פתח דבר
יש כלות רבות שמתארות את חיי הנשואין כאושר מתוק. מתוך פינוק ועידון על ידי בן זוגה, אמנם, אחר הנשואין היא רואה שזה אינו כן כל חלומותיה נמוגו, אדרבה, יש עליה טענות על אשר אינה מכבדת את בעלה כראוי ואינה אוהבת אותו, והוא אינו רוצה לסייע לה ולפנקה כאשר חשבה, ואז יש מריבות ויאוש ומשבר. וזאת משום שסוברת שאין צריך להשקיע בנשואין, אלא רק לקבל ולא ליתן.
ולפי האמור בהקדמה לעיל אינה יודעת מה הן נשואין, אדרבה, מטרת הנשואין להיפך: להידמות לעליון ולהעניק וליתן לבעלה ככל היותר מתוך ויתור ואהבה, בין בשבחים ובין בתשומת לב, וכן להגיש ולהעניק לו כמו שיבאר להלן, שמטרתן להעניק לבעלה חום ולהכריז לו שהיא אוהבתו ומוכנה להיות לו לעזר, ואז הבעל יהא מוכן בלב וברצון גמור להעניק לה ולפנק אותה, ולקיים את כל חיוביו כלפיה.
היו כלות שחשבו, אני לא צריכה להדרכה זו יש לי מידות טובות, או כיון שאני מצליחה עם חברותי, ודאי שאצליח גם עם בעלי. אמנם אחר הנשואין נכשלו ונפלו לבירא עמיקתא עם מריבות ועוגמת נפש עד גירושין רחמנא ליצלן. וזאת כיוון שאין להן נסיון ואינן יודעות מהי מטרת הנשואין, ואיך אפשר להצליח בהן, ומה היא חובת האשה ובמה תוכל לסייע לבעלה ולרוממו ולשמחו, כדי שיוכל ללמוד ולהתעלות בלי צער ודאגה ובלי מריבות.
אין החברות והקשר עם בעלה דומים לקשר עם חברות, שזה מהלך ומערכה שונים לגמרי, ובלי ללמוד זאת היא תיכשל, והגם שיש דברים שבמשך השנים לומדים מן הנסיון, אחר שנכשלה בהם, שהרי אין חכם כבעל הנסיון, ואין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם, כמו שכתוב במסכת גיטין (דף מג.)
אמנם כיוון שברוך השם יש תורה וחכמיה, שכבר יודעים מה היא הדרך שצריך לילך בה בחיי הנשואין, הם יכולים לייעץ לנו מתחלה איך נלך, כדי שלא נכשל, ואם נשמע להם נגיע לתכלית הנשואין במהרה, וללא טעויות, מריבות ועגמת נפש.
וכמו שכתב הרמח''ל במסילת ישרים פרק ג', שיצר הרע. מטעה את האדם עד שרואה הרע כאלו הוא ממש טוב, והטוב כאלו הוא רע, ומתוך כך מתחזקים ומחזיקים במעשיהם הרעים, וכל זה מפני היותם תחת החושך וכבושים המה תחת ממשלת יצרם. אך אותם שכבר יצאו מן המאסר הזה, הם רואים האמת לאמיתו ויכולים לייעץ שאר בני אדם עליו. הא למה זה דומה, לגן המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים כולם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם, ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שווים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין, שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה. והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמיתיים והכוזבים, והוא יכול להזהיר את ההולכים בם לומר זו הדרך לכו בו. והנה מי שירצה להאמין לו יגיע למקום המיועד, ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.
כן הדבר הזה מי שעדיין לא משלו ביצרם, ואין לו ולה נסיון לידע מה הן חיי נשואין, הם בתוך השבילים ולא יוכלו להבחין ביניהם. אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה וכבר יצאו מן השבילים, וראו כל הדרכים לעיניהם בבירור, מכח התורה שלמדו ומכח הנסיון שעברו מהם ומאחרים, הם יכולים לייעץ למי שירצה לשמוע, ואליהם צריכים אנו להאמין מהי הדרך ומה הן התנאים כדי להגיע לשלום בבית, ולהגיע לתכלית הנשואין אדמה לעליון.
ולכן צריכה הכלה להכין לה הדרך הנכונה בה תלך בטח, להשרות שכינה בביתה, בית שתשרה בו גילה, רנה, דיצה וחדווה, אהבה ואחווה, שלום וריעות. וצריכה ללמוד היטב את תפקידה בבנין הבית, וכן בבנין בעלה, כדי שיעלה במעלות התורה והיראה בשמחה וברוגע, והיא צריכה להכיר את טבע בעלה, ומה הן דרישותיו וצפיותיו, ולידע מה הן חובותיה כלפי בעלה. וכן צריכה לידע את הקשיים העלולים להתעורר, כדי ל''סור מרע'' שלא יתעוררו קשיים, ואם התעוררו ''ועשה טוב'' לסלק אותם מיד בדרך נכונה.
בדורנו זה אנו רואים קשיים גדולים יותר בשלום בית, מריבות וגרושין רבים רחמנא ליצלן, שלא היו כן בדורות עברו. וזאת מכמה סבות:
א. אין מספיק הדרכה בנושא זה לחתן וכלה לפני נשואיהן, מה שאין כן בדורות עברו שקבלו הדרכה זאת מן ההורים והמלמדים.
ב. בזמן הזה מתרגלים נערים ונערות לפנוקים ומותרות ואנכיות, כיון שיש כל טוב וחיים קלים, ובפרט שכך היא התרגלה בבית הוריה, או שהיא עובדת ומרשה לעצמה לבזבז ולחיות חיי מתירנות, ולכן קשה לותר בנשואין לבן הזוג או לבת הזוג, וכשיש קשיים של פרנסה או מריבה או הרגשת קיפוח מהצד השני אינם יכולים לסבול ולוותר על כבודם. וכן יש קוצר רוח ואין סבלנות להמתין ולהתייעץ ולשאול ולהשתפר, ומגיעים למסקנות במהירות.
ולכן בדורינו זה צריך להרבות בהדרכה, גם לפני. הנשואין לחתנים וכלות, וגם לנשואים כבר איך להתמודד ולהצליח בנשואין. ולכן חוברת זו מתאימה גם לפני הנשואין וגם לאחר הנשואין, אף לנשואים שנים רבות.
אמנם התועלת מחוברת זו אינה באה רק על ידי קריאה בה פעם אחת, אלא על ידי שינון כמה פעמים. ועוד על ידי עבודה עצמית להתבונן מה זה נוגע לי, היכן צריך שיפור, שינוי מדות ותכונות, והתייעצות עם הבעל ועם חכמים איך להתנהג בכל שלב ושלב בחיי הנשואין.
השתדלתי לקצר בחוברת זו ולהתיחס להנהגה למעשה כלפי בעלה, וחוברת זו תמצית מהשיחות שמסרתי בעזרת השם יתברך לפני נשי אברכי הכולל, ומסקנות מתוך בעיות של שלום בית בכמה משפחות, וכן ממה ששמשתי את רבותי, וכן אשתי שתחיה סייעה לי בזה.
חוברת זו מיועדת רק לכלות ונשים, אבל לחתנים ואברכים כבר כתבתי בעזרת השם יתברך בחוברת אחרת, וכל אחד צריך ללמד את חיוביו.
קראתי לחוברת ''חכמת נשים בנתה ביתה'', על שצריכה האשה בחכמתה לבנות את הבעל, לרומם אותו ולהתנהג אליו כראוי, ואף שאינו מתנהג אליה כראוי, היא צריכה לקרב אותו אליה ולהעניק לו, ועל ידי זה היא תיבנה אותו וגם הוא יעניק לה ויעבוד על מדותיו, ואז יהיו מאושרים בנשואיהם.
ובסיום אשא תפלה לחונן לאדם דעת: יהי רצון שתהא חוברת זו לתועלת ולזכות הרבים, שיהא שלום בביתנו ותשרה שכינה בינינו, ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם.
המחבר