דרכי הוראה· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
הוספות לספרי · כד
למאמר מלחמת חובה
בענין תורה מגילה מגילה ניתנה, עיין רמב״ן על התורה ריש ספר דברים שהתעורר על רוב המצות שנזכרו במשנה תורה ולא בא זכרם מקודם, וע׳ רדב״ז ח״ה סי׳ ב״א קמ״ג, וגם ב״א ר״ה, וע' רא״מ פרשת בהעלותך על קרא ויבכו העם למשפחותם ופרש״י ע״פ חז״ל על עסקי עריות, והקשה הרי נאסר להם בסיני, משעת קבלת התורה, ותי׳ דברייתא זאת מורה כשיטת הרמב"ם דאע״ג דכללות ופרטות נאמרו בסיני, היינו למשה נאמרו בשעת קבלת התורה, אבל משה לא אמרם לישראל רק כל מצוה בזמנו המוכשר במשך ארבעים שנה, וע׳ (גיטין ס׳ ע״א וע״ב) שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן, והנה מה שחשב שמה פ׳ פרה, ורש״י בחומש ס״פ משפטי׳ ע״ק ויבא משה ויספר לעם וגו׳ את כל המשפטים ז׳ מצות ב״נ וכבוד אב ופרה ודינין שנתנו במרה, ראינו לדעת רש״י פרה אדומה עדיין במרה נצטוה וחוץ שהוא בלא מקור הנה הוא נגד גמרא דגיטין וצ״ע, וע׳ עקרים פ׳ שכ׳ דפרה היא עדיין מצות בני נח, ודבריו תמוהין ואולי ע״פ דברי רש״י יש לתקנם דהיינו נצטוו קודם מ״ת, וע׳ ש״ס (חולין ס״ג רע״ב) מכדי משנה תורה לאוסיפו קאתי מה שנא שהוסיף השסועה שלא נזכר מקודם בת״כ, וזה ג"כ מורה דמשה לא מסר לישראל כל התורה שקיבל ביחד מיד, רק אמרה במשך ארבעים שנה וזה ג״כ טעם הש״ס רפ״ק דיבמות, אע״ג דמאן דלא דריש סמוכין, במשנה תורה דריש, והיינו כיון דלא נאמרה התורה לישראל בפ״א, רק פעם שנאמרה מצוה זאת ופעם בשנה אחרת מצוה אחרת ומגילה מגילה ניתנה, ואין שייך למדרש סמוכים, משא״כ במשנה תורה שבא הדבור בפ״א מן משה לישראל, ומפ"ז כ"ע דריש סמוכין, ופלוגתתן בשאר תורה אי דריש סמוכין או לא תליא, בפלוגתא דגיטין אם תורה מגילה מגילה ניתנה או חתומה ניתנה וזה נכון לדעתי: