיד, ועוד תכונות גבריות שהן זרות לך.

האשה מתחילה להתאכזב ומופתעת מאד מבעלה, ושואלת למה לא הבחנתי קדם, למה זה מגיע לי, אני משתדלת והוא כלל אינו משתדל, ואז מתחילה האשה לבכות, להתרגש, לריב עם בעלה, ומתחילה מלחמה על הכבוד והשלטון, מי יוותר לשני.

זו טעות גמורה, הרבה מן התכונות והטבעים הנ''ל הם שווים אצל הרבה גברים, ומה גם שלבעל אין נסיון חיים כמו האשה, שלא התמודד בחייו ואינו בשל לחיי הנשואין, שאינו רגיל למצב של נשואין, ובפרט שהוא מאד שכלי ולא מספיק רגשי, ואינו יודע לחשוב על פתרונות.

אל תאבדי עשתונות ואל תבכי זה לא יעזור כלום, אלא יחמיר את המצב והפער שביניכם, שאין הבעל אוהב: אשה בוכיה, וגם יש להזהר שהבכי לא יהיה קטרוג על בעלך. וכמו שכתוב במסכת כתבות (דף סב:), אלא צריך להתחיל לעבוד ולעלות, חכמת נשים בנתה ביתה, אל תפחדי מהתמודדות, ואל תתיאשי ,זווגך משמים וזה הבעל שמתאים לך, ורק הוא מתאים לך, ועמו את צריכה להסתדר כל חייך.

את צריכה להכיר היטב את תכונותיו ובעיותיו של בעלך, כדי שתדעי איך להתמודד ולעזור לו להיבנות ולהגיע לשלמות, את צריכה לשמוע אותו בסבלנות ולהיות רגישה ומבינה לרוחו, אל תנדנדי לו ואל תוכיחי אותו, בשבילו זו תקופה קשה המעבר מבחור לנשוי, תני לו לעבר תקופה זו בשקט ושלוה בלי מריבות ונדנודים, ואל תנסי לשנות את תכונותיו הטבעיות אי אפשר לשנות מציאות וטבע, ובפרט טבעים ותכונות של גברים, כך צריך להיות וזו השלמות כדי לבנות בית ולהשלימך. כל איש בטבעו ''והוא ימשול בך'', חבל להתחכם נגד גזרה זו שהיא מאת ה' יתברך, אם לא תתני לו זאת בחכמה, הוא יקח זאת בכח. שנני לעצמך אני צריכה לקבל אותו כמו שהוא, וגם הוא יקבל אותי כמו שאני.

תכונות שאינן טבעיות ומיחדות לגברים, אפשר לשנות, כגון: סגירות מהחברה, חוסר רגש, עצלות, פגיעה וכדומה, אבל את זה יש לעשות בזהירות רבה ובעדינות ובסבלנות, כדי שלא לפגוע ברגשותיו חס ושלום, לוקח כעשר שנים עד שאת מכירה אותו כראוי, והכרות זו דורשת פתיחות משני הצדדים, על ידי שיחות וקשר שמאחד בין שניהם.

הבעל צריך להיות משוכנע שאת שלו ורק שלו, וכן שאת זקוקה לו ואוהבת אותו ומשתוקקת אליו מאד, וכשהוא יהא משכנע בזה הוא יעשה הכל למענך, כל רצונך ושאיפותיך כדי שתהיי מרוצה ממנו ומאשרת עמו, הוא ילמד טוב ויתנהג כראוי. ולכן חשבי תחלה במה את לא בסדר כלפיו, ובאלו עניינים את צריכה להשתפר, ומה את מחסירה ממנו, שפרי מעשיך וממילא גם הוא ישתפר.

יעוין עוד לעיל באות ב' גבי הערות ותוכחה לבעל.

גם כשצריך לשנות דבר אל תקראי לזה מריבה, אין את נערכת למלחמה, אלא תקראי לזה ליבון דעות דבר שמיושב ומתוכנן לשבת ולשוחח ולפתוח את הנושא שמציק לך.

רשמי לעצמך את המעלות שיש בו, וזה יקל עליך, וכן - שבחי אותו על מעלותיו, ואת חסרונותיו תעלימי, ובפרט בשעה שנכשל תעלימי עין ''אל תראה את האדם בשעת קלקלתו'', ואדרבה אז צריך לתמוך בו יותר, והתמיכה בדברים גשמים, וכן עודדי אותו, תאהבי אותו עם כל חסרונותיו, ותדגישי לך את מעלותיו, ותזכו לשמחה בבית ועליה ברוחניות, ובהשראת השכינה בבתיכם.

תוכן העניינים

האושר שבנשואין - לאשה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה