אור ברסלב
האושר שבנשואין - לאשה פרק רביעי - נשיאה בעול עם בעלה › ב. נשיאה בעול הפרנסה

האושר שבנשואין - לאשה

פרק רביעי - נשיאה בעול עם בעלה · ב. נשיאה בעול הפרנסה

א. מהי נשיאה בעול

כשזכו הבעל והאשה בכתר תורה, והבעל לומד תורה כל היום, בדרך כלל אין המלגה שמקבל מן הכולל מספקת להחזיק את המשפחה, ואז נופל עליו עול פרנסה, ליקח גמחי''ם, לחפש משרה וכדומה, והוא דואג ואינו מיושב בלימודו. על האשה לדאוג שהבעל יהא מיושב בלמודיו שרק על ידי לימוד תורה בשמחה ובישוב הדעת, הוא מתעלה ומבין וזוכר את מה שלומד, ואחר כך יוכל גם ללמד. זכות האשה גדול מאד שיש לה בעל ששקוע בתורה, כמבאר לעיל פרק שלישי אות ד'.

ולכן צריכה האשה לסייע לבעלה בעול הפרנסה, על ידי שהיא תעבוד (במקום צנוע כדלעיל פרק שלישי אות ז'). וכן עליה להסתפק במועט ולא לחיות חיי מתירנות ופזרנות, כדי שהמשכורת תספיק להחזיק את המשפחה, ובפרט כשהם בחובות או שצריכים לחסוך כסף בשביל קנית דירה או שכירות, יש להסתפק במועט, ועל כל דבר שצריך לקנות יש לשקול אם זה מוכרח. וכן היא צריכה להתייעץ על זה עם הבעל, וזה מסייע לו גם מבחינה נפשית שאשתו מתחשבת בו והיא לו לעזר. ואף שהאשה מביאה משכורת גדולה הרבה יותר מן הבעל, אין לה לנצל זאת לבזבז ולהנות ממנה לצרכיה, שהרי מה שקנתה אשה קנה בעלה, ורק מה שמוכרחת, לאחר שבקשה רשות מבעלה, היא תקנה, והשאר תעביר לבעלה. וכל שכן כשהיא אינה עובדת, שאז צריך לחיות בצמצום ולוותר אף על דברים מינימליים באוכל ובבגוד וכדומה, כדי שהבעל יוכל להמשיך ללמוד, ולקיים חיי צער תחיה בדירה קטנה ובהסתפקות במועט אף במה שהכרחי כדי לזכות בכתר תורה.

ויתורה של האשה על דברים הכרחיים, כדי שבעלה יוכל להמשיך ללמוד, אינו ויתור לריק, שמלבד שבעלה לומד והיא זוכה לשכר עצום בעולם הזה ובעולם הבא, וכמו שכתוב: ''נשים במאי זכיין'' וכדלעיל, גם היא מרויחה בעל מסוג אחר לגמרי בעל שעמל בתורה כל היום זו מהות אחרת הוא מזוכך יותר במדות, שהרי התורה מכשרתו, כמו שכתוב באבות פרק ו', יש לו השקפות נכונות כדי לחנך כראוי את הילדים, וכן התנהגותו לאשתו שונה לגמרי ממי שאינו לומד תורה, וכמו שהנסיון מעיד. כדאי להסתפק במועט, כדי לזכות לכל הטוב הזה. וכל המקבל על עצמו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ.

השפעת החברה עליך היא הרס גמור, את רוצה להיות כמו כולם חברותיך, משפחתך, שכנותיך, תמיד נראה לך שחברותיך מצליחות ומאשרות יותר ממך, ושבעליהן מעניקים להן בממון וביחס יותר מבעלך, ולכן את מכניסה את בעלך ללחץ גם מבחינה ממונית אתה לא קונה לי, וכן אתה לא מעניק לי מספיק, ראה איך וכו'. ואז הוא נלחץ להשיג יותר ממון, ולפעמים אינו מיושב בלמודיו ואף מחפש עוד מקור פרנסה, והכל משום שאת לוקחת דגמאות מאחרות, דעי לך שזו טעות גמורה מכמה סיבות:

א. אינך יודעת האם באמת חברותיך מאשרות, הן מסתירות ממך את כשלונותיהן, ועוד יכול להיות שבעליהן נותן להן הרבה ממון ומתנות, אבל את ליבו ואהבתו אינו נותן להן והן מדוכאות מזה, אבל את, אף שאין לבעלך מספיק כדי ליתן לך, אבל הוא אוהבך ונותן לך את ליבו, וכי יש דבר גדול מזה.

ב. אל תעשי השואה עם חברותיך, כל בית הוא עולם בפני עצמו, ולכל בעל יש מטרות אחרות וטבעים אחרים, אם זכית שבעלך יהא עמל בתורה הרי כתר תורה עולה על גבי כולם, וחייב כל אדם לדאוג לשלמותו ולומר: בשבילי נברא העולם, אין החברה ומנהגיה מחייבים אותי, אני צריכה לבנות את ביתי ואת בעלי, ולכן חבל לך להלחיץ את בעלך ובני ביתך, שעל ידי זה תמיד תדאגי, ולא תהיי מאושרת, ותמיד תחשבי איך להרשים את חברותיך שאת מאושרת ומצליחה, ותשכחי את האושר האמיתי והיעד הנכון שלך ושל בעלך, מה צרכיכם האמתיים, ואז גם לא תהיי מאושרת וגם בעלך ילחץ, וגם לא תגיעו לתכלית לזכות בכתר תורה. ולכן אל תשיתי ליבך לחברותיך, תבני את הרוחניות שלך ושל בעלך, ותהיי מאושרת בבעלך, איזהו עשיר השמח בחלקו.

וכן אל תספרי לחברותיך על שבעלך קנה לך, או חידש דבר בבית, או שעוזר לך מאוד בבשולים וכדומה, שזה יכול לגרם לקינאה ומריבות בין הזוג שהיא תבוא בטענות לבעלה.

תוכן העניינים

האושר שבנשואין - לאשה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה