פרק ראשון - רבוי שיחה מביא לקרוב · ד. פיוס כשיש מריבה
אם היתה מריבה או אי הבנה בין בני הזוג, יש להשתדל להתפייס מיד, ולא לילך לישון בלי פיוס והבנה הדדית, אף שנראה לך שאת צודקת והבעל אשם, צריך להביא את הבעל למצב של שיחה נינוחה בלי כעס ועצבנות, כדי שיכיר את טעותו, ורצוי אף להכין לפני כן מיני מתיקה ושתיה, כדי שתהא אוירה נינוחה להידברות ולהבנה, כי גדולה לגימה שמקרבת לבבות, ואף שאת עייפה או הבעל עייף, או שאת כועסת, יש להתגבר למען השלום והשכינה בבית, כיון שאיש ואשה זכו שכינה ביניהם, ואם לא זכו חס ושלום, אש המחלוקת ביניהם, שהשכינה מסתלקת.
ובפרט כשהבעל בן תורה, תדאגי שלא ילך לכולל או לשעור כשעדיין לא השלמתם, שאז אינו מיושב בלימוד וחושב על המריבה.
אל תמתיני עד שהוא יבא ויפייס אותך, ואף שנראה לך שהוא האשם, אלא תקחי את היזמה למען השראת השכינה ביניכם, ותותרי על כבודך משום כבוד בעלך, ותתנצלי חבל שכך יצא, לא ידעתי איך להתנהג, ואחר שהוא שומע התנצלות ממך, הוא נפתח ומוכן לשמוע את סבת המריבה, ואז תביאי אותו למצב של הבנה בטעותו. וזכרי מריבה זו סיבה גם לעליה ולהבנה הדדית, שבע יפול צדיק וקם על ידי הנפילה קמים ועולים. ואין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם.
וגם אחר שהבעל הבין את טעותו ופייס ובקש מחילה, תבקשי גם את מחילה על הכעס או הריב, ואל תזכירי לבעלך אחר כך את הסבה למריבה ואיך הוא התנהג, כדי שלא לגרם שוב מריבה והקפדה, שהבעל יחשב אף אחר שפייסתי אותה והשתדלתי להשתפר, היא עדין מזכירה לי חטאי העבר, וזה יכול לגרם שוב למריבה, או שבפעם אחרת לא יתאמץ לפייס אחר המריבה.
ובפרט יש להזהר ממריבה והקפדה בשבעה נקיים, וכל שכן לפני הטבילה, כדי שתהא ביניהם אוירה טובה של התקרבות ולא מריבה והקפדה, ושלא יהיו חס ושלום בני מריבה בנים עם מדות רעות המורדים ופושעים בהקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב בשלחן ערוך סימן ר''מ סעיף ג'.
וכן בערב שבת או בליל שבת יש להזהר ממריבה, שהיצר הרע מנסה לחרחר ריב ומוסר את נפשו על זה, כמו שכתב בספר ''כף החיים'' לרבנו חיים פלאג'י סימן כ''ז אות ל''ה בשם החיד''א, ולכן אין לעורר אז שום מחלוקת והקפדה, אף שהבעל לא מסייע מספיק, ויש להעיר לו על זה בניחותא בזמן אחר, כגון ביום חמישי לפני ערב שבת.
יש שסוברים שאם אין מריבות בבית, זה סימן שהם בשלום ואין צריך לעבוד על שלום בית, וזו טעות חמורה, שהשלום בית אינו רק הימנעות ממריבות, נכון שצריך לעשות הכל כדי שלא יבאו לידי מריבות, אבל זה לא מספיק, אלא הקשר בין איש לאשתו צריך להיות תמיד בעליה ולא במצב עומד, וזה מתחיל משנה ראשונה, וכמו שתקנו לנו חז''ל בברכת הנשואין: ''אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה רנה, דיצה וחדווה, אהבה ואחווה, שלום ורעות'' שזו דרך עליה בקשר ביניהם, עד רעות שזו אחדות גמורה. וכתב בספר החרדים, שהקדוש ברוך הוא משרה שכינתו רק במקום שיש שלום. יעוין להלן פרק שני אות א'.